ים של שלמה על ביצה מג

כשמזמנו על השלחן וזהו פשוט אכן אם ידע שיבא הכותי למחר יזהר שלא ירבה בשבילו

כד דין האופה מי"ט לחול אינו לוקה כי אמרינן הואיל כו' מיהו איסורא איכא ובארנו דאסור לבשל בי"ט לכותים ולכלבי' ואין עושין מורסין לתרנגולים בי"ט כשעושה דרך גיבול אכל כשמוליך רק שתי וערב באצבעו מותר

איתמר האופה מי"ט לחול רב חסדא אמר לוקה ורבה אמר אינו לוקה הואיל ואי מקלעי ליה אורחים חזי ליה ר"ח אמר לוקה לא אמרינן הואיל וכ' הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שהלכ' כותי' דרבה שאינו לוקה אבל איסורא מיהא איכא כדפי' לעיל תו מסקי' בסוגי' תניא אך אשר יאכל לכל נפש שומע אני נפש בהמה במשמע כענין שנא' ומכה נפש בהמה ישלמנה ת"ל לכם ולא לכותי' לכם ולא לכלבים דברי כ"י הגלילי רע"א אפילו נפש בהמה במשמע א"כ מה ת"כ לכם לכם ולא לכותי' ומאי ראית לרבות את הכלבים ולהוציא כותי' מרבה אני את הכלבים שמזונתן עליך ומוציא אני את הכותי' שאין מזונתן עליך וכ' הרי"ף והלכת' כר"י הגלילי דסתם לן תנא כותי' דתנן עיסת כלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה נאפת בי"ט כו' וק"ל סתם מתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם משנה והר"ז הלוי חולק עליו וראייתו מהא דא"ל אביי לכ"י לר"י הגלילי הני סופלי לחיותא היכי שרינן להו בי"ט ואיצטרך לשנוי לי' בשינוי' דחיקי ודלא כהלכת' דהא משני ליה ריטבות' חזי להיסק גדול דלא כהלכת' היא כדאמרינן בחיזרא והילכת' יבישתא שרי רטיבות' אסור ולא אמרינן דחזי להיסק גדול ובהדיא תנן מחתכין את הנבלה לפני הכלבים אפילו בשבת וצדין חיה ועוף בי"ט מן הביברין ונותנין לפניהן מזונות וקודר אדם קב או קביים ונותנו לפני בהמתו ואינו חושש ומתירין פקיעי עמיר לפני בהמתו ומספספין את הכיפין ומהלקטין לתרנגולים ונותנים מים למורסין ונותנים מים לפני אווזין ותרנגולי' ולפני יוני הרדסאות וכל אלו מותרין בלא אגב ריפתא ודלא כר"י הגלילי והאיך אפשר לדחות כל אילו מפני משנה יחידאי דעיסת כלבים שנישנית כר"י הגלילי אגב גררא דעירוב ושיתוף וברכה וזימון וחלה ומצה ועי"ל דמודה כ"ע בעיסת כלבים כיון דאפשר לכלבים בעיסה בלא אפיי' לא טרחינן להו במלאכה יתירת' אלא בזמן שהרועי' אוכלים ממנה מכ"ז נ"ל שהלכה כמ"ד אפי' נפש בהמה במשמע ע"כ והשיב הרא"ש על דבריו וז"ל ולא ידענא מה הביא מכל אילו המשניות ראי' לכ"ע אטו מי איכא מאן דפליג בטלטול מזונות ליתנם לפני בהמה אפילו בשבת והרי"ף עסק כנ"י הגלילי שפסק שאסור לאפות ולבשל בי"ט לצורך בהמה ומתוך קושי' דסופלי עלה דר"י הגלילי אסר אף לטלטל מאכל בהמה וזה א"א לומר כדפי' וגם ב"ה דרשי לעיל לכם ולא לכותים לכם ולא לכלבים ואינהו אמרי בע' נוטל מעבירין מעל השולחן פירורין פחות מכזית וכו' מפני שהן מאכל בהמה אלא צ"ל כמ"ש רשב"ם דסופלי לא חזי לחיותא אלא ע"י תיקון שמרככין אותו או שוחקין אותו אלא שלפעמים אוכלין אותו ע"י הדחק הלכך לר' יוסי שא"א לתקנו בי"ט היכי מטלטלן ליה למשדי לחיותא והלא מוקצין הן כיון דאין ראוין לאכילה כ"א ע"י הדחק ומשני דחזי להסקה ופריך בשבת מא"ל ואפילו לר"ע א"ל דמטלטלי אגב ריפתא ע"כ והן הן דברי הרמב"ן שהשיב על דברי כ"ז הלוי וכן השיב הר"ן על דבריו ומ"ש הוא דאפשר ר"ע מודה בזה מאחר שראוי לאכול לכלבים בלא אפיי' דליתא דבסוגי' משמע דשני לבשל טריפות לר"ע כדי להאכיל לכלבים אע"פ שאפשר להם לאכלו סי והכריע כדברי הרי"ף וכ"פ כל הצרפתים חוץ מאבי העזרי כדברי הרי"ף והרמב"ם דהלכה כנ"י הגלילי וכן עיקר והא דמטלטלין הני סופלי אגב ריפתא אע"פ שאמרו לא אמרו ככר ותינוק אלא למת בלבד אכתוב אי"ה בע' נוטל ומאחר שהלכה כנ"י הגלילי שאסור לעשות מלאכה בשביל בהמה ה"ה דאסרי נמי הוצאה בכ"ה כדפי' לעיל בפ"ק סי' ל"ז וכ"כ המרדכי וכ' עוד אין עושין מוכסין לעופות בי"ט דממעטינן מלכם ע"כ ונראה דוקא דרך גיבול קאמר אבל דרך שינוי להוליך שתי ועכב ולעכב באצבעו שרי אפי' בשבת כדאמרי' לשם בסוף מסכת שבת דמותר לגבל אף לשוכי' דרך שינוי וכ"כ הכלבו בה' י"ט וז"ל שריית המורסין לתרנגולים מותר ובלבד ע"י שינוי לעי שהדבר קרוב לגיבול

