ים של שלמה על ביצה כג

(והוי) זימון בהכי אבל אי אמר מכאן אני נוטל למחר לא מהני דשמא ימצא שמנים כחושים וכחושי' שמנים וקא מטלטל מידי דל"צ ליה אבל כשאומר להדי' זה וזה אני נוטל שבורר מבע"י תו לא חיישינן להכי אפי' לא משמשם בידי'. וכ' ר' ירוחם שאם זימן את כל השובך וא"צ אלא לזוג אחד אינו מועיל עד שיאמר זה וזה אני נוטל כ"כ התו' עי' ואם אפשר שיצטרך לכולן מזמין את כל השובך ולמחר נוטל כל מה שצריך. דמן שחורים ומצא לבנים לבנים ומצא שחורים אסורין ופריך בגמ' פשיטא אמר רבה הב"ע כגון שזימן שחורים ולבנים והשכים ומצא שחורים במקו' לבנים ולבנים במקום שחורי' מ"ד הנהו אינהו נינהו ואיתהפכא הוא דאתהפכו קמ"ל דהנך אזלא לעלמא והנהו אחריני נינהו ופי' רש"י דאיירי בשני קינין ומובדלי' זו מזו וכ"כ הא"ז וז"ל וכגון שמובדלין במחיצה כדרך קינים שבשובכין אבל בקן אחד ודאי אתהפכו ומותרין ע"כ שנים ומלא שלשה אסורין לפי שאינו מכיר את המוכנין הלכך כולן אסורין דע"כ איכא חד מעלמא שאינו מוכן דמיערב בהו ולא שרינהו משו' דחד בתרי בטיל דב"ח חשיבי ולא בטילי ועוד כל דבר שיל"מ אפי' באלף לא בטיל שלשה ומצא שנים מותרין מ"ט הנהו אינהו נינהו וחד אזיל לעלמא ופריך מתני' כ' היא ולא רבנן דתניא הניח מנה ומצא מאתים חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה דברי ר' וחכ"א הכל חולין הניח מאתים ומצא מנה מנה מונח ומנה מוטל דברי ר' וחכ"א הכל חולין אפילו תימא רבנן היא הא איתמר עלה כ' יוחנן וכ"א דאמרי תרווייהו שאני גוזלות הואיל ועשויין לדדות (ולמה לי' לשנויי שאני גוזלות הואיל ועשויין לדדות) והא איתמר עלה דההיא דר"י וכ"א חד אמר בשני כיסין מחלוקת אבל בכיס א' דברי הכל חולין וח"א מחלוקת בכיס א' אבל בשני כיסין ד"ה מנה מונח ומנה מוטל בשלמא למ"ד בשני כיסין מחלוקת היינו דאיצטריך לשנויי הכא שאני גוזלות הואיל ועשויין לדדות אלא למ"ד בכיס א' מחלוקת אבל בשני כיסין ד"ה מכה מוכח ומנה מוטל השתא ל"ל לשנויי עלה הא אמרת בשני כיסין ל"פ אמר רב אשי הכא בגוזלות מקושרין וכיסין מקושרין עסקי' גוזלות מנתחי אהדדי כיסין לא מנתחי אהדדי וכ' אמר לך כיסין נמי זימנין דמתעכל קיטרייהו ע"כ והנה הרמ"בם ושאר המחברים לא כתבו כל אלה ואפשר משום דס"ל דהלכתא כמ"ד בשני כיסין מחלוקת כו' א"כ מתני' דהכא איירי כפשוטו בגוזלות שאינן מקושרים ואתי אפי' כרבנן ומשום שעשויין לדדות. וכ"פ הרמ"בם להדיא בפ"ו מה' מעשר דדוקא בשני כיסין מחלוקת אבל בכיס א' ד"ה חולין וא"כ לפ"ז היכא דהגוזלות היו קשורים אמרינן כולן ניטלו והני אחריני נינהו אבל לפי דעת התוס' שכתבו בפ"ק דפסחי' גבי הניח עשר ככרות ומוצא תשע כו' שצריך לבדוק אחר כל העשר ככרות אליבא דרבנן דאמרי הכל חולין דמיירי בשכל הככרות מקושרים זה בזה דומיא דפלוגתא דר' ורבנן בע"ק דביצה דאמרי ומחלוקת בכיסין מקושרי' אבל בשאינן מקושרי' ד"ה חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה והיינו כמו שפי' רב אשי דמ"ד מחלוקת בכיס א' וכו' בכיסין מקושרי' כו' ופי' רש"י מ"ד מחלוקת בכיס א' בשני כיסין כמין כיס א' קאמר דהיינו שני כיסין מקושרין ודקאמר אבל בשני כיסין ד"ה מנה מונח ומנה מוטל בשאין מקושרין וא"כ ככרות כמי במקושרין קאמר אבל אינן מקושרין ד"ה א"צ לבדוק אלא אחר ככר א' שנאבד. וכ"פ הטור (בסי' של"ט) גבי חמץ אלמא דס"ל להתוס' כמ"ד בכיס אחד מחלוקת וכעין אוקימתא דרב אשי וא"כ תימה על הטור שהיה לו לכתוב כן בה' י"ט דאיירי אפי' במקושרי' וכמו שעי' פה הר"ן ודוחק לומר שסמך על מ"ש גבי חמץ כי אין דרכו בכך לקצר ושלא לפרש עיקר הדין ול"נ מאחר שלא נזכר הי א"כ יוחנן והי א"ר אלעזר דליפסוק כחד מינייהו מש"ה אזלינן לחומרא בכל דוכתא וא"כ הכא גבי קנים אמרינן שמא הלכתא כמ"ד בשני כיסין מחלוק' כו' וא"כ לא איירי הכא במקושרין אבל מקושרין שמא אסור וגבי מעשר נמי אמרינן שמא הלכתא כמ"ד בכיס א' מחלוקת דהיינו קשורי' אבל בשני כיסין ר"ל שאינן קשורין ד"ה מנה מונח ומנה מוטל וגבי חומץ דמפרשינן דוקא במקושרים ולהקל ה"ט דאי אינן מקושרין אפי' למ"ד בשני כיסין מחלוקת וא"כ ס"ל לרבנן הכל חולין מ"מ הכא רבנן מודו דא"צ לבדוק אלא אחר ככר אחד שנאבד ואינו דומה למניח שני מנות כו' דלא אמרינן מנה מונח ומנה מוטל משום דאמרינן הואיל ולא העלהו לירושלים לא הפרידן זה מזה ושניהם נטלן והניחן במקום אחד וזה חולין הוא שהניח הלום אח"כ ושכח משא"כ גבי חמץ וא"כ מאחר שחמץ איירי במקושרין צריכין התו' נמי לפרש דמחלוקת ר' ורבנן איירי במקושרין מדקאמר התם הניח עשר ומוצא תשע באנו למחלוקת כ' ורבנן

כח דין אם זימן בתוך הקן ומצא לפני הקן ולא בתוכו אסורין ואם אין שם קן אחר מותרין וכגון שאינם פורחים אלא מדדין מעט מעט וכיון שאינו פורח אפי' אם יש קן תוך חמשים אמה אם אינו עומד להדיא בענין שיוכל לראותו אלא עומד תוך קרן זויות מותר שאינו מדדה משם לכאן כיון שאינו יכול לראות את קינו בכל פעם ואווזין ותרנגולים ויוני הרדסאות א"צ זימן ומותר לטלטל ושביק ולברור איזה שירצה בתרנגולת העומדת לאכילה ומ"מ לכתחילה יש ליזהר וביארנו דיונים קטנים אפי' פורחים מעט אין חייבין עליהם משום צידה אם לא שיכולין לפרוח חוץ לתחום

מתני' בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורין ואם אין שם אלא אילו הרי אילו מותרין ונפרשהו לקמן ומסיק לוא מסייע ליה לכ' חנינא דאמר ר"ח רוב וקרוב הלך אחר הרוב עי' וה"נ אמרינן הנך מעלמא אתו אמר אביי בדף פי' דרך כל שובכין להיות מעט מן דף העליי' בולט חוץ למחיצה של כל קן וקן ושם היונים יוצאים לאויר ונוחים שם כרצונם וחוזרי' לקן דאיכא לובא דעלמא וקרוב כבא אמר בשני קינין זו למעלה מזו עסקי' פירש"י דבשתיהן גוזלות וזימן את שבזו ולא זימן את שבזו ולמחר בא ולא מצא בתוך הקן שזימן אלא לפניו ובאותו שלא דמן לא מצא לא לפניו ולא בתוכו הלכך אסירי ולא משום חששא דיוני דעלמא אלא מאחר שלא מצאן במקומן ועוד שבקן האחר המוקצה לא מצא כלום יש לחוש שמא אלו שמצא לפני הקן המוכן לא מתוכו יצאו אלא מתוך המוקצה ומסיק לא מיבעי' זימן בתחתונה ולא זימן בעליונה ומצא בתחתונה ולא מצא בעליונה דאסירן דאמרינן הנך אזלו לעלמא והנך אישתרבובי אישתרבוב ונחית אלא אפי' זימן בעליונ' ולא זימן בתחתונה ובא ומלא בעליונה ולא מצא בתחתו' הנך כמר אסירי דאמרינן הנך אזלו לעלמא והנך סרוכי סריך וסליקו וכתב מהר"י קא"רו (בסי' תצ"ז) וז"ל ור' ירוחם כתב בחלק הד' דבלי רבא אבל כל שאר פוסקי' לא הזכירו דבר זה כלל ואפשר שטעם משום דהא דאמרי אביי ורבא לאו לקושטא דמילתא אמרי הכי אלא לדחות דלא לסייע לכ' חנינא וכיון דק"ל דהלכה כר"ח כדאי' בפרק לא יחפור אית לן למימר דטעמא דמתני' משום דרוב וקרוב הלך אחר הרוב ותו לא צריכין לאוקמא בשני קינין זו למעלה מזו הלכך איכא למימר דשני קיני' זו למעלה מזו אפי' זימן בתחתונה ולא זימן בעליונה שרו דכיון דאותן שזימ' מצאם במקומן לא חיישינן להו כלל ע"כ והנה מ"ש מצא במקומן לאו דוקא במקומן ממש שהני לפני הקן מצאם דאי מלאם בתוך הקן דליכא ריעותא פשיטא דשרי אלא צ"ל במקומן שלא יצאו לגמרי כגון השניי' (האחרים) אבל מ"ש הלכך איכא למימר גבי שני קינים אפי' זימן בתחתונה ולא זימן בעליונה שני בודאי אילו הדברי' יצאו מעיו בלא עיון דאיך לא חיישינן בשתי קינין לשבקיה להאי סברא דלא אמרינן אישתרבובי (אישתרבוב) או סרוכי סריך ולא נאסרו (משום) קן השנייה סוף סוף נאסרה אותה קן גופא משום דאית ביה ריעותא שהרי נמצאו לפני הקן א"כ אמרינן הני קמאי אזלו והני אחריני נינהו דהא ק"ל כר"ח דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב וא"כ כל היכא דאיכא ריעותא אמרינן קמאי אזלי והני אחריני נינהו אבל מ"מ יש לתמוה על דברי ר' ירוחם על מה הביא דברי רבא שהרי איכא למיטעי ולומר דוקא בכ"הג דאיכא שני קינין כו' הוא דאסרינן אבל בחד קן לא אסרינן דליתא מאחר דק"ב כר"ח דהולכין אחר הרוב. תו מסקינן בסוגי' כל הני דאסרתן כגון זימן שחורים ומצא לבנים או זימן בתוך הקן ומצא לפני הקן דאסורין וקתני במתני' שאם אין שם אלא אלו מותרין לא איירי (במפריחין) אלא איירי בגוזלות שאינן (מפריחין) מש"ה כי ליכא קן אחר מותרין דליכא למיתלי דאתי מעלמא אלא מדדה מעט מעט וכיון שאינו פורח אפי' אם יש קן בתוך חמשים אמה שאפשר לו לדדות ממנו אם אינו עומד להדי' בענין שיוכל לראותו אלא עומד בתוך קרך זויות כזה מותר שאינו מדדה משם לכאן כיון שאינו יכול לראות קני בכל פעם. תו אמרינן תניא בד"א ביוני שובך וביוני עליי' וצפרים שקננו בטפיח' או בבירה אבל אווזין ותרנגול' ויוני הרדסיאות אינן צריכין זימון מפני שהן ברשות אדם כ"כ הרי"ף והר"אש. וכ' בהגה"ה אשי"רי בענין תרנגולת ואין לחוש אי מטלטל ושביק להו ויכול לבכור איזה שירצה דכולן חזו לאכילה ומותרין כולן לטלטל ע"כ וכן יראה מדברי הרמ"בם וכל זה בתרנגולת העומדת לאכילה אכן לכתחילה י"ש יתן עיניו מעי"ט ויברור לומר זה וזה אני נוטל. ועוד כתב הר"אש הא דמשמע הכא בסוגיא דיוני שובך אינן אסורין אלא בלא זימון והקשה ה"ר יוסף דלקמן בריש א"צ (סי' ג') תניא הצד יוני שובך ויוני עליי' וצפרים שקננו בטפיחי' חייב וי"ל דהתם מיירי בגדולים והכא מיירי בקטני' כדאמרינן התם גבי חיה שקננה בפרדס הא בה הא באמה ע"כ. והתוס' כתבו במשנה דלעיל דאין מוליכין את הסולם וז"ל תימה אפי' הכין אותם מאתמול מ"מ אית בהן משום צידה כדאמרינן לקמן הצד יוני שובך ויוני עליי' חייב וי"ל דמיירי בקטנים שלא פרחו ע"כ ולפ"ז אם פורחים חייבי' משום צידה ותימה דהא מסיק הגמ' לעיל דלא איירי במפריחין אלא במדדין דאי במפריחין אסור דחיישינן דלמא מעלמא אתו פי' ואסורין משום מוקצה ותיפוק ליה דחייב משום צידה ע"כ נראה העיקר כפי' הר"אש שעי' דבקטנים איירי ומש"ה כשזימנם אפי' מפריחין שרי דמאחר שהן קטנים אפילו הן פורחות קצת מ"מ חלושות הן ולא שייך בהו צידה הנראה בעיני כתבתי. שוב מצאתי כתוב בתשובת הר"אש (והביאו ב"י בסי' תק"יז) וז"ל ישראל שאמר לכותי מעי"ט קנה לי יונים למחר לצורך י"ט דע כי לא יפה עשה לקנות לו במעות בי"ט כי אסור לקנות בי"ט אפי' בלא מעות אלא בכה"ג דאמרינן בע' א"צ הולך (אדם) אצל רועה הרגיל אצלו ואומר לו תן לי גדי אחד כו' ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח הלכך זה שצוה לכותי לקנות לו לא יפה עשה אבל אם עשה כבר בדיעבד מותר לאכול ממנו אפי' בו ביום ובלבד שלא יהו היונים