ים של שלמה על ביצה יג

משום הכנה אף שקדושה א' היא אכן נראה בעיני מ"ש דיש מרבותינו אוסרי' היינו סה"ת וסמ"ג ומ"ש ממ"נ יהא מותר משום דס"ל דלא שייך הכנה בדבר שהוא מותר ביום ראשון וא"כ הכינה לעצמה וכסברת הר"ן שכתב לעיל דדבר ברור הוא וכן נראה עיקר אלא שמכל מקום הכא גבי שיורי פתילה ושמן אין להתיר דשמא אסור משום נולד

ד דין פתילה שכבתה בשבת ועדיין היא ארוכה אסור להדליקה בי"ט שאחר השבת אף בצד השני ואשור אפי' לטלטל ואם מונחת, כפי הגר מותר ליטלה משם משום דצורך מקומו מותר והלפידים שכבו בי"ט ראשון של ר"ה מותר להרבות עליהם עצים אחרים ויבטלם אבל לא משבת לי"ט ראשון

פסק כתב מהרא"י בת"ה (בסי' פ"א) פתילה שכבתה בשבת ועדיין היא ארוכה שאפשר להדליקה בצידה השני אי שרי בי"ט אחר השבת כתב דצריך לדקדק יפה בדבר דמרדכי בריש ביצה כתב דפתילה כה"ג אסור להדליק בי"ט מטעם הכנה שבמקום שכבתה כוחה היא וטובה יותר להדליק משהיתה כבר וא"כ הי' שבת מכין לי"ט וכ"כ שם אשיר"י בשם סה"ת מטעם הכנה וכתב עוד במרדכי בשם ראבי"ה דאפילו לטלטל אסור כמו ביצה והשתא משמע בהדיא מן המרדכי דלעיל דדוקא במקום שהודלקה ונכבית שם טובה יותר להדליק אבל באידך גיסא לא הוכנה והא דאסר ליה ראבי"ה לטלטל אע"ג דחזי להדליק בה באידך גיסא צ"ל דאיירי כגון שהיא קצרה שאינה ראוי' להדליק בה באידך גיסא. אמנם נראה דאע"ג דלא חשיבי הכנה באידך גיסא מ"מ אסור להדליק בה שם דכיון דהכנה דאורייתא היא כדאית' להדיא בגמ' א"כ גזרינן דילמא אתי למיעבד באידך גיסא ודמי להא דאמרינן ע"ק דחולין (בסי' ל"ד) דמגל יד לא ישחוט לכתחילה משום דילמא אתי למיעבד באידך גיסא כיון דאיסור הכנה דאוריית' היא שייך למיגזר בה כמו בשחיטה. אפס לכאורה יש להוכיח דהכנה זו דפתילה לאו דאורייתא היא והא דמייתי ראי' במרדכי מן הירושלמי, דחכמי הדור דימו אותה להכנה צ"ל דלאו לגמרי דתהוי דאורייתא אלא דמעין הכנה היא ומדרבנן דאין זה דוחק לומר הכי שהרי כתב במרדכי בשם כ"י תלמוד דידן לא חשיב לי' הכנה כל עיקר הואיל וגוף הפתילה איכא בעולם וא"כ סברא לומר דירושלמי נמי לא חשיב הכנה מדאוריית' וכיון דאינו אלא מדרבנן לא גזרינן דילמא אתי למיעבד באידך גיסא כדמוכח בפ' המביא כדי יין גבי קרדום שיש לו זכרות ונקבות ע"ש (בסי' ז"ז וכן מוכח באש"רי שם שכ' וז"ל הלכך בשבת וי"ט ושני י"ט של ר"ה אסור להדליק בליל י"ט שני הפתילות שכבו בראשון אם לא שנדלקו ונכבו בחול דהשתא הוכנו מעי"ט וכן הלפידים שכבו בראשון אם לא שירבה עליהם עצים אחרים ויבטלם ע"כ מדכתב דמצי לבטלו בעצים אחרים ע"כ סבר דלא אסירי הלפידים מדאורייתא דאיסור שהוא מן התורה לא שרי לבטל כדאיתא התם בהדיא בגמ' ואשי"רי נמי מייתי לה ולפידים (ופתילות) הכל חדא הוא וי"ל דאשי"רי לא קאי אמאי דכתב אם לא שירבה אלא אשני י"ט של כ"ה דהתם ודאי לאו דאורייתא היא דמן התירה אין י"ט אלא יום א' א"נ קאי אי"ט ושבת ואיירי בי"ט שני של אחר השבת והלשון משמע קצת הכי שכתב להדליק בי"ט שני ואילו שבת וי"ט לא הזכיר התם כי דלא ליהוו עלה שריותא דביטול וצ"ע בס' אשיר"י ולפי ומה שבארנו שאסור להדליק באידך גיסא א"כ אסור לטלטל כדכתב אבי"ה והיה נראה אפילו היא מונחת בפי הנר דצריך הוא למוקומה להניח אחרת תחתיה ואע"ג דק"ל כל כלי אע"פ שהוא מוקצה לטלטל מ"מ לצורך גופו ומקומו מותר גבי פתילה לא שרי דלאו כלי הוא כדמשמע לשון הספר דפרק במה מדליקין דקאמר כ"ע הקיפול מועיל וכי קא מדליק בעץ בעלמא קא מדליק אלמא דחשיב כעץ בעלמא ולא בתורת כלי כדמוכח התם אמנם בתו' פרק כירה דקאמר הנח לכר ופתילה איתא להדיא דפתילה שלימה חשיב כלי ודוקא שברי פתילה מיקרי צכורות ולא כלי וכן משמע בכמה דוכתי בגמ' דיש בפתילות משום תיקון מנא משמע קצת דכלי הוא ומ"מ י"ל דהך פתילה חשיב כדחייה בידים מי"ט שלאחר השבת מטעם הכנה וכיון דלא ק"ל כר"ש בדחייה בידים ע"כ אפילו לצורך גופו ומקומו אסור דאי מחמה לצל אפילו ר"ש מודה בכלי שמלאכתו לאיסור דאסור מחמה לצל כדאיתא שלהי פרק במה מדליקין ובה"גה באשי"רי פרק כירה ע"כ ודבר תמוה הוא בעיני דסתם הירושלמי שאוסר שיורי פתילה איירי דוקא במקום שדלקה כבר אבל בצד השני שרי הא נקט שיורי שמן ופתילה ובשיורי שמן ליכא לחלוקי ה"ה בשיורי פתילה דאל"כ ה"ל לפרש גם תימה בעיני מ"ש דראבי"ה איירי בפתילה קצרה מה בכך כל היכא שראויה שוב להדליק במקום הראשון שכבה ה"ה שראויה להפך אותה ולהדליקה גם מי הוא שהגיד לו שדוקא במקום שכבה הוא נוחה להדליק מסתמ' כל הפתילה מאחר שאחז בה האור פעם א' טובה היא להדליק יותר מפתילה חדשה דלשון המרדכי שכתב במקום שנכבית הפתילה היא נוחה להדליק ונדלקת בטוב לאו דוקא קאמר אלא שכך הוא הדרך לחזור ולדלוק במקום הראשון ולא להפוך אותה ומ"ה נראה נמי מ"ש דלא גזרינן שידלקה במקום הראשון מאחר דאין בו אלא איסורא דרבנן לא נהירא דאין זו גזירה אלא קרוב לודאי שידלוק במקום הראשון מאחר שכך הדרך ואינו מצוי כלל אפי' בחול להפוך הפתילה ולדולקה ואינו דומה לקרדום שלא גזרו זכרות אטו נקבות משום שדרך הוא לעשות מלאכה לפעמים בזכרות כמו בנקבות דהוא עשוי לכך משא"כ בפתילה שעשוי להדליק במקום השני וכ"ש לפי מה שפי' לעיל דטעם דהכנה אינה עיקר אלא חומרא בעלמא ואנו חוששים לטעם איסור מוקצה ונולד וא"כ נאסרה כבר משום נולד וא"כ אם נאמר שראוי לידלק בצד השני למה נאסרה שיורי פתילה משום איסור מוקצה מאחר שראוי' למלאכתה הראשון ודוחק לומר דאף הירושלמי איירי דווקא בפתילה קצרה כמ"ש לעיל אבל מ"מ מה שאוסרה לטלטלה וליטול אותה מפי הנר לא נהירא כלל מאחר שהפתילה שם כלי עלי' כאשר כתבתי בפ' כירה ואין זו דומה לדחיי' בידים אלא לענין שבת שאסור לטלטל הנר הדולק וא"כ באותו יום נאסר משום איסור מוקצה אבל להיות קרוי דחוי בידים משבת לי"ט במקום שמותר להדליק סברא זו לא מצאנו ואין לה יסוד כלל

ה דין ביצה שנולדה בשבת או בי"ש אסור אפי' בטילטול ואפי' בתרננולת העומדת לאכילה

פסק כתב הרי"ף והרא"ש אחריו וביצה דאתילדא בשבת או בי"ט לא מבעי' למיכלה הוא דאסור אלא אפי' לטלטלה נמי אסור דתניא א' בילה שנולדה בי"ט וא' ביצה שנולדה בשבת אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה אבל כופה עלי' את הכלי בשביל שלא תשבר וספיקה אסורה נתערבה באלף כולן אסורות והך בריית' אתי אליבא דכ"ע כדמסקינן בסוגיא אושפזיכנא דרב אדא בר אהבה ה"ל הנך ביצים מי"ט לשבת אתא לקמי' א"ל מהו לאטווינהו האידנא פי' לצלותן האידנא כדי למיכלינהו למחר א"ל מאי דעתך רב ור' יוחנן הלכה כנ"י ושריין למחר ע"כ לא קשרי לכ"י אלא