כה דין דמותר להחם חמין לרגליו בי"ט אפילו אינן ראוין לשתיי' ועושה מדורה ומתחמם כנגדה

מתני' בש"א לא יחם אדם חמין לרגליו אא"כ ראוין לשתיי' וכ' התו' ב לשתות מהן וב"ה מתירין ונראה דמתירין אפילו אם אינן ראוים כלל לשתיי' ועושה מדוכה ומתחמם כנגדה וכ' הרי"ף והרא"ש אחריו ודוקא חמין לרגליו הוא דשרי ב"ה אבל לא לכל גופו כדתנן בשבת בע' כירה במעשה דאנשי טבריא שהביאו סילון כו' אם בי"ט כחמין שהוחמו בי"ט אסורין ברחיצה ומותרין בשתיי' ולענין ריצה בי"ט בחמין שהוחמו מעי"ט חזינן לגאון דקא כ' הכי דההיא דאמרי לא ירחץ אדם כל גופו בחמין בשבת בחמין שהוחמו מע"ש דוקא בשבת אבל בי"ט שני לרחוץ כל גופו בחמין שהוחמו מעי"ט לא הוי דבר שחייבין עליה משים שבות ולא משום רשות ולא הוי משום מצוה אלא גזירה היא וכי גזור רבנן בשבת אבל לא בי"ט ע"כ ובמס' שבת ע' כירה כתבתי כל הצורך

כו דין מי שלא הניח ע"ת ואין אחרים שערבו שיוכל להקנות להם קמחו או יש אחרים ואיני רוצה להקנות להם התירו לו חכמים משום כדי חייו שיעשה דבר מועט כגון לאפות ככר א' ולבשל קדרה א' ולהדליק גר א' ואפילו הוא עצמו הותר לעשות ובארנו דאם לא עירב אסור אף בהדלקת גרות רק משום כדי חייו מותר בגר א' ולכן ע"ל בתוך נוסח של ע"ת בדין יהא כו' ולאדלוקי שרגא כו' ועו' בארנו דמי שלא הניח ע"ת יכול לחפש בנר איזה דכר ואפילו מבע"י בי"ש ולהניחו דלוק עד הלילה

