ים של שלמה על ביצה לג

וחברת את האהל וגו' אלמא מקרי חבור ע"י קרסים איכא למימר שהיו עשוין בענין זה שלא ישמטו כלל אם לא ע"י מעשה כגון שהיה כופפין ראשי הקרס לגמרי לצירן השנית ומודינא כמי בנדון דידן שאם לאחר שהכניס הקנוי"פל בנקב יתפור את הנקב שיהא קצרה עד שלא יוכל מאז הקנויי"פל להתפרק ממנו אלא ע"י קריעה פשיטא דבכה"ג הוי חיבור ודמי ממש להא דאית' באש"רי בה' כלאים גבי בגד צמר שנפרק כורכו בחוט של פשתן ושרי דוקא בענין זה שיוכל להוציא ראשי הקרעים בלי התרת קשר החוט דאל"ה אסור אלמא אע"ג דאינו קושר הצמר והפשתים יחד אלא שע"י קשירת החוט לבדו מתחברים יחד חשיב חיבור וה"ה בנדון דידן אם ע"י תפירת הנקבים מתחברים יחד חיבור גמור חשיב צמר ופשתים יחדיו ע"כ ודברים אלו ראוים להכתב בשמו ודובב שפתי ישנים

ג דין צלצלים שעושין העם בבית יד שלהם לצור בהן תבלין או מעות מותר לעשות מכלאים מטפחת השלחן אפי' היא מכלאים מותר לפרשה על השולחן וכן מעיל שפורסין על הבימה

פסק לשון הרמ"בם והטור הביאו (בסי' ש"א) מנעל שהוא של כלאים ואין לו עקב מותר ללבשו שעור הרגל קשה ואינו נהנה כשאר הגוף בגד כלאים שמעות צרורות בו מותר לתתן בחיקו שהמעו' מקישין ואינן מתחממין הרטיי' והאספלנית מותר לעשות מכלאים כיון שאינו דרך חימום אין איסור כלאים אלא בגדים שהן דרך חימום כגון כתונת מצנפת מכנסיים ואבנט ושמלה ובגדים שהן מחפין בהן השוקיים והידים וכיוצא בהן אבל צלצלין שעושין העם בבית יד שלהן לצור בהן תבלין או מעות או סמרטוט שנותנין על הרטייה ואספלנית וכיוצא בהן מותר ציץ של עור או של משי וכיוצא בו שתולין בו חוטי צמר וחוטי פשתים מדולדלים ע"פ אדם להבריח בו הזבובים אין בו משום כלאים ע"כ ואינו בא למעט מפות ומטפחת שכתב בשם הר"אש לעיל סי' מ"ה שהרי הרמב"ם גופא כתב לאיסורא ופסק כר"א ע"פ הירושלמי והסמ"ג כמי כתב דבתוספתא מפיק דברי ר"א ורבנן אלא בא למעט הני צרכי דזוזי ופשיטי ודביזרני כדלעיל וכל הדומה ומטפחת השולחן לא מצאתי בפוסקים הראשונים אבל מ"כ בשם מהר' נחמן מעיל צדק וז"ל מפה העליונה שפורסין בשבת וי"ט אם יש לחוש משום כלאים כ"ל שיש ליזהר אפי' במפה עליונה שלא יהא בה כלאים דפעמים מחמם בהם ידיו בעת הקור וכן מעה או מעיל שפורסין ע"ג בימה של עץ ונותנין (עליה) ס"ת וקורין בה צריך ליזהר שלא יהא בה כלאים משום דפעמים כשקורא בס"ת כורך ידיו בהן בעת הקור ולא ידענא מאי איסור יש במפה העליונה כי אין דרך לחמם בה גם במתני' דכלאים תנן מטפחת הידים והספרים ומטפחת השלחן לא קחשיב וכ"ש במפה של בימה שאינה עשויה להתחמם (ואם) יש מחממין בה הידים בעת הקור עון הוא בידם שנהנין מן הקודש ומורידין אותן מקדושתן לצורך הדיוט ולמה נתקן לרשעים ע"כ נראה דבודאי שרי אפילו הוא מכלאים

נא דין תפילין מותר לטלטל בשבת וי"ט ושולחין אותו לדורון בי"ט ובחיה מניחין תפילין ומברכין עליהן וקודם מוסף חולצין אפילו בר"ח

