ים של שלמה על ביצה מה

גם מכבין אותן אחר תפלת הבוקר עכ"ל וכ' האגור בתשו' זו נראה שהיא חולקות על תשו' הרא"ש דס"ל אפי' אחר המנחה יש מצוה בהדלקת כירות וכ' מהר"י קאר"ו ז"ל ול"נ דאפשר דל"פ שאם בא להדליק כרות בב"ה אחר תפלת מנחה רשאי להדליק והרשב"א נמי מודה בזה דמ"מ איכא מצוה בהדלקת נר באיזה שעה שתהיה ולא אסור אלא לתקן הפתילות והעששיות על סמך שמא יביאו שמן באותו היום משום דכיון דגמרו במנחה של יום אין דרך להדליק בו ביום וא"כ אין דרך להביא שמן אחר תפלת המנחה להדליק לצורך היום אבל אח"כ שאם רצה להדליק מדליק ואינו נמנע ותדע דהא מדמי להו לקערות שאין מדיחין אותן מן המנחה ולמעלה ואם נזדמנה לו סעודה אחר תפלת מנחה פשיטא שרשאי להדיחה וה"נ דכוותה אם רצה להדליק אפילו אחר תפלת המנחה מדליק דבכל שעה שיש נרות דולקות בב"ה הוא כבוד ב"ה הלכך אם בא לתקן הפתילות והעששיות אחר תפלת המנחה ויש לו שמן להדליק בו ביום כשאי ע"כ ודברים של טעם הן

ל דין דאסור לכבות גר בי"ט כדי לשמש מטתו אפילו בעילת מצוה ובארנו דבלילה אינו מועיל במה שיאפיל בטליתו רק צריך מחיצה ומחיצה זו הפסק בעלמא ואפילו אורו מבהיק מלמעלה ומ"מ צריך האפלת טלית כשיש מחיצה וכפיות כלי מותר בין בשבת בין בי"ש ואסור לכבות בקעת בין שרוצה לחוס עליה בין מפני שלא יתעשן הבית וכן אם רוצה שלא ישרוף הבית אסור אפילו אין לו בית אחר וכל זה מפני שאין מורין בן אבל מותר לכבות בקעת כדי שלא תתעשן הקדרה א אין לו אש אחר לבשל שם

בעא מיניה אבא בר מתנא מאביי מהו לכבות את הנר בי"ט מעני דבר אחר דהיינו ת"ה שאסור לשמש מטתו לאור הנר א"ל אפשר בבית אחר אין לו בית אחר מאי אפשר לעשות מחיצה אין לו דבר לעשות מחיצה מאי אפשר לכפות עליו כלי אין לו כלי מאי א"ל אסור וכתב הרא"ש ואע"פ שהתירו בעילת מצוה ע"י מתוך כדאי' בפ"ק דכתובות וה"נ יתירו כיבוי לצורך בעילה ע"י מתוך כמו שהותר כיבוי לצורך אוכל נפש כגון גריפת תנור או שלא תשרף הקדירה י"ל בעילת מצוה שאני א"נ כיבוי זה חשוב כמכשירי אוכל נפש עי' ואביי ס"ל כרבנן דאסרי הכשירן ולפ"ז אפשר משום בעילת מצוה נמי אסור לכבות הנר אבל הרוקח התיר לכבות הנר משום ת"ה והיינו דס"ל הלכה כר' יהודא אבל כל המחברים עסקו בפשיטות כאביי דא"ל אסור וכן עיקר א"ל ביום טוב שני וכמו שנפרש לקמן איתיביה אין מכבין את הבקעת בשביל לחוס עליה ואם בשביל שלא יתעשן הבית או שלא תתעשן הקדירה מותר אמר ליה ההיא כ' יהודא דאמר לכם לכל צרכיכם לרבות מכשירין וכי קאמינא אנא כרבנן וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו וכן רב וכן אמימר כולהו דחו לה להא מתני' ואוקמוה כר"י למימר דלאו הלכתא היא וש"מ דלית הלכתא כי הא מתני' אלא אסור לכבות את הבקעת בין לחוס עליה בין שלא תתעשן הקדרה והבית ע"כ וכ' עוד הרא"ש והאי דאסור לכבות כדי שלא תתעשן הקדרה היינו באפשר להצילה מעשן בלא כיבוי כגון שיסירנה מאש זה ולבשלה על אש אחר אם יש לו ואם אין לו אש אחר וצריך לבשל קדירתו בזה האש ואם לא יכבה תתעשן הקדרה מותר לכבות לכ"ע לצורך אוכל נפש כמו שמותר לבשל ולאפות ע"כ וקשה בעיני לומר שהתנא דברייתא איירי בהכי דא"כ אפילו לר"י אסור אלא בודאי הברייתא איירי שאין לו אש אחר ומ"ה שרי לד"ה ומ"ש הגמ' ר"י היא קאי אשלא תתעשן הבית אפילו אין לו בית אחר ס"ס מכשירין הוא וכן כתב המרד' להדיא אשלא תתעשן הבית הוא דשרי דוקא לכ"י ושלא תתעשן הקדרה אתיא אפילו לרבנן וכ' עוד והא דקבעי בגמ' מהו לכבות הדליקה מפני איבוד ממון וכו' וקמסיק דאסור לרבנן ושרי לר"י פי' ר' אלחנן דקא מיבעיא ליה בבית שאין בו צורך י"ט כלל אלא דר בבית אחר אבל אם דר בבית זה ואין לו בית אחר עדור בו אין לך צורך גדול מזה ומותר אפילו לרבנן דר"י וכן משמע הלשון דקאמר כי קא מיבעיא לי משום איבוד ממון משמע דאין כאן אלא איבוד ממון ולא צורך י"ט כלל ולכך מדמי לי' למכשירי אוכל נפש כר"י ע"כ ולא נהירא דס"ס מכשירין הוא אם אפשר להציל מזונות יאכל במקום אחר אפילו בשרב וצינה דומיא דלעשן הבית דלא שרי אלא לר"י וכן כל שאר המחברים לא חלקו בזה וכ' עוד הרא"ש ומיהו קשה דכל הנך אמוראי דסברי כרבנן ולקמן בפ' א"צ פסקינן כר"י דמכשירין דא"א שרי ואפשר משום דאמרי לקמן הלכה ואין מורין כן א"כ במידי דלאו אוכל נפש החמירו טפי ע"כ ולפי טעם האחרון אין ראוי להחמיר בכל בעילת מצוה אכן מאחר שהאמת דק"ל הלכה ואין מורין כן אין להתיר אפילו בעילת מצוה גם אין ראוי לחלק בין תשמיש כי בודאי לא ישמעו ומיהו הר"ן כתב בשם הרמב"ן שא"ב לומר מה שאסרינן הכא היינו משום דאין מורין כן דהכא ודאי לגמרי אסרינן דלאו בפרקא הוה ולא בפני ע"ה שלא דשמעתא קשיין אהדדי דהכא משמע דלא קי"ל כר"י ולקמן בגריפת תנור שריא כוותי' ור' חייא לדביתהו ורבה לשמעי' אורויי הוה אורי ואזהורי נמי הוו מזהירי מחרוכא ולקמן נמי אמרינן משמך הלכה כר"י ומהדר לי' יהא רעוותא דכל הני מילי מעלייתא תדרשין משמאי ובהשחזת סכין נמי לא אשכחן מאן דשרי הלכה למעשה אלא על ידי שינוי לפי' כתב וזה לשונו נהי דק"ל כנ"י במכשירין היינו לומר שהן מותרין מן התורה ולא דרשי הוא ולא מכשירין ומיהו מדבריהם לא רצו להתירם אלא כפי מה שהן קרובים לאוכל נפש דגריפת התנור התירו לגמרי מפני שהוא מיוחד לאוכל נפש דאי לא שרית ליה אתי לאמנועי משמחת י"ט אבל בסכין שעמדה מתוך שאפשר בשאלה שהסכין מצוי הוא אצל הכל לא התירו לגמרי אלא על ידי שינוי כיון דאפשר בהכי וכה"ג נמי אין מורין כן דכיון דסכין שכיח לא אתי לאמנועי משמחת י"ט אבל כיבוי בקעת כדי שלא תתעשן הבית וכבוי הנר מפני ד"א אע"פ שהוא צורך כל נפש לא רלו להתיר מכשיריו וכן בכחילת העין לא סמכו בדר"י אלא ביום טוב שני כללו של דבר ק"ל כר"י דמכשירין מדאורייתא שרי אלא שחכמים חלקו בהן לפי מה שהן ע"כ ולפי דבריו דקאמר כב חסדא דההלכה כר"י היינו דאורייתא קאמר ואין הלשון משמע כן דהלשון דהלכה משמע שכך הדין ושרי אפילו מדרבנן אלא שאין מורין כן לרבים גם אמאי מוקי לקמן בע' א"צ דאוסר השחזת סכין במשחזת דלא כר"י דלמא כר"י ושלי מדאורייתא אלא שחכמים אסרוהו אלא עיקר הלכה כר"י ושרי מכשירין אף מדרבנן אלא שאין מורין כן ומ"ש ליה אסור לכבות כו' היינו אסור אליבא דרבנן דפליגי על ר"י ואסר אפילו בצנעה ומה שלא התיר לו אליבא דר"י דהלכתא כוותיה משום שאין מורין כן או כשינויי בתרא דלאו אוכל נפש הוא ולישנא דגמ' משמע הכי דקאמר כי קאמינא אנא לרבנן ולא אמר אנא כרבנן סבירא ליה אלא בודאי לעולם הלכה כר' יהודא ושרו אלא שהוא אסור אליבא דרבנן וכדפרי' ולקמן בפ' אין צדין סי' י"ט אאריך בזה. מצאתי כתוב בשם מהרא"ש מכאן משמע דלא יועיל שיאפיל בטליתו מדלא משכח הגמ' דמותר בכה"ג ש"מ דבלילה אסור לשמש אצל אור הנר על ידי האפלת הטלית אלא יעשה לו מחיצה או יכפה עליה כלי או יוציא וכן מצאתי ביסוד של ר' אברהם אב"ד ע"ש בהגמי"י וה"ה בשבת מותר לכפות כלי על הכר כדי לשמש מטתו ואין לחלק בין שבת ליום טוב בשום חילוק והא ראי' דכופין קערה על הכר כדי שלא תאחז כו' ואין לומר דהתם משום סכנה דהא לשם בסוף האורג פירשו ואשמועינן דכלי ניטל לצורך הצלת הקורה שאינו ניטל עד כאן לשונו ש"מ דליכא שום חשש איסור מאחר שאנו ק"ל דכלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל אף שלא לצורך גדול עד כאן לשונו והא דעושין מחיצה מפני הכר כראה בעיני דאין צריך לעשות אלא הפסק בעלמא כמו לפני ספר תורה אבל לא שלא יבהיק אורו למעלה מן המחיצה ומן הצדדין רק להפסיק בין כר שדולק ומכל מקום צריך להאפיל בטליתו מאחר שהחדר מלא אור דלא גרע משימש מטתו ביום ומה שיש רוצים לדקדק מדברי התו' שכתבו מכאן נראה שלא יועיל במה שיאפיל בו ואי הוה צריך האפלת הטלית לא היה צריכין לשום ראי' לא קשה מידי דהתו' הוכרחו להביא ראי' דלא תימא אין הכי נמי שיעשה מחיצה שלא יבהיק אורו דומיא דכופין עליו כלי וכי האי גונא אין צריך להאפיל לכך כתבו שלא יועיל האפלת טליתו

