ים של שלמה על ביצה לה

כלומר ס"ס כשבאו חכמים להתיר הדבר מי"ט לשבת למה תקנו ע"ת ולא התירו כפשוטו אלא משום ק"ו כו' אבל אין אופין איירי שפיר באיסור דאורייתא כגון שאין שהות כו' ואפי' יש שהות כו' ראוי לאסור אטו אין שהות שהוא דאוריית' כו' וא"ל דלמא בעבור זה עשו ע"ת כדי שלא יבא לבשל אפי' אין שהות כו' דא"כ מה מועיל העירוב שסומך עליו א"כ יהיו סבורין אפילו כשאין שהות מותר בע"ת מאחר שהוא סומך עליו וזה ליתא כדפי' ע"כ כמ"ש בביאור הסמ"ג אבל מהר"י קארו כתב וז"ל באמת שדעת הרמב"ם מבואר בגמ' בע' אלו עוברין דאמרינן התם מדאורייתא צרכי שבת נעשו בי"ט ורבנן הוא דגזרי ביה גזירה שמא יאמרו אופין מי"ט כו' וכיון דאצרכוהו רבנן ע"ת אית ליה היכירא דאע"ג דלמאן דלית ליה הואיל אמרינן התם הכי מ"מ משמע דמאן דאית ליה הואיל נמי סבר הכי דבהא ל"פ והתו' צ"ל שסוברים שאע"פ שאינו מפורש בגמ' שחולקים בכך מ"מ לרבה לא שני ליה בין מי"ט לשבת בין מי"ט לחול ע"כ ולא דיבר נכונה דאדרבה בהא פליגי וכך הסוגי' בגמ' איתמר האופה מי"ט לחול רב חסדא אמר לוקה משום לא תעשה כל מלאכה רבה אמר אינו לוקה כ"ח אמר לוקה לא אמרינן הואיל ומקלעי אורחים חזי ליה רבה אמר אינו לוקה אמרינן הואיל וכו' א"ל כבה לר"ח לדידך דאמרת לא אמרינן הואיל האיך אופין מי"ט לשבת א"ל משום ע"ת ומשום ע"ת שרינן איסור דאוריית' א"ל מדאוריית' צרכי שבת נעשין בי"ט ורבנן הוא דגזרי ביה גזירה שמא יאמרו אופין מי"ט לחול וכיון דאצרכינהו רבנן ע"ת אית ליה היכירא ע"כ הסוגי' אלמא דמוכח להדיא דדוקא כ"ח הוא דאית ליה האי סברא אבל לא כבה דדוחק לומר דקביל מיניה דהא עדיין במחלוקתם עומדים ועוד כ"ח לטעמי' דס"ל להדיא דלית לי' הכנה דרבה כדאית' בעירובין בפ' בכל מערבין והיינו דס"ל דמדאוריית' צרכי שבת נעשין בי"ט אבל כבה בע"כ לא ס"ל דצרכי שבת נעשין בי"ט דאי ס"ל כ"ש לדביצה דבר הבא מאיליו שאין בו משום הכנה אלא ס"ל הכנה דאורייתא חוץ מאפיי' ובישול האיך דצ"ל הואיל ועוד אפי' המבשל מי"ט לחול כתב הרמב"ם להדי' דאינו לוקה כרבה איסורא דרבנן הוא והיינו דס"ב דאמרינן הואיל אפי' גבי י"ט לחול וכ"פ כמי הרי"ף להדיא וכ"ד כל המחברים אלמא דליתא לדברי הרמב"ם כל עיקר שוב מצאתי שכתב הר"ן בפ' אילו עוברין דמש"ה ק"ל כרבה לגבי כ"ח משום דלר"ח דס"ל צרכי שבת נעשין בי"ט א"כ אין הביצה נאסרה משום הכנה ואנו ק"ל כרב נולדה בשבת אסורה בי"ט וכן איפכא ולאו משום דס"ל שבת ויום טוב קדושה א' היא דהא רב ס"ל דשבת ויום טוב שני קדושות הן וכן ק"ל אלא משום הכנה הוא ואי כר"ח דס"ל דצרכי שבת נעשין בי"ט לא תאסר משום הכנה דק"ל דאסור משום הכנה אפי' בהכנה דממילא וכ"ש בהכנה דידים והיינו ממש כדברי הצרפתים וכדפי'

ד דין דבי"ט ושבת אין להאריך התפילה בבה"כ יותר מחצי היום כדי שיהיה חציו לה' וחציו לכם ומיהו בר"ה יכול להאריך יותר מחצי היום אם לא שחל בשבת

ת"ר מעשה בר"א שהיה יושב ודורש בי"ט כל היום כלו בהלכות י"ט יצתה כת ראשונה עי' לסעוד סעודת י"ט והניחוהו דורש אמר הללו בעלי פטסין פי' חבית גדולות הכינו להם כלומר בעלי נפש הן ואינן יגיעין לשמוע ד"ת לפיכך מהרו לצאת יצתה כת שניה אמר הללו בעלי חביות כלומר חביות קטנות יצתה כת שלישית אמר הללו בעלי בדים כת רביעית אמר הללו בעלי לגינין כת חמישית אמר הללו בעלי כוסות התחילו כת ששית לצאת אמר הללו בעלי מאירה לעי שהיו בה"מ מתרוקן מאוד וגנאי הדבר והיה קשה בעיניו ונתן עיניו בתלמידים התחילו פניהם משתנות כסבורין שכועס על כת ששית מפני שאחרו לצאת וכ"ש עלינו א"ל בני לא לכם אני אומר אלא להללו שיצאו שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה בשעת פטירתן דהיינו לאחר סיום הדרשה א"ל לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם אמר מר שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה והא שמחת י"ט מצוה היא ומשני כ"א לטעמיה דאמר שמחת י"ט רשות היא דתני' כ"א אומר אין לו לאדם בי"ט אלא אוכל ושותה או יושב ושונה ר' יהושע אומר חלקהו חציו לה' וחציו לכם א"ר יוחנן ושניהם מקרא א' דרשו כתוב א' אומר עצרת לה' אלהיך וכ"א אומר עצרת תהיה לכם הא כיצד ר"א סבר או כולו לה' או כלו לכם וכ"י סבר חלקהו חציו לה' וחציו לכם וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו וז"ל גרסי' בפסחים פ' אלו דברים אר"א הכל מודים בעצרת נמי בעינן לכם לפי שהוא יום שניתן בו תורה לישראל אמר רבא הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם דכתיב וקראת לשבת עונג רב יוסף אמר הכל מודים בפורים דבעינן נמי לכם דמעיקרא להאי איתקן דימי משתה ושמחה כתיב מר בריה דרב אשי הוי יתיב כולה שתא בתעניתא לבר מיומא דעצרתא ופורים ומעלי יומא דכיפורי דתני כ' חייא מדפתי ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב וכי בט' מתענין והלא בי' מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בט' מעלה עליו הכתוב כאלו התענה ט' וי' ע"כ ואין לדקדק מדקאמר הכל מודים ש"מ דהלכה כר"א כמ"ש ראב"יה שהכי הסמ"ג הביא נמי האי סוגיא וכתב שאין הלכה כר"א אלא כך שיטת התלמוד לומר הכל מודים בזה ומש"ה צריך לזהר ביה טפי וכבר הארכתי בזה בפ' כל כתבי סי' ע"ג ומש"ה נראה שאין לאחר התפילה יותר מחצות דהיינו י"ח שעות על היום וראוי לגעור בש"ץ בימי הסוכות שהלילות קצת ארוכים אם בא להאריך בניגונים כ"כ וכן בכל שבתות השנה. וא"ל מאחר שהתחילו אין מפסיקים דא"כ אמאי פריך לעיל הא שמחת י"ט מצוה היא ומשני ר"א לטעמיה דילמא שהתחילו בד"ת אין להפסיק עד סיום הדרשה אלא ש"מ דלר' יהושע דהלכתא כוותי' צריך להפסיק שלא יהא יותר מחצי היום ומ"מ בכ"ה שאימת יום הדין עלינו וספרי חיים וספרי מתים לפניו נפתחים יכולין להאריך בתפילה ובד"ת יותר מחצי היום ואע"ג דהאי קרא דעזרא לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים אר"ה קאי כדמוכח להדיא בקראי דכתיב לעיל מיני' ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל מאיש ועד אשה וכל מבין לשמוע ביום א' לחדש השביעי וגו' ואח"כ כתוב ויאמר להם לכו אכלו משמנים וגו' כי קדוש היום לאדונינו ואפ"ה אמר ר"א לטעמיה דמשמע הא לר"י אסור זה אינו נהי דקרא איירי בכ"ה מ"מ האי עובדא דכ"א שהי' דורש כל היום בהלכות י"ט דהיינו יותר מחצי היום לא הי' בר"ה אלא בשאר י"ט אלא שהביא האי קרא דעזרא לאסמכת' בעלמא דהא בגמ' דריש כמי שלחו מנות לאין נכון לו בענין ע"ת ובודאי עזרא לאו לע"ת קא מכוין אלא כפשוטו לשלוח מנות לאביונים שאין נכון להם בי"ט כמו לעשיר ותדע דהא עריך לעיל והא שמחת י"ט מצוה היא וזה אינו אלא בשאר י"ט דכתיב ושמחת בחגיך אבל בר"ה נהי דק"ל אסיר להתענות וראוי לפנק עצמו ג"כ בתענוגים קצת להראות שהוא בטוח בממ"ה שיצדיקנו בדין ויכריעו לכף זכות מ"מ לא מצינו להדיא שמצוה היא לשמוח שישאול סתמא דתלמודא והא שמחת י"ט מצוה היא ואם נאמר דדייק מקרא דכתי' לכו אכלו משמנים וגו' הא ר"א גופי' קאמר להו האי קרא אלא וההיא קרא ליכא למידק דשמא אחר חצי היום היה וכמו שהוא עשה אחר סיום הדרשה וכמ"ש תו' אלא ודאי אין ספק לתלמוד שלא איירי כלל בר"ה כ"א בשאר י"ט דסתם י"ט הם ג' רגלים אבל מ"מ כ"ה שחל בשבת לא גרע משאר שבתות שהכל מודים שחציו לה' ולא יותר והארכתי בזה בפ' כ"כ סי' מ"ה:

שמחת י"ט דאתא לידן נימא בה מילתא

ה דין שמצוה לכבד י"ט ושבת ולא יאכל מעי"ט מן המנחה ולמעלה וחייב אדם להיות בהם שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו וכל הנלוים אליו כל א' במה שראוי לו כגון אנשים ישמחו בבשר וביין והקטנים בקליות ואגוזים והנשים בבגדים נאים ותכשיטין ובארנו דבגדי י"ט ותכשיטין להאכיל לגר וליתום ולאלמנה עם שאר עניים ולא ימשוך ביותר ביין ובקלות ראש רק ישמח שמחה של מצוה ויתן שבח להקב"ה בשמחתו ובארנו דאפי' שהוי קצת יכול להתפלל תפלת מנחה בי"ט וסעודה שלישית בי"ט א"צ רק יוצא במה שאוכל בשחרית תבשיל א' יותר ממה שאוכל בשבת

פסק כתב הרמב"ם והסמ"ג אחריו וז"ל כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה כך כל י"ט שנא' ולקדוש ה' מכובד וכל י"ט נאמר בהן מקרא קודש וכן ראוי לאדם שלא יסעוד מעי"ט מן המנחה ולמעלה כע"ש שדבר זה בכלל הכיבוד וכל המבזה את המועדות כאלו נטפל לע"ז ז' ימי הפסח וח' ימי החג עם שאר י"ט כולן אסורות בהספד ותענית וחייב אדם להיות בהם שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני בניו וכל הנלוים אליו שנאמר ושמחת בחגיך וגו' אעפ"י שהשמחה האמורה כאן הי' קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהל' חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל א' בראוי לו כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות והנשים קונה להן בגדים ותכשיטים נאים כפי ממונו ואנשים אוכלים בשר ושותים יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין ע"כ והוא מן הברייתא דפרק ע"פ דתני שם חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל במה משמחן ביין כ' יהודא אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להם אנשים ביין ונשים בראוי להם תני ר' יוסף בבבל בבגדי צבעונין בא"י בבגדי פשתן המגוהצין תניא כ"י בן בתירא אומר בזמן שב"ה קיים אין שמחה אלא בבשר שנ' וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת ועכשיו שאין ב"ה קיים אין שמחה אלא ביין שנא' ויין ישמח לבב אנוש וכתב מהר"י קארו ויש לתמוה על הרמב"ם למה הוצרך שיאכלו בשר וישתה יין דהא בברייתא קתני בזמן הזה אין שמחה אלא ביין ומשמע דביין סגי בלא בשר ע"כ ואני אומר דר"י בן בתירא לא בא למעט אכילת בשר פשיטא שאין שמחה אלא בבשר דהא שמחת י"ט היא הסעודה ולא נקרא הסעודה להיות בו לב טוב ושמחה בלא אכילת בשר אלא שבזמן שב"ה הי' קיים היה אוכלין בשר שלמים והי' עומדים על קרבנותיהם והי' מספיק להם