ים של שלמה על ביצה יד

בקביעא דירחא י"ל שאני התם דאותו גזירה לא שייכא אלא לעניין איסור י"ט ומש"ה לא מפלגינן בין ראשון לשני כמו שלא חלקו חכמים בשום איסור אלא אסרו בשני כמו בראשון בר מלגבי מת אבל איסור דלא נסמוך אכותי מסל"ת לא לגבי י"ט איתמר אלא כללא הוא בכל התורה היכא דהאיסור מן התורה לא סמכינן עליה ולפיכך בראשון דהוי דאוריית' אסור ובשני דלדידן אינו אלא מדרבנן שרי ונראה נמי דכ"ש שני ימים של כ"ה דק"ל נמי נולדה בזה אסורה בזה אם הכותי מסל"ת סמכינן עלויה דהכא ליכא הכנה מן התורה כל עיקר (ע"כ) ומהר"יו פסק דמותרין אפי' בי"ט שלאחר שבת אפי' לרבה וטעמא רבה איכא כיון שאין משביח את מקחו ומגרע אותו וגדול מזה כתב האשר"י פ"ק דע"ז והמרדכי בפ"ב דע"ז דמי שיש לו קדירה של בשר אצל האש יכול להניח כותי בביתו וילך לבה"כ או לשוק ולא חיישינן שמא ישים הכותי בשר נבילה לתוך הקדירה כיון שאינו מרויח בכך וכ"ש הכא דמפסיד בכך דביצה שנולדה היום עדיפא מביצה שנולדה אתמול ע"כ ואף שיש לפקפק בדבריו דאין זו ראי' דשאני התם דלא חיישינן שיעשה מעשה מאסר שאינו מרויח אבל לעולם לא מאמינים לי' במה שהוא ספק איסור דאורייתא מ"מ נראין דבריו עיקר כי המרדכי שכתב להתיר הביצים בכותי מסל"ת סתמא כתב ואיירי בין בי"ט דעלמא בין בי"ט הבא אחר השבת דומיא דמתניתן דקתני ביצה שנולדה בי"ט דאיירי בכל גווני ומ"ש דאין לסמוך אכותי מסל"ת במילי דאוריית' הכא שאני דרוב ביצים הן שנולדו כבר מכמה ימים וכן (הוא) הדרך למכור אותן שנולדה כבר והן כובא דעלמא ונהי דלא שרינן משום כובא כה"ג מאחר דמחמרינן בספיקא שהרי אפי' נתעכב באלף כולן אסורות וכ"ש היכא דאיכא ספיקא במילי דאוריית' והטעם דלא אזלינן בתר רובא בדשי"למ מ"מ הא דבאלף לא בטיל אין זה אלא מדרבנן מש"ה סמכינן אמסל"ת כדברי המרדכי ועיי' לקמן סימן כ'

ז דין עצים שנשרו מן הדקל בי"ט אסור להסיקן בפני עצמן ואם נשרו תוך התנור אפי' לא היו בתוך התנור עצים של היתר מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן ואם נפלו בתוך התנור בשבת אסור להסיקן בי"ט שאחריו ובארנו דהיכא שמרבה עצים מוכנים כגון בנשרו בי"ט מ"מ אם מכירן אסורין ליגע בהן ולזוז אותן אלא מסיקן כאחת אפי' מכיר עצי האיסור

אמר רב מתנא עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור בי"ט מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקין ואע"פי שקא מהפך באיסורא כשמזיזן ממקומן בתנור מזוית לזוית משום דאמרינן כי קא מהפך בהיתירא קא מהפך פיר"שי שהאיסור בטל ברוב וכן לשון הר"יף וז"ל ואע"ג דקא מהפך בהו כיון דרובא דהיתירא נינהו הנך בטלי ברובא ובהיתירא קא מהפך משמע קצת מעי' שיכול להפך אפי' בעצים האסורים אשר הוא מכיר ולא נהירא דסוף סוף מהפך באיסורא שהוא בעיני' ונהי שנתבטל האיסור אפי' היכא שמכירו היינו לענין זה שיכול להסיקן כאחת אבל לא לטלטלן ולזיז אותן ממקומן גם הגמ' לא הו"ל לשנויי כי קא מהפך כו' אלא משים דהתירא הוא דהא בטיל ברוב אלא בודאי הגמרא לא קא שרי אלא מן הסתם שמזין אותן כא' ואנו תולין לומר מה שנתהפך ומזיז דהתירא הוא שהרי הוא הרוב ואזלינן בתרי' ונאמר שלא הזיז האיסור כלל והיכא שבטלן ברוב עד שלא ניכר האיסור כלל פשיטא שזהו ביטול מן המובחר והר"ן כתב וז"ל ומסתברא דוקא כשאינו מכיר עצי האיסור לאחר שנתערבו אבל אם מכירן אין ביטול מועיל להן שאין ביטול מועיל לדבר הניכר ע"כ וכל שאר המחברים לא חלקו בזה וכן כראה דאין זה דומה לשאר ביטולים דהכא מיקלי קלי איסורא כדלקמן וכך הוכחתי לעיל דלישנא כי קא מהפך בהתירא כו' משמע דאיירי אפי' היכא שמכיר האיסור בתוכן ואפ"ה שרי לזוז בהן מן הסתם והיינו דאקילן בביטול העצים משום דמקלי קלי דאל"כ ה"ל לשנויי דהיתירא הוא שהרי בטילי כבר ברוב גם המקשן לא ה"ל לאקשויי והא כי קא מהפך באיסורא שהרי כבר נתבטל עד שאינו ניכר כלל עוד כתב הר"ן איכא מ"ד דוקא בשיש בתנור עצים של היתר האל"ה לא והכי מוכחי מקצת נוסחאי דגרסי מוסיף ומרבה עליהם עצים מוכנים כו' ע"כ וגירסא זו לא מצינו והמחברים לא הזכירוה ולמה לנו להחמיר במילי דרבנן ובאיסורא דקלישא שהרי התירו בו לבטל אפי' לכתחילה וכתב הר"יף והרא"ש אחריו וז"ל עצים שנשרו מן הדקל בשבת אסור להסיקן בי"ט משים הכנה דרבה ואי נשרו מן הדקל בי"ט אסיר להסיקן בי"ט בפ"ע משום דה"ל נולד כו' פי' אם נשרו בשבת שאין ראוין להסקה כלל הוי הכנה ליום שלאחריו וא"כ אי י"ט הבא אחר השבת שייך ביה הכנה אבל בי"ט שעומדים להסקה לית בהו אלא איסור נולד ומש"ה פירות שנשרו בשבת או שנתלשו בשביל כותי (בשבת) לא שייך בהו הכנה שהרי ראוין אף היום לאכילה אלא משום איסור נולד וגזירה כמי שמא יעלה ויתלוש וא"כ בי"ט שלאחר שבת שריין דהא ק"ל שבת וי"ט ב' קדושות הן וכן שני י"ט של גליות אם לא בשני ימים של כ"ה וכמ"של (בסי' ג') ומ"ש בא"ז וז"ל שבת וי"ט ונלקט בהן דבר הנגמר אם נלקט בזה אסור בזה דחשיב שפיר הכנה כביצה ע"כ ליתא דהכא ביצה לא הי' בעולם כלל אבל הפירות הי' בעולם וראוין היום אלא שהאיסור היום גורם ושריין במ"ש דשבת ר"ט ב' קדושות הן אם לא פירות שאינן ראוים כלל לאכול חיין כ"א במבושל או דגים שנצודו בשבת דהני דמיין לעצים שנשרו מן הדקל ושייך בהו הכנה ובפ' אין צדין סי' ו' אי"ה נאריך בזה אם לסמוך ע"ז הלכה למעשה וכתב העור (בסי' תק"ן) וז"ל אחי הכ' יחיאל ז"ל כתב שאם נפלו בתנור בשבת אסור להסיקן בי"ט שלאחריו אפי' ע"י ביטול ברוב ולא דמי לנשרו בי"ט דבההי' ליכא אלא איסור דרבנן שמא יעלה ויתלוש אבל הנך שנשרו בשבת אסורין מדאורייתא בי"ט משום הכנה ובאיסור דאוריית' אין מבטלין איסור ע"כ ויפה כתב דלא סמכינן אשנויא דמקלי קלי לאיסורא כ"א באיסור דרבנן ומסיק והא קמבטל איסור לכתחילה ותנן אין באי איסור לכתחילה ואפי' בדיעבד אינו מבוטל ה"מ בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין ולרב אשי דאמר כל דבר שי"למ אפי' בדרבנן לא בטיל מא"ל ה"מ היכא דאיסורא בעיניה הכא מקלי קלי איסורא וכתב הרא"ש וז"ל והא דקאמרינן נמי דמבטלין איסור דרבנן לכתחילה היינו דוקא היכא דמקלי קלי איסורא אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה ואפי' באיסור דרבנן ואפי' דבר שא"למ ע"כ וזהו נגד כל המחברים דס"ל דלעולם מבטלין איסור לכתחילה וכן סוגיא דגמ' משמע דלעולם מבטלין איסור לכתחילה בדרבנן והיינו דשא"למ אבל יל"מ לא זו שאין מבטלין לכתחילה אלא אפי' בטלו בשוגג אינו בטל אם לא במקלי קלי לאיסורא וכן עיקר ועיי' בסיף פ' גיד הנשה סי' נ"ט והא דמבטלין מדרבנן היינו דוקא דבר שעיקרו מדרבנן כגון מוקצה אבל תרומות פירות אף שהוא מדרבנן מ"מ עיקרו מן התורה וכן חצי זית חלב כאשר כתבו התו' וכל האחרונים וק"ו בבשר עוף בחלב אפי' מאן דס"ל שהוא מדרבנן כדי שלא יקילו בדאוריית' וכן מצאתי וכבר כתבתי בריש כ"ה (סי' ה') דק"ל בשר עוף בחלב דאורייתא (ותרומות ח"ל שאין בה שום צד חיוב דאורייתא) וקילא טפי שאינו נוהג בכ"מ בח"ל מותר לערב חד בתרי ולבטלה כדאי' בבכורות וכ"ד כל הצרפתים וכן פי' הר"ן ועיקר דיני דבר שיל"מ דלא בטל כתבתי ע' כל הבשר סי' פ"ו פ"ז פ"ח

ח דין דבני א"י צריכין ג"כ לעשות ש' ימים ר"ה ובי"ט עול גליות אין עושין אלא יום א' והבא מא"י ממקום שאין עושין אלא יום א' בי"ש של גליות אין לו להקל בפנינו לעשות בו מלאכה אפי' דעתו לחזור

איתמר ב' ימים של כ"ה רב ושמוא' דאמרי תרווייהו נולדה בזה אסורה בזה דתנן בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום כולו פעם אחת נשתהו העדים לבא ונתקלקלו הלוים בשיר שאמרו שיר של חול על תמיד של בין הערבים התקינו שלא יהו מקבלין את העדים אלא עד המנחה דהיינו קודם הקרבת התמיד ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין לסיים אותו יום ולהיותו קודש ולמחר קודש אמר רבה מתקנת ריב"ז ואילך ביצה מותרת דתנן משחרב בה"מ התקין ריב"ז שיהו מקבלין עדות החודש כל היום א"ל אביי והא רב ושמואל דאמרי תרווייהו ביצה אסורה א"ל אנא אמינא לך רי"בז ואת אמרת לי כב ושמואל ולרב ושמואל קשיא מתניתין ל"ק הא לן והא להו פי' לבני א"י שעושין יום א' מותרת ביום ב' אפי' לאותן שעושין ב' ימים כגון הרחוקים דהא מכח ספיקא הם עושין אבל לדידן בני גולה אסורה שהרי עדיין אנו עושין ב' ימים ועודנו כבתחילה מפני אותה תקנה הראשונה ולא מפני ספק הלכך הואיל ולא פסקה מאצלינו משהתחלנו אין להקל ולומר אין ממנהגינו זה מפני תקנה ראשונה אלא מפני ספק וביצה מותרת הא לא אמרינן דכיון דלא פסקה אותה תקנה מאצלינו שנה אחת לעשות יום אחד עדיין באיסורינו הראשון עמדנו להיותם כיום ארוך ומסיק רבא אמר אף מתקנת ריב"ז ואילך ביצה אסורה מי לא מודה ריב"ז שאם באו העדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו יום קודש ולמחר קודש פי' רש"י אע"ג דתקן לקבל עדות החודש כל היום להיות מונין למועדות מן הראשון ואפילו אם באו עדים לאחר מנחה אבל מלעשות י"ט שני לא נעקרה תקנה ראשונה ממקומה ומפי' יראה דצריך לעשות שני ימים כ"ה בא"י דלא נתבטלה תקנה ראשונה וז"ל הרי"ף ממי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שאותו יום קודש ולמחר קודש אלמא קדושה אחת היא וביצה אסורה וש"מ דבני א"י צריכין למיעבד שני י"ט של ר"ה ורבינו אפרים תלמידו נחלק עליו וכתב דה"מ בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראייה אבל עכשיו שאנו סומכין על סוד העיבור חזר כל א"י להיות בית הוועד שאין להם ספק בקדושת היום ואין להן לשמור אלא יום אחד וכתב בעל המאור ז"ל כדברי רבינו אפרים ז"ל ועוד כתב שכן נהגו בא"י כל הדורות שהיו לפנינו עד עתה חדשים מקרוב באו לשם מחכמי פרובינ"צא והנהיגום לעשות ב' י"ט בר"ה ע"פ הלכות רי"ף ז"ל והאריך וכתב הרא"ש ונ"ל כדברי הר"יף ז"ל דמדביצה אסורה צריכין ג"כ לעשות ב' י"ט בכ"ה דחד טעמא לתרווייהו דכלום אסר רבא ביצה אלא משום דאם באו עדים מן המנחה ולמעלה סמוך לחשיכה שלא היה שהות ביום לקבל עדות משלימין אותו יום קודש ולמחר קודש ולמחר מקבלין עדותן ועושין אותו יום קודש והוי קידושא אריכתא ואם באו עדים קודם המנחה אין עושין אלא יום א' ומטעם זה נמי אנו צריכין לעשות ב' ימים וא"ת כיון דבקיאין בסוד העיבור לעולם לא יארע לנו דבר זה