ים של שלמה על ביצה כ

מסלקין את התריסין בי"ט וב"ה מתירין אף להחזיר פרש"י דחזרה ודאי שלא לצורך הוא ואפי' דאמרי' אין בנין וסתירה בכלים טרחא דלא לצורך הוא וקא שרינן ליה משו' תחילתן כדלקמ' אלמא משום שמחת י"ט מקילין ומשני א"כ יוחנן מוחלפת השיטה י"מ האי דתריסין דב"ה סברי אין מסלקין את התריסין והקשו התוס' דא"כ דאותה (המשנה) דהשוחט נשארת במקומה א"כ כבה ור"י שקלו וטרו אליבא דב"ש וזהו דוחק גדול וע"ק כיון דמוחלפת השיטה דתריסין ס"ל לב"ה דאין מסלקין משום דיש בנין וסתירה בכלים ובריש פ' כל הכלים סתם לן תנא דאין בנין וסתירה בכלים ועוד קושיות אחרות לכך עי' דמוחלפת השיטה היינו ההיא דהשוחט דב"ה סברי יחפור בדקר ויכסה כו' והשתא ניחא הכל ועוד אמר ר"ת תמיה אני על מה הצריכו העולם הכנה לכסוי וזכור אני דבימי נערותי לא היו מצריכין כלל עפר מוכן אך עתה לפי מה שטעו העולם דסבורים שמוחלפת השיטה לא קאי אהשוחט וכו' וב"ה לחומרא לפיכך מצריכין הכנה ור"י תמה עליו דאף לפי פירושו כמי לכל הפחות סברי ב"ה מאי דקא סברי ב"ש מעיקרא וב"ש בעו דקר נעוץ ואפי' בעפר תיחוח בעו הכנה מדקאמר בסוגיא ע"כ לא קאמרי ב"ש אלא דאיכא דקר נעוץ כו' משמע אפי' בעפר תיחוח בעי ב"ש דקר נעוץ מבע"י משום הכנה כדפ"ה ותדע דאל"כ הא דקאמר כ"י לעיל והוא שיש לו דקר נעוץ לאו אליבא דב"ה הוא לפי המסקנא דאמרי ב"ה שיחפור בדקר לכתחילה וישחוט ואע"ג דמייתי מילתא דר"י גבי ומודים שאם שחט כו' מ"מ קאי אכולה מתני' כדפי' וסברא הוא דלא פליגי ב"ש וב"ה אלא דבכ"הג דשרו ב"ש בדיעבד שרו ב"ה לכתחילה ולעולם בעי דקר נעוץ משום הכנה ועוד ראייה מדקאמר כ"י גופא לעיל ממלא אדם קופתו ועושה בה כל צרכו משמע דבעינן הכנה לפי האמת וכ"כ הר"אש שר"י תמה עליו ולפ"ז אף לפי' ר"ת דמוחלפת ההיא דהשוחט מ"מ לא שרי אלא בדקר נעוץ מבע"י והס"מג (בדף כ"ו ע"א) כתב וז"ל (וגם) מורי כתב דהיכא דשחט כבר ואין לו עפר מוכן שיכול לכסות באינו מוכן כדאמרי' ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה וגם הסמ"ק כתב שאם שחט ולא ממצא עפר רק שאינו מוכן מכסהו בו והגה"מ כתבו בפ' ג' דהר"י שהוא רבו של הס"מג כתב היכא דשחט כבר ואין לו עפר מוכן יכול לכסות בשאינו מוכן כדאמרינן ושוין שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה וק"ל דהא מוקמינן לה בגמ' והוא שיש לה דקר נעוץ מבע"י ע"כ ואמת שדברי הסמ"ג תמוהים ומהר"י קאר"ו (בסי' תל"ח) בא ליישב שסומכין על ר"ת דמתיר באינו מוכן אפילו לכתחילה א"כ לכל הפחות בדיעבד עבדינן כוותי' ושגג שגגה גדולה ממ"נ אי תופשים פר"ת שמוחלפת ההיא דהשוחט וב"ה מתירין לכתחילה אפי' בלא דקר נעוץ ולא קאמרי בגמ' דבעי' דקר נעוץ אלא למאן דשרי בדיעבד א"כ אפי' לכתחילה שרי ואי חוששין לחומרא לדברי כ"י דאפי' דמאן דשרי לכתחילה בעי דקר נעוץ א"כ מנ"ל דבדיעבד לא בעינן דקר נעוץ דהא דקאמר והוא דאיכא דקר נעוץ קאי אדיעבד דמתני' ומודים שאם שחט אלא שלדברי ר"ת קאי נמי אלכתחילה. ודוחק לומר דס"ל מאחר דב"ה שרו בדקר נעוץ לכתחילה א"כ בדיעבד אפי' בלא דקר נעוץ שרי והא דקאמר והוא דאיכא דקר נעוץ כ"ל למאן דשרי דוקא דיעבד ולא לכתחילה בשום עניין א"כ בדיעבד נמי לא שרי בלא דקר נעוץ דמנ"ל סברא זו לאשכוחי קולא ולהתיר ועוד לפ"ז לא תידוק האי שריותא אלא לפר"ת דמוחלפת השיטה דהשוחט ובסמ"ק משמע דראייתו אינו תלוי כלל בדברי כ"ת ואינו מביא ראי' אלא מן המשנה דתנן ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה ואח"כ כתב ועוד כתב מורי בשם ר"ת דמוחלפת ההיא דהשוחט כו' משמע שתחילת דברי' פסק אפי' לאותן דלא מהפכו ההיא דהשוחט כלל ע"כ נכאה בעיני שדעת הרר"י שהתיר לכסות באינו מוכן לכתחילה לאו פי' לחפור בדקר אפי' אינו נעוץ מבע"י אלא ר"ל לכסות בעפר דעלמא שהוא תחוח למעלה מן הארץ אע"פ שאינו מוכן והיינו טעמא מאחר שהתיכו בדיעבד חופר גומא שאסור מדרבנן ה"נ דשרי באינו מוכן אף שאסור מדרבנן היכא שאינו חופר גומא ומתני' דקאמר ומודים שיחפור בדקר וכו' ולא קאמר שיכסה בעפר שאינו מוכן רבותא אשמעינן דאפי' לחפור שרי דיש בו דררא דאורייתא שס"ס הוא חופר גומא מש"אכ באיסור מוקצה לחוד ומ"מ אי לא נעוץ מבע"י לא הוה שרינן אפי' בדיעבד לחפור בדקר ולכסות מאחר דאיכא תרתי לריעות' דהיינו חופר גומא וגם אינו מוכן אבל באיסור מוקצה לחוד שרי בדיעבד ומש"ה ניחא לי דברי ר"ת שכתב שא"צ הכנה על עפר תיחוח למעלה מן הארץ וסברתו מאחר דלב"ה שרי אפי' לכתחילה לחפור בדקר ולכסות ה"ה בעפר שאינו מוכן בלא גומא אבל לחפור גומא בלא דקר נעוץ מבע"י לא עלה בדעתו להתיר ומהשתא בחנם תמה ר"י על דודו כ"ת כי לבו היה כלב ארי ובודאי לא טעה בסוגי' דשמעת' דבעינן דקר נעוץ מבע"י והרא"ש גופא כתב חילק זה להדיא גבי אפר שהוסק בי"ט וכו' דלקמן ומ"מ כתב דברי ר"י שתמה על ר"ת היינו משום דס"ל מ"ש ר"ת לכסות בעפר שאינו מוכן הוי נמי חופר גומא לכתחילה אפי' בתחוח וליתא דנהי דאף בעפר תחוח שייך גומא היכא שבא לחפור אבל בעפר תיחוח המפוזר למעלה אם מזיזו ממקומו במקום שיש הרבה תחוח מסביב אינו כחופר גומא כלל וכן הא דלקמן המכניס קופה של עפר אפי' לכתחילה לכסות בו לכ"ע היינו נמי דלא שייך ביה חפירה ע"כ שפיר יש לסמוך על דברי הסמ"ג והסמ"ק שתפסו דברי הר"י להתיר באינו מוכן בדיעבד בפרט מאחר שהירושלמי כמי מסייעו שכתב אפר שהוסק בי"ט אסור בד"א בשלא שחט אבל שחט מוטב שיטול מאפר שהוסק בי"ט לכסות את הדם ולא אתי לבטל ממ"ע שנאמר וכסהו בעפר ואף הרא"ש הביא הירושלמי לפסק הלכה אבל להתיר לכתחילה כדברי כ"ת שכתב מוחלפת ההיא דהשוחט וב"ה מתירין לכתחילה לא מלאני לבי כי אע"פ שדבריו נכוחים מ"מ יש לשדות בי' נרגא ששום א' מהמשנה אינה מוחלפת וכמ"ש הרא"ש וז"ל ותימא הא דרי"ף ז"ל כתב כל המשניות כצורתן ולא הביא הך גמרא דמוחלפת השיטה והוא דברי בעל המאור שתמה על הרא"ש (נ"ל הרי"ף) והר"ר יוסף פי' דלא מהפכינן מילתייהו כלל דב"ש ניחא כדקאמר תלמודא שאני הכא דאיכא דקר נעוץ והא דקאמר ר"י מוחלפת השיטה ה"פ החליפו ב"ה שיטתן להקל בסילוק תריסין טפי מדאחריני משום דהוו צרכי רבים ואין רוב צבור יכולין לעמוד בה ודומה לזה בירושלמי שאם אתה אומר לא יחזור אף הוא אינו פותח ולא יפתח אף הוא ממעט בשמחת י"ט ע"כ. והר"ן כתב וז"ל והרי"ף הביאן לשתיהן כצורתן משום דמשמע דאיהו גרס כמקצת נוסחי דגרסי עלה דההיא דלמא לא היא ע"כ לא קאמרי ב"ה הכא אלא משום דאין בנין וסתירה בכלים אבל התם לא ולפי גיר' זו לא מתהפכת חדא מינייהו ע"כ וכ"ד הרמ"בם כדעת הרי"ף

כב דין אפר כירה שהוסק מעי"ט מותר לשחוט ולכסות בו הוסק בי"ט אסור לכסות בו ואם ראוי לצלות בו ביצה מותר לכסות בו ואם שחט כבר מותר לכסות בו אפי' הוא צונן שאינו ראוי לצלות בו הכניס עפר הרבה לביתו לצורך גינתו והוא כנוס במקום א' מותר לכסות כו משנים אדם מלא קופתו עפר לבית בסתם ועושה בו כל צרכו והוא שייחד לו קרן זית ואיירי שהוא תיחוח ואם הכניס מלא קופתו לצורך גינתו לא דכיון שהוא מועט בטל

פיסקא אפר כירה מוכן הוא א"ר יהודא אמר רב לא שנו אלא שהוסק מעי"ט אבל בי"ט אסור ואם ראוי לצלות בו ביצה מותר. וכתב הרא"ש ר"ש מודה בהך נולד שהוא מעשה חדש דמעיקרא עצים והשתא אפר וכן מוכח בפ' מי שהוציאהו דקאמר מיא בעובי מבלע בליעי ופריך כ"ש דהוי ליה נולד ואסור ומשמע דאליבא דכ"ע פריך ואי כ"ש שרי מאי פריך כ"ש בפשיטות והא איכא כ"ש דשרי והיינו לפי שיטתו דלא ס"ל לחלק בין נולד למוקצה ע"כ מוכרח לפרש דאף כ"ש מודה בזה אבל לדעת ר"ת ור"י וכל הצרפתים דס"ל דלא ק"ל כר"ש בנולד לא צריכין לכל אלה ובירושלמי איתא דשרי בדיעבד והביאתיו לעיל תנ"ה כשאמרו אפר כירה מוכן הוא לא אמרו אלא שהוסק מעי"ט אבל בי"ט אסור ואם ראוי לצלות בו ביצה מותר לכסות בו והירושלמי שאוסר איירי באפר צונן שהוסק היום ומכאן שמותר לכסות באפר חם ולא כמו יש טועים וכתבו התוס' (בדף ח') וא"ת ואנן היכי מסלקינן אפר כירה בי"ט בשעת אפיית פשטי"דא ונ"ל דאעפ"י שאין ראוי לצלות בו ביצה מותר דדבר מוקצה אינו אסור לטלטל בי"ט משום שמחת אוכל נפש ושמחת י"ט: תו מסיק בברייתא הכניס עפר לגינתו ולחורבתו מותר לכסות בו פי' שהכניס עפר הרבה במקום א' לצורך הגן או החורבה לשוטחן בהן מותר לכסות בו דכל זמן שהוא צבור דעתו עילויה לכל צרכיו א"כ יהודא מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בו כל צרכיו דרש מר זוטרא משמיה דמר זוטרא רבה והוא שייחד לו קרן זויות דאל"ה בטיל ליה אגב קרקע. וכתב הטור (בסי' תצ"ח) וז"ל ומיירי שהוא תחוח שא"צ לא כתישה ולא חפירה ולא היה חסר אלא זימון אבל אם הכניס מלא קופתו לצורך גינתו לא דכיון שהוא מעט בטל ע"כ. והוא מדברי התוס' שכתבו וא"ת מה בא ר"י להוסיף על הברייתא דקתני אפי' הכניס לגנתו או לחורבתו וכ"ש מלא קופתו וי"ל דלפיר"שי ניחא דכשהכניס עפר לגינתו מיירי שהכניס הרבה וכל זמן שהוא צבור דעתו עליו לכל צרכו ואינו בטל אגב קרקע אבל הכ' מיירי שלא הכניס הרבה רק מלא קופתו מעט עפר וס"ד דיבטל אג"ק ע"כ. וכתב בא"ח בשם הרש"בא ומהר"י קאר"ו הביאו וז"ל הכניס עפר לגינתו או לחורבתו לכסות בו גגו הכי זה בדקר נעוץ ואין סומכין עליו לכתחילה בי"ט ואם עבר ושחט מכסין בו ע"כ. ולא ירדתי לסוף דעתו אם הוא עפר ששייך בו חפירה וצריך דקר או הדומה לו ומאחר שהכניס לכסות בו הוי כדקר נעוץ מבע"י והטעם שכל זמן שהוא צבור עומד לכל צרכיו כמו הכניס עפר לגינתו כו' א"כ למאי ל"ל (שנית) לכסות בו גגו ליחלק מיני' וביה הכניס עפר לגינתו והיא אינה תיחוח כ"כ עד דשייך בה חפירה אסור לכתחילה ואם אין שייך בו חפירה א"כ למה אסור לכתחילה מ"ש מהכניס עפר לגינתו כו' וצ"ל מאחר שהכניסו לכסות בו גגו דהיינו לענין בנין קפיד עליה ומוקצה ומ"מ בדיעבד שרי כמו דקר נעוץ וכמ"ש לעיל בעפר שאינו מוכן ומ"ש והוי כמו דקר נעוץ לא לענין מוכן קאמר אלא לענין היתר כיסוי בדיעבד ילפינן מדקה נעוץ וכדפרי' לעיל

כג דין דכוי אין שוחטין (אותו) בי"ט ואם שחט אין מכסין דמו אפי' יש לו אפר מוכן ולערב מי"ט אם רישומו ניכר מכסה את דמו אם שחט בהמה חיה ועוף ונתערב דמן ויש לו דקר נעוץ או אפר כירה אם יכול לכסות בדקירה אחת מותר לכסות ואם אינו מספיק לכסות הכל בדקירה אחת אז אסור לעשות אפי' דקירה אחת: