ים של שלמה על ביצה לב

כתב בז"הל (בפ' י' מה' כלאים) מבעל שהוא של כלאים ואין לו עקב מותר ללבשו שעור הרגל ק' ואינו נהנה כשאר עור הגוף ע"כ ומהר"י קארו כ' (בסי' ש"א) וז"ל ונראה שהוא פי' לערדלאין ויש לתמוה עליו אם הטעם מפני שעור הרגל קשה ואינו נהנה כשאר עור הגוף כי אית ליה עקב נמי לישתרי ושמא י"ל דכל שיש לו עקב כיון דמחזי כמלבוש אעפ"י שאין הגוף נהנה ממנו אסור ע"כ ולפי עי' יראה דהוא עשוי על הרגל ואין לו עקב כלל למטה ולפ"ז צ"ל שהעור שע"ג הרגל קשה וקולא גדולה בעיני כי כמדומה שנהנה ונהנה הרגל למעלה כשנתחמם ואפי' א"ת שכך הוא מ"מ נראה עור בשרו למעלה כשאר בשר וא"כ מיחלף נמי בשאר מקומות לומר שאין שם העור נהנה ועוד עור הרגל הוא שייך בהעלאה מה שמלביש עליו והוא בכלל שעטנז לא יעלה עליך אלא כ"ל שהפי' של מנעל (של כלאים שכתב) הרמ"בם הוא פי' על מנעל דתנן במתני' דכלאים שאין בו משום כלאים וכן פי' הראב"ד דעתו וכן פי' לשם במשנה (בפ"ט דכלאים) על מנעל זרב וז"ל הוא דמות מנעל שנותנין תחת כף הרגל להלוך בה על היצועים ועל הכסתות ע"כ א"כ מה שאמר אין לו עקב כ"ל אין לו עור קשה כמנעלים שלנו ולפ"ז הוא כערדלאין אלא שזה עשוי להיות בתוך (המנעלים) כדי לילך על הכרים והכסתות וא"ז כתב ז"ל מנעל של זרב פי' כפול ובין הכפלים משימין עשבים או פשתן אין חוששין שמא יש ביניהם למר ואסור ללבוש אנפלאות של צמר ע"ג א של פשתן ע"כ וכן מ"כ בשם מהר"ח וז"ל אסור ללבוש אנפילאות של צמר על של פשתן אבל לכרוך ברגליו בבד פשתן תחת אנפלאות של צמר מותר ע"כ וכ"ש שאסור לישא בתי שוקיים של פשתן תחת בתי שוקיים של צמר וכ"מ בהג"ה סביב הסמ"ק וז"ל ובירושלמי משמע שאסור ללבוש בתי שוקיים של פשתן תחת בתי שוקיים של צמר משום דא"א לפשוט תחתונים בלי עליונים ע"כ וכתב מהרר"י קארו (בסי' ש') וז"ל בהג"א סוף פ"ק די"ט אסור ללבוש אנפלאות של צמר ע"ג אנפלא' של פשתן א"ז עכ"ל וטעמו מדגרסי' בירושל' ע"ב דכלאי' מודה ר' אילא כהן דילבש דרדסין דעמר ע"ג דרדסין דכיתן דהוא אסור דאי לא שלח עילייא לא שלח ארעייא ונראה דה"פ דלא אסור אלא כשהם כ"כ צרים ודחוקים שא"א לחלוץ העליונים אא"כ יחלצו התחתונים עמהם דאז חשובים כתכופים זה לזה ב' תכיפות ויותר הא אם אינם צרים כ"כ מותר כו' וחוץ לכבודו לא נהיר ולא צהיר כפירושו דא"כ הל"ל לא שלח עילייא אי לא שלח ארעייא או לא שלח עילייא בלא ארעייא אלא עיקר הפי' כמ"ש בהג"ה סמ"ק שאם לא פשט העליונים לא יכול לפשוט התחתונים ובודאי מהנ"י קארו לא ראה הגה"ת סמ"ק ופי' אבל מ"מ כתב להדיא בסמ"ג דמותר ללבוש חלוק של צמר ע"ג חלוק של פשתן ופשוט הוא דלא מיקרי יחדיו ואינו דומה לבתי שיקים שמהודקים וסגורים וקרויים יחדיו וכ"כ הר"אש בשם התוספתא ז"ל לובש אדם שני חילוקים אע"פי שפונדתו חגורה עליו מבחוץ ובלבד שלא יפרוף את המשיחה ויקשור בה בין כתפיו כלומר שלא יקשור שני חילוקים יחד בענין שאין יכול להפרידן בלא התרת הקשר (הג"ה מן המחבר עצמו ז"ל לחיי עה"ב מ"כ ח"ל הטור (בסי' ש') מותר ללבוש חלוק של צמר ע"ג חלוק של פשתן ולקושרו יחד אעפ"י שאין יכול לפושטה בלא התרת הקשר ובלבד שלא יהא הקשר של קיימא אבל אם הוא של קיימא אסור ע"כ ולא נהגו כן וכ"כ הרש"בא בתשו' שהשיב על מה שא"ל בשם הכ' יונה כשהי' לובש בגד צמר על החלוק לא היה מהדק אזורו כדי שלא לחבר זה עם זה ושאלת ממני להודיעך בזה דעתי הלכה למעשה. תשובה הלכה למעשה כך נהגו כל ישראל שזה בפני עצמו וזה בפ"ע אפי' מחוברים בתכיפה א' מותר כדתנן בע' בתרא דכלאים ומה שהביא מן הירושלמי ראי' לאיסור ההיא כשתכפן בב' תכיפות כו' והאריך סוף דבריו מוכח מיניה דמותר אפי' בקשר של קיימא ולפ"ז הא דקתני בתוספתא ובלבד שלא יפרוף את המשיחה היינו שלא יחברם זה לזה בב' תכיפות ורצועה של צמר פשיטא שמותר על חלוק של פשתן אם לא שמחובר בב' תכיפות וכן איתא במשנה דכלאים וכן הביא הטור ע"כ הג"ה) א"ה זאת ההגה"ה מצאתיה בהעתק סדורה בסי' מ"ט ומורה מקום שיש לה שייך לסי' מ"ז ע"ב סדרתיה כאן שמקומה הראויה להיות פה

מח דין בגד של עמר שנקרע יכול לפרוף עליו חוט של פשתן ולקשור אותה וכן שדי לעשות מכסאות של פשתן ובתוכן גמר אפי' הן תפורין וכן ומבייש"א שקורין קאפ"טני אפילו הן תפורין ודוקא צמר אבל חתיכות בגדים לא

פסק כתב הר"אש בשם תוספתא ז"ל חלוק של צמר שנפרס פורפו בחוט של פשתן ואם תפרו אסור משום כלאים וכ"כ הרמב"ם (בפ' י' מה' כלאים) בגד צמר שנפרם מותר לפרוף אותו בחוטי פשתן וקושרה אבל לא יתפור וכתב כ"ח ז"ל בתשו' דטעות הוא בתו' דקשר הוא חיבור לענין כלאים כדאיתא בפ' התכלת דקשר עליון מדאורייתא מדאיצטרך להתיר כלאים בציצית וכ"ל דלק"מ דמיירי שחבר שני ראשי הקרעים וכרך החוט סביבם וקשרם יחד דלא הוי חיבור חוט פשתן וחלוק של צמר כיון שיכול להוציא שני ראשי הקרעים בלא התרת הקשר וע"ל בסי' שאח"ז וכיוצא בזה התיר כ"י מכסאות של פשתן וצמר בתוכו אע"פי שתופר יחד הבגד והצמר אשר בתוכו אין התפורים מחבר יחד הבגד והצמר לפי שיכול להוציא כל הצמר פי' דרך קרע קטן והתפירה נשארה קיימת אע"פי שתופר המכסה כל סביבותיו ואין יכול להוציא הצמר הוי כשק של פשתן שמלאהו צמר ותפר את פיו דלא הוי כלאים ע"כ ואף התו' כתבו בע"ק דביצה וז"ל הני פורפו"ינטיש שקורין ומב"ייש שאנו לובשין ופעמים יש בהם צמר יש להתיר הואיל ואם עושין קרע קטן כו' וכתבו שאין להתיר אלא דוקא צמר דמסריך סריך לחבירו שרי אבל חתיכות בגדים קטנים לא ואע"פי דלדברי הר"אש דמדמה לשק אין חילוק מ"מ כ"ל דלאו מה"ט דשק לחוד הוא דמתיר דבע"כ אינו דומה לשק שקשור למעלה שעומד להפתח לדבר שתפור יחד ודומה לארוג ועוד למאי הי' צריך לפרש בתחילה להוציא כל הצמר והתפירה קיימת אלא עיקר הטעם הוא משום שיכולין להוציא אם היה קרע קטן ואף שעתה אין יכולין להוציא מאחר שאין שם קרע קטן מ"מ שרי דדומה לשק כו' ומאחר שראוי להוציא אם היו עושין בו קרע קטן

מט דין בגד שהוא כלאים וקושרים בו מעותיו מותר להגיה בחיקו שאין דרך חימום בכך ומותר ליתן מעות בכובע של צמר ולקושרו בחוט של פשתן וכן ליתן מעות בסדין ולמיקשר בחוט של צמר ומותר ליתן בתי זרועות של צמר בגוף הבגד שהיא כעין יופ"א שהיא של פשתן או איפכא ולחברם בקרסים ולולאות שיכול להתירן ולפרקן באצבעותיו כ"ז שירצה ואסור להכניס ב' חבלים בידו כא' א' של עמר וא' של פשתן ומותר להניח אספלניות או רטיי' של כלאים ע"ג מכה

אמר רב פפא הני צררי דפשיטי וזוזי אין בו משום כלאים ודבזרני יש בו משום כלאים פי' בגד כלאים שצרורין בו מעות מותר ליתן בחיקו שהמעות מקשה אותו ואינו מתחמם דבזרני שצרורין בו זרעים יש בו משום כלאים ואסור ליתנם בחיקו כ"כ הר"אש לפסק הלכה בה' כלאים וכ"פ הטור אחריו (בי"ד סי' ש"א) וכ"פ ר' ירוחם ותימה אמאי השמיט דברי רב אשי שאמר א' זה וא' זה אין בו משים כלאים לפי שאין דרך חימום בכך וכ"פ הרי"ף והרמב"ם ואף הר"אש כ"כ להדיא דבתרווייהו אין בהו משום כלאים ובוודאי שגגה היתה שם לפניו שלא הביא דברי כב אשי וטעו בנו ותלמידו והעתיקו דיני כלאים מה' כלאים של הר"אש ופסקו כך אחריו עוד הביא הר"אש ירושלמי אבוה דרב ספרא שאל לר' זירא מהו מיתן (פריטא) גו גליתא ומקטרינן בחוט דכיתן מהו מיתן פריטא גו סדינא ומקטרינן בחוט דעמר א"ל חכים רב ורב הונא אסרי ושמואל אמר מותר כ' יעקב בר אחא בשם כ' אסא אמר מותר ע"כ ולא הוכרע ובדרשות מהר"ח כתב לאיסור ולא נהירא מאחר שכתבנו לעיל דאפי' קשר של קיימא שרי אם לא בב' תכיפות אף שיש קצת לחלק בין קשר זה שקושרין הבגד לחגורה שחוגר בה האדם מ"מ לא נראה לחלק מאחר דבעינן ב' תכיפות כל היכא שזה עומד בפני עצמו וזה בפ"ע ואינו דומה לקשר העליון של ציצית דדייק מיניה כ"ת דקשר הוי חיבור לענין כלאים דשאני התם דהציצית הוי תחובים בבגד ואין שייך לומר זה בפני עצמו וזה בפ"ע ומש"ה נראה שאם יש נקב בבגד הכרוך בו מעות תוחב בו חוט של פשתן וקושר בו דהוי כלאים לכ"ע והא"ז נמי כתב וז"ל וליתן מעות בבגד צמר ולקושרו בחוט של פשתן או להפך רב הונא ורב אסרי ושמואל ור' יעקב בר אחא בשם כ' אסי מתירין וכן הלכה, תו גרסי' ע' במה בהמה מכניס אדם חבלים לתוך ידו ובלבד שלא יקשור ויכרוך לפי כשהוא כורך חבל של צמר ושל פשתן סביב ידו וקושר ידו מתחממת ואסור משום כלאים ושם הארכתי. תו' איספלניות ומלוגמא רטיי' אין בהם משום כלאים שאין דרך חימום בכך ע"כ כתב מהרא"י (בת"ה סי' רצ"ו) וז"ל מי שיש לו ומב"ייש או יו"פן עשויין מפשתן ורוצה לחבר בה בתי זרועות מבגד צמר ע"י קנוי"פיל ד' או ה' סביב הזרוע יש בה משום כלאים או לאו תשובה יראה דיש לחלק שאם נעשו הקנוי"פלנן רפוים בתוך הנקבים שיוכל לפורקן באצבעותיו כה"ג לא מיקרי חיבור ואע"פי שבתי זרועות אדוקים תמיד ביו"פן ואינו מפרקן משם לא בלבישה ולא בפשיטה ולא בעינן נמי דוקא תפירה לחיבור אלא אפי' בקשר גמור כמי חשיב חיבור לענין שעטנז כמ"ש כ"ת מההיא דקשר עליון בציצית דאורייתא מדאיצטרך למישרי כלאים בציצית מ"מ הך חיבור שע"י הקנויי"על לאו חיבור כדמוכח בפ' מצות חלילה דקאמר התם האי מנעול דידן אע"ג דאית ביה חומרתא קטירנא ביה מיתנא כי היכי דתהוי חליצה מעליותא וכתב שם הרא"ש דנוהגין לקשור המיתנא בב' קשרים זה ע"ז אבל לא בעניבה משום דק"ל עניבה לאו קשירה היא ע"כ הא קמן דבע"כ דקנויי"פל לאו קשירה מיקרי דאל"כ אמאי לא יעשה עניבה נהי דלאו קשירה מקרי מ"מ כבר קשור המנעל ע"י חומרתא דהיינו קנויי"פל כדפי' האש"רי בסדר חליצה ומנ"ל דלא הוי חליצה מעליותא בעניבה מיתנא הואיל והוא קשור כבר (אלא ע"כ) לא מקרי קשיר ע"י קנויי"פל וא"כ לא מקרי חליצה מעליותא אא"כ קשור הוא ואע"ג דכתי' והבאת את הקרסים בלולאות