מסקינן רב ששת שרא להו לרבנן לשדורי תפילין בי"ט א"ל אביי א גן והא אנן תנן כל שנאותין בי"ט משלחין אותו א"ל הכי תנן כל שנאותין בו בחול משלחין אותו בי"ט ומהכא משמע להדיא שמותר לטלטל תפילין בין במועד (נ"ל בי"ט) בין בשבת וכ"כ מהרא"י ורש"י כתב דאין איסור בהנחתן אפי' בשבת וי"ט וז"ל רש"י כל שנאותין בו שהוא מתוקן כל צרכו משלחין אותו בי"ט דהאי דקתני במתני' בי"ט לאו אמתני' דלקמי' קאי אלא אמשלחין דלבתרי' קאי ולאתויי תפילין אתא דא"נ לביש ומנח להו בי"ט ליכא אסורא מיהו סנדל המסומר לא דמאן דחזי אומר מדשרי רבנן לשלוחי ש"מ שמותר לנעלו ע"כ ולא נהירא דבודאי יש עון גדול להניח תפילין בשבת ובי"ט דהוי כאלו חילל אות של שבתות והמועדים ובזוהר כתב (במדרש הנעלם לשיר השירים הביאו ב"י בסי' ל"א בא"ח) שחייב מיתה עליה וגדולה מזו כתב כל המניח תפילין בכ"ח או בח"ה בתפילת המוספין דחשיב ליה כמועד חייב מיתה וכך נהגו האידנא אחריו אף שהפוסקים לא הזכירו דין זה מ"מ למה לנו להכניס בטעות עונש על הספק ובשבת וי"ט ליכא מאן דפליג אלא ודאי מצות תפילין חשיב כ"כ אפי' אם ניאותן בהם בחול כלומר שמתוקנים כל צרכן שולחין אותו לדורן בי"ט שוב ראיתי בא"ז שכתב וז"ל וקשה והא לצורך המועד קתני במתני' ותפילין לאו צורך המועד כלל נינהו אלא ה"פ כל שניאותן ממנו בחול דהיינו בח"ה ואתי לאתויי בח"ה ולצורך המועד דקתני היינו לצורך חש"מ ומכאן ראי' שצריך ללבוש תפילין בחש"מ משלחין כל מיני תכשיטין בי"ט אין מפרקין את המנעול מע"ג האימאוס אבל מפרקין אותן בח"ה עכ"ל ולענין תפילין בח"ה יש עוסקין כר"י שאין מניחין תפילין בח"ה ויש מניחין בלא ברכה אכן סמ"ג הביא הירושלמי (בלאוין סי' ה' ח"ה דף כ"ח ע"ג) דאיתא לשם להדיא דמניחין וז"ל כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו ובירושלמי מפרש בד"א להניח פי' להניחם אחר המועד אבל להניחם במועד אפי' להניחם לאחרים יכול לכותבן ומורי כתב כי ר' יצחק היה אוסר להניח תפילין בח"ה אבל לא הביא הירושלמי כלל פי' לתרץ מ"ש שם אבל להניח במועד יכול לכותבן ושמא הואיל ולא הביאו לא ידע הירושלמי ואלמלא ידע היה חוזר בו ואף אותן שאומרים אסור להניח תפילין בח"ה מישבים הכי דה"ק בד"א להניח כלומר להניח בקרן זויות כדי למוכרם אבל אם אין לו או לחבירו תפילין וצריך להם כדי להניחם למוצאי י"ט יכול לכותבן ודוחק הוא כי אין הלשון משמע כלל בכה"ג וכ"כ הסמ"ג בשם ר"ש ור"י בר ברוך וכן מסקנת הרא"ש עוד מצאתי סמך להניח תפילין בח"ה כי שם ה' נקרא (כ"ת שין הרומז) על שין של תפילין כי שי"ן סכום ימות השנה שמניחין בם תפילין שהרי כשתסיר נ"ב שבתות וי"ג י"ט מן שס"ה ימים נשארו שי"ן ימים ע"כ

נב דין אם כא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה אפי' בחול מניח ידיו עליהם עד שמגיע לביתו ואם היה יושב בבה"מ בע"ש וקודש עליו היום מניח ירו עליהם עד שמגיע לשית הסמוך לחומה יא מנטרי באותו בית מהמת כלבי ומחמת גנבי אבל אי לא מנטרי רק מחמת שלבי מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו

מסקינן בסוגיא אמר אביי תפילין הואיל ואתא לידן נימא בהו מילתא היה בא בדרך ותפילין בראשי ושקעה עליו חמה מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו הי' יושב בב"המ ותפילין בראשו וקדש עליו היום מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו מתיב כ"ה בריה דרב איקא היה בא בדרך ותפילין בראשו וקיד' עליו היום מניח ידו עליהם עד שמגיע לבית הסמוך לחומה היה יושב בב"המ פי' בה"מ שלהם היה בשדות וקידש עליו היום מניח ידו עליהם עד שמגיע לבית הסמוך לב"המ ל"ק הא דמנטרן באותו בית הא דלא מנטרא באותו בית מ"מ יוליכן עליו כשהם בראשו עד ביתו אי דלא מנטרא מאי ארי' בראשו אפי' מחתן בארעא נמי יכול להביאן אפי' אחר שקדש היום דהא תנן המוציא תפילין מכניסן זוג זוג ל"ק הא דמנטרן מחמת גנבי ומחמת כלבי הא דמנטרו מחמת כלבי ולא מנטרי מחמת גנבי מד"ת רוב לסטים ישראל נינהו ולא מזלזלי בהו קמ"ל (וכתבו התו' וז"ל) ופירש"י היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה כו' או יושב בבה"מ תרווייהו איירי בע"ש דשבת לאו זמן תפילין הוא וכי בא בדרך ושקעה עליו חמה התירו לו להביאן הואיל ומביאן כלאחר יד ולפ"ז קשה דא"כ אמאי נקט גבי בא בדרך ושקעה ולגבי יושב בבה"מ וקידש עליו היום כיון דטעמא דתרווייהו שוין אמאי שני בלישניה לכן נראה דבא בדרך ושקעה מיירי בחול הואיל ושקעה חמה יש לו לסלקן וקמ"ל דלילה לאו זמן תפילין הוא וא"ת אי איירי בחול אמאי איכו מביא בידו וי"ל דילמא משתלפי ליה מידו ובההיא דישב בבה"מ נקט וקדש (עליו) היום בע"ש איירי וקמ"ל דשבת לאו זמן תפילין הוא ולפי האי שמעתא קומא דהיה בא בדרך כו' לאו אליבא דהלכתא מאחר (דאנו) ק"ל דלילה לאו זמן תפילין הוא דהלכה ואין מורין (כן) וכ"כ הרב ל' יהונתן והרי"ף והרא"ש הביא ב' שמעתתי בריש המוציא תפילין אלמא דהילכת' נינהו אפשר דס"ל כפרש"י דפי' תרווייהו שמעתת' בשבת אכן הרמב"ם כתב בה' שבת ס"פ י"ט שכח ויצא בהן לכ"ה ונזכר שיש לו תפילין בראשו מניח ידו עליהן עד שבא לביתו או לב"ה ע"כ פי' שלא מצא בית אחר הסמוך לעיר שיהא משתמר לשם וסמך על מ"ש כן בה' תפילין (פ"ד) ושם בה' תפילין כתב נמי לענין חול אלא שערבב שקעה עליו חמה עם קדש עליו היום דס"ל דבחול ובשבת איירי כפי' תו' והטור נמי כה"ג כתב הני תרי שמעתתי' בה' שבת וכתב נמי בה' תפילין לענין חול כדעת התו' וא"כ שמעינן דאף לענין חול הלכתא הכי וה"ט אע"ג דק"ל לילה לאו זמן תפילין משום הרואים שלא יאמרו לילה זמן תפילין ומורין כן ויבא להניחן לכתחילה בלילה ומש"ה צריך להניח ידו עליהן וכן עיקר הדרן עלך ביצה שנולדה יום טוב פרק שני

א דין עירוב תבשילין שהניחן בי"ט א' לא יסמוך עליו לי"ט אחרון ואפי' אש התנה כפירוש לסמוך עליו אינו מועיל וגם בארנו דאסיר לעשות כ"ת לפני עי"ט רק עריך להניח בע"יט גס בארנו אפי' אם הניח ע"ת ט"מ לא יבשל ביום א' שחל ביום ה' דאבה ואם עשר וביטל אסור לאכול

מתני' י"ט שחל להיות בע"ש לא יבשל בתחילה פי' להיות תחילת בישולו ועיקרו לשם שבת אבל מבשל הוא לשם י"ט ואם הותיר הותיר לשבת ועושה תבשיל מעי"ט וסומך עליו לשבת בס"א שני תבשילין ובה"א תבשיל א' ולקמן אפרש ושוין בדג וביצה שעליו שהם