ים של שלמה על ביצה מד

שרוצה לפרש ע"כ ובודאי ברוצה לערב על אחרים הוא דצריך למיעבד כך אבל אינו רוצה לערב על אחרים א"צ לזכות כלל אלא לוקח העיכוב בידו ומברך (ואומר) בדין יהא שרי לנו וכו' כ' הר"ן בפ"ב דביצה צריך הזוכה להגביה העיכוב מן הקרקע טפח דכיון דברשות מזכה הוא לא מצי זכי בלא הגבהה דהכי תני לה בתוס' גבי ע"ח וכ"כ הטור גבי ע"ח וה"ה ע"ת

כח דין דאסור להטות הגר כדי להרחיק השמן מן הפתילה וקונד"ילא גדולים משעוה מדינא מותר לחתוך אותה באור ולא בסכין אפילו קודם שידלקנו ומ"מ לכתחילה אסור ובארנו דמותר להוסיף פתילות בנר אם היתה חתיכות חלב או של שעוה מונח בנר דלוק ונוטל א' מן החתיכות הרחוקות מן הפתילה מותר

עולא איקלע לבי כב הונא קם שמעיה דעולא זקפי' לשרגא פי' הגביה הנר להרחיק השמן מן הפתילה כדי שימהר לכבות איתיבי' ר' יהודא לעולא הנותן שמן בנר חייב משום מבעיר והמסתפק ממנו חייב משום מכבה א"ל לאו אדעתאי פי' השמש עשה לרצונו ולא עשה כדין וכ' התו' הא דחשיב ליה מכבה היינו משום דכשממעט השמן ומרחיקו בפני הנר שהוא דולק מיד כהה אור הנר ואין דולק יפה כבתחילה וה"ל מכבה אבל אין לפרש משום שממהר כביות הנר כשיכלה השמן דהיינו גרם כיבוי שנחלקו ר"י וחכמים לקמן וק"ל כרבנן דגרם כיבוי מותר וכ' הרא"ש וז"ל ומיהו ההיא דשפופרת ע"פ הנר דאסור דילמא אתי לאסתפוקי מיני' היינו ע"כ מפני שממהר כיבוי שאינו מכהה מאור הנר כלל שהרי הכר לעולם מלא שמן כי מן השפופרת מטפטף תמיד לאור הנר אף אם יסתפק משמן שבתוך השופפרת אינה מכהה מאור הנר הלכך כ"ל טעמא דמסתפק מן הנר ושום שממהר כיבוי ואף רבנן דר' יוסי מודו בהאי גרם כיבוי דחייב דע"כ ל"ע התם במעמידי' כלים מלא מים כדי שלא תעבור הדליקה אלא משום דאינו נוגע בדבר הדולק אלא עושה דבר החוצה לו הגורם את הכיבוי כשתגיע האש הדליקה אבל הכא השמן והפתילה שתיהן גורמין את הדליקה והממעיט א' מהן וממהר את הכיבוי חייב וה"ט דנותן שמן בנר משום דמאריך בהבערתו דאלו לא נתן שמן בכר היה כבה כשיכלה השמן שבנר ומה שהוא דולק מכאן ואילך הוי כאלו הוא הדליקו וכן לענין כיבוי כמי ממהר הכיבוי ע"י שנסתפק מן הנר והוי כאילו כבה הוא ע"כ ול"נ מה שהק' משפופרת לסתור לדברי התו' נראה בעיני שאף הם בודאי ידעו המשנה אלא בע"כ צ"ל דס"ל דהתם איכא למיחש שמא יסתפק ממנו ויטול כל השמן שיפסיק הטיף טיף מיד והוי מכבה ומי הוא הנביא שהגיד לו דשמא יסתפק דהתם היינו שמא יקח מעטו שמן ממנו ואדרבה כראה דהתם לאו דוקא להסתפק לבד קאמר אלא שמא יקח כל השפופרת עם השמן ויסתפק ממנו או יערה למקום אחר דהא דב' אינו מוקצה אפילו אם הוא מונח על דבר מוקצה מותר ליטול מעליו וכ"ע מהר"ם כאשר הבאתי בפ' כירה