לא דין סוף חולי העינים שקרוב להתרפאות אשור לכחול על ידי ישראל ביום טוב ראשון כדי להאיר העינים אכל [ע"י] כותי שרי וביום טוב שני שרי לכחול אפילו על ידי ישראל אכל שאר דברים הנז' לעיל בסי' ל' אשור אפילו כיום טוב שני וכן כל צרכי חולה שאין בו סכנה אשור לעשות ביום טוב שני אם הוא מאבות מלאכות

בעא מיני' כ' אשי מאמימר מהו לכחול את העין ביום טוב פי' להשים בו כחול לרפואה היכא דאיכא סכנה כגון רירא פי' שעושין ריר שמזלף תמיד או דיצה פי' שנוקב תמיד כמחט כמו דץ ביה מידי או דמא עי' שיש דם כעין דמעות פי' שמדמעת תמיד או קדחת ותחלת אוכלא פי' תחילת חולי של כל אילו לא קמבעי' לי דאפילו בשבת שרי כי קא מבעי' לי סוף אוכלא פי' שקרוב להתרפאות הוא או פצוחי עינא עי' שאינו כוחל אלא להגיה אורו מאי אמר ליה אסור וכן הלכת' והני מילי מישראל אבל מכותים שרי דהא אמימר שרי למכחל עינא וכותי ואיכא דאמרי אמימר גופא כחל עינא מכותי בשבת אמר ליה רב לאמימר מאי דעתך דאמ' עולא ברי' דר' עילאי כל צרכי חולה עושין על ידי כותי בשבת וא"ר המנונא כל דבר שאין בו סכנה אומר לכותי ועושה הני מילי היכא דלא מסייע בהדיה ומר קא מסייע בהדי' דקא עמיץ ופתח עי' סגר ופתח ריסי עיניו להכניס הכחול אמר ליה איכא רב זביד דקאי כוותיך פי' שגם כן הקשה לי כמו שהקשית לי ואמרי ליה מסייע אין בו ממש והמרדכי כתב אה לשוני כתב ראב"י העזרי דכל הנך דאסירי היינו לרבנן אבל לרבי יהודא דמתיר מכשירי אוכל נפש שרי לכחול את העין ביום טוב דנפשו עגומה עליו וקצה באוכל כדאמרי' האי מאן דאית ליה סעודתא לא ניכלי אלא ביממא ע"כ וקולא גדולה היא לסמוך על סברת עצמו ולהתיר מה שאוסר הגמ' להדיא גם אין א' מכל שאר המחברים מודים לדבריו אף על עי שגם כן עסקו כרבי יהודא במכשירי אוכל נפש אלא שהר"ן כתב שיש אחרים שפי' כעין המרדכי ולישנא משמע שדעת יחיד היא ואין לנו להקל