ים של שלמה על ביצה כז

לו דין דהוצאה לצורך כותי אסור בי"ט ואפילו לשלוח לכותי ע"י כותי והוצאות תבן ותבואה מרשות לרשות לצורך בהמה אסור וכן אין עושין מורסן לעופות בי"ט ועוד יתבאר מזה בפ"ב

פסק כתבו התו' בפ"ק דכתובות (דף ז' ע"א) ז"ל הוצאה לצורך כותי נראה דאסור ומה שנהגו עתה להוציא לצורך כותי הי' נראה לרשב"א ושום דר"ה דידן לא הוי אלא כרמלית דאין רחבו י"ו אמה וגבי י"ט לא גזרו רבנן כי היכא דלא תיקון רבנן ע"ח בי"ט כדמשמע בריש ע"ב דביצה ושוב חזר בו דמחצר שאינו מעוכבת אין ללמוד לכרמלית דחמיר טפי ע"כ ובהגמ"י כתב לשלוח לכותי ע"י כותי בי"ט כתב בא"ז דשרי פי' שאעפ"י שאסור לעשות בי"ט שום מלאכה לצורך כותי מ"מ לשלוח לכותי ע"י כותי שרי ע"כ ואינו יודע למה לפי מה דקי"ל כל מה שאסור לעשות לישראל אסור לומר לעכו"ם לעשותו אפי' באיסורי דרבנן כ"ש באיסורי דאורייתא לפי מה שפרשתי. ועניין החזרת משכנות לכותי בי"ט כתבתי ש"ק דשבת (סי' כ"ו) ולהוציא לצורך בהמה אעפ"י שמזונת' עליך מ"מ ק"ל כר"י הגלילי דדריש לכם ולא לכותי' ולא לכלבים א"כ ממילא הוצאה נמי אסירא וכ"כ המ"מ בשם הרשב"א דכיון דק"ל כר"י הגלילי אין מוציאין תבן ותבואה מרשות לרשות להאכיל לבהמתו שההוצאה מלאכה גרועה היא לא התירו אצל בהמה אלא טלטול לבד שהוא מד"ס ע"כ וכ"כ במרדכי דק"ל כנ"י הגלילי הילכך אסור להביא דרך ר"ה מאכל בהמה וכן אין עושין מורסן לעופות בי"ט דממעטינן מלכם ע"כ ובעניין היתר עשיית מורסן נכתוב לקמן בפ"ב אי"ה גבי לכם ולא לכלבים (בסי' כ"ד)

לז דין דמוליכין חלות ומתנות לכהן בי"ט אפילו הורמו מאמש וכן בשבת וכן הדין בתרומה ומיהו כשאין יכול להוליכו לביתו אינו רשאי ליתן לכהן לאכול בביתו של ישראל אא"כ רגיל אצלו וגם צריך להודיעו מאתמול

מתני' בש"א אין מוליכין חלה ומתנות לכהן בי"ט בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום וב"ה מתירין אמרו ב"ש ג"ש חלה ומתנות מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן כשם שאין מוליכין את התרומה כך אין מוליכין את המתנות א"ל ב"ה לא אם אמרת בתרומה שאינו זכאי בהרמתה תאמר במתנות שזכאי בהרמתה תניא אר"י לא נחלקו ב"ש וב"ה על המתנות שמוליכין על מה נחלקו על התרומה שבש"א אין מוליכין ובה"א מוליכין וכך היו ב"ה דנין חלה ומתנות מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן כשם שמוליכין המתנות כך מוליכין את התרומה א"ל ב"ש לא אם אמרת במתנות שזכאי בהרמתה תאמר בתרומה שאינו זכאי בהרמתה ומסיק בסוגי' אר"י אמר שמואל הלכה כר' יוסי. והטור (בסי' תק"ו] כתב וז"ל הלש עיסה בי"ט יכול להפריש ממנה חלה ולהוליכה לכהן וכן מתנות כהונה יכול להוליכן לכהן אפילו הורמו מאמש ע"כ ונראה דהאי אפילו הורמו מאמש דקאמר קאי נמי אחלה ומהר"י קא"כו בא להוכיח מזה מדיוקא דגמ' לבטל דעת האומר דגבי חלה אין מוליכין בהורמו מאמש ומה צריך לראייתו והא מאחר דעסקינן כר' יוסי דאפי' תרומה דבודאי הורמה מאמש שהרי אין מגביהין תרומות ומעשרות בי"ט ובשבת וכ"ש חלה ומה שלא הזכיר הטור התרומה משום דלא איירי במה שאין נהוג בינינו אבל הרמב"ם כתב להדיא כמ"ש ואין חילוק בין י"ט לשבת מדתנן במסכת דמאי פ' הלוקח מי שקרא שם לתרומת מעשר ולמעשר עני לא יטלם בשבת ואם היו כהנים או עני' למודים אצלו לאכול שרי ובלבד שיודיעם מאתמול וכתב ר"ש שהאי סתמא כב"ש בביצה בע"ק דאין מוליכין חלה ומתנות לכהן כדמפרש בירושלמי אבל בלמודין לאכול שרי ומיהו לאחרי' ולר"י דאמר התם דמודו ב"ה בתרומה שאין מוליכין משום דאינו זכאי בהרמתה אתי' אפי' כב"ה ע"כ פי' אבל לדעת ר' יוסי דק"ל הילכת' כוותי' דאף בתרומה שרי ב"ה להוליך אתא מתני' כב"ש אלמא דאין לחלק בין שבת לי"ט ונחזור למשנה דקתני התם לא יטלם בשבת דמפ' התם בירושלמי דלא יטלם ר"ל דלא יתנם והיינו אין מוליכין דקתני הכא במתנו' והא דלא קתני אין ומוליכין לאשמועינן דאפילו בביתו לא יתנם אלא בלמודים אצלו ובלבד שיודיעם וקא מסיק התם דהוא ילפינן מהיא והיא ילפינן מהוא וכתבו התו' והוא ר"ש הוא י"ט והיא שבת וה"ק דהיא דשבת ילפינן מהוא דאין מוליכין דאיירי בי"ט כ"ל לא יטלם דקתני היינו אין נותנים כמו אין מוליכין דהכא והוא ילפינן מהיא דוקא מה שמתירין ב"ה היינו כשרגילין לאכול אצלו אלמא דאם אין לימודים לאכול אצלו לא יתנם אפי' אם יבא הכהן לביתו משום דלא סלקא אדעתא דבר איניש למיכל פיסתיה בבית' דחברי' ויסברו העולם שהוא חרם אותה בי"ט ולכך הוא אוכל בביתו עוד פי' הר"ש התם ומה"ט נמי בעי מתני' שיודיעם אפי' למודין לאכול אצלו לא ס"ד לאכול אצל חבירו בשבת אא"כ הודיעו מע"ש ועוד דפעמים אינו טהור ואסור בתרומה ועני נמי אין ראוי לטמא טהרותיו של חבירו ע"כ והדברים צריכין ביאור נהי דב"ה ס"ל מוליכין להדיא אפילו לביתו של כהן מ"מ היכא דאין מוליכין כגון כ"ה או כרמלית מפסקת או מבוי שאינה מעורבת אסור ליתן לכהן שיאכל בביתו של ישראל מטעמא דב"ש שיסברו העולם שהוא תרם דב"ה ל"פ על ב"ש אלא לעניין זו הולכה דב"ש אין מתירין הולכה משום טירחא או משום גזירה דאין מגביהין תרומות ומעשרות לא בשבת ולא בי"ט וב"ה מתירין אבל לענין שאסור ליתנם לכהן לאכול בביתו אא"כ בלימודין אצלו וכו' בזה הושוו ב"ש וב"ה ומש"ה כתבו הפסיקתות שאסור לכהן לאכול בביתו של ישראל אא"כ רגיל לאכול אצלו וצריך להודיעו מאתמול ואין להקשות א"כ אמאי כתב ר"ש בפי' דסתמא דמתני' דהתם קאי כב"ש דילמא אפילו כב"ה ודוקא בביתו של בעה"ב קאמר שלא יטלם משום דס"ל דלא יטלם סתמא משמע בין להוליך בביתו של כהן או אפי' לאכול בביתו של ישראל וכדפי'

לח דין דמוללין מלילות ומפרכין קטניות דהיינו שמפרשין השרביטין ומוציא הזרע ועושה כן כלא שום שינוי ומנפח מעט מעט ואפילו בקנון ותמחוי אכל לא בנפה יה ובשבת אסור למלול כ"א ע"י שינוי בראשי אצבעותיו ודין הכניס שבלים לעשות מהם עיסה אוכל מהם ארעי ופטור מן המעשר קודם שיעשה מהן עיסה אכל אש הכנים למוללו במלילות הוקבע למעשר ואסור לאכול עראי ובארנו דמעשר ראשון שהקדימו בשיבלים פטור הלוי מתרומה גדולה

אושפיזיכניה דרבא ב"ר חנן ה"ל איסורייתא דחרדלא פי' חבילות של חרדל בשרביטין והזרע בתוכו אתא לקמיה דרבא בכ"ח א"ל מהו למפרכינהו למיכל מיני' בי"ט לא הוה בידיה אתא לקמיה דרבה א"ל מוללין מלילות ומפרכין קטניות בי"ט פירש"י היינו שהוא מפרר השרביטין ומוציא הזרע איתיבי' אביי המולל מלילות בע"ש למחר מנפח מיד ליד דרך שינוי אבל לא בקנון ותמחוי והמולל מלילות מעי"ט למחר מנפח על יד ע"י ואוכל ר"ל מעט מעט כפי מה שראוי לאכול היום ואפי' בקנון ותמחוי אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה משום דמיחזי כמאן דעביד לצורך מחר ומקשה מעי"ט אין אבל בי"ט לא ומשני ה"ה דאפילו בי"ט נמי שרי ואיידי דתני רישא מע"ש תנא נמי סיפא מעי"ט ומסיק לקמן בסוגי' כיצד מולל פי' בי"ט והג"ה מן המחבר ז"ל עצמו. זהו דעת התו' וקצת המפרשי' דהאי כיצד מולל בי"ט מיירי ואפ"ה צריך שינוי אבל בשבת אסור אפי' ע"י שינוי אבל הרי"ף והרמב"ם והרא"ש בפ' מפנין סוברין דהאי כיצד מולל כו' בשבת איירי ושם הוא דבעי שינוי אבל בי"ט מותר למלול כדרכו בלא שום שינוי וכן הסכים המ"מ וכן יראה מדעת הר"ן והטור ועיקר) אביי משמיה דר"י אמר חדא חדא פי' בין אגודל לאצבע ורב אויא משמי' דר"י אמר חדא אתרתי פי' בין אגודל לשתי אצבעות כבא אמר כיון דמשני אפי' חדא אכולהו כמי כיצד מנפח פי' בשבת אמר ר"א בר אהבה אמר רב מנפח מקשרי אצבעותיו ולמעלה פי' אבל לא בכפו מחכו עליה במערבא כיון דמשני אפילו בכולא ידא כמי וכדאמר ר"א מנפח בידו א' ובכל כחו תו מסיק תניא הכניס שבלים לעשות מהן עיסה אוכל מהן עראי ופטור מן המעשר פי' קודם שעשה מהן עיסה אבל הכניס למוללן במלילות ר' מחייב ור' יוסי פוטר והילכת' כר' מחבירו שאם הכניס שיבלין כדי למוללן במלילות הוקבעו למעשר ואסור אפי' אכילת עראי וכ"פ הרמב"ם אמר אביי מחלוקת בשבלין אבל בקטניות דיש הרבה ב"א שאין חובטין אותן יחד אלא כדי קדירתן הילכך הכנסתן בחבילים זהו גרנן וד"ה איסורייתא טבלא א"ד אמר אביי מחלוקת בשבלין אבל בקטנית סתם הכנסתן למירוח וד"ה איסורייתא לא ובלא מיתיבי מי שהיו לו חבילי תלתן של טבל פי' מין קטנית הוא ומעט נותנין בקדרה ליתן טעם ה"ז כותש ומחשב פי' מאומד כמה זרע יש בהן ומפריש על הזרע ואינו מפריש על העץ ואעפ"י שטעם עלו ופריו שוין לא חייבוהו רבנן במעשרות אלמא איסורייתא טבלא ומשני הב"ע בטבול של תרומות מעשר פי' לוי שקדם והלך אצל ישראל ונטל מעשר ראשון ממנו בחבילין והואיל וחל על חבילין הללו שם מעשר נעשו אצלו מעשר גמור להפריש מהם תרומות מעשר מן המעשר שעל הלוי להפריש והיא במיתה וכל תורת תרומה עליה דתרומה קריה רחמנא וכדר' אבהו ארשב"ל מעשר ראשון שהקדימו בשיבלין שמו טובלו לתרומות מעשר ופריך מאחר דאיירי בלוי שנתחייב מיד דהא שמו גרם א"כ כותש ל"ל לימא כי היכא דיהבי לי הכי יהיבנא לך ומשני אמר רבא קנסא פי' על שהקדים וגרם להערים לעבור על ד"ת שהמשנה סדר המעשר עובר שלאו מלאתך ודמעך לא תאחר דה"ק לא תאחר תרומה להקדים לה מעשר תנ"ה בן לוי שנתנו לו שבלים במעשרותיו עושה איתן גורן ענבים עושה אותן יין זיתים עושה אותן שמן ומפריש עליהם תרומת מעשר ונותנן לכהן ופסק הרמ"בם כא"ד (דאיסורייתא) דקטנית לא טבלא ור"ש הקשה דלא מצינו א"ד כה"ג סברות הפוכות ומש"ה דחק ליישב דללישנא קמא דאמר ד"ה טבלא איירי במפרש שהכניס למוללן במלילות אבל בסתמא לא ולל"ב דאמר ד"ה לא טבלא איירי בהכניס סתמא אבל במפרש פליגי וכל הסוגיא אזלא אליבי' בדחיקא וגם השאלה במקומה עומדת דס"ס סברות הפוכות דללישנא במפרש קטנית עדיפא משיבולין ובלישנא דאיירי בסתמא שיבולין עדיפא מקטנית דהא בשיבולין פליגי ובקטנית כ"ע מודו דלא טבלא ע"כ נראה שמחמת קושיא שהקשה אין לבנות עליה יסוד כדי לסתור הפשט ואיירי בהכניס להדיא לכך אבל לא בסתמא ומ"מ א"צ להוציא בשפתיו אפי' במחשבה סגי מאחר שהיא באה עם המעשה שהכניסה לכך תו מסקינן אמר