ועוד אפי' את"ל דלא חיישינן לכתחילה שמא יקח השפופרת מ"מ איכא למגזר שמא יסתפק מעט ואם יסתפק למעט אח"כ איכא למיחש שמא יסתפק ממנו בכולו או יטול השפופרת והוי כולה כחדא גזירה וכ' הא"ז שאם היתה חתיכה קטנה של חלב או של שעוה מונח בנר הדולק ונוטל א' מן החתיכות הרחוקות מן הפתילה אינו נראה שיהא חייב בזה ואף הרא"ש מודה מאחר שאינה מחובר לאותו חלב שדולק והוי כשאר גרם כיבוי שעושה דבר חוצה לו ומ"מ כ' הא"ז דלכתחילה ודאי אסור לעשות כן בין בשבת בין בי"ט והיינו דס"ל דלא שרינן גרם כיבוי לכתחילה אם לא משום הפסד ממון אכן לפי דברי הטור דלקמן שרי וכ"כ המרדכי שאין בו איסור וכ' התו' דלפי דבריהם יש להתיר קנד"ולא שהיא גדולה משעוה ממנה ולמטה כיון דבשעה שהוא חותך אותה אינה מכהה אורה כלל אע"פ שהוא גורם כיבוי ודוקא לחתוך אותה באור אבל בסכין כ"ע מודה דאסור כדאמרי' לקמן בפ' המביא סי' י' תוחב אותו בנר ועושה ב' נרות ע"כ ונראה אפילו קודם שידלקנה אסור לחותכו משום דהוי כעובדא דחול ואין חילוק בין דולק לאין דולק להאי דינא דחותכה בסכין דומיא דפתילה ולדעת הרא"ש חייב משום מכבה מאחר שעשה גרם כבוי בשעוה הדולק ואין להתיר לדעת הרא"ש אלא קודם שידליק וכן יראה (מדברי) הטור (בסי' תקי"ד) שכ' (בזה"ל) כר של שעוה שרוצה להדליקו בי"ט וחס עליו שלא ישרף כולו יכול ליתן סביביו דבר המונע מלשרוף בענין שיכבה כשיגיע לשם דגרם כיבוי מותר משמע דוקא קודם שדולק אבל לאחר שדולק אסור ואף שיש לדחות דלאו דוקא קאמר דאף אחר שדולק נמי שרי והא קמ"ל דאפילו קודם שדולק מ"מ לא יחתוך בסכין וכדפי' לעיל בשם התו' אך נראה בעיני דכפשוטו קאמר וכדי להשוותן עם דעת אביו הרא"ש ומיהו כבר כ' שדברי תו' עיקר וכ"פ המרדכי בע' כ"כ וה"ה דשרי נמי נר הדולק בב"ה לתחוב בחול כדי שלא ישרף יותר ממה שיצא לחוץ ואף שהמרדכי כ' בשם ר"י דאפילו כה"ג לא שרינן בי"ט דגרם כיבוי לא שרי אלא במקום היזק דוקא לא נהירא דדוקא בגרם כבוי ממש שכבה אש הדולק כבר דומיא דפלוגת' דכ"י ורבנן בפ' כ"כ אבל מה שאילו מכבה ממש אלא כשמגיע לשם אין לו עוד יותר במה לישרף וכלה מאליו שרי אמי' לכתחילה כדפרי' החו' אכן לא מלאני לבי להקל מאחר שלדברי הרא"ש הוא חייב משום מכבה מאחר שממעט גוף השעוה שהיא דולק נהי דדברי התו' עיקר שאינו חייב אבל להתיר לכתחילה לא יראה בעיני להקל כנגדו כ"כ מאחר שהרא"ש חייב בדבר אבל ליקח חתיכת חלב מן הנר כשהוא דולק שרי אפילו לכתחילה כדברי התו' דאף הרא"ש עודה בזה שאין בו חיוב כדפי' לעיל כ' הר"ן אע"ג דהמסתפק ממנו חייב משום מכבה מ"מ מותר להוסיף בה פתילות דכולה הדלקה היא דאלת"ה אסור להדליק ב' פתילות בנר א' דהא א"א להדליקו כא' אלא ודאי שרי

