ים של שלמה על ביצה כח

רשב"ל מעשר ראשון שהקדימו בשיבלין פטור הלוי מתרומה גדולה שנא' והרמותם ממנו תרומות ה' מעשר מן המעשר מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר א"ל רב פפא לאביי אי הכי אפילו הקדימו בכרי כמי א"ל עליך אמר קרא מכל מעשרותיכם תרימו את תרומת ה' פי' להכי כתוב כל למימר דכל צד תנומה המוטלת בו יתן ומסתברא דמוקמינן האי קרא אהקדימו בכרי משום דהקדימו בכרי כבר נעשה דגן ומשבא לכלל דגן חלה עליו חובת כהן דכתיב ראשית דגנך

לט דין דתבלין נידוכין בי"ט כדרכן במדוכת אבן בלא שינוי הישא דלא ידע מעי"ט מה יבשל אבל היכא דידע לא ידוך כ"א ע"י שינוי והמלח והמורי"קא בכל ענין רישין שינוי והטיית הכלי חשיב שינוי והשומין מותר לדוך כלא שינוי אסור לדוך שקדים כדי להוציא מהם מרק הדומה לחלב

מתני' בש"א תבלין נידוכין במדוך של עץ פי' הבוכנא שדכין בי כדרכו וא"צ שינוי והמלח פי' במקום שיש מלח גסה בפך של חרס ידוכנו ולא במדוכה או ידוכנו בעץ פרור עי' כף גדולה הוא שקורין פוק"יא דמלח בעי שינוי וב"הא תבלין נידוכין כדרכן במדוך של אבן והמלח במדוך של עץ דמלח בעי שינוי אבל סגי בהאי שינוי זוטא ופריך דכ"ע מיהא מלח בעי שינוי מ"ט רב הונא ורב חסדא ח"א כל הקדירות לבישולן צריכין מלח הילכך מאתמול הוי ידע דאיבעי ליה לדוכה ואין כל הקדירות צריכין תבלין ואדם אינו יודע מה יעלה בלבו לאכול מחר וח"א כל התבלין מפיגין טעמן אם ידוכן מאתמול ומלח אינה מפיגה טעמה מאי בינייהו אב"א דידע מאתמול מאי קדרה בעי לבשולי לל"ק בעי שינוי ולל"ב לא בעי שינוי א"כ במורי"קא כגון שמתבלין הקדרה בכרכום ואינו מפיג טעמן אם נדוך מעי"ט והוא לא היה ידע מה יבשל מחר לל"ב בעי שינוי לל"ק לא בעי שינוי ומסיק אר"י אמר שמואל כל הנידוכין נידוכין כדרכן ואפי' מלח ופריך והאמר מולח בעי שינוי ומשני הוא דאומר כי האי תנא דתניא אר"מ לא נחלקו ב"ש וב"ה על הנידוכין שנידוכן כדרכן ומלח עמהן עי' ולא בבת א' אלא בפעם א' זא"ז לא נחלקו אלא לדוכה בעני עצמה שבש"א מלח בפך ובעץ פרור דהיינו שינוי ועוד חומרא אחרת דוקא מעט מלח המספיק לצלי אבל לא לקדירה וב"ה ס"ל שנדוכה אף המלח בפני עצמה וכדרכה בלי שינוי ולא עוד אלא אפילו הרבה מלח המספקת לכל דבר ואף שב"ה לא אמרו אלא לכל דבר דהיינו אפי' לקדירה ולא אמרו להדיא דאפי' בפני עצמה נידוכה כדרכה מ"מ פירש"י שיטת התלמוד כך הוא דדומיא דלא נחלקו קאמר דנחלקו וכי היכא דלא נחלקו על התבלין ומלח עמהן שנידוכן כדרכן ביחד בלי שינוי דומיא דהכי נחלקו ב"ש וב"ה על מלח בפ"ע לדוכה כדרכה בלא שינוי וכן פי' התו' בשמו א"ל כב אחא ברדלא לברי' כי דייכת מלח אצלי אצלויי ודוך פירש"י הטה המדוכה על צדה דס"ל כשמואל דאמר נידוכה כדרכה במדוך של אבן ומיהו שינוי זוטא בעי לשניהם. ותימא א"כ כמאן ס"ל אי כתנא דמתני' לא שרי כלל בהצלאה אלא במדוך של עץ ואי ס"ל כתנא דברייתא דב"ה מתירין לכל דבר אפילו כדרכה וכדפרי' וכתב הר"ן דרב ס"ל כשמואל וכתנא דבריית' אלא שמחמיר הי' בדבר וכן משמע לישנא דר' ששת דשמע קול בוכנא ואמר זה לא מגואי דביתאי ר"ל שבביתו הי' מחמירין בדבר והנה מ"ש שהיה מחמיר בדבר ובאצלויי יפה כתב שהלשון הכי משמע דחומרא הוא דעביד מדמסיק כ"ש זה לא עושין בתוך ביתי דמשמע מיהא בשאר בתים עושין דמשמע חומרא בעלמא יפה כתב אבל לא מטעמיה כי ל"ל להחמיר במילי דרבנן בכדי אלא נראה שרב סבר כר' יוחנן דהלכה כסתם משנה דמלח בעי שינוי ואם מדוך של עץ הוי שינוי ה"ה הטיי' במדוך של אבן והא דנקט במתני' במדוך של עץ רבותא הוא דאפי' שינוי כה"ג מהני שאינו ניכר שהוא משום שינוי דשמא אין לו מדוך של אבן כ"ש הטיי' דידעי כ"ע שאין דרך לדוך בהטיי' א"כ שינוי המינכר הוא וכן יראה מדעת הטור שכתב להדיא ולדעת התו' גם תבלין ופלפלין צריכין הטיי' אם יודע מעי"ט כמה קדרות רוצה לבשל ואעפ"י דבמתני' לא מצינו האי שינוי דהטיי' כלל כ"א במדוך של עץ גבי מלח וממילא אם ידע כמה בעי לבשל חזר התבלין להיות כמלח ובעי מדוך של עץ אלא כדפי' ומש"ה אמר ר"ש זה לא עושין בביתי אעפ"י שבמקומו הי' נוהגין היתר כשמואל שכל התבלין נידוכין כדרכן מ"מ הוא הי' מחמיר כר' יוחנן דפסק כסתם משנה וכרב דא"ל לרב אחא אצלויי ע"כ הסוגיא והנה הרי"ף לא הביא דברי כב הונא ורב חסדא משום דלא ס"ל כוותייהו וז"ל אר"י אמר שמואל כל הנידוכין נידוכין כדרכן ואפי' מלח א"ל רב אחא ברדלא לבריה כי דייכא אצלי אצלויי ודוך והא דרב אוקמא רבוותא במלח אבל תבלין לא בעי הצלאה ומסייע הדין סברא מהא דאמר ר"ש שמע קול בוכנא הדוכה מלח אמר האי לאו מגואי דביתאי הוא ומקשי' דילמא אצלי אצלויי ודוך שמעי' דהוי צליל קליה והדר מקשי' דילמא תבלין הוה שא"ל שינוי ופריק תבלין מנבחי קלייהו עי' כשהן משתברים הגרעינין כשמע קולן במדוכה כמנבחים קרו"ינשט ומדקא מקשי' ודילמא אצלויי מצלי ודוך ופריק שמעינן דהוה לליל קלי' והדר מקשי' ודילמא תבלין שמעי' דתבלין לא בעי הצלאה וממילא שמעינן דהא דאר"א ברדלא אצלי ודוך לענין מלח קא"ל אבל תבלין לא בעי הצלאה והכי איפסקא הילכת' בהלכות פסוקות ובה"ג ע"כ ותימא אמאי פסק כשמואל דס"ל כתנא דברייתא והלא ר' יוחנן עסק בכל הגמרא הלכה כסתם משנה נמלא שתלוי דין זה בפלוגתא דשמואל וכ"י וק"ל כר"י נגד רב ושמואל כדאי' בפ' מ"ש ועוד לישנא דתלמודא משמע הכי מדקאמר הוא סבר כהאי תנא ולא קאמר משום דק"ל כהאי תנא או דליתא למתני' מקמי האי ברייתא אלא דשמואל הוא דס"ל כר"מ ואנן ק"ל כסתמא דידן וא"כ הלכה כרב הונא ורב חסדא דמפרשי' למתניתי' ומ"מ לתרווייהו פלפלין נידוכין כדרכן מדקאמר מוריקא א"ב ולא קאמר פלפלין א"ב מכלל דפלפלין מפיגין טעמן ובין לכ"ה ובין לר"ח נדוכין כדרכן במדוכה ובמדוכה של אבן וכן תני' בהדיא בתו' הפלפלין כתבלין והא דאמרינן בע' תולין אמר כב הונא הני פלפלין חדא חדא בקתא דסכינא שרי תרי תרי אסור רבא אמר כיון דמשני אפי' טובא התם בשבת איירי הכא בי"ט ולא כפיר"שי בי"ט איירי וכן פי' כ"ח והשאלתות דא"כ ה"ל לפרושי כיון דכולה מסכת' איירי בשבת ובפרט לפי מה שעי' דבי"ט נדוכין כדרכן א"כ בע"כ התם בשבת איירי והא דאסרינן לקמן בע"ב (סי' ל"ח) לטחון פלפלין ברחיים שלהם כחיים שאני דמחזי כעובדא דחול זהו שיטת ר"י וכתב עוד וצריך ליזהר שלא לדוך תבלין כדרכן היכי דידע מאי קדירה בעי לבשולי דלא ידעינן כמאן הילכת' וא"ל בשל סופרים הלך אחר המיקל דמר מיקל בחד צד ומר מיקל בחד צד ומיהו שומין ודאי מותרין לדוך כדרכן דמתקלקלין ביותר אי עביד ליה מאתמול ועוד אמרינן בע' כל היד השום קלוף שעבר עליו הלילה האוכלו מתחייב בנפשו דרוח רעה שורה עליו וכאשר פרשנו הכי אית' בירושלמי ר' אמי בשם ר' יוחנן השום והשחליים והחרדל נידוכן כדרכן משמע נמי דוקא הני אבל אחריני לא והיינו דלא כשמואל ומ"מ כתבו התו' אשר לפנינו וכן בהג"א שהמחמיר לדוך פלפלין מעי"ט הרבה ביחד. יתברך באלהי המיוחד. והטעם לפי שעינינו רואות שהפלפלין אינן מפיגין טעמן וכן עושין בקדרות של מלח ודקדוק דלא קאמר פלפלין א"ב כמו מוריק"א אין זה יסוד לבנות בנין עליו דחד מינייהו נקט שוב מצאתי בדרשות מהר"יל אמר מהר"ש לדוך פלפלין בי"ט יש מתירין משום דמפיג טעמא בלינה ויש אוסרין שמא ידוך יותר מכדי צרכו בסמ"ק) עוד כתב שם שמהר"יל שאל מרבו מהר"ש אם לדוך שקדים בי"ט כדי להוציא מרק מהן שדומה לחלב ולא רצה להתיר כי אמר אפשר לעשות מעי"ט גם אם קצת מפיג טעמו בלינה ע"כ ולא ידענא למה החמיר אם קצת מפיג טעמו סגי בהכי דלא משמע בסוגיא שבעינן שמפיג טעמו כל עיקר ומ"מ נראה שיפה עשה שאסר שדומה לסחיטת פרי לעשות משקה ואעפ"י שאינו דומה כלל לסחיטת אשכול ושאר דברים דהתם המשקה והלחלוחית אגור בתוכו אבל השקדים הם יבשים ומרוב דכייתם נסחט מהם המרק ודומה לחלב הוא מ"מ שם מאכל עליו בלשון ב"א ודומה לסחיטת פירות לעשות משקה מהם דאסור בי"ט כמ"ש הסמ"ג וז"ל ראיתי כתוב בה"ג קדמנאה דר' האי גאון שרי למיעבד בי"ט מידי דאשתי ביומי כי מיפא ובשולא וליכא למיחש משום סחיטה ושריוה רבנן במתיבתא ע"כ ואיני רואה היתר סחיטה בי"ט אלא כעין שביארנו וכ"כ מורי ר"י בשם ר' יצחק

מ דין דכל אוכל נפש מותר ע"י שינוי אפילו אינו מפיג טעמו ואפשר לעשותו מעי"ט והחרדל מן הדין מותר לטחון אותו ברחיים והפלפול אשור לטוחנו ברחיים ובארנו דיש ללוש ור"י מזלך מעי"ט משום שהם טובים יותר אש רוצה לגרור גבינה בכלי שהוא מורג חרוץ כעל פיפיות עריך שינוי ואם אינו מפיג טעמו דינו כתבלין

פסק כתב הסמ"ג וז"ל מדתנא והמלח במדוך של עץ למדנו שכל מלאכת אוכל נפש מותרת ע"י שינוי אפי' בדבר שאינו מפיג טעמו ואפשר לעשותו מעי"ט וי"מ דהיינו דוקא לחד אמורא שאמר מלח אינו מפיג טעמו תבלין מפיגן טעמן כדלקמן דלאידך לישנא דאמר לפי שאדם יודע כמה קדירתו צריך מלח לכך צריך שינוי ליכא למשמע מיניה דשמא מלח מפיג טעמו וא"כ הוא תימא שכבר כתבתי שר"י פוסק להחמיר בשתי הלשונות ולפ"ז אין ראייה בכורה להתיר ומ"מ כראה דלק"מ דאף להאי מ"ד מלח אינו מפיג טעמו הוא שרי אפילו בלא שינוי ותדע מדעבד בגמ' תרתי איכא בינייהו כו' והאי א"ב דאוכל נפש כו' לא עבד ש"מ דכל אוכל נפש מותר ע"י שינוי א דבעי שינוי הניכר' כתב הרב המגיד בשם הרש"בא שאסור לטחון החרדל ברחיים שלו שהרי זה דומה לשחיקת הפלפלין שאסורה משום עובדא דחול אבל נדוך הוא כדרכו וכ"כ הר"ן בשמו אבל המרדכ"י כתב בשם רבינו יקר דמותר לעשות חרדל בריחיים שלנו בי"ט ע"כ ודבריו נראין עיקר שמן הדין היה ראוי להתירן אפי' ברחיים מאחר שמפיג טעמו ככל התבלין אלא שמחזי כעובדא דחול ולא אמרינן זה אלא בפלפלין שדרכן בכך אבל חרדל שאין דרכו לטחון ברחיים אין לך שינוי גדול מזה. ולקמן בע' המביא גבי דדרו באגרא כו' פי' התו' דסגי בשינוי אפילו להחמיר דנפיש בטירחא כ"ש הכא דזוטרא בטירח'. מ"כ בדרשות מהר"יל וז"ל אמר מהר"י סג"ל שכך מ"כ בספר סמ"ק שיש ללוש עיסת ורימ"זלך מעי"ט לצורך י"ט דאיפשר ואדרבה הישנים יותר טובים מחדשים ע"כ וכתב הכלבו שהגרגר שקו' אור"יגה אסור לעשות