ים של שלמה על ביצה יט

שמואל ור"י לא קשה דכ"י לית ליה הכנה דרבה כדאי' להדיא בגמ' בריש פרקין ואפשר דשמואל נמי לית ליה אלא ארב קשה דהא מסקינן להדיא דרב אית ליה הכנה דרבה וכ"ש דאיכא למקשי ארבה דאמר מ"ט שתיק להו כב כו' ה"ל לאקשויי הלא אסור האפרוח משום הכנה ומהשתא לית לן לאקשויי עלה מ"ש מעגל שנולד בי"ט כו' דהתם לא שייך ביה הכנה כמו שנפר' לקמן (בסי' שאח"ז) אלא בודאי יציאת האפרוח לא איקרי הכנה מעליותא מאחר שהוא בעולם ולא דמי לעצים שנשרו מן הדקל דהיום באו מן המחובר ועכשיו נתלשו והוי הכנה ממש ובודאי סברת ר' יחיאל הוא סברת הר"ן ואליבא דרב דס"ל דאסור בי"ט משום מוקצה ואי הוה שרי אם נולדה בשבת א"כ נמצא שהשבת הכין לי"ט וכבר כתבתי לעי' (בסי' ג') דליתא להאי סברא וכ"ש לפי מה שהכרעתי דאפילו בי"ט שרי א"כ בטל טעם זה כל עיקר

יח דין עגל שנולד בי"ט מותר אפילו אמו עומדת לגדל וולדות והוא שידוע שכלו לו חדשיו אבל אם אינו ידוע אסור עד ליל ח' ואז עריך ג"כ שהפריס ע"ג קרקע שיצא מספק ריסוק איברים אכל אם כלו חדשיו אפי' לא הפריס מותר מיד

פסק כתב הר"אש וז"ל עגל שנולד בי"ט מותר הוא הואיל ומוכן הוא אגב בהמה ובבהמה העומדת לאכילה דאי בבהמה העומדת לגדל וולדות אסור למאן דאית ליה מוקצה ולא שייך הכ' טעמא דהכנה דדוקא לידת ביצה חשיב הכנה משום דע"י לידה הוכנה לגדל אפרוחים דאילו נמצאת במעי אמו אינה מגדלת אפרוחים וגם טובה יותר לאכול אבל וולד הוא טוב לאכילה וראוי לכל דבר אם נשחטה אמו ונמצא במעי אמו כמו אחר הלידה והא דמותר לאוכלו ביום הלידה היינו היכא דקים לו דכלו לו חדשיו אבל אי לא קים ליה דכלו לו חדשיו אסור עד ליל ח' כדאי' בפרק כ"א דמילה וגם צריך שיפרוס ע"ג קרקע שיצא מספק ריסוק איברים כדאי' בפרק א"ט ע"כ. ודבריו צריכין ביאור והנה מ"ש אסור למאן דאית ליה מוקצה דמשמע דוקא לר' יהודא הא לר' שמעון שרו וכן איתא בטור (בסי' תצ"ח) להדיא וא"כ לפי מה דק"ל כר"ש במוקצה שרי אף בי"ט וכ"ד הרא"ש לקמן בסוף מכלתין א"כ שרי ואף של"ת ור"י וכל הצרפתים מחלקי' בין מוקצה לנולד הר"אש לא ס"ל לחלק ביניהם ומ"ה כתב דאסור למאן דאית ליה מוקצה הא לדידן שרי ועוד אומר אני דשרי אפילו לדעת ר"ת ור"י דס"ל בנולד לא קי"ל כר"ש ואסור מ"מ כה"ג לא קרוי כולד שהרי בעלי חיים הוא ובב"ח אין שייך איסור נולד כמ"ש התוס' להדיא על עגל שנולד בי"ט ואפשר שהטעם הוא משום דאינו ראוי לאכול מיד אחר לידתו בחיים ועוד דאף קודם לידתו הוא ראוי לאכול כמו אחר לידתו ואינו דומה לאפרוח דאי' לאו דמתיר עצמו בשחיטה הוה אסור משום מוקצה גדול דהיינו אפילו כ"ש מודה ביה כדפרי' לעיל היינו טעמא משום דאפרוח קודם לידתו וגומרו אינו ראוי לכלום משא"כ בעגל כדפרי' וכ"ד רוב המחברים שכתבו סתמא עגל שנולד בי"ט מותר ולא חילקו בין אמו עומדת לאכילה או לגדל ולדות ומ"מ לדעת הרי"ף וסיעתו דס"ל דמוקצה בי"ט ק"ל כר"י דאסור לא שרי האי עגל אלא באמו עומדת לאכילה ובע"כ צ"ל הא דלא חילק הרי"ף בזה משום דסמך על מה שהביא לישנא דגמ' והואיל ומוכן אגב אמו דמשמע אמו כמי עומדת לאכילה ומ"ש אח"כ וצריך שיפרוס ע"ג קרקע קאי אהיכא דלא כלו לו חדשיו דאסור עד ליל ח' וגם צריך שיפרוס כו' אבל היכא דקים ליה דכלו חדשיו (אז) אפי' לא עמד שרי ורבים לא הבינו דבר זה באש"רי וכן בטור א"ח ומ"ה הקשו מה שמתיר בי"ד (בסי' ט"ו) אפי' רואין ביה ריעותא שאינו יכול לעמוד ולק"מ כדפרי' ומהרר"י קא"רו שגג בזה עם רבותיו כאשר כתבתי בפרק א"ט סי' ס"ג

יט דין השוחט תרנגולת ומצא בה בצים גמורות מותר לאכלן בי"ט ובחלב אפי' הן מעורות וכבר נתבאר זה כחולין פרק כ"ה סי' ב'

תניא השוחט תרנגולת ומצא בה בצים גמורות מותרות לאוכלן בי"ט והשוחט תרנגולת ומצא בה בצים גמורות מותרות אי בחלב (כ' יעקב אומר אם היו מעורות בגידין אסור) ובספרי הרי"ף של דפוס כתוב והוא שאינן מעורות בגידין אבל מעורות בגידי' אסור לאכלן בחלב ע"כ ואינו מלשון הרי"ף כאשר ראיתי בספרים גם הרא"ש והר"ן לא הזכירו ואדרבה כתבו בעי' דגמורות מותרות אפי' הן מעורות (וז"ל הר"אש) מדאוסר כ"י במעורות מכלל דת"ק שרי אף במעורות והלכה כת"ק ורש"י פי' דגמורות היינו שנגמר החלמון לבד והר"ן פי' גמורות שנגמר החלבון והחלמון ובריש כ"ה (סי' ב') כתבתי כל זה באריכות

כ דין מי שרוצה לקנות בצים מתרנגולת חיה והמוכר מוכר לו מתרנגולת שחוטה בחזקת חיה ואותבינהו תחת תרנגולת ולא נולד בו אפרוח ה"ז מקח טעות וחוזר המקח ואפי' קנה אותם לאכילה ודין ביצה שיצתה רובה מעי"ט וחזרה ונולדה בי"ט מותרת בי"ט הלכך אם בדק בקינה של תרנגולת מעי"ט סמוך לחשיכה ולא מצא בה בצים ולמחר בי"ט השכים ומצא בה בצים מותרים שתרנגולת אינה יולדת בלילה וא"ש מאתמול נולדה שיצאתה רובה (מעי"ט) וחזרה כו' והוא דאיכא זכר בהדה ועד ששים כתים תלינן כזכר ובלבד שלא יפסיק נהר שאין לו נשר אכל אי ליכא זכר עד ס' בתים אמרי' ספנא מארעא ובלילה ילדה ואסורות ואי לא בדק בעי"ט אפי' ליכא זכר בהדה מותרות מותר לקנות בצים מן הכותים כליל ראשון על י"ט וכן בליל כ' בי"ט של גליות

אמר רב הונא א' רב ביצה עם יציאת כובא נגמרה ומפרש בגמ' דה"ק נגמרה לגדל אפרוחים ונ"מ לענין מקח וממכר דהאי דא"ל לחבריה ביעי דפחיא (פיר"שי דפחיא כמו דפעיא) למאן עי' שנולדו מתרנגולת חיה ע"ש שתרנגולת פועה בשעת לידה ויהיב ליה בצי' דשחוטה ואותבינהו תחת תרנגולת ולא נולד מהן אפרוח אתא לקמיה דר' אמי א"ל מקח טעות הוא והדר כן הוא גי' הרי"ף והר"אש ולאפוקי רש"י שלא גרס אותבינהו כו' וגרס פשיטא דהוי מקח טעות ומשני מהו דתימא לאכילה קא בעי והא דקאמר דפחיא משום דצריבין פי' מבושלים כל צרכן למאי נ"מ למיתבא ליה ביני וביני פרש"י וכ"מ בין מאן דבעי להו לאכילה ובין מאן דבעי להו לאפרוחי' למיתבא ליה ביני וביני פי' להחזיר לו דמי מעלה שבין ביעי דפחיא לביעי דשחוטה ואי בעי להו לאכילה אין המקח בטל דהא בני אכילה נינהו אלא שאילו יפים מהם ויחזור לו דמי מעליותא קמ"ל ר' אמי דסתם מאך דבעי ביעי דפחיא לאפרוחין בעי להו ואין אלו שוין לו כלום וישמע מדבריו דאילו הוה בעי לאכילה בודאי לא יהיב לי' אלא מה דביני וביני והמקח קיים אע"פ שאילו יפות ותימ' בעיני הא משנה שלימה היא ו)בפ' הספינה פ"א וע"ש) יעות ונמצא רעות כו' שחוזר אלא ע"כ גיר' הר"אש זהו עיקר וכן פי' הר"אש בריש האיש מקדש א"נ נ"ג לכדרב מרי בריה דרב כהנא דאמר בדק בקינה של תרנגולת מעי"ט ולא מצא בה בצים ולמחר השכים ומצא בה ביצה קודם עלות השחר מותר בידוע דמאתמול אתילדא דקי"ל כל שתשמישו ביום נולד ביום ולא בלילה מאי ניהו תרנגולת ואע"ג דבדק מעי"ט אימא יצא רובה מעי"ט וחזרה דשרי וכדר' יוחנן דאמר ר"י ביצה שיצאה רובה מע"יט וחזרה מותר בי"ט ודוקא דאיכא זכר בהדה ומפרש בגמ' עד שיתין בתי תלינן בזכר ובלבד שלא יפסיק כהר שאין עליה גשר אבל ליכא זכר בהדה כיון דספנא מארעא אפשר דילדה בלילה ומסיק בגמ' דוקא דבדק מעי"ט אבל לא בדק אפי' אי ליכא זכר בהדה שריא דתלינן דמאתמל הי' שם דאף בלא זכר רובן יולדות ביום. וכתב הרא"ש וז"ל ומותר ליקח בצים מן הכותי בליל י"ט ראשון דרובן משל זכרים וכן בליל י"ט שני של גליות ע"כ ובטור (בסי' תק"יג) כתב וז"ל ואי לא בדק מעי"ט אפי' אי ליכא זכר בהדה שרי' דתלינן דמאתמול היתה שם דאף בלא זכר רובן יולדות ביום הלכך מותר ליקח מן כותי בצים בליל י"ט ראשון כו' משמע מדבריו מדתלי טעמא דאף בספנא מארעא רובן יולדות ביום אבל משום טעם שכתב הר"אש דרובן של זכרים לא שרינן ואפשר מאחר דמחמירין בדבר שי"למ דאפי' בספק דרבנן אזלינן לחומרא ואפי' באלף לא בטיל וה"נ דמחמירין בחד כובא בפרט מאחר דביצה שנולדה בי"ט אסור ואתה באת להוציא ביצה זו מאיסור שאסרו בה חכמים לכן בעינן רובא דמוכחא דרובן זכרים וגם ספנא מארעא רובן יולדות ביום וע"כ נראה שלא להתיר מ"ש הר"ן וז"ל ויש מי שמתיר ביצה אפי' בי"ט ראשון משום דרובן של בצים לאו בני יומן ואזלינן בתר כובא דעלמא היכא דאזל המזבן לביתו דלא הוי קבוע כו' ולא נהירא דלא הוי כובא דמוכחא וכן דברים שיל"מ לא אזלינן בתר רובא כלל אפי' היכא דלא אתחזק איסורא אם לא בתרי רובא ומ"מ מהני לי סברתו לענין כותי שמס"לת דמהימן בכל ענין כמ"של בסי' ו'

כא דין דבי"ט שני לא ישחוט לכתחילה חיה ועיף אא"כ היה לו עפר מוכן מאתמול ואם שחט סכר ואין לו עפר מוכן סותר לכסות בעפר תיחוח דעלמא ואם יש לו דקר נעוץ מבע"י מותר לחפור כעפר תיחוח

מתני' השוחט חיה ועוף בי"ט בש"א יחפור בדקר ויכסה ובה"א לא ישחוט אא"כ היה לו עפר מוכן מבע"י ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה ואפר כירה נמי מוכן הוא א"ר זריקא אמר רב יהודא והוא שיש לו דקר נעוץ מבע"י והא קא עביד כתישה כדרב אבא דאמר ר"א החופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה עטור עליה ואע"ג דפטור אבל אסור היכא דשחט כבר התירו לו לכסות לב"ה ולכתחילה לב"ש משום שמחת י"ט כ"כ התו' והר"אש ופריך בסוגיא השוחט חיה ועוף כו' אלמא ב"ש לקולא משום שמחת י"ט וב"ה לחומרא ורמינהי כו' מכמה משניות דב"ה לקולא משום שמחת י"ט וב"ש לחומרא ושנינהו כולן עד דפריך לה מהא דתריסין דתנן בש"א אין