ים של שלמה על ביצה טז

ולא נהירא דא"כ לא ה"ל לרב אשי למימר סתמא אע"ג דלא אשתהי כמי לא משהינן ליה אלא הכי הל"ל כב אשי אמר מת בי"ט שני אע"ג דלא אישתהי לא משהינן ליה אלא ודאי משמע דמר זוטרא לא קאי אלא אמת בי"ט שני משום דשרינן לאתעסוקי ביה ישראל אבל מת בי"ט הראשין דלא שרי אלא בעממין אפי' למר זוטרא שרי ואע"ג דלא אשתהי וההיא דפ' תולין ל"ק דמאן דחזי ר' יוחנן דשרא מספקא ליה אי בעי ר"י אשתהי או לא ולפי' הביא המעשה כמו שהוא אבל אה"נ דר"י אפי' בלא"ה שרי ואפילו את"ל דלר"י דוקא היכא דאישתהי אנן לא נקטינן הכי משום דסוגיא מוכחא דלא בעינן אשתהי כלל וכדכתיבנא ע"כ והן דברי הרא"ש ואיני יודע מה הביאו ראי' מדברי רב אשי דפליג דוקא אי"ט שני אם מר זוטרא קאי נמי אי"ט ראשון רב אשי נמי קאי אף אי"ט ראשון וה"ק לעולם לא משהינן ליה אלא אף המת של י"ט ראשון קוברין אותו בשני ע"י ישראל די"ט שני כחול שוי' רבנן וכן הוות של י"ט שני ולאפוקי מר זוטרא דס"ל דמשהינן ליה עד ימות החול היכא דאפשר שלא יסריח כגון שמת קצת סמוך לערב ומונח במקום קר ובעת הקור ומ"ש נמי הרא"ש וז"ל וגם לא מסתבר כלל שלא יהא כבוד הבריות דוחה אמירה לגוי (שהיא) שבות דרבנן ואע"ג דלא סריח כבוד המת הוא שלא להולינו והמדחה מטתו ה"ז משובח ועוד איכא תוספות צער לאונן בי"ט ע"כ א"כ מה יעשה מר זוטרא דאמר אף בי"ט שני משהינן ליה ולישנא דמשהינן משמע עד ימות החול ואין קוברין אותו כלל בי"ט ודוחק לומר דאיירי היכא דליכא עממין דא"כ לא הל"ל משהינן אלא אין קוברין אותו ע"י ישראל אלא משהינן ודוחין הקבורה עד למחר בחול ומש"ה נראה דאפי' מר זוטרא לא קאי אלא אי"ט שני ומ"מ מדבריו שמעינן דאף בי"ט ראשון לא יקבור כלל אפי' ע"י עממין נילף מיום שני דס"ל דמשהין ואף רב אשי לח פליג אלא אי"ט שני דכחול שוי' לגבי מת דמת בי"ט ראשון קוברין בשני ע"י ישראל דלא גרע ממת בי"ט שני אפי' בלא אשתהי אם לא שיש לחלק ולומר דוקא בי"ט שני דקיל ס"ל למר זוטרא דמשהינן דלא אתי לזלזולי ביה א"נ י"ט שני דרבנן לא קפדינן אי מנעי משמחת י"ט באנינ' אבל בי"ט ראשון ששמחת י"ט דאורייתא קפדינן אאנינות דידהו וקוברין אותו ע"י עממין וכל זאת אינו אלא לישב מנהג המקומות שנהגו לקוברו אף בי"ט הראשון אבל היכא שאין מנהג קבוע נראה שלא לקוברו בי"ט ראשון כלל כדעת השאלתות והגאונים ורא"בן ור' יואל א"ל דאשתהי משבת שלפניו אי שהיה צריך לשהות בשביל שבת שלאחריו או דאשתהי משום אונס או טורח צבור ואפי' לא אשתהי אלא שרואין בו שלא יכול לשהות מחממת חום ונפוח וכה"ג חשיב כמו אשתהי כאשר כתב מהרא"י בשם א"ז. ובענין הטהרה כתב מהרא"י מ"ש במרדכי דעושין ע"י עממין מצאתי תשובה נכרית דכתב בה דישראל מטהרין אותו כן נמצא כתוב על שם א' מהגדולים וכן הדעת נוטה דמ"ש המרדכי דצריך סדין מפני כבוד אדרבה יש לחוש טפי לכבוד זה לטהרו ע"י ישראל בידים או בקש וע"ג עור דליכא למיחש לסחיטה וכיבוס משנעשה ע"י כותים בסדין והמרדכי גופיה כתב שם בפ' תולין בתשו' ר"ב דאפי' הוצאה מבית לכרמלית למת ע"י ישראל ולא ע"י עכו"ם כ"ש לטהרתו אם יגעו בו עכו"ם שעשאום כזבים לכל דבריהן ע"כ וכ"ז איירי בי"ט ראשון כדמשמע להדיא בתוך התשו' אבל בי"ט שני מטהרין ע"י סדין ואף שהונהג שכל מלאכה שהיא דאוריית' אין לעשות ע"י ישראל הכי ליכא מלאכה ודאי אלא גזירה משום חשש סחיטה ומש"ה שרי ע"י ישראל רק שצריך להזהירם שלא יעשו סחיטה בידים. ובענין טלטול והוצאה כתב הר"ן וז"ל ודאמרינן יתעסקו בו עממין איכא מ"ד דדוקא בקבורתו אבל טלטולו מותרת ע"י ככר או תינוק והוצאתו נמי מותרת כב"ה דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ואיכא מאן דאסר ולישנא דיתעסקו בו עממין הכי משמע דמדלא אמרינן יקברו אותו עממין משמע דכל עסקיו ע"י עממין דוקא שאין כאן כבודו של מות שנתיר בו משום כבודו כלל כיון שסופו להתעסק בו עממין:

ועוד כתב הרמב"ן ז"ל דהוצאות המת לקבורה כהוצאות המת והאבן צ"ל) לבנין שאין לומר בו מתוך שאין בו צורך היום כלל וכ"ת הא איכא צורך היום כיון דאיכא מצוה הא לית' דהא שריפת קדשים מ"ע ואפ"ה אינו דוחה י"ט ועוד דהא אמרינן בפ"ק דכתובות דלא אמרינן מתוך אלא בהנאה השוה לכל נפש והרי אין כאן נפש ע"כ ותימא הא הוצאה בי"ט אינו אלא דרבנן ואם התירו אמירה לכותי שהוא שבות לווה לא נתיר ג"כ הוצאה בפרט מאחר דא"ל מתוך וכ"כ מוהרא"י שהלבישה וההוצאה שרי אפי' ע"י ישראל ואע"ג שכתב הא"ח בשם הרמב"ן שאסור סמכינן ארבינו יואל והרא"ש דשרו ולפי מה שכתבתי דאין לקבור בי"ט הראשון לא משכחת האי דינא אלא באישתהי ולפי המנהג אף בדלא אשתהי ודוקא בי"ט הוא דשרינן ע"י עממין אבל לא בשבת וי"כ כדמוכח בסיף ע"ק דר"ה דאמר א"ב י"ט הסמוך לשבת מ"ד מעברינן משום ירקא אית' ומ"ד משום מתיא ליתא שאיפשר ולעיל מיניה גבי א"ב י"כ שחל להיות אחר שבת מ"ד משום מתיא מעברינן וכו' כ"כ הר"ן. וכתב הרמב"ן בספר ת"א דל"מ חפירת קבר וכוך דאית בהו מלאכה גמורה דאסור בעממין בשבת אלא אפי' הוציאוהו בבה"ק להניחו בכוך העשוי' מאתמול דהוא ע"י ישראל שבות וע"י עממין שבות דשבות אפ"ה אסור ונתן טעם לדבר בפני כבוד הוות שלא יאמרו נתחלל עליו שבת במיתתו ע"כ והא דשרינן בי"ט ראשון ע"י עממין ובי"ט שני ע"י ישראל אין חילוק בין מת גדול למת קטן אפי' ילד קטן בן ל' שיצא מכלל נפל ודוקא לפי המנהג שנהגו לקבור בי"ט ראשין ע"י עממין אפי' לא אשתהי אבל לפי מ"ש שאין נכון לקבור מת בי"ט ראשין אפי' ע"י עממין אלא באשתהי א"כ ילד קטן אפי' באשתהי אסור שאין דרכו להסריח גם יכולין להשימו במרתף ולהצניעו משא"כ במת גדול וגם אין שייך לומר עליו שנמצא מתבזה בין החיים כמו במת גדול אלא קוברין אותו ביום ב'. וכתב הטור (בסי' תקכ"ו) וז"ל מעשה שמת תינוק בן ל' בי"ט שני ואמר ריב"ם כיון שלא הי' ודאי ידוע שכלו לו חדשיו אין דינו כשאר מת לחלל עליו (י"ט) והר"ר יעקב בן הרר"י הלבן אמר כיון דרוב נשים יולדות ולד של קיימא דינו כשאר מת ע"כ ונראה שבודאי ל"פ אלא בי"ט שני דלגבי מת כחול שוי' רבנן ומש"ה ראוי נמי להקל בזה אבל בי"ט ראשון דלא שוינהו כחול אפילו אמירה לכותי לא עבדינן אם לא שכבר עברו ל' עוד נראה בעיני דל"פ אלא מת ביום ל' דחשיב מקצת היום ככולו ואף דלענין שאר מילי לא חשבינן ככולו שהרי מת ביום ל' אין מתאבלין עליו אבל מאחר דבמילי דמת שוי' רבנן כחול אף בזה אזלינן להקל וחשבינן כמת ודאי מאחר שמת ביום ל' אבל בתוך ל' הרי הוא כאבן ואין דוחין הי"ט לצורך קבורתו. ובהג"המ מפ"א דה' מילה נמי כתב וז"ל נפלים אשר נהגו להסיר ערלתם בצרור או (באבן) אסור אפי' בי"ט של גליות דהא אמרינן דגבי י"ט שני לגבי מת כחול שוי' רבנן ה"מ מת שהוא בר קיימא שעובר המלינו בלאו ויש בזיון בשהייתו אבל נפל דאין מצוה לקברו כדמוכח בכמה מקומות בגמ' שמטילין אותו לבור אין י"ט נדחה על צרכי קבורתו ועוד דמה שנהגו להסיר ערלתו אין זה מנהג של תוכה אך שמנהג להסירו מפני תקנת הפושעים דאמרינן בב"ר שהקב"ה מעביר ערלה מן הקטנים שמתו ולא מלו ונותנין על פושעי ישראל ע"כ והיכא שקוברין המת נ"ל לקוברו קודם אכילה וכן ראיתי נוהגין אבל הכלבו כתב (בסי' קי"ד דף ק"ל ע"ד) כשמת בליל י"ט שני משכימין וקוברין אותו למחר קודם התפילה וכשמת ביום קוברין אותו אחר אכילה ע"כ והנה ממ"ש שאם מת בליל י"ט קוברין אותו קודם התפילה יפה (כתב) היכא שאיפשר להקדים שלא כעבור זמן ק"ש וכדי לבטל אנינות שיוכלו האבילים להתפלל עם הקהל אבל במדינתינו א"א להקדים כ"כ ומ"ש שקוברין אחר אכילה לא נהירא כלל אי משום שמחת י"ט קאמר אם מת מצוה קודם למגילה כ"ש לשמחת י"ט והאידנא בימינו הכל מת מצוה נקרא ועוד וכי זה הוא שמחת י"ט לאכול ולילך אח"כ לבה"ק אין זו שמחה אלא תוגה ועוד מאחר דאי' במדרש לא תאכלו על הדם שאין לאכול סעודות קבע קודם שנקבר המת א"כ למה כעבור על המדרש אלא קוברין אותו מיד אחר יציאת בה"כ אם הוא אדם חשוב ואם לאו מתקבצין מני' וקוברין אותו בעת שאומר הש"ץ הפיוטים ושאר דברים כדומה לזה וחוזרין לבה"כ וכן עיקר

יא דין היכא שאין יכולין לקבור המת בי"ט שני אסור לעשות שום עסק למת לצורך מחר כין גזיזה ואפילו כיבוס והוצאה וטלטול אסור א"ל מחמה לעל שמניח עליו ככר או תינוק ומטלטלו ואם המת מוטל רחוק מן העיר שאין יכולין להשיגו ולקושרו בי"ט שני אין לצאת כלל בי"ט שני למחר שס אפי' ממהר כדי שלא יאכלוהו שם הכלבים מאחר שסוף סוף לא יקברוהו בו ביום ומ"מ הצלת ודאי מפני הכלבים מותר לעשות בי"ט שני

פסק כתב הרא"ש בפ"ק דמ"ק וז"ל אין חופרין כוכין וקברות במועד פי' לקבור בהן אחר המועד וכן פירש"י שהיה דרכן לחפור כוכין להיות מוכנים לצורך מתים שימותו דטירחא יתירא הוא והא דאמרינן בעלמא דאפי' בי"ט שני יתעסקו בו ישראל ה"מ לטלטל או שאר דברים שאין בהן טורח כגון לרחצו או ליגזז שערו אבל חפירה לא ודבריו תמוהין שהרי פי' תחילה אין חופרין כוכין וקברות שיהו מוכנים לצורך מתים שימותו ומה שייך להביא ע"ז מת בי"ט שני יתעסקו בי ישראל היינו לקוברו בו ביום ועוד מ"ש אבל חפירה לא משמע שאין לחפור קבר בי"ט שני והא לית' די"ט שני לגבי מת כחול שוי' רבנן ואפי' למיגז לי' גלימא ולמיגז לי' אסא וכ"ש לחפור לו קבר ונ"ל ליישב דבריו שהיה ק"ל מ"ש מי"ט שני שאם מת בי"ט סמוך לערב שאין שהות לקברו ביום ואפ"ה יתעסקו בו ישראל בו ביום לצורך קבורת חול וכן במועד הי' ראוי שהיה מותר לחפור קברים לצורך קברות חול ותירץ דבכה"ג לא התירו אלא טלטול דברים שאין בו טורח אבל חפירה כיון דאין שהות ביום לקוברו גם לא יעשה הקבר ביום וגם אסור למיגז ליה גלימא ולמיגז ליה אסא (בו) ביום וכן במועד נמי אין לחפור קברים לצורך חול ומדבריו למדנו אם מת בי"ט שני ואין רוצים לקברו בו שאין עושין שום דבר איסור מלאכה בו ביום ויראה דאפי' ע"י כותי אסור ע"כ ומזה עסק מהרא"י וז"ל היכא דאין רוצין לקוברו בו ביום אלא שרוצין להוציא מך הבית לבה"ק כדי לקוברו למחר ומוציאין אותו היום בשביל עגמת נפש או משים כהנים אין נראה דשרי וכ"כ להדיא באשיר"י פ"ק דמ"ק מפיר"שי דאפי' בי"ט שני אם אין רוצין לקוברו בו ביום לא שרו לעשות בו שום איס' מלאכה רק טלטול בעלמא ודבר שאין בו טורח ואפי' ע"י כותי אסור מדלא מסיק רק טלטול הא הוצאה אסורא אפילו לכרמלית כמי מלאכה דרבנן נקראת ואע"ג דמשמע דלרחצו למת וליגזז שערו נמי שרי מ"מ הוצאה היא