כט דין גר שכבה מותר לחתוך ראש הפתילה שנשרף ולתקנו ודוקא כשרוצה להדליק באותו לילה או באותו יום אשל לתקן מי"ט לחבירו או מי"ט לחול אסור ואסור ליקח פתילה מנר הדולק אפילו ליתנם לגר אחר ומותר לכסות אש בעפר כרי שימצאו למחר בי"ש אבוקה העשוי מחתיכת עצים קטנים סותר ליקח מאותן עצים שלא אחזה בהן אור אכל אחז בהן האור אשור ומותר ליקח אוד מצר זה ולהניחו בצד זה באותו מדורה עצמה אבל ליקח אוד מן המדורה לילך לאורה יש ליזהר מותר להדליק בב"ה בי"ט א' בערב לצורך ליל ב' ואפילו בי"ט ב' בערב אבל נר שאינו של מצוה אסור להדליק עד סמוך לחשיכה ואפילו בב"ה אסור לתקן עששיות ופתילות אחר המנחה

אמר כ' יהודא קנבא שרי פרש"י למחוט ראש הפתילה כשנעשה פחם והקשו התו' דלקמן בפ' המביא סי' י"א מפיק לה בלישנא אחרינא מוחטין את הפתילה ומפ' שהוא עדויי חושכא ע"כ פי' דתרי חיטויי יש א' בשעה שהוא דולק והוא דלקמ' מוחטין את הפתילות וחד הוא לאחר שכבה הנר חותכין ראש הפתילה שנשרף והיינו הא דהכא וקונבא הוא כמו קניבת ירק וקמ"ל שאין בו משום תיקון כלי שמתקן הפתילה כדי שתהא נוחה לידלק וכ"פ הרא"ש בשם הערוך וכ' עוד ודוקא כשרוצה להדליק באותו לילה ע"כ פי' באותו לילה או באותו יום אבל לתקן מי"ט לחבירו אסור וכ"ש לתקן מי"ט לחול ולהדליק שיורי פתילה בליל ב' של ר"ה כתבתי לעיל בפ"ק גבי דיני דהכנה:

(הג"ה מן המחבר עצמו ז"ל שאלני משכיל א' איך שרי' לחתוך ראש הפתילה ולהדליק אח"כ הא כתבנו לעיל פ"ק סי' ג' דשיורי פתילה אסורין משום נולד וצ"ל דלא שייך נולד אלא בפתילה גופא שנוחה להדליק ולקבל האור מהר במקום שכבה אבל יכול לחתוך מקום שכבה כדי שתדליף יפה ולא שייך בה נולד ואף שכת' לעיל בסי' ד' דבכל פתילה שייך הכנה אפילו בראש הפתילה השני לענין איסור הכנה משבת לי"ט אבל משום איסור נולד לא אקרי כולד אלא במקום שכבה עכ"ה) וכ' התו' והרא"ש אחריהם שאסור ליקח פתילה מנר הדלוק אפילו ליתנם בנר אחר שהרי מיד כשמוציא מכבה אותה ומאי נ"מ כשידליק אח"כ וכ' בתו' עוד שלא לכסות האש בי"ט ויש למחות בנשים שלא לכסות האש בי"ט אכן האגודה כ' לכסות האש בעפר בלילה כדי שימצאו למחר בי"ט מותר וכ"נ להקל בפרט כה"ג דדבר שאין מתכוין הוא וכ"ש לפי מה דק"ל כר"ש דכל כיבוי הוי מלאכה שא"צ לגופה ואינו אסור אלא מדרבנן כ"א בעשיות פחמין וכמ"ש בפ' ב"מ ועוד דצורך אוכל נפש הוא והרי"ף כ' וקינסא שרי פי' כגון אבוקה שהיא עשויה מחתיכות עצים קטנים אם נוטל בי"ט מאותן עצים שלא אחזה בהן האור שרי ע"כ והמרדכי נמי כ' וז"ל וכ"ח פי' קינסא קסמין דקין שבראש המדורה מותר להסירו קודם שאחז בהן האור ולפ"ז משמע שאם אחז בהן האור אסור להסירן בי"ט וכ' עוד מיהו ליקח אוד מצד זה ולהניחו בצד אחר של מדורה שרי כיון דאינו מתכוין כלל לכיבוי פי' ג"כ לא הוי פסיק רישא כ"כ אבל ליקח אוד מן המדורה ולילך לאורו משמע דאסור והמרדכי התיר אף בזה אלא שכ' שהעולם נזהרים בזה וכן הוא נכון וכ' עוד התם ומה שנהגו העולם להדליק מי"ט לחבירו ואינם מדקדקים אם הוא לילה לעיל פרש"י דהוי הכנה ואין י"ט מכין לחבירו י"ל אע"פ שאין לילה מ"מ סמוך לחשיכה הוא ואף באותו יום צריך לאותה הדלקה לפ"ז שרי אפילו בבית ובחד נר בעלמא אפילו אינה נר של מצוה ודוקא סמוך לחשיכה אבל ביום אסור אבל בנר של מצוה נראה דשרי אף ביום וכ"כ הטור (בסי' תקי"ד) וז"ל וכ' א"א הרא"ש ז"ל בתשו' שמותר להדליק ביום א' בערב לצורך ליל ב' ואפילו בי"ט ב' בערב ואין בזה משום אין י"ט מכין לחול שמיד בהדלקתה יש מצוה לאותו שעה שבכל שעה אפילו ביום יש מצוה בהדלקת נירות בב"ה כ' הרשב"א שנשאל אם שמש מותר בב"ה לתקן הפתילות והעששיות בי"ט אחר מנחה מאחר שכוונתו הוא לצורך היום כי אולי באותו יום יביאו שמן לאותן עששיות וידליקו ונמצא שטרח לצורך י"ט ואע"פ שלא היה שעת התפילה שכבר גמרו סדר היום והשיב נראה דאסור דכיון דגמרי במנחה סדרו של יום ואין דרך להדליק בו ביום אלא לצורך הערב דומה למ"ש בע' כ"כ קערות שאכל בהן בערבית מדיחין אותן לאכל בהן בשחרית כו' מן המנחה ולמעלה אין מדיחין אותן כוסות וקיתוניות מדיחין כל היום שאין קבע לשתיי' ונרות ב"ה נ"ל דכעין קערות שיש להם קבע שאין מדליקין בחול אלא לכבוד תפלות ערב ובוקר וצהרים