מתני' ג' דברים ר"ג מחמיר כדברי ב"ש אין טומנין את החמין מי"ט לשבת ואין זוקפין את המנורה בי"ט ואין אופין פתין גריצין אלא רקיקין אר"ג מימיהן של בית אבא לא היו אופין פתין גריצין אלא רקיקין א"ל מה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין על עצמן ומקילין לכל בני ישראל להיות אופין פתין גריצין ורקיקין והלכה כחכמים ולק' סי' ל"ב נפרש מהו עת גריצין אין טומנין את החמין כו' ה"ד אי דאנח ע"ת מ"ט דב"ש אי דלא אנח ע"ת מ"ט דב"ה אמר ר' הונא לעולם שלא הניח ע"ת וכדי חייו שרו ליה רבנן ור"ה לטעמי' דאמר ר"ה מי שלא הניח ע"ת אופין לו פת א' ומבשלין לו קדרה א' וחממין לו קיתון א' ומדליקין לו נר א' וי"א אף צולין לו דג קטן כ' הרא"ש יש מדקדקין מדקתני אופין לו ומבשלין לו משמע דאחרים עושין לו אבל לא הוא עצמו ולית' דאם יש אחרים שעירבו יקנה להם קמחו ויעשו לו כ"צ ועוד מאי קאמר ומשום כדי חייו שכו ליה רבנן מאי הוצרכו להיתר זה כיון שיכול להקנות להם קמחו הלכך מיירי בדליכא מאן דערבו ומשום כדי חייו התירו לו חכמים לעשות לו דבר מועט ואופין ומבשלין אבני ביתו קאי וכ"מ בירושלמי דקאמר עירב ולא עירבו אחרים ר' יצחק אמר צולין לו דג ר"ה אמר מחמם לו חמין ושמואל אמר מדליקין לו את הנר וכ"פ הר"ן ובודאי יפה כ' שאפי' הוא עצמו שרי ול"ד אחרים קאמר אכן מה שמשמע מדבריו שאם יש כאן אחרים שהניחו ע"ת שלא התירו לו משום כדי חייו אלא צריך להקנות קמחו לאחרים אין זה מוכרח דשמא אם אין רוצה להקנות לאחרים כדי שיעשו לו תבשילו אלא הוא רוצה לעשות לעצמו רק בכדי חייו נמי שרי וכ"כ המ"מ בשם הרשב"א וז"ל לא הי' שם אחרים להקנות להם קמחו או שלא רצה להקנות קמחו לאחרים אופין לו בצמצום עת א' וטומנין לו קדרה א' וצולין לו דג קטן וכן נמלא כ' בתשו' והביא ראי' מתו' כדי שיוכל לתקן לו כדי חייו אם אינו רוצה להקנות לו קמחו לאחרים וכ' התו' והרא"ש אחריהם מדקאמר מדליקין לו את הנר משמע מי שלא עירב אף להדליק אסור ומדליקין לו את הנר דקאמר היינו נר א' כמו פת א' וקיתון א' אע"פ שלא פי' כן לכן נהגו כשמניחין עיכוב לומר לאפויי ולבשולי ולאדלוקי ולאטמוני ואע"פ שפי' שלא תקנו ע"ת אלא לעיקר סעודה היינו דא"צ לעשות העירוב אלא מפת ותבשיל שהוא עיקר הסעודה אבל צריך להזכיר כל דבר שאסור לעשות בלא עירוב ואע"פ שהרי"ף והרמב"ם לא הזכירו לאדלוקי שרגא מ"מ דברי תו' והרא"ש עיקר וכן אי' בה"ג וכ"כ הרשב"א והר"ן עוד כ' הרא"ש והרי"ף לא הביא מימרא דרב הונא ולא ידענא טעמא אי משום דרבא דהוא בתראה אוקמי למתני' בשנוי' אחרינא מיהו ברייתא מיתנא כר"ה ע"כ ויש דוחין ואומרין דמאחר דרבא משני למתני' בשהניח ע"ת אלמא דלא ס"ל הא דר"ה ואע"ג דת"כ דר"ה מאחר דרבא בתראה הוא ולא חייש לה אנו נמי לא חיישינן לה ולא נהירא דאיך פליג רבא על ברייתא דהא פרכינן מסתמא דברייתא תיובתא לאמוראים א"ל כב ודכוותי' ומשני תנא הוא ופליג אלא בודאי כבא ל"פ על הברייתא אלא דפליג על ר"ה דמוקי מתני' בשלא הניח ע"ת ומוקי הוא אפילו בהניח וליכא נפקותא בשינוי' דילי' לפי פסק הלכה כדאי' בסוגיא וכ' מהר"ם היכא שלא הניח עירוב שיכול לחפש בחדר שום חפץ בכר אפי' מבע"י ולהניחו דולק עד הלילה וכ"כ הטור בשמו

כז דין מי שרוצה לערב על אחרים לוקח העירוב שידו ונותנו למי שיש לו זכות וא"ל זכה שעירוב זה בשביל פלוני והזוכה צריך להגביה טפח וחוזר המוכה ונוטלו מיד הזוכה ומברך על מעות עירוב כו' וכשאין רוצה לערב לאחרים א"ע לזכות כלום אלא לוקח העירוב בידו ומברך כו'

כתב הטור (בסי' תקנ"ז) וז"ל כיצד הוא עושה לוקח העיכוב בידו ונותנו למי שיש לו זכות בשביל מי שמערב ע"י וא"ל זכה בעירוב זה לפלוני ונוטלו הזוכה מידו וחוזר ונוטלו מיד הזוכה ומברך על מצות עירוב רמואו בדין יהא שרי לנו לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא דבעיומלו כל צרכנא מי"ט לשבת ולכל בני העיר הזאת או למי