ים של שלמה על ביצה כט

בי"ט לעי שהעשייה מבערב טובה ע"כ והרי"בש כתב שנשאל אם מותר לגרור הגבינה בכלי שהוא מורג חרוץ בעל פיפיות והשיב דנראה שצריך לעשות איזה שינוי דומיא דמלח שהרי אם היה עושה מעי"ט לא היה מפיג טעמא ואם הוא שמפיג טעמא א"צ דומיא דתבלין ע"כ

מא דין אין כותשין החיטי' במכתשת גדולה אבל במכתשת קטנה מותר בח"ל ובא"י אפילו בקטנה אסור והיכא דאיכא חשש פריצותא דעבדי' שיעשו בגדולה ויאמרו בקטנה עשינו אסור אף בח"ל

ת"ר אין עושין טי"סני בי"ט עי' שכותשין החיטי' עד שנחלק אחד לארבעה ואין כותשין במכתשת ומפרש בגמ' דה"ק מ"ט אין עושין בי"ט לעי שאין כותשין במכתשת כלל עי' בין גדול ובין קטן והא דתניא אין כותשין במכתשת גדולה אבל כותשין במכתשת קטנה דהוי כלאחר יד דאינו אלא לתבלין ומפרש כבא דהלכתא כוותיה ל"ק הא לן והא להו כגון בני א"י שיש להם עבדי' שמזלזלים בדבר וכותשין בגדולה ואומרים בקטנה עשינו ולפ"ז האידנא אפילו לבני א"י שרי דלא שכיחי האידנא עבדים. אבל הס"מג תפס דברי הרמ"בם וכתב שבא"י אפילו הקטנה אסורה לפי שהתבואה שלהם טובה היא ואם כותשין אותו בעי"ט אין בכך הפסד. תו מסיק רב פפא איקלע לבי מר שמואל אייתי ליה דייסא ולא אכל ופריך והלא במכתשת קטנה עבדוה ומשני דחזייה דהוה דייק טפי דלמא מאתמול עבדוה דחזייה דהוה קליף צהריה פי' מראיתו היה קלוף ולבן ואב"א שאני מר שמואל דאיכא פריצותא דעבדי פי' שאיל לו עבדי' והיה מכיר בהו דלא מעלי לי האי

מב דין הבורר קטנית בי"ט בורר כדרכו בחיקו בקנון ובתמחוי ולא בנפה ולא בטבלא ולא בכברה וה"מ שמותר לברור הפסולת כשאוכל מרובה על הפסולת אבי פסולת מרובה על האוכל בורר את האוכל ומניח את הפסולת ואם היה טירחא בברירת הפסולת מתוך האוכל יותר מן האוכל מתוך הפסולת אעפ"י שהאוכל מרובה על הפסולת בורר את האוכל ומניח את הפסולת

מתני' הבורר קטנית בי"ט בש"א בורר אוכל אוכל ובה"א בורר כדרכו בחיקו בקנון ובתמחוי אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה ר"ג אומר אף מדיח פי' במים ושולה פי' הפסולת צף למעלה ובגמ' תניא אר"א בר צדוק כך הי' מנהגן של בית ר"ג שהיו מביאין דלי מלא עדשים ומציפין עליהן מים ונמצא אוכל למטה ופסולת למעלה וכתב מהר"י קאר"ו וז"ל וכתב הרמב"ם בפי' המשנה דאין הלכה ככ"ג וכ"נ שהוא דעת הפוסקים שלא הזכירו זה וטעמם משום דמשמע דפליג את"ק והלכה כת"ק דסתם לן תנא כוותי' אבל ר"י פסק ככ"ג ונראה טעמו משום שאמר ראב"צ כך הי' מנהגן של בית כ"ג וכו' ומעשה רב ע"כ ולא נהירא נהי דמעשה רב הוי הכרע היינו היכא דאיתמר דעבד עובדא כו' אבל הכא כך היו נוהגין על פיו ואין זה כ"כ הכרע ועוד אפי' את"ל דהוי הכרע היינו בין תנאי או אמוראי דלא ברירא לן כבר הילכת' כמאן אבל הכא דברירא לן כבר הילכת' כת"ק בכל דוכתא לית כאן הכרע משום מעשה לבטל ולסתור פסק הלכה הקבוע בתלמוד תניא אר"ג בד"א דשרי ב"ה ליטול פסולת ממש ולהשליך כשהאוכל מרובה על הפסולת אבל פסולת מרובה על האוכל ד"ה נוטל את האוכל ומניח את הפסולת ופריך פסולת מרובה על האוכל מי איכא ואן דשרי עי' אפי' לטלטלו והא בטילי לי' מיעוטא לגבי כובא והוי ככולהו פסולת ולא חזי ומשני ל"צ דנפיש בטירחא וזוטרא בשיעורא ופרש"י שישנו דק וה"ק בד"א בזמן שטורח האוכל מרובה על הפסולת הוא דקאמרי ב"ה נוטל הפסולת דמיעוטא בטירחא הוא עדיף אבל אם טורח הפסולת מרובה על של אוכל ד"ה נוטל את האוכל ומניח את הפסולת וכתבו תו' דהכא משמע דבורר אוכל לאו היינו ברירה לב"ש ואף ב"ה לא פליג עליה בהאי אלא דס"ל דבי"ט בורר כדרכו מאחר שהותרה אוכל נפש אף זה בכלל ותימה דבמסכת שבת קאמר מה דרכו של בורר נוטל את האוכל ומניח את הפסולת והכא משמע שאין ברירה בכך דקרי ליה שינוי וכתבו התו' בשינוייא בתרא שהוא עיקר וכ"כ בפ' כלל גדול דהתם (הפסולת) מרובה על האוכל ואז ודאי הוא אוכל מתוך הפסולת דרך ברירה אבל הכא מיירי שהאוכל מרובה על הפסולת דאז הוי פסולת מתוך האוכל דרך ברירה ובגמ' דפריך דפסולת מרובה על האוכל מי איכא מאן דשרי עי' אפילו בטלטול יהא אסור הי' יכול להקשות דזהו דרך בורר אלא דעדיפא מיני' פריך דאפילו אוכל יהא אסור דבטל מיעוטא לגבי כובא והוי ככוליה פסולת ע"כ ולפי דבריהם הללו צריך שיהא לעולם האוכל מרובה על הפסולת בשיעורא וכ"ד הרא"ש ומש"ה כתב הטור (בסי' תק"י) וז"ל הבורר קטנית או שאר דברים אם יש טורח בברירת האוכל יותר מן הפסולת כגון שהאוכל מרובה בורר כדרכו לזרוק הפסולת ואם טורח יותר בברירת הפסולת כגון שהוא דק נוטל את האוכל ומניח את הפסולת ודוקא כשהאוכל מרובה על הפסולת בכמותו ומשכחת לה באוכל מרובי' ואפ"ה יש טורח יותר בברירת הפסולת כגון שהוא דק כדפרי' אבל אם הפסולת מרובה אסור אפילו לטלטלו שהאוכל בטל ברוב ע"כ אבל התו' כתבו בס"פ נוטל שהוכיח כ"ת מן הסוגיא הכי אוכל מרובה על הפסולת הוי פסולת כבטל לגבי כובא ומותר ליטלו מן האוכל ולזורקו אבל פסולת מרובה על האוכל לא בטיל ליה פסולת לגבי האוכל והא דמוקי לה בספ"ק דביצה כגון דנפיש בטירחא וזוטר' בשיעורא אאוכל קאי ולא אפסולת ולאפוקי מפרש"י שפי' דקאי אפסולת ולא אאוכל ע"כ ולפי פי' ל"ל מה דמקשה הגמ' פסולת מרובה על האוכל מי איכא מאן דשרי ה"פ מי איכא מאן דשרי לברור הפסולת מתוך האוכל ומה הוצרך רב הונא אמר רב להשמיענו פשיטא שכן הוא דאפי' ב"ה מודים בה דילמא יטריח טירחא יתירה בחנם בי"ט כיון דיכול למעט טירחא בברירת האוכל וי"ס דגרסי פשיטא א"כ מבואר בדבריהם דלית להו סברת רש"י שכתב דהיכא דפסולת מרובה כו' אסור לטלטלו כו' אלא סוברים אעפ"י שפסולת מרובה על האוכל מותר לברור האוכל ולא אמרינן שהאוכל בטל לגבי פסולת והר"ן נמי פי' כדברי כ"ת דלא נאסר האוכל אגב פסולת והמקשה דפריך מכח פשיטא פריך (כדפרישי') אלא שהתירוץ דמשני ל"צ דנפיש בטירחא כו' לא (פי') על האוכל אלא על הפסולת כפרש"י וכתב נמי אח"כ (י"מ) דקאי על האוכל והיינו כפר"ת וכתב בסוף דאפשר דתרווייהו איתני' ולי נראה לפרש הכל כפר"ת דפריך פשיטא כמו שפי' ומאי דמשני כמי ל"צ דנפיש בטירחא ונפיש (נ"ל וזוטרא) בשיעורא קאי על האוכל ולא על הפסולת כפירש"י והשתא מתישב שפיר האי בד"א דקאמר ר"ג וה"פ ל"ש שב"ה הקילו משום שמחת י"ט לברור כדרכו וליטול הפסולת בלא שינוי כשהאוכל מרובה וכו' וכדי שלא יטריח הרבה אבל כשהפסולת מרובה על האוכל והאוכל אינו מרובה אלא בטורח ד"ה שנוטל האוכל ולא חיישינן לטירחא יתירה מאחר שהפסולת מרובה על האוכל בשיעור אינו ראוי לברור הפסולת מתוך האוכל אבל אם נפרש דקאי על הפסולת שמרובה בטורח וזוטר בשיעור שד"ה נוטל האוכל אין זה מדרכי בד"א שבגמ' דמשמע בכל דוכתא שבא לשנות הענין וזהו כמעט ענין א' הוא דלעולם אמרינן שלא ירבה בטורח ומ"מ נ"ל ג"כ שהדין דין אמת שאם הפסולת מרובה בטורח וזוטר בשיעור שיטול האוכל ולא ירבה בטורח וכמו שפי' הר"ן דתרווייהו איתני' והרמב"ם תפס פי' הר"ן שכתב בראשונה דהיינו מאי דפריך פשיטא כפר"ת ובמאי דמשני ל"ל דנפיש בטורח כו' סבר כפרש"י שכתב דאעפ"י שפסולת מרובה על האוכל מותר לברור האוכל ולא אמרינן שהאוכל בטל לגבי הפסולת וכן סובר הרמב"ם אלא שבעי' כגון דנפיש בטירחא וזוטר בשיעורא פי' כרש"י שהכי כתב וז"ל הבורר קטנית בי"ט בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי אבל לא בנפה ולא בטבלא ולא בכברה בד"א כשהאוכל מרובה על הפסולת אבל אם היתה הפסולת מרובה על האוכל בורר את האוכל ומניח את הפסולת ואם הי' טורח בברירת הפסולת מתוך האוכל יותר מן האוכל מתוך הפסולת אעפ"י שהאוכל מרובה בורר את האוכל ומניח את הפסולת ע"כ וכן עיקר והנה לפר"ת אין חילוק בין שבת לי"ט להא דאמרינן שבה"א בורר כדרכו שנוטל הפסולת מתוך האוכל וכשאוכל מרובה על הפסולת שאף בשבת כן הוא צ"ל לפר"ת הא דקתני ב"ה בורר כדרכו הפסולת דמשמע משום שמחת י"ט התירו היינו ר"ל דשרי בקנון ותמחוי משא"כ בשבת (אעפ"י שנראה) שא"צ לאלתר אלא לבו ביום (הכי דינו) כמו אופה ומבשל וכמ"ש המ"מ ולדעת הרמב"ם הבורר מסולת מתוך האוכל בשבת לעולם חייב וכ"ד רוב המחברים כפר"ת שלא חילק בין אוכל מרובה בין פסולת (מרובה) לעולם הנוטל פסולת מתוך האוכל אפי' ביד ולאלתר חייב וחלילה להקל בענייני חיובי סקילה ואע"ג שבפ' נוטל משמע להדיא דאף גבי שבת היכא דאוכל מרובה על הפסולת דשקיל ליה לפסולת היינו בדבר שאין שייך בו ענין ברירה כמו אבן ע"פ חביות אלא משום טירחא מרובה כה"ג הוי שקיל אבן אי מרובה הטורח באוכל כתב המ"מ וז"ל בע"ג מהי"ט כתב הרשב"א ז"ל שמה שאמרו גבי המולל מלילות בי"ט מנפח על יד ע"י ואפילו בקנון ואפי' בתמחוי אבל לא בנפה ולא בטבלא ולא בכברה מפני שיש בה בשבת חיוב חטאת ולא רצו להתירה בי"ט ומתוך הטעם הזה יצאו לו שכל מה שיש בשבת חיוב חטאת כגון בורר שלא לאכול לאלתר אלא להניח בו ביום אפי' בי"ט אסור וכן הדין בב' מיני אוכלין וכבר יתבאר בפ"ח מה' שבת במה שיש חיוב חטאת בשבת ואני אומר כבוד הרב במקומו מונח שאין כל מה שיש בו בשבת חיוב חטאת אסור בי"ט שהרי ברירת פסולת מתוך האוכל אפילו ביד יש בזה חיוב חטאת בשבת כנזכר בפ"ח מה' שבת ובי"ט מותרת על הדרך שנתבאר ולא אסרי כפה וכברה אלא משום דמחזי כבורר לימים רבים וכפירש"י ז"ל וזהו שלא הזכירו כלל בי"ט בורר לאלתר או לבו ביום אלא הני דינו כאופה ומבשל שמותר לאכול בו ביום ולשון דברי ב"ה מורה כן שאמרו בורר כדרכו ולא חלקו וזהו שבהלכות ובדברי רבינו לא נזכר חילוק זה כלל כנ"ל ועיקר ע"כ ודבריו נכונים וכתב הרא"ש ונראה דאגוזים ובטנים שנשתברו ומונחים עדין בקליפתן אעפ"י שהקליפה מרובה על האוכל לא מיקרי שם פסולת עלייהו כיון דאורחייהו בהכי והוי שומר לפירי ולא דמי לעצמות וקליפין שכבר נפרדו לגמרי מן האוכל ע"כ ולכאורה נראה דליכא נפקות' בהאי פיסקא דלא כתב הרא"ש אלא להוציא מכלל שלא יהא