ים של שלמה על ביצה יז

מלאכה טעי דגזיזת שער של מת אינו מלאכה כלל ובס' אשי"רי כתב בסתמא דכל מלאכה אסירא בר מטלטול ע"ש באשי"רי וא"ת לישתרי אפי' הוצאה בכה"ג מכח מתוך י"ל דכיון דלא מצינו לקוברו בי"ט לא חשיב אפי' קצת צורך היום ואנו בעינן צורך היום קצת לטעמא דמתוך ע"כ דבריו בתשו' ותמה אני על דבריו במ"ש להתיר גזיזת שערו ולאסור הוצאה הלא גיזת שער אפי' באדם אב מלאכה היא דע"כ לא פליגי ר"א וחכמים בתולש שערו אלא ביד אבל בכלי לכ"ע חייב וא"כ ה"ה במת כמ"ש הרמב"ם (פ"ט מה' שבת) להדיא דגוזז חייב בין מן החי בין מן המת וכן אית' בירושלמי דפ' כלל גדול התולש מן הבהמה מתה (חייב) דתלישתה זו היא גזיזתה (ע"ל סי' כ"ד) ונהי דבאדם תלישה לא הוי מלאכה אבל לענין גיזה מ"ש אדם מבהמה ואם התירו גיזה כ"ש הוצאה גם על הרא"ש יש לדקדק שכתב שאין עושין שום דבר איסור מלאכה הא רש"י כתב דשרי לגוז שערו אלא בע"כ דרש"י לא אסר אלא מלאכה כבידה וטירחא יתירה שאין לעשות בי"ט ואף במועד שלא לצורך היום אבל הוצאה כ"ש דשרי כך הוא לפי דברי הרא"ש ופי' אבל אין דעתי מסכמת כלל וכלל לפי' דמנ"ל לרש"י הא דקאמר מת בי"ט שני איירי אפי' מת סמוך לערב ואין שהות לקוברו ועוד דבע"כ הא דרב אשי דאמר י"ט ב' כחול שוי' רבנן כו' לא איירי אפי' סמוך לערב דהא למיגז ליה גלימא ואסא קאמר שאסור אם אין קוברין בו ביום כאשר כתב הוא גופא א"כ הא דרבא נמי לא איירי אלא במת שקוברין בו ביום ועוד אפי' לפי פירושו מה הקשה רש"י מהא דהכא שרי אפי' סמוך לערב היינו משום שכבר המת מונח לפניו ומוטל עליו לקוברו אלא שאין שהות ביום מש"ה כל מה שנוכל לעשות כדי להקדים הקבורה למחר שלא ישהה המת עבדינן אבל אין חופרין כוכין לצורך מתים שעדיין לא מתו גם דוחק שרש"י מפרש לשם דהכא איירי דוקא בדבר שאין בו טורח הוא דשרי והכא פי' להדיא דיתעסקו בו ישראל דקאמר הוא עסק חציבת קברו וחתוך תכריכין אלא נראה בעיני דט"ס הוא וצריך להגי"ה א"נ איירי במתים שמתי כבר והא דאמרינן בעלמא כו' וא"כ ממה שפירש"י הכא דשרי אפי' חפירה היינו לפי' הראשון והאמת שברש"י שלנו לא כתוב כלל האי שינויא בתרא לחלק דהכא לא איירי בחפירה אלא בטלטול ושאר דברים שאין בהם טורח וכ"מ בתו' שלנו שלא הזכירו בשם רש"י רק פי' הראשון וכן הר"ן שהעתיק לשון רש"י לא הזכירו משום שהוא פי' שני כאשר הגהתי ומהשתא מה שפיר"שי הכא דעסק המת הוא החפירה וחתוך תכריכין הוא העיקר וכפי' הראשון של רש"י וא"כ לפ"ז לא שמעינן כלל דשרי שום עסק למות לצורך מחר לא מבעי' גזיזה דאסור אלא אפי' (רחיצה נ"ל) כיבוס והוצאה אסור א"ל שהוא מוטל בחמה וחושש שלא יסריח כדאית' בפ' כירה שמניח עליו ככר או תינוק ומטלטלו וכן אם הסריח ונמצא נתבזה בין החיים דשרי להוציאו לכרמלית כדאי' בפ' המצניע הלאיה אפי' טלטול אסור מאחר שאין המת עומד ליקבר היום ולפי דברינו לא נהירא מה שהשיב ריב"א לשואלים על יהודי שמת רחוק מן היישוב ישראל ועכו"ם שמוהו במערה במלבושיו וסגרו פי המערה ולא ניתן לקבורה ונודע הדבר לקרוביו בי"ט אם מותר לצאת לדרך בי"ט ב' ללכת למקום שהוא שם כדי לקוברו והשיב שאין ללכת חוץ לתחום בעד קבורות מת שאינו לפניהן ולא יוכלו להגיע אליו עד לאחר המועד והביא ראיה לדבר אבל הרש"בץ כתב בתשו' דהא ודאי מת זה מוטל עלינו לקוברו אעפ"י שהוא כחוק ממנו הרבה כיון שאין שם יותר קרובים ואדרבה הוי מת מצוה וכיון שבחול מוטל עלינו לקוברו מחללין עליו י"ט שני שהרי אמרו י"ט שני לגבי מת כחול שוי' רבנן ואעפ"י שמת זה רחוק ד' או ה' ימים כיון די"ט לגבי מת כחול הוא לא מפלגי בין נקבר בו ביום בין נקבר למחרתו כל מעשה י"ט ממהר קבורתו שכל זמן שמשתהה הוא מרבה להתבז' וכ"ש אם יחושו לאכילת כלבים והממהר לעשות צרכיו למהר קבורתו עושה מצוה ע"כ וכבר כתבתי שאין לחלל י"ט בשום דבר היכא שאין קוברין בו ביום ומה שרוצה להקל משום חשש שלא יאכלו הכלבים וכי מפני חששא כזו ראוי להקל בפרט מאחר שהחשש הוא עדין במקומו שמא יאכלו הכלבים קודם הגיעו לשם אבל מ"מ נראה שמותר לעשות מלאכה בי"ט שני לצורך המות שלא יאכלו הכלבים בהצלה ודאי אפי' אין ראוי לקבורת היום מ"מ מאחר שעושין היום כדי שיבא לקבורה כחול שוי' דלא גרע מלקוברו היום אעפ"י שאפשר לשהותו עד למחר וכן ביום ראשון ע"י עממין

יב דין דמותר ללוות המת בי"ט בתוך התחום ובי"ט שני אפילו חוץ לתחום ומותר אף לחזור לאחר קבורת המת וכן כלי הקבורה שהוליכו עמהם חוץ לתחום מותרין כמו כן להחזירם למקומן ואפילו היה בית סמוך לחומה המשתמר להם מותר להחזירם למקום שירצו ולרכוב על סוסים בי"ט שני עד בית הקבורה אסור אפילו אבילים שחייבים לקוברו ומיהו קברים שצריכין לקוברו במקום שא"א זולתן מתירין להם אפילו לרכוב ע"ג בהמה

פסק כתב הרמב"ן בספר תה"א וז"ל. כתוב בה"ג מותר ללוות המת בי"ט ראשון בתוך התחום ובי"ט שני אפילו חוץ לתחום. וכ"כ הרי"ץ גיאות אלא שאני חוכך בחזרה לאחר קבורת המת שי"ל שאין להם אלא אלפים (אמה) ואין לנו בכל היוצאים חוץ לתחום אפילו ברשות ב"ד לדבר מצוה אלא שיש להם אלפים אמה להתיר להם חזרה בהבלעת תחומין אבל לחזור יותר מד' אלפים לא אבל כיון די"ט של דבריהם מצינו בשל דבריהם שהתירו חזרה משום שלא תהא מכשילן לעתיד לבא כדאיתמר ביה"כ וצריך תלמוד ע"כ משמע קצת מדבריו שהיה מסופק בדין זה וכ"כ הטור (בסי' תק"כו) בשמו שהוא מסופק. אכן בתשובה כתב להתיר וכ"כ רבי' ירוחם וז"ל קוברי המת בי"ט שני והוליכו אותו חוץ לתחום י"א שאין יכולין לחזור בו ביום (למקומן) אבל הרמב"ן כתב בתשובה שחוזרין למקומן בו ביום כדאמרינן שאתה מכשילן לע"ל. וכ"ש דכחול שויוהו רבנן לגבי מת. ועוד כתב בתשובה שכלי הקבורה שהוליכו עמהם חוץ לתחום שמותרין כמו כן להחזיר אותן למקומן מאחר שמלאכתן להיתר ושמא יצטרך להם למת אחר בו ביום וכן כמי שמא יגנובו ואפילו היה בית סמוך לחומה המשתמר להם מותר להחזירם בבית שירצו דגבי דבר שמלאכתו להיתר כל מחמה לצל שרי ולא אמרינן א"א להצילן מן החמה בטלטול מועט לא יטלטלם יותר אלא כיון שהוא נוטלן משם כדי להניחם בצל מטלטלן ומניחן באיזה מקום שיזדמן לו לדעת ולרנינו ה"נ מחזירן לאיזה מקום שירצה ע"כ וכ"כ עיקר להקל בי"ט שני שהוא מדרבנן מאחר שאמר בגמ' דשוינהו כחול לגבי עסקי המת וזהו עסקי המת יותר מלמיגז ליה אסא עוד כתב הרמב"ן בספר ת"ה וז"ל ראיתי בתוס' שמעשה היה בצרפת בי"ט שני והלכו אחרי המת רוכבי סוסי' עד מקום קבורה וכמדומה מדבריהם שלא מיחו בידם חכמים שבאותו הדור וח"ו שלא התירו רבותינו כן אלא במקום דלא אפשר כעין ששנינו גבי עדות החודש שראה את החודש ואינו יכול לילך מוליכין אותו על החמור ואפילו במטה השתא בעדות החודש שהוא צורך כל ישראל דבר שמחללין עליו את השבת חששו לשבות זה ולא התירוהו אלא במקום דלא אפשר כ"ש דבר קל שהרי אינו דוחה שבת אפי' בעממין הלכך לא מיבעי' הבאים משום כבוד שאסור אלא אפילו (אותן) שחייבין לקוברו אסור ומיהו קברים שצריכין לקוברו במקום שא"א זולתן מתירין להם אפילו לרכוב ע"ג בהווה די"ט שני לגבי צרכיו בכל דלא אפשר כחול שויוהו רבנן ע"כ

יג דין מי שמצאוהו מת בחוץ לעיר ברחוק פרסה וחצי מותר להשיאו לעיר לקוברו בקברי ישראל וכ"ש אם יש בעיר מקום קברי אבותיו ומותר להוליך המת מעיר שאין בה קבורת ישראל לעיר שיש שם בה"ק בי"ט שני והיכא דיש קברות במקום שמת ועשה צוואה שיוליכו אותו לעיר אחרת לבה"ק אין שומעין לו

פסק כתב הרשב"א בתשובה על א' שבאו גוים ואמרו שהכוהו ליסטים בדרך רחוק מן העיר כפרסה וחצי ונסתפק השואל אם ימצאוהו מת אם מותר להביאו לעיר לקוברו או אם יקברוהו במקומו והשיב דמותר להביאו לקוברו בקברי ישראל וכ"ש אם יש בעיר מקום קבר לאבותיו די"ט שני לגבי מת כחול שויוהו רבנן אפילו למיגז ליה אסא כ"ש ליקבור בקברי ישראל וכ"ש בקברי אבותיו וזו הקפדת האבות היתה וכל גדולי ישראל ומעשים בכל יום ואין אנו משגיחין בתחומין כלל במת בי"ט שני וכן מעשים ומביאין אותו מן עיר שאין שם קברות לישראל לעיר שיש שם שכונת קברות ע"כ. ובהגה"ת הרא"ש כתב בפרק אלו מגלחין בשם א"ז מעשה היה בצרפת שהוליכו מות בי"ט שני לקוברו אל עיר אחרת וכעס עליהם ר"ת אע"ג שבאותה העיר לא היה בה"ק שאמר שהיה להן לקוברו באותה העיר ולאחר י"ט להוציאו ולהוליך אל עיר אחרת ורבי' שמחה כתב דאם צווהו צריך כפרה ע"כ ואפשר לומר דלא פליגי דדוקא לקוברו בשדה שאפשר שאינו נשאר לשם שיוציאוהו כותים משם אז מוליכין לבה"ק אפילו בי"ט אבל היכא שאפשר לקוברו בעיר במקום שהוא שמור אין לנו לחלל י"ט בכדי ומ"מ כראה עיקר דלא גרע מלמיגז ליה אסא שהוא כבודו של מת כ"ש כה"ג שהוא כבודו שלא לקוברו במקום שאין שם קבר ודוקא היכא דליכא קבר במקומו אבל היכא דאיכא קבר במקום שנפטר אלא שעשה צוואה לקוברו חוץ לתחום במקום אבותיו נהי דמצוה לקיים דברי המת בפרט כה"ג שהוא כבודו שיוקבר במקום אבותיו כדאשכחן בקראי מ"מ אין זה כבודו של מת לחלל הי"ט על פיו בכדי שהרי אם לא ציוה אסור להוציאו מקבר לקבר כמ"ש הא"ז בפרק אלו מגלחין א"כ מעשיו גרמו לו והוא פגמו של מת ומ"מ היכא דאיכא למיחש שמא יסריח קוברין במקומו ולא חשין לצוואתו ואי ליכא למיחש שמא יסריח מלינין אותו וקוברין אותו אחר י"ט במקום אבותיו

יד דין דמותר לשכור ספינה בי"ט שני להוליך המת ממקום למקום אע"ג דלא אישתהי והחופר קבר למת בי"ט שני אסור ליקח שכר ואם אינו רוצה בענין אחר מטעינן ליה

פסק כתב הרוקח בסי' ש"א שמותר לשכור ספינה בי"ט שני להוליך המת ממקום למקום דקי"ל בי"ט שני יתעסקו בו ישראל אע"ג דלא אשתהי וכ"ש הכא אם לא ישכור ישתהא ויסריח ע"כ. וכתב רבי' ירוחם החופר קבר למת בי"ט שני מותר ליטול שכר ממנו כיון שהתירו