ים של שלמה על ביצה ל

אסור כולו בטלטל כפירש"י אבל לפי מה שפי' דלא נאסר בהכי ואין חילוק בין פסולת מרובה אלא לענין בורר אף הכא נקרא הקליפות פסולת והאוכל אוכל דלא גרע מבורר אוכל מתוך אוכל דמה שרוצה לאכול עתה נקרא אוכל והשאר פסולת וכ"ש כה"ג אכן נראה דאינו דומה לבורר אוכל מתוך האוכל דהיינו משום שהם שני מינים כפסולת ואוכל אבל הכא מין א' הוא ואין שם פסולת עליו ובאיזה (ענין) שמתקן האוכל מתוך השומר תיקון אוכל בעלמא הוא ואין שם מלאכה עליו ע"כ. מ"כ בדרשות מהרי"ל ולדוך מצה בי"ט של פסח מותר דק"ל אין טחינה אחר טחינה אך יזהר שלא יברר הפירורין הגדולים מתוך הקטנים כי איסור בורר יש נמי באוכלין ע"כ ותמה אני אם יצאו הדברים מפיו הלא ב"ה מתירין ברירה בי"ט אלא שלכתחילה טוב ליזהר למעט הטירחא וא"כ הכא דממעט בטירחא אם ניטל פירורים הגדולים פשיטא דשרי אף לד"ה ועיקר דיני ברירה דשבת לענין חיוב ולענין פטור אבל אסור ומותר לכתחילה כתבתי הכל בע' כלל גדול סי' י"ב

מג דין דמשלחין שי"ט בהמה חיה ועוף דיין ושחוטין ומשלחין יינות ושמנים וסלתות וקטניות אכל לא את התבואה כין עשוי לצורך אדם בין לצורך (בהמה) ואותן הדברים שמותר לשלוח לא ישלח כג' ב"א בין בזא"ז בין בערבוביא ואפילו ג' ב"א כנ' מינים אסור בהולכין בכיון בזא"ז

מתני' בש"א אין משלחין בי"ט אלא מנות ובה"א משלחין בהמה חי' ועוף חיין ושחוטין משלחין יינות ושמנים וסלתות וקטנית אבל לא את התבואה וכ"ש מתיר בתבואה תנא ר"ש מתיר בתבואה כגון חטים לעשות מהן לודיות עי' מאכל חטים שעורין ליתן לפני בהמתו ועדשים לעשות מהן רסיסי' פי' מאכל עדשי' וכתב הרא"ש מדהבי' הרי"ף ברייתא זו משמע דפסק הלכה כר"ש ולא ידענא טעמא מאי פי' והלא הלכה כת"ק בכל דוכת' שהוא רבים ובה"ע ז"ל כתב דטעמא דת"ק כדגרסי' אתיא ר"ש בשיטת ר"ע במה דדריש נ"ע לכל נפש אף נפש בהמה בכלל וכן סבר ר"ש אף אוכל נפש בהווה בכלל ות"ק דאסר ס"ל כר"י הגלילי ונ"ל דגמ' דידן פליגא הירושלמי דטעמא דכ"ש מפרש גמ' ומשום דחזי למיעבד מינייהו מאכל אדם וגם לישנא דמתני' משמע דלא כירושלמי דמשמע דרבנן אסרי תבואה לעי שאינם ראוים למאכל אדם (כקיטניות) והרמב"ם ז"ל פסק כת"ק וכן עיקר ע"כ ודבריו צריכין ביאור מה רצה להביא בדברי בעל העיטור מאחר שעדיין לא הכריע אם הלכה כת"ק והי' לו להביא דברי רמב"ם בתחילה שפסק כת"ק ואח"כ היה לו להביא דעת בה"ע ודעתו פי' פלוגתייהו אלא כראה בעיני דהכי הוא הצעת (הדברים) ובה"ע כתב דת"ק הוא כדמפר' בירושלמי דאתי' כר"י הגלילי וכ"ש ס"ל כר"ע וא"כ ממילא הלכה כת"ק דהא לקמן בפ"ב פסקינן הלכת' כר"י הגלילי אלא שלפ"ז אינו אסור אלא לשלוח דורון לצורך בהמה אבל אם עשוי לצורך אדם שרי כגון לודיות ורסיסי' ע"כ כתב הוא דלית' לדירושלמי מקמי גמ' דילן דמשמע דאסור לת"ק אפי' אם הוא לצורך מאכל אדם מאחר שאינו ראוי כדרכו כמו קטנית וא"ל א"כ אין ראי' להיות הלכה כת"ק מאחר סברא פליגי ע"כ כתב שהרמב"ם פסק לת"ק וא"כ הלכה שאסור לשלוח תבואה בכל עניין בין עשוי לאדם בין עשוי לבהמה וכ' ישעי' פסק שמותר לשלוח שעורין הראוין לבהמה ולית' כפי מה שפסקנו דאין הלכה כר"ש ור"ש מתיר במאכל אדם ובמאכל בהמה ות"ק פליג בתרווייהו ומסיק בסוגי' תנא ר' יחיאל ובלבד שלא יעשה שורה ואין שורה פחות ומג' ב"א פירש"י משום דאוושא מילתא ונראה כמוליכו למכור בשוק והר"ן עי' בשם ר' אפרים מפני שנראה כאילו א' הוא מוכר והב' לוקח והג' סרסור ע"כ ולכל אילו הטעמים אין חילוק בין הולכין זא"ז או בערבוביא דהטעם משום אוושא מילת' או כטעם ר' אפרים אבל הרמב"ם ז"ל לא כ"כ וז"ל ובפ"ה מהי"ט) לא ישלחנו בשורה כו' כיצד הרי ששולח לחבירו יינות או בהמות ביד ג' ד' ב"א כא' בזא"ז וכולן הולכין בשורה א' ה"ז אסור שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ע"כ וכ"כ הסמ"ג אחריו ומ"מ נראה דלאו דוקא בהכי מדקאמר אין שורה פחות מג' ב"א ולא אמר אין פחות מג' ב"א בזא"ז אלמא דלא קפדינן אלא אג' ב"א ועוד יותר נראה שאם היו הולכין בכיון בזא"ז הי' אסור אפי' בג' מינים דשרינן לקמן לפי שזהו כראה להדיא כעובדא דחול ואוושא מילת' נמי טובא ומסיק בעי רב אשי תלתא מיני בג' גברי מאי תיק"ו וכתב הרמב"ם והסמ"ג אחריו דמותר מאחר דלא נפשטה ובספיקא דרבנן (אזלינן) בקולא וכן תפס הטור דבריו ובסי' תקי"ז) אבל הר"ן כתב וז"ל אבל בה"ג פסק לחומרא וכ"נ דעת הרי"ף שהשמיטה וצ"ע למה ואני אומר אי לא הוה כפשטה אזלינן לקולא אבל מאחר שרב אשי ודורו שחתמו התלמוד וכתבו עליו תיק"ו אלמא שהניחו בספק איסור עד שיבא אליהו

מד דין דמשלחין בגדים כין תפורין ובין שאינן תפורין אע"פי שהן של כלאים והן לצורך המועד אכל לא סנדל המסומר מפני שגזרו לצאת בו בשבת וי"ט ומ"מ מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו אכל אין שולחין מנעל שאינו תפור וכן מנעל לבן מפני שצריך אומן להשחירו וכן במקום שרגילין להפוך העור דהיינו מקום הבשר לחוץ אסור לשלחו מפני שצריך להחליקו

מתני' משלחין כלים עי' בגדים בין תפורין בין שאינן תפורין אעפ"י שיש בהן כלאים והן לצורך המועד ולקמן מפ' למאי חזי אבל לא סנדל המסומר פי' שגזרו עליו לצאת בשבת ובי"ט משום מעשה שהי' שנהרגו עליו כמה רבבות מישראל בעו"ה ע"י הרוגי מלכות כדאי' התם ומסיק לקמן אביי דשרי לטלטלו מדקתני אין משלחין אותו דאל"כ אפילו לטלטולי אסור לשלוחי מבעי' ומ"מ נראה דווקא לצורך גופו או מקומו הוא דשרי דהא כלי שמלאכתו לאיסור הוא וכל כלי שמלאכתו לאיסור אינו שרי אלא כה"ג ולא מנעל שאינו תפור כ"י אומר אף לא מנעל לבן מפני שצריך אומן להשחירו ובגמ' מסיק דר' יוסי אוסר בשחור מפני שצריך לצחצחו פי' במקומו שהיו רגילין הפוך העור דהיינו מקום הבשר מבחוץ ודרך מקום בשר להיות בו קליפין ובקעין ואינו חלק ע"כ צריכין להחליקו וכולן אמת ואין מחלוקת והרמב"ם נתן כלל לדבריו כל דבר שאין נאותין בו אפי' בחול עד שנעשה בו מעשה שאסור לעשותו בי"ט אין משלחין אותו בי"ט ונחזור למשנה זה הכלל כל שנאותן פירש מתקשטין ביום טוב משלחין אותו ומפרש לקמן דקאי אתפילין ומסיק בשלמא תפורין חזי למלבוש שאינו תפורין כמי חזי לכסות אלא כלאים לוואי חזי וכ"ת חזי למימך תותי פי' לכפול תותיה והתניא לא יעלה עליך אבל אתה מציע תחתיך אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תכרך נימא א' על בשרו וכ"ת דמפסיק מידי דביני ביני והא' ר"ש בן פזי אר"י בן שאול משום קהלא קדישא דבירושלים אפי' י' מצעות זו ע"ג זו אסור לישן עליהם עי' מדרבנן אלא בוילון פי' שראוי לפורסו כנגד הפתח והאמר עולא מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש ויתחמם כנגדו פי' מתעטף בשוליו לפיכך יש תורת כלי עליו וכיון דמתחממי' כנגדו ממילא אסור לעשות מכלאים אלא בקשין פי' בגדים קשין דא"ר הונא ברי' דר"י (האי) נמטא (גמדא) פי' לבד קשה דנרש פי' שם מקום הוא שרי וכתב הר"אש בסוף כלאים והוא מדברי תו' דגמדא דנרש דשרי היינו אפי' בלבישה דלבדין והרכין אסורין מדרבנן כדתנן בע"ב דכלאים הלבדין אסורין מפני שהן שועין אבל טווי ואריג אינן הילכך מדאורייתא שרי ובקשין אוקמוה אדאורייתא ושרי אפילו בלבישה והא דקאמר אלא בקשין מיירי בבגדים שהן שוע טווי ואריג אלא שהן קשין דלא שייך בה' כריכת נימא הילכך שרי בהצעה ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן דלבישה והעלאה דאורייתא והצעה דרבנן