ים של שלמה על ביצה כו

והחזרת מחזורים וספרים מב"הכ לבית אם מתיירא שלא יגנבו מותר להחזירן ואי ליכא חשש גגיבה אסור ואפילו אם יש חשש גניבה אם מונחי' שס מימי' רבים אסור להחזירן ומפתחות שהם לצורך אכילה או לצורך קישוט מותר לישא באזורו אבל משום חשש גניבה אסיר להוציא והוצאת סכיני' חוץ לעיר אסור להוציא אבל חוץ לעירוב מותר

מתני' בש"א אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את הס"ת לר"ה וב"ה מתירין תני תכא קמיה דר"י בר אבדימי השוחט עולת נדבה בי"ט לוקה א"ל דאמר לך מני ב"ש הוא דאסרי הוצאה ולא אמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך דאי ב"ה הא אמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ה"כ מתוך שהותרה שחיטה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ולאו שמותר להקריב עולת נדבה דהא ב"ה גופא דרשי' לקמן דנדרים ונדבות אין קריבין בי"ט מדכתיב לכם ולא לגבוה אלא אינו לוקה לב"ה דאמרינן מתוך (שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך) וקרא דלכם ולא לגבוה הוי ל"ת הבא מכלל עשה ואינו אלא עשה כן פי' התוס' מתקיף לה רבה ממאי דב"ש וב"ה בהא פליגי דלמא בעירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה לי"ט קמפלגי מ"ס עירוב והוצאה לשבת ועיכוב והוצאה לי"ט ומ"ס עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה לי"ט פי' עירוב חצרות בעינן בשבת ואיסור הוצאה בר"ה דלא מהני לי' עיכוב ובי"ט לא בעי ע"ח ואין איסור הוצאה אפילו בר"ה אפי' בכלים שאין צריך לי"ט כדכתי' לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת בשבת אין בי"ט לא מתקיף לה כב יוסף אלא מעתה הוציא אבנים לב"ה ה"נ דלא מחייב עי' מלקות מדאורייתא וכ"ת אה"נ א"כ ליפלגו באבנים אלא ודאי מדלא קא מפלגי באבנים ש"מ בהוצאה שלא לצורך פליגי כן היא גיר' הישנה אלא שרש"י מחקה וס"ל דלא חייב כלל לב"ה מלקות אלא מדרבנן הוא דאסרי וליתא שהרי המבשל מי"ט לצורך חול לוקה ולא אמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך כו' ואף רבה דפשוט (דלא לקי) היינו מטעם הואיל ואי אקלעו אורחים דחזו ליה הא בה"ש דליכא שהות מודה דחייב אלמא דשמעינן דלא אמרינן מתוך אלא מה שהוא צורך היום כגון הוצאה דמתני' שיש בו צורך י"ט קצת אמרינן מתוך שהותרה (הוצאה) לצורך י"ט דכל אוכל נפש מותר הותרה נמי שלא לצורך אוכל נפש הואיל ואיכא צורך מקצת שיש צורך י"ט אבל שלא לצורך י"ט כלל ודאי דאסור מן התורה כגון אופה מי"ט לחול ומוציא אבנים דליכא לא צורך אוכל נפש ולא שמחת י"ט חייב מדאורייתא וכי פליגי ב"ש וב"ה בדברים שאינן לצורך אוכל נפש ואיכא בהן צורך י"ט קצת כגון קטן למולו דהמצוה נקראת צורך י"ט ולולב לצאת בו וס"ת לקרות בו וכן פירש כ"ח אבל ליתא (להאי) פירושא דלאו דוקא קטן למולו דה"ה שלא למולו דשרי גם טיול דהא אשכחן נמי דמשחקין בכדו שקורין (פלוט"א בלע"ז) בי"ט בכ"ה ואע"ג דליכא אלא טיול וא"ת השוחט עולה מה צורך יש לו בה י"ל דה"נ דאיכא שמחת י"ט שלא יהא שולחנך מלא ושלחן רבך ריקן כדמוכח לקמן ע"כ הסוגיא בתו' ודבר תימה להתיר בי"ט לשחק בכדור דאין בו' צורך היום כלל אלא שחוק של ילדים שלא הגיעו לכלל חיוב הנח אבל גדולים נכאה מנהג רע בעיני כי זה אינו טיול אלא שיחת ילדים וקלות כאש ואף שרבי' ירוחם כתב כדברים האלו משום כ"ת לא ניחא ליכי אפשר שהוא לא בא אלא ליישב המנהג שנהגו כן ואי איישר חילי אבטלנה שהרי הרא"ש שהעתיק דברי ר"ת לא הזכיר דבר זה ואף הטור לא הביאו ומענין הכדור בשבת כתבתי בפ' כירה סי' ל"ו ואין דומה זה להוצא' קטן מאחר שאביו משמח בו וגיגועו על בנו ג"כ שמחת י"ט הוא שלא יהא עצב על בנו והרא"ש כתב בזה"ל אם צריך לילך לבה"כ או לטייל בשמחת י"ט וא"א לו להניח הקטן יחידי בבית ביא להוציאו עמו ע"כ. ומ"מ נראה דלאו דוקא בשא"א להניח את הקטן כו' אלא אפי' אם אפשר להניחו אצל אם אפ"ה מותר להוציאו דרך טלטול כדפרישית גם המרדכי כתב סתמא בשם ר"ת שמותר להוציא הקטן לטייל שיש שם שמחת י"ט. וכתב עוד הרא"ש וכן להוליך עמו ספרים לבה"כ ואף להחזירן דמתירין סופן משום תחילתן וכ"כ המרדכי בפ"ק דביצה שמותר לישא המחזורים לבה"כ ונראה דאף להחזיר אע"ג דאינם רוצים להחזירם ללמוד בהם היום אע"ג דעולא לא חשיב ליה בהדא הנך ג' דברי' שהתירו סופן משום תחילתן משום דלא מתני במתני' בהדיא ואח"כ כתב בשם הר"ם לאיסור וז"ל דלהחזיר ספרי' לבית בי"ט אסור אם אינו רוצה ללמוד בהם היום ע"כ ולא פליגי דבודאי היכא שהוא מתירא להניחם שם שלא יגנבו הספרים או המחזורים איכא למימר דהתירו סופן משום תחילתן שאם לא נתיר לו להחזירן לא יביא עמו ספר או מחזור לבה"כ ונמצא מכשילן לע"ל אבל היכא דליכא חשש גניבה אלא שרוצה להצניע ספרו בביתי אסור ועוד נראה אפי' היכא דאיכא חשש גניבה ומסתפי להניחן שם אע"ה אסור להחזירן וכגון שהיו שם מונחים מכמה שנים דלא שייך למימר התירו סופן משום תחילתן אסור וכן נראה עיקר ודלא כרבי' ירוחם שכתב שר"פ התיר להביא מחזורים מבה"כ אפי' שלא היו צריכים עד מוצאי י"ט לעי שדרין בין הכותים דאמרינן בירושלמי שלא יהא לבו דואג עליו ע"כ ולקמן נכתוב דלא נחוש לזה ולענין הוצאת המפתח גרסי' בירושלמי בש"א ולא את המפתח וב"ה מתירין ואמר רב אושעיא בר רב יצחק הדא דתימא במפתח של אוכלים אבל במפתח של כלים לא והא רבי אבהו יתיב ומתני ומפתח דפלטנין בידיה פלפלין הוה ליה בהדיה. וכתב עליו הר"ן וז"ל משמע דלאו דוקא אוכלין אלא ה"ה לכלים שיש בהן צורך ליום דמפתח דכלים קאמר דלא היינו כלים שאין ליום צורך בהם ע"כ וז"ל הרא"ש ובתוספתא דמכילתין תני א' רשב"ג מודים ב"ש לב"ה שמוליכין כלים מלאים לצורך וריקנים למלאות על מה נחלקו על ריקנים שלא לצורך ב"ש אוסרין וב"ה מתירין יוצא אדם במפתח שבאצבעו לר"ה ואינו חושש פי' ריקנים למלאות לצורך היום ולשתות וריקנים שלא לצורך היינו שלא לצורך שתייה אבל לצורך מצוה וכן במפתח שבאצבעו דהיינו במפתח של אוכלין לכן צריך ליזהר בי"ט שלא להוציא דבר שלא לצורך. ובתשובת הגאונים כתוב כל הוצאה גבי צורך י"ט שמותרת משים אכילה דכוותיה מותרת תכשיט כגון אותן שיוצאין עם המפתחות קשורין באזוריהן שלא כדין הן עושין ואסור לעשות כן וכן פסק הלכה בשתי ישיבות ע"כ. והטור כתב (בסי' תקי"ח) וז"ל כתב רבי' שמואל דוקא להוליך המפתח בידו אבל ברצועה כדרך חול לא ואין נראה לחלק דלא מיחזי כ"כ עובדא דחול מה שהוא תלוי ברצועה ע"כ וכן נראה עיקר כאשר מוכח מתשובת הגאונים שהקפיד על אותן שנושאין המפתח באזוריהן משום שהמפתחות אינן לצורך אכילה ולא לצורך קישוט אבל אי הוה לצורך אכילה או לצורך קישוט מותר לישא באזורו וגם נשמע מיניה דלא קרוי צורך היום אי חושש שלא יגנובו דאל"כ נתיר לו להוציא המפתחות באזורו משום שמתיירא להניחן בביתו כשהולך לבה"כ כדי שלא יפתחו התיבות והחדרים ויגנובו מהן אלמא דלא סמכינן אירושלמי בהיתר זה ומוטב שישב בביתו וישמור את שלו ולא ילך לבה"כ וכ"ש לטייל ממה שיעבור בלאו דהא הוצאת אבנים לוקה לב"ה כדפי' ולא מצינו שהתירו לחלל הי"ט משום הפסד ממון מ"כ בדרשות מהרי"ל וז"ל אמהר"ש אותן מפתחות שסוגר בהן אוכל נפש להשמר הן לבדן מותרין להוציאה בי"ט מחוץ לעירוב וכן הוא בעצמו הוציא עמו מפתח מן הכיפה שלו בי"ט לפני שער העיר כי אמר שהדגים שלו שהכניסן לי"ט עומדין תוך הכיפה שלו להשמר ולענין הוצאת סכינים בימי חורפי ראיתי שנזהרין כשהיו הולכין לטייל חוץ לעיר בי"ט שלא היו נושאין הסכינים כלל עמהן מטעם שהסכינים אחר האכילה אין בהם צורך היום כי אין דרך לאכול בהם עוד היום אבל מ"מ חוץ לעירוב היו נושאין כי לא תקנו חכמים עירובי חצירות אלא בשבת דאסור להוציא כל דבר אבל בי"ט דשרי להוציא כל דבר חוץ ממה שאין בו צורך היום כלל בעבור זה לא תקנו ע"ה וכ"ד הרי"ף והתו' ולא כמ"ש הרשב"א דכלים שאין בהם צורך היום כלל שאסור להוציאן והר"ן נמי כתב שיש לחלק כמו שחילקתי אלא שכתב שכדברי הרשב"א מוכח סוגי' דשמעתא והיינו דס"ל מ"ש רבה שאין עירוב והוצאה לי"ט נדחו דבריו ממה שהקשה לו כב יוסף מהוצאת אבנים כו' ולא נהירא שר"י לא הקשה אלא שאין הטעם של עיכוב והוצאה מספיק אלא עיקר הטעם משום דאמרינן מתוך כו' כמ"ש לעיל וכ"ש לחד פי' התוס' שכתבו שלישנא דאין עירוב והוצאה לא קאי כלל אעירובי חצירות ואף ב"ש מודי' בזה שאין מניחין ע"ח בי"ט אלא גרסי' עירוב הוצאה בלא וי"ו כ"ל להיות מעורב איסור הוצאה בין שאר מלאכות הנוהגי' בי"ט ובזה נדחו דברי רבה שהרי הוצאת אבנים חייב לב"ה ואף הר"ן כתב לקמן בפ"ב וז"ל ומיהו ליכא ספיקא שאם עירב מהני' ליה עיכוב להוציא מחצר לחצר אף דבר שאין בו צורך היום כלל ובלבד שיהא תורת כלי עליו וכמו שהוא דינו בטלטול ע"כ וכ"ד המרדכי וראוי היה לכל ירא שמים להניח ע"ח בי"ט כמו בשבת אלא שאין לשנות המנהג אבל מ"ע לעי מה שנהגו רוב העולם להניח עירוב (חצירות) בע"פ על כל ימות השנה א"כ יכלול בו ג"כ י"ט ויאמר לכל שבתות וי"ט של שנה זו ומי שיכול להניח בכל ע"ש יאמר בשבת הזה וי"ט הבע"ל להוציא נפשו מפלוגתא במידי דלית בי' חסרון כיס ולא נקרא שינוי מנהג מאחר שאינו עושה מעשה חדש

לה דין דיה"כ צריך עירובי חצרות ושיתופי מבואות

פסק כתב הרי"ף וז"ל קי"ל די"ט צריך עת"ח וא"צ ע"ח ושיתופו מבואות אבל י"הכ צריך אפי' ע"ח ושיתופי מבואות כשבת דתני אא"ל ב"ה לב"ש אי אתם מודים שמערבין לגדול ביה"כ אע"פ שחייב בתענית ואסור לו לאכול כך מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה שמעינן מיניה דבין ב"ש ובין ב"ה כולהו ס"ל דמערבין לגדול ביה"כ עת"ח וע"ח (כשבת) וכן הלכה ע"כ. ומקשין העולם מה מביא ראיה מהאי מתני' דילמא בתחומין איירי וגם רש"י ותו' פירשו דבתחומין איירי אותה המשנה שמערבין לנזיר ובפי' רא"ם ראיתי כתוב שר' ישעי' השיג על הרי"ף ועמד בתימה ונ"ל דדייק מלשון כשם שמעכבין דמשמע שהוא לשון הוה ומצוי מדלא אמר כשם שיכולים לערב כו' וכן הלשון בכל התלמוד כשהוא אומר כשם שעושין כו' משמע דבר המבורר לכל ואי איירי בתחומין לבד וכי זה כ"כ מלוי שמניחין עת"ח ביה"כ לילך חוץ לתחום והלא אינו אלא יום תפילה וסליחה בפרט מאחר שכל היום אסור באכילה ובשתיה וברחיצה כו' ואף אם יארע במקרה אינו שייך לומר עליו כשם כו' אלא ש"מ דג"כ בע"ח ושיתופי מבואות איירי שזה היה מצוי שא"א זולתה וכבר העליתי זה בביאור לסמ"ג: