ים של שלמה על ביצה כה

אפי' ע"י שינוי וחלק הפנים מותר ע"י שינוי ואם נשחט בי"ט אף האחוריים מותרין לנקר אפילו בלא שינוי

ת"ר אין מולחין את החלבים ואין מהפכין בהן משום ר' יהושע (אמרו) שוטחן בחמה ע"ג יתידות. אמר רב מתנה הלכה כר"י. ואיכא דאמרי אין הלכה כר"י וכתב הרי"ף והר"אש אחריו ונוהגין העולם כלישנא בתרא וכת' הא"ז אין מולחין את החלבים ואפילו נשחט' הבהמה בי"ט אבל לטלטול מותר דלאו מוקצה הוא דחזו להדלקה ועוד דדעת' דאינש עלייהו לטלטלו ולהצניעו שלא יאבדו ע"כ. וכתב הר"ן וז"ל נסתפק הרא"בד ז"ל כי היכי דשרינן גבי עור למלוח עליו בשר לצלי אי שרינן הכי בחלבי'. ומשמע ליה דאסור שמתוך שאין דרך למלוח על החלבי' מחמת איסורן מוכחא מילתא דלעבדן קא עביד ע"כ. וכן הסכמת הטור (בסי' תצ"ט) וז"ל ואם רצה למלוח בשר עליהן באויר בתוך ידו בענין שאינו נוגע בהן יש מתירין כיון שאין כאן הוכחה שעושה בשביל החלבי' שיש לתלות בשביל הבשר הוא עושה ויש אוסרין מדלא שרי אלא למלוח ע"ג העור מכלל דע"ג החלבי' אסור בכל ענין משום דבמליחה מועטת סגי להו ואפי' במליחה לצלי הוה בהו כמו עיבוד והכי (מסתבר) ע"כ אר"י אמר שמואל מולח אדם כמה חתיכות בבת א' אע"פ שאינו צריך אלא לחתיכה אחת רב אדא בר אהבה מערים ומלח גרמא גרמא פי' לאחר שמלח זו לאוכלה היום אמר חבירתה עכבה עלי לאכול היום וחזר ומלחה. וכתב הר"אש משום דאין עיבוד באוכלין מיקל במליחת בשר ואע"ג דלית להו טעמא כלל בשריותא דשמואל שאין החתיכה שהוא צריך לה מיתקנת ומחשבת במליחות שאר החתיכות וגם צריך להפוך כל חתיכה וחתיכה במליחה עכ"ל ומשמע מפי' דשמואל הי' מיקל למלוח כל הבשר בלי הערמה משום דאין עיבוד באוכלין אבל רא"בא לא רצה להקל בלי הערמה מטעם שכתב הר"אש שאין החתיכה שהוא צריך לה מיתקנת במליחת חברתה. והנה הרמ"בם והטור (בסי' ת"ק) פסקו כהא דשמואל ולא הזכירו דבכי רב אדא דמערים ומלח גרמא גרמא והיינו משום דשמואל גדול מרא"בא וא"כ קשה על דברי הס"מג (בהל' י"ט דף כ"ה ע"ד) שהביא הא דרא"בא דמלח גרמא גרמא והביא נמי הא דשמואל דמולח אדם כמה חתיכות כו' ע"כ כראה בעיני שדעת הס"מג דלא פליגי שמואל ורב אדא אהדדי אלא שמואל דשרי למלוח בלא הערמה היינו בבת אחת דחד טירחא הוא כפי' רש"י ורב אדא מתיר בזא"ז ע"י הערמה. וכן עי' המ"מ דשמואל איירי בבת אחת וכ"א בזא"ז אלא שכתב שלדעת הרמ"בם שהם חולקי' ופסק כשמואל וא"כ נאמר בודאי שהסמ"ג תפס דברי שניהם להקל וכ"כ רבינו ירוח' להדי' וס"ל דלא פליגי וכן עיקר ולענין מליחת בשר בי"ט כתב מהרא"י בת"ה (סי' פ"ג) יראה דלכאורה אסיר הוא דהכי כת' בהדי' במרדכי פ"ק דביצה לאסור בשם רבי' אפרים אמנם א' מהגדולים קיבל מרבותיו דלא נהיגינן בההיא כמרדכי דהדבר ידוע הוא שהבשר השוהה במלח מפיג טעמו. מיהו כראה שיש להשיב על קבלה זו מהא דאי' באש"רי בהג"ה פ"ק דביצה מהא דרב אדא מלח גרמא גרמא משום פסידא שלא יסריח הבשר התירו הערמה תו משמע אדרב' כשהבשר שוהה בלא מלח איכא פסידא טפי. ויש לתרץ קצת דההיא איירי ביום ראשון או ביום שני והוא עכב שבת דאי לא מלח האידנא מסריח עד יום ג' אבל מ"מ מעי"ט לי"ט לא מסריח ואדרבא משביח טפי משאם היה מולחו ושוהה במליחה ובכל דהו מחלקים לענין מליחת בשר בי"ט משום דאין עיבוד באוכלין כדכתב באשר"י אהא דמולח אדם כמה חתיכות אעפ"י שא"צ אלא לאחת א"כ יש לסמוך אקבלה דלעיל אמנם מסתפקינא בדגים שקרעו אותם מעי"ט אי שרי למולחו בי"ט דדילמא משום דמליחה מועלת טפי לדגים מלבשר ואסור דאמרי' בפ' מפנין בשר תפל מותר לטלטל דחזי למיכל ודג תפל אסור לטלטל דלא חזי למיכל אבל דג מליח מותר לטלטלו דחזי נמי למיכלהו וכיון דמועלת בהן המליחה א"כ שייך בהו עיבוד טעי כדאמר בפ' ח' שרצים אמר רב נחמן מריש הוי מלחנא פוגלא אמינא מפסידנא ליה כו' וא"כ יש להחמיר בדגים טפי אך אדרבה נראה לעינים שיש מיני דגים שבשרם כך ומתקלקל בשהייה מועטת במלח ובודאי מפיגין טעמן טפי מבשר ואינהו ודאי שרי בי"ט ויש ג"כ מיני דגים שאדרבה אם שוהין במלח משביחין ואינהו ודאי צריך למולחן מעי"ט ע"כ תשובתו. ובדרשות מהרי"ל מלאתי אמר הר"ש מליחת בשר בי"ט נוהגים בו היתר לפי כשנמלח היום מוטעם יותר מאשר כמלח אתמול וחשיב מפיג טעמו ואמר דאפ"ה כתב במרדכי היכא דאם אפשר למולחו מעי"ט אסור לשהותו למולחו בי"ט ע"כ משמע מדעתו שראוי לאסור ע"ע המרדכי. ומהרי"ל כמי אמר בשר שנשחט מעי"ט ימלחו קודם י"ט כדברי מרדכי והגאונים ע"כ. וכן המנהג ויש טעם בדבר שיש בשר גם כעין בשר שור שמוטעם יותר כשהוא נמלח לפני יום או יומיים שכח המלח מרככו ומטעימו מגסותו ע"כ לא חילקו בדבר ונהגו לאיסור. ועוד מאחר שאינו אלא הכשר דבר מאיסור של דם א"כ אינו קרוי אוכל נפש ממש ע"כ אם אפשר לעשותו מעי"ט אין ראוי להתירו בי"ט. אכן נראה בעיני דוקא מליחת בשר שצריך מלח הרבה שדומה קצת לעיבוד אבל מליחת דגים שהוא כלאחר יד אין להחמיר בה מלמולחן בי"ט היכא שמקלקלים במליחתן כמ"ש מהרא"י. וכתב עוד שם בשם מהר"ש דניקור הבשר בודאי אסור בי"ט הואיל ואפשר מעי"ט וכן הוא בספר אגודה בשם הגאוני' ושאלו את פיו אם מותר לנקר בי"ט אחוריים של בהמה כי לא היה לי די בחלק הלפני' ואמר אילו הי' הלפנים שהם הצלעות מחוסרים ניקור הי' מותר לנקר' בי"ט ע"י שינוי כגון בקופיץ או בקורדם וכה"ג ובשעת הדחק אכן האחוריי' שצריכין ניקור גדול לחטט אחר החלב והגידין ולקלוף בכמה מקומות אין נרא' להתיר ע"י שינוי דלא מצי לנקר יפה כתקנה ע"כ. עוד מצאתי שאפי' לנקר התרנגולי' שנשחטו מעי"ט לא ינקרם בסכין אלא בקופיץ וקורדום או שאר שינויים כה"ג וכן פסק מהרא"י (בת"ה סי' ע"ד) אבל כשנשחט היום אפילו אחוריי' שרי לנקר בלי שינוי כדי לאוכלם היום

לג דין חניות שאין מחוברים שקרקע מסלקים הדלת ונותנו פני החניות ומותר ג"ש להחזירו אכל אם יש לו כיוצא בזה בבית מותר לסלקו ואסור להחזירו והא דשרי בחניות דוקא שיש להם ציר באמצע אבל אם יש לו ציר למעלה ולמטה אפילו בחניות אשור ואם אין לו עיר כלל אפי' בבית מותר

מתני' בש"א אין מסלקין את התריסין בי"ט וב"ה מתירין אף להחזיר מאי תריסין אמר עולא תריסי חניות פי' דלתי חניות ומסיק דהא נמי חדא הוא מהני תלת שהתירו סופן משום תחילתן ומאי נפקא מיניה מ"ד טעמא דב"ה משום דאין בנין בכלים ואפי' דבתי כמי פי' תיבות הבית קמ"ל דהיתירו סופן משום תחילתן דחניות אין דבתי לא פי' דחניות שהוא צרכי רבים אין אבל כלי הבית לא ע"כ. ופי' הרי"ף משום דברשותיה נינהו ואינו ירא להניח אותן תיבות פתוחות אפילו אי לא שנית לי' להחזיר פתח ולא מימנע ומסיק לתרוצי תרי ברייתות אהדדי דבחדא אסור לד"ה כשיש להם ציר ובחדא מתיר לד"ה בשאין להם ציר ומפרש אביי כשיש להם ציר מן הצד פי' ידות לשתי ראשין (דדומות) לבנין ד"ה אסור אין להם ציר כל עיקר ד"ה שרי כי פליגי כשיש להן ציר באמצע פי' כעין בליטה ותוחבין אותו בחור שבאמצע דופן פתח התיבה ב"ש סברי גזרינן ציר באמצע אטו ציר מן הצד וב"ה סברי לא גזרינן ומ"מ דוקא משים שמחת י"ט אבל בלא שמחת י"ט אף ב"ה אסרי לחזור כשיש להם ציר אפי' באמצע ואף לסלק אסור היכא דליכא משום שמחת י"ט דלא ק"ל כהאי תנא דאמר ב"ש וב"ה ל"ע דמסלקין אלא בחזרה פליגי אלא ק"ל כמתני' דפליגי אן במסלקין נמצא דב"ה המתירין היינו ומשום שמחת י"ט הלא"ה אסור ומ"מ נראה אפי' תריסי דבתי אינו אסור לסלקו לפתוח (דבשלמא של חניות שהם) עומדות למכור מהן לרבים ואוושא (מילתא) ומ"ה אי לאו משום דשמחת י"ט וצרכי רבים לא התירו משא"כ בתריסין דבתי אבל בחזרה אסור דבתי כדפרי' (ויש מחלקין) בין חניות לשל ב"ב שאינן עשוין למכור. וכן עסק ריא"ז וז"ל היה לו ציר באמצע אם היו של ב"ב הכי אילו אסורים בין ליטול ובין להחזיר גזרו ציר שהוא באמצע משום ציר שהוא מן הצד ואם היו של חניות לא גזרו בהן משום שמחת י"ט שצריכין לפתוח חניותיהן ולמכור לרבים ומותרין בין ליטול בין להחזיר ע"כ. ולא נהירא נהי דחניות צרכי רבים הם מ"מ אוושא מילתא אבל דב"ב לא אוושא וכ"ש דשרי אם הוא צריך לתבלין גם מ"ש (לפתוח) תריסי חניות ולמכור לרבים לאו דוקא שמותר לפתוח לצרכי רבים אבל לא לצרכי יחיד כי לא חילקו באיסור וכ"כ הכל בו להדיא וז"ל מסלקין תריסי חניות להוציא (מהן) התבלין הצריכין לו. עוד כתב הרי"אז היו דלתות של כלים כגון זה (שידה) תיבה ומגדל הרי אילו מותרין לטלטל אפי' יש להן ציר מן הצד ואפי' של ב"ב שאין זה בנין וסתירה בכלים ואסור להחזירן שמא יתקע ע"כ. ולא ידעתי ממה למד לחלק בין שידה תיבה ומגדל לתריסין דבתי דשרי ליטול ואסור להחזיר והמ"מ כתב בשם הרש"בא להדיא דמאי דאמרינן דבתי לא היינו שידה תיבה ומגדל שבבתים וכן עי' הר"ן דבתי היינו תיבות שעומדת בבית. וכתב הכל בו בשם הרי"ף הא דמסלקין תריסין וחניות פי' כעין תיבות שמסלקין המכסה שעליהן לתת עליו תבלין וכיוצא בו למכור אבל כעין חניות שלנו שהן בכותל הבית אסור הכל בין סילוק בין חזרה. וכתב מהרר"י קאר"ו (בסי' תקי"ט) והא דאסרינן ביש להן ציר ומן הצד פשיטא דהיינו דוקא כשהוא צריך להסיר קרש שבו הציר כדי לפתוח דאלו בפותח ונועל בעוד שהוא קבוע ודאי שרי דאל"כ יהא אסור לפתוח דלתות הבית בשבת ולישנא דמתני' הכי משמע דקתני אין מסלקין את התריסין דאלמא בסילוק התריסין דוקא הוא דשייך למיסר אבל שלא בסילוק התריסין נר' דודאי שרי ובכ"הג דצריך לסלק התריסין קאמר בכלבו כעין חניות שלנו שהן בכותל הבית אסור בין סילוק בין חזרה ע"כ ופשוט הוא וכתב עוד אע"פ שבירושלמי כתב דשרי להחזיר (רק שלא יחזיר כל צרכו כיון דלא התירו אלא בקושי) לא שרי להחזיר לגמרי רק (כדי) שיהא משתמר (מה) שבתוכו. ועוד כתב שאם יש חלון במגדל שיכול להשתמש בלא פתיחת הפתח לא התירו לסלק אכן תלמודא דידן לא חילק מידי ושרי בכל ענין ומש"ה הפוסקי' לא הביאו הירושלמי לפי שתפסו בגמ' דידן דלא חילק במידי וכן עיקר

לד דין דמותר להוציא את הקטן ואת הלולב ואת ס"ת לר"ה וקטן שאמרו מותר להוציא אפי' לטייל ובארנו דלשחק בכדור לגדולי' מנהג רע הוא ולקטנים מניחים