וברכין גזור אפילו י' מצעות זו ע"ג זו ובקשין לא גזר כדתנן בכלאים הכרים והכסתות אין בהם משום כלאים ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן ודוקא בהצעה שרו אבל בלבישה ובהעלאה אסורין מדאורייתא אעפ"י שהן קשין כדאמרי' בריש ערכין הכל חייבין בציצית כהנים וישראלים ומסיק לכהנים איצטרכא ליה ס"ד הואיל ואישתרי כלאים לגבייהו וכו' קמ"ל נהי דאשתרי בעידן עבודה כו' וביומא פ' בא לו קאמר דבגדי כהונה קשין הם אלמא אעפ"י שהן קשין אסירן מדאורייתא ותניא בתו' דכלאים כהן שיצא בהן למדינה חייב ודוקא בלבישה אבל בהצעה שרי אבל בלבדין אף לבישתן דרכין אינו כ"א דרבנן דקשין אפי' בלבישה שרי והא דאמרינן כי הא דא"ר הונא ברי' דר"י האי נמטא גמדא דנרש שריא לא שיהא דין קשין ונמטא שווין אלא כי היכא דשרי לבישת לבדי' קשין לפי שלבישת הרכין איכו אלא מדרבנן ה"נ שרי הצעת בגדים קשין לפי שאף הצעת הרכין אינו אלא מדרבנן ע"כ אבל רש"י פי' ביומא ע' בא לו דבגדי כהונה דקשין הן שרי אפי' בלבישה ומה שקשה עליו מערכין דמסיק שם דסתמא כהנים הואיל ואשתרי כלאים לגבייהו אלמא דשייך איסור כלאים בקשין וכתב הר"ן ליישבו וז"ל אבל א"א לקיים דברי רש"י ז"ל לפי שתירצו קושייתינו בשם הר"ז הלוי דכי אמרינן בגדי כהונה מותרין משום דקשין הן היינו דוקא באבנט שהיה קשה מפני שהיו חוגרין בו מתניהם וכלאים של פרחי כהונה אינו אלא באבנט דפרחי כהונה ודאי כהנים הדיוטי' היו שאין בגדיהן כלאים אלא באבנט בלבד ודאמרינן בערכין דאשתרו כלאים לגבייהו והיינו לגבי כ"ג בשאר בגדים שהיו רכין לפי שעשוין ללבישה ומיהו כי שני ליה בקשין ה"ה דהוי מצי לשנויי בשאין עשוין להעלאה בכרים וכסתות ולהצעה אלא דהא לא מצטרכא ליה דמתני' היא בפ' בתרא דכלאים הכרים והכסתות אין בהם משום כלאים וכו' ע"כ וכ"ז דוחק וגם רש"י גופי' חזר בו כאן דקשין שרי בהצעה או לישב עליהן וכ"ד כל המחברים אלא שהרמב"ם כתב דלבדין אסורין מן התורה ולפ"ז ישתנה העניין ויהי' פי' דקשין הן מותרין בהצעה לחוד בין בגד בין לבד וכן גמדא דנרש שריא דוקא בהצעה וכמ"ש רש"י כאן אבל אין הלשון של שריא משמע הכי אלא מותר לגמרי וכן עיקר ומש"ה נראה מ"ש הא"ז גמדא דנרש פיר"שי לישיבה אבל לכסות בה אסור כדאמרי' בחמה מפני החמה אסור מפני שהוא מלובש הילכך כובעים שלנו שיש להם רצועות צריך ליזהר שלא יהו העורות הרצועות בכובע בחוטין של פשתים והלבדין שהן רכין כעין אותן שמשימין בסנדלים צריכין בדיקה שלא יהא תפורין בפשתן ע"כ ולפי מ"ש שרי הכל דהא הכובעי' (ברור) שאינו שוע טוי' ונוז א"כ כל זמן שהן קשין אין בהן שעטנז כלל ומ"מ אין ראוי להקל לכתחילה לפי שכמה כובעים עשוים נמי מבגד שהוא שוע טווי ונוז כמו שעושין בארצינו וא"כ אסור לתפור בחוטי של פשתן כמו שאר בגד ושלא יבא להתיר באותן