ים של שלמה על ביצה לא

כובעין ראוי להרחיק לכתחילה מכולן ומ"מ גבי לבדים יפה כתב לאיסור אפי' לעי מ"ש דלבדים הרכין אסורים מדרבנן וא"כ בהצעה שלא כדרך העלאה מותר היינו דוקא היכא שאין בשרו נוגע בהן כדפי' לעיל אבל היכא שבשרו נוגע בו להדיא אסור לכ"ע ולפי מ"ש בגדי עממין התפורין בפשתן דאינו שוע טווי ונוז ואינו (אסורים) אלא מדרבנן מותר להציע תחתיו כשאין בשרו נוגע בהן אפי' הן רכין. ומ"כ בשם מהר"ם בגדים שלנו שאין שזורין בשעת הדחק אין למנוע מלישב עליהן דהוי גזירה לגזירה פי' הצעה אטו העלאה או שמא תכרך נימא ואח"כ גזרינן אטו שעטנז דאורייתא ומ"מ נראה שיפה כתב בשעת הדחק אבל בלא דחק לא יעשה לכתחילה שלא יקילו בשעטנז ובפרט מאחר שהרמב"ם ורש"י לא חילקו בזה וכתב עוד הר"אש לשם דהא דשרי כרים וכסתות בהצעה תחתיו כשהן קשין מע' בירושלמי דוקא כשהן ריקן ונתן ע"ג איצטבא אבל מלא או ריקן ונתנו ע"ג מיטה אסור לפי שנכפף תחתיו ונכרך על בשרו והרמ"בם לא כתב זה הירושלמי אלא תפס גמ' דילן עיקר דלא מחלק מידי אלא סתמא כל זמן שהן קשין שני בהצעה וכ"כ עיקר שלא להחמיר כולי האי במידי דרבנן וכתב מהר"י קא"רו (בסי' ש"א) וז"ל קאפנגוש דידן אם הן תפורין בפשתן אם היינו אומרים שהגיעו לקושי נמטי גמדא דנרש היה שרי אפילו להעלותן לדעת התו' והר"אש ולדעת הרמ"בם להציען תחתיו ומיהו מי מפיס אם הגיעו לאותן קושי אם לאו הלכך יש ליזהר מלהעלותן עליו ואפי' מלהציען תחתיו עד שיתפרם במשי או בקנבוס ועניין טלטול בגד כלאים שכתב פה הא"ז להתיר וכן המרדכי שדיתי ביה נרגא בע' כירה סי' ל"ד אם לא לצורך גופו או מקומו

מה דין וילון שהוא רך אסור לעשותו מכלאים ואם עשו מדבר קשה מאוד שאין ראוי להתחמם בו או במקום גבוה דליכא למיחש שמא יתחמם בו שרי אפי' אם הוא מציל מפני הקור או הרוח או מפני החמה ומשפחת ידים אוסרה אם יש בהן כלאים ומטפחת השלחן שרי כדלקמן סי' מ"ט ע"ש ומותר לישב ע"ג עגלה המכוסה כלאים וכן מותר לפרוש בגד כלאים ע"ג גיגית שרוחצים בה

פסק כתב הטור (בס' ש"א) וז"ל וילון אם הוא רך אסור לעשותו מכלאים מפני שהשמש מתחמם כנגדו לפעמים ע"כ וכתב מהר"יק שלמד זה מהא דפריך והאמר עולא מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו ופיר"שי מתחמם כנגדו אסור לעשותו מכלאים וכ"ע הרמ"בם והר"אש ז"ל ודלא כתו' שכתבו דלא אמרו בוילון אלא שהוא טמא אבל אין בו משום כלאים ובתשו' הר"אש (כלל ד' סי' י') כתב וילון העשוי למחיצה ואין מתחממים בו כלל אין בו משום כלאים ע"כ ותימה שזה הפך מ"ש בפסקיו ושמא י"ל דה"ק וילון שהוא קשה עד שאינו ראוי להתחמם בו ע"כ ל תימא) שעלו דבריו בזה לכתוב בספר (דבר זה) על דברי תו' דא"כ האיך הם מבינים הקושיא שמקשה מעולא דאמר וילון טמא כו' אם לא כפר"שי בהכרח ושמא תאמר דלדעת תו' ל"ג ס"ס קשה אמאי לא משני תלמודא דאיירי בוילון ולא נוקי בקשין וע"ק ה"ל לתו' לומר דל"ג הכי דעולא אלא חוץ לכבודו לא (ירד כלל (להשיג) לדברי תו' כי לא כתבו תו' אלא דל"ג מפני מה אמרו וילון אסור לפי שלא מצינו זה להדיא שאמרו בו איסור אבל לענין טומאה מצינו שאמרו בו טמא וממילא נלמוד ממנו לענין איסור כלאים וביש תו' מוגה דלא מצינו האי לישנא דוילון אסור לעשותו מכלאים ולא קאי על הדין כלל דלכ"ע אסור לעשותו מכלאים אם לא בוילון שאינו לאוי להתחמם כלל או מצד שהוא קשה מאוד או בגובה מקום דליכא למיחש שיתחמם כנגדו שרי אפי' הוא מציל מן הכוח והקור או מפני החמה ואין להביא ראי' לאיסור ממ"ש הר"אש במס' נידה בה' כלאים (דף פ"ג ע"ג) וז"ל מטפחת הידים ומטפחת הספרים ומטפחת (הספג) אין בהן משום כלאים כ"א אוסר מטפחת הידים פי' מפות שרגילין לפרוס על השולחן ולקנח בה הידים מטפחת הספרי' שמשימין על ס"ת (מטפחת) הספג שמסתפגים אחר הרחיצה ר"א אוסר מפרש בירושלמי מטפחת ידים מעמים שמחממין בה ידיו ומטפחת ספרים עושה אותן כמין תיק ומשימו בחיקו ומתחמם בו ומטפחת הספג טעמים שרואה את רבו ומתעטף בו ובירושלמי פוסק הלכה כר"א ואומר ר' זריקא כשהיו מביאין לכ' ביעתא במעה דאית בה כלאים שלא יכוו ידיו לא הי' מקבל ומביא ראי' ממתני' דלקמן מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה אלמא מניעת החום חשיב לבישת הנאה כמו לבישה למנוע הקור והגשמים הלכך לא קבל הביצה במעה שיש בה כלאים מפני שמנעתו מלכוות בביצה ע"כ ונראה דלא דמיא דדוקא גבי לבישה הוא דאסרינן אפי' להגן מפני החמה והגשמים והמפה לקבל ביצה הוא דרך לבישה סביב ידיו כעין בית יד אבל שלא דרך לבישה שני וכמו שמשמע בדבריו שהוא כתב אח"כ וז"ל מטפחת הספרים עי' כשבני אדם מסתפרין פורסין עליהם סדין כדי שלא יתלכלכו בגדיהם ירושלמי אמרינן במכוין לשם מלבוש אבל אינו מכוין לא יש מקומות אסורות משום כלאים שמטפחת שלהן יש להן בית ראש ולובשין כמין מלבוש כמו שעושין בארץ ספרד ע"כ אלמא שלא כדרך לבישה שרי וה"ה להגן מפני החמה וכן משמע מדברי הטור (סי' ש"א) שכתב וז"ל ד"ת אין איסור כלאים אלא דרך לבישה או להעלות עליו דרך חימום אבל אם העלם עליו שלא כדרך חימום כגון אוהל של כלאים (שמאהיל) עליו או שמפשיל קופה של כלאים מאחוריו או שמציען תחתיו מותר אבל אמרו חכמי' אפי' י' מצעות זו ע"ג זו וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהן שמא תכרך לו נימא ע"כ משמע להדיא מדבריו דאוהל של כלאים שרי אפי' מדרבנן ולא אסרו מדרבנן אלא לישן עליהם ומשום שמא תכרך עליו נימא אבל כל אינך הניחו על ד"ת וכ"כ נמי המרדכי וז"ל לפרוס בגד כלאים לפני ס"ת אע"פי שמגין ופני הקור מ"מ שרי וה"ה לכסות הגיגית שרוחצין בה ואבי העזרי התיר אף הכובעים שנושאין על הראש ובספר צפנת פענח פליג (ואוסר) מפני שמגין מחמה וצינה ע"כ אלמא דשרי לכ"ע והיכא דליכא דרך לבישה דאף הרא"בן בס' ל"ע ל"פ אלא בכובעין שהוא דרך לבישה ובדרשות הר' חיים מצאתי שכתב נמי שמותר לישב על העגלה המכוסה בכלאים כעין גיגית וכ"כ הא"ז וז"ל ואומר ראב"יה בשם אביו כ"י שמותר לפרוש בגד כלאים ע"ג הגיגית כשרוחצין בה הואיל שאינו אלא מעמיד החום בעלמא כה"ג לא שייך כלאים ע"כ וה"ה לעגלות שאין בכיסוי משום כלאים וכן עיקר

מו דין כל כלאים שאין דרכן בהעלאה אלא בהצעה אז איכא דלא מפסיק מידי אסור להציע שמא תכריך לו נימא אכל היכא דמפסיק (מידי) כל שאין דרשו בהעלאה שרי אכל אם יש תחתיו כלאים שדרכן בהעלאה אפילו מפסיקין י' מצעות זו ע"כ זו שאין דרכן בהעלאה כיון שיש תחתיהן כלאים שדרכן בהעלאה אסור

פסק בסוגיא דלעיל שאמר ר"ש בן פזי ארי"בל אר"י בן שאול משום קהלא קדישא דבירושלים אפי' י' מצעות זו ע"ג זו וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהן משום שנא' לא יעלה עליך ופירש"י אסור לישן עליהן מדרבנן וכתב עליו הר"ן וז"ל תמיהני מאי (אריא) שמא תכרך דמשמע דלא מפסיק מידי אפי' י' מצעות נמי וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהן גזירה שמא יעלה אותן עליו וכדאמרינן עלה ושום שנאמ' לא יעלה עליך כלומר משום גזירה דהעלאה ומלשון רש"י ז"ל שכתבתי נראה שהוא מפרש אסור לעשות כן שמא תכרך ואיכא איסורא דאורייתא ודר"ש ב"ע מדרבנן וא"צ לזה אלא כך נ"ל דבריית' נקיט לה הכי משום דאפי' בכלאים שאין דרכן בהעלאה אלא בהצעה כל היכא דלא מפסיק מידי אסור שמא תכרך נימא על בשרו אבל כל היכא דמפסיק כל שאין דרכן בהעלאה שרי והיינו דתנן בפ' בתרא דכלאים הכרים וכסתות אין בהם משום כלאים ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן והיינו מפני שאין דרכן להעלותן וכ"ע ר"ש בעי' המשנה וריב"ל אתא לאשמעינן דאפי' י' מצעות זו ע"ג זו שאין דרכן בהעלאה כל שכלאים תחתיהן שדרכן להעלות אסור לישן עליהם משום שנא' לא יעלה עליך כלומר משום לתא דהעלאה כיון שדרכן בכן ע"כ אבל לפי דברי הרא"ש שפי' לעיל בסי' מ"ג הא דברים וכסתות אין בהם משים כלאים איירי בקשין ומש"ה שרי אפי' מדרבנן שאין בשרו נוגע בהן אבל ברכין שהוא דאורייתא אסור אפי' י' מצעות זו ע"ג זו ואינו נוגע בהן ואף אין דרכן בהעלאה וכ"פ הרמ"בם אבל מ"מ אני אומר נהי דמתני' דכלאים איירי בקשין ושרי אפי' דרכן בהעלאה מאחר שאינו דאורייתא מ"מ דברי הר"ן ועי' מסתבר ומחוורת' הסוגיא כוותי' דלא אמרינן אפילו י' מצעות כו' אלא בכלאים שדרכן בהעלאה ואסורין משום לא יעלה אבל אין דרכן בהעלאה ואין בשרו נוגע בהן אין לנו לאסור כלל וכמ"ש הנ"ש כי כדאי הוא הזקן לסמוך עליו אפילו שלא בשעת הדחק במילי דרבנן ומסתברא ג"כ טעמיה גם הסמ"ג כתב כוותי' דהיתירא דמרדעת וכרים וכסתות היינו משום כיון דלאו אורחייהו בלבישה לא גזור

מז דין מנעל שעשוי מכלאים ואינו אלא לכפות רגליו והוא בתוך המנעלים אפי' הוא רך אין כו איסור כלאים אפי' עשוי להלך בו ע"ג כרים וכסתות מפני שעור העקב קשה לאפוקי למעלה מרגליו אסור ומנעל שהוא כפול ועב ומניחין בתוכו עשבים או פשתן אין חוששין לכלאים ואנפלאות של צמר אסור ללובשן על פשתן וכן בתי שוקיים אבל יכול לכרוך בגד פשתן על רגלו ללבוש למעלה בתי שוקיים של צמר וכן מותר ללבוש חלוק של עמר על חלוק של פשתן ולקשור משיחה עליהם אפי' בקשר של קיימא וכן לקשור משיחה של צמר על חלוק של פשתן אפי' בקשר של קיימא אם לא מחובר בשתי תכיפות

אמר רב פפא ערדלאין פירש"י ראיתי בתשו' הגאונים שרגילין ללבשן תחת מנעליהן עי' לפירושו בתוך מנעליהן תחת העקב וכ"פ הר"ן ותולין עליהן עור של תיישים מעובדים תחת יתן וכנגד העקב של רגל יש עושין אותן של צמר וקורין אותן נמטי אין בהן משום כלאים דקשין הם ע"כ אבל הרא"ש כתב בז"הל מפני קשה ואינו מתחמם ולפ"ז אפי' הנמטי (אם) אינו קשה מותר שמא שמעת מיני' שאם הוא למעלה מן העקב אסור משום כלאים והרמ"בם נמי