ים של שלמה על ביצה טו

שנצטרך לעשות ב' ימים כ"ה כי אנן בקיאינן בסוד העיבור וקובעין כ"ה ע"פ חשבון ביום שהעדים ראויים לבא א"כ מהאי טעמא תהא ביצה מותרת אלא ודאי מדאסר רבא ביצה לבני דורו שהיו בקיאין בסוד העיבור אלמא טעמא דידיה מדביצה אסורה בזמן שמקדשין ע"ע הראייה מטעמא דקאמר גם בזמן שאין מקדשין נמי אסורה כדאמרינן בשני י"ט של גליות הזהרו במנהג אבותינו דלמא גזרי ח"ו ואתי לקלקולי וזה הטעם עצמו שייך לומר בשני י"ט של כ"ה בא"י ע"כ דבריו והוא מתמצית דבכי הרמ"בן וכך כראה בעיני דדוקא במקום שהיו מקדשין ע"פ הראייה בא"י אפילו היו בקיאין בקביעא דירחא לא היו סומכין עליו כלל אלא על קבלת העדים א"כ ראוי היה לעשות ב' ימים ר"ה אם באו עדים מן המנחה ולמעלה והיו מונין מיום ראשון ונוהגין קודש אף למחר משום תקנה ראשונה שלא נתבטלה אלא שלפי תקנה ראשונה היו מונין מיום ב' ומתקנת ריב"ז היו מונין מראשון כך הוא לשיטת רש"י ואף שהתו' פקפקו בדבר מ"מ דברים של טעם הן גם דברי המשנה משמע שאין חילוק בין תקנה ראשונה לשנייה אלא לעניין קבלת העדות ומ"מ הביצה אסורה במקום שעושין ב' ימים כ"ה אפילו בקיאין בקביעא דירחא שהני קדושה אחת היא ולא מחמת ספק אבל בזמנים הללו שסומכין על סוד העיבור לחוד א"כ למה לא יעשו ג"כ ב' ימים כמו שאנו עושין מכח מנהג אבותינו ומשום חשש דגזירה ח"ו שלא ישתכח סוד העיבור ומ"מ קדושה אחת היא שהרי מקודם היו עושין ב' ימים מכח תקנה ואז היה קדושה א' אף עתה עומד בקדושתה אבל שאר י"ט שאף בימי הקדמונים לא היו נוהגין כלל בא"י אלא במקומות הרחוקים א"כ עכשיו שאנו בקיאין בקביעא דירחא עושין כמו שעשו הקדמונים ואין עושין אלא יום א' והבא מא"י שאין עושין אלא יום א' בי"ט של גליות לארצינו שנוהגין בו ב' ימים אין לו להקל בפנינו ולעשות אותו חול אפילו דעתו לחזור ועיין בפרק כ"ה סימן נ"ג

ט דין כל דבר שנגזר במנין חכמים ואירע דבר שהוא ידוע שהגזרה בטילה כגון שידוע מאיזה טעם נגזרה הגזרה ואותו הטעם בטל לו וא"כ ראוי היה שתתבטל גם הגזירה אפ"ה אינה בטילה עד שימנו עליהם חכמים להתירה ודוקא כשננזרה הגזירה בלא זמן אכל אש הטילו זמן לגזרה ועבר הזמן בטלה הגזירה ואינה היתר כמנין

מסקינן בסוגיא אמר רב יוסף כל דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו פי' למצוא חשובים כמותם וא"כ בהערכת גדולים הראשונים (מה) שאסרו הראשונים לא ישתכח בדור הבא אחריו להיות בערכם ולהתיר מה שאסרו הראשונים דכתיב לך אמור להם שובו לכם לאהליכם פי' הרא"ש מדברי התוס' דבר שנגזרה במנין חכמים ואירע דבר שהוא ידוע שהגזירה בטילה כגון שידוע מאיזה טעם נגזרה הגזיר' ואותו הטעם בטל לו וא"כ ראוי היה שתתבטל גם הגזירה ממילא אפ"ה אינו בטילה עד שנמנו עליה חכמים והתירוה ודוקא שנגזרה גזירה בלא זמן אלא שהיו ראוי שתתבטל כיון שבטל הטעם שבשבילו נגזרה הגזיר' אבל אם הטילו זמן לגזיר' ועבר הזמן בטלה הגזירה ואינה צריכה היתר במנין והא דכתיב היו נכונים לשלשת ימים לא קאי אמה דכתיב בתריה אל תגשו אל אשה אלא הכי פי' דקרא היו נכונים לשלשת ימים לקבל התורה ואל תגשו אל אשה ולפרישה זו לא הוקבע לה זמן ולכך הוצרך לכתוב לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ע"כ ומ"ה נמי יש מפקפקים בענין חרם דר"ג שלא לישא ב' נשים ותולין במ"ש הרש"בא ששמע שר"ג לא גזר אלא עד סוף אלף החמישי ומהרר"יק הביאו בשורש כ"א מ"מ האי מילתא לית לה עיקר גבן כאשר כתבתי בפ' הבא על יבמתו בסימן מ"א

י דין מת בי"ט ראשון נכון שלא לקוברו כלל כיום ראשון אפי' ע"י עממין והיינו כדלא אישתהי אכל בדאישתהי משבת שלפניו או שיש שכת אחריו קוברין אותו כיום א' ע"י עממין ואי ליכא עממין אין עושין ע"י ישראל ואין עריך סדין אלא מטהרין בידים וע"י קש ועל גבי עור וכן הלבישה וההוצאה הכל ערי ע"י ישראל ודוקא בי"ש הוא דשרינן ע"י עממין אכל לא ששבת וי"כ ואפי' להוציאו לבה"ק ולהניחו בכוך העשוי מאתמול אסור ואפי' ע"י עממין ולא שרינן שי"ט ראשון בדאישתהי אלא לקבור מת גדול אכל קטן בן שלשים לא לפי שאין דרכו להסריח ובי"ט שני יתעסקו בו ישראל אפי' היכא דאיכא עממין ומדינא מותר לחפור ולחצוב ולחתוך תכריכין ואפילו למיגז ליה גלימא שאינה צורך כ"כ רק לכבוד המת או למיגז ליה אסא הכל מותר אלא שנהנו לחפור ע"י עממין ועושה ארון ותכריכין וכי דבר שהוא איסור דאורייתא אכל מטהרין אותו ע"י ישראל ומ"מ אי לא אפשר ע"י עממין עושין הכל ע"י ישראל וכל זה מיירי בלא אישתהי וכל זה נוהג אף בי"ט ב' של ר"ה ותינוק בן ל' דינו כשאר מת לענין י"ט שני אבל תוך ל' הוא כאבן ואין דוחין י"ט כלל ואסור להעביר ערלתו והיכא שקוברין המת בי"ט קוברין אותו קודם אכילה והיכא שמת בליל י"ש אם יכולין להקדים בהשכמה קודש תפילה טוב הדבר ואי לא קוברין בעת שאומר הש"ץ פיוטים

אמר רבא מת המוטל לקבור אם י"ט ראשון הוא יתעסקו בו עממין ואם י"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפי' בשני י"ט של ר"ה מש"כ בביצה אמר מר זוטרא לא אמרן אלא דאישתהי אבל לא אישתהי משהינן ליה ורב אשי אמר אע"ג דלא אישתהי לא משהינן ליה מ"ט י"ט שני לגבי מת כחו' שויוהו רבנן לעסקי המת ואפי' למיגז לי' גלימא ולמיגז ליה אסא פי' הדס היו מניחין על מיטת המת לכבודו ופי' רש"י האי גלימא דאמרינן אינו צורך המת שהרי יש לו תכריכין אחרים כל צרכו שאם צורך לו מאי אפי' דקאמר הא אמרינן בי"ט שני יתעסקו בו ישראל ועסק זה חציבת קברו וחתיכת תכריכין הלכך ע"כ בגלימא שא"צ לו מיירי דומיא דאסא דשני למגזייה וקמ"ל דאע"ג דטירחא דלאו צורך הוא אלא משום כבודו עושין לו יותר מדאי מותר לעשות לו כיון דלגבי מת כחול שויוהו רבנן ע"כ וכן עיקר ומ"מ כתב הטור (בסי' תקכ"ו) וז"ל ונראה שהכיפה שבונין על הקבר שאין לבנותה בי"ט דכיון שנקבר בקבר למה יחלל י"ט שלא לצורך אלא יכסו הקבר בנסרים ועפר עד אחר המועד וטוב למעט באיסור דאורייתא בכל מה שיוכלו ע"כ והא דתנן בפ"ק דמ"ק אין חופרין כוכין וקברו' במועד פי' הר"ן מפרש"י וז"ל אין חופרין כוכין וכו' פי' לצורך מתים שימותו במועד שדרכם היה לחפור כוכין וקברות להיות מזומנים לווי שמת לו מת שיקנה לו וקמ"ל שאע"פ שיצטרכו אל זה במועד כגון בעיר ירושלים שהיו בה ס' לבוא וא"א לעם כב כמוהו שלא ימותו ממנו רבים בכל יום גדולים וקטנים אף כי בארבעה ימים של ח"ה א"ה כיון שאינו יודע בשעה שחפרו לאיזה מת הוא עושה אסיר דאילו למי שמתו מוטל לפניו אף בי"ט שרי דמת בי"ט שני יתעסקו בו ישראל וכ"ש בח"ה והר"יף פי' בהלכותיו דההיא בחופר במועד לצורך מתים שימותו אחר המועד עסקינן שכך היה דרכם וכך פירש ר"ח והר"יץ גיאות וכן פסקו הרמ"בם והר"אש אחריהם וכתב הר"ן וז"ל והא דאמ' י"ט שני לגבי מות כחול שויוהו רבנן מסתברא דכיון דכחול שויוהו רבנן אפילו אפשר בעממין יתעסקו בו ישראל וכן הסכים הרמ"בן ז"ל שלא כדברי רב אחא משבחא ז"ל שכתב דדוקא היכא דליכא עממין אבל בדוכתא דשכיחא עממין לא שרינן אלא בעממין וכן עיקר דהא קאמר ביום ראשון יתעסקו בו עממין ביום שני יתעסקו בו ישראל משמע אפי' היכא דאיכא עממין וכן דעת רוב המחברים ורי"בא נמי התיר לתלמידיו אפי' החפירה והתחיל בעצמו לחפור אלא מצד המנהג נהגו לאיסור כמ"ש הרא"ש ונהגו באשכנז שהכותי חופר הקבר ועושה ארון ותכריכין וכל דבר שהוא איסור דאורייתא אבל טלטול והוצאת המת עושה ישראל דמתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך והוא דאיכא קצת מצוה וכתב ע"ז מהרא"י ז"ל בת"ה בסי' פ"ב ונראה דהיינו בדאיתא עממין אבל אם לא אפשר ע"י עממין כגון ביום חגם וכה"ג עושין הכל ע"י ישראל (ע"כ) וזהו החילוק שבין י"ט ראשון לשני לפי מנהג אשכנז שנוהגין לעשות כל מלאכות שהן דאורייתא ע"י עממין אפי' בי"ט שני אלא שבי"ט שני אי ליכא עממין עבדינן ע"י ישראל ובי"ט ראשון אפי' ליכא עממין כלל אין עושין ע"י ישראל שום מלאכה דאורייתא אפי' באישתהי כתב מהר"י בתשו' הדבר ברור שלעולם לעשות בי"ט ע"י ישראל א"א אפי' בי"ט הסמוך לשבת כדאמרינן בפ' תולין ובפ"ק דכ"ה ומה שאמרינן מת בי"ט ראשון שחל להיות בע"ש וא"א בעממין כגון שאין במקומם בה"ק ולהמתין עד יום א' לא ירצה העממין להוליכו לפי שהוא יום חגם ולהמתין עד יום ב' הרי המת מסריח תמה על עצמך דוד מלך ישראל מוטל בחמה לא התירו לטלטל רק ע"י ככר ותינוק ולכן אין לזה תקנה אלא שיקברנו בביתו בו ביום ע"י עממין ויפנהו משם אחר השבת ויקברנו עם אבותיו או שיעשה לו סדין בו ביום ע"י עממין וארון וישימוהו בו ויחמריהו בחומר ובזפת כדי שלא יהא כיחו נודף ולמ"ש יקברנו ע"כ וכתב עוד מהרא"י וז"ל (שם) ונראה דאפי' בי"ט של ר"ה יש לעשות כן כדפסק רב אשי בי"ט שני כחול שויוהו רבנן לענין מת וקאי אמילתא דרבא דלעיל דאפי' בי"ט שני של ר"ה שרי גבי מת משא"כ בביצה ואע"ג דנמצא כתוב על שם א' מהגדולים דלא נהגו כן בי"ט שני של כ"ה אין נראה דכיון דבכמה מילי חלוק י"ט שני של ר"ה מי"ט שני של גליות וכן לגבי ומת פסק הגמ' להדיא דאין חילוק וכתב על מה שא"כ בביצה כ"ל כל דדמי לביצה ואין לנו לעשות עשרה ומנהג לסתור דברי הגמ' ואי שרינן י"ט שני ש"ג שרינן נמי בי"ט שני של כ"ה ע"כ וכתב עוד הר"ן וז"ל איכא מ"ד דמר זוטרא אכולא מילתא דרבא קאי דלא אמרינן בי"ט ראשון ע"י עממין ובי"ט שני ע"י ישראל אלא בדאישתהי אבל בדלא אישתהי לא ופי' אשתהי בין שנשתהו כבר בין שעתיד להשהות כגון שיש שבת אחריו ורב אשי נמי דאמר אע"ג דלא אשתהי נמי לא משהינן ליה לא פליג אלא במת בי"ט שני משום דכחול שוי' רבנן אבל מת בי"ט הראשון דהוי מדאורייתא מודה רב אשי למר זוטרא דדוקא בדאשתהי אבל בדלא אשתהי לא והזקיקום לומר כן מדאמרינן בפ' תולין עובדא הוי בבי כנישתא דמעון בי"ט הסמוך לשבת ולא ידענא אי מלפניה אי מלאחריה ושלחו לקמי' דר' יוחנן ואמר יתעסקו בו עממין אלמא דוקא משום י"ט הסמוך לשבת דאישתהי אבל בי"ט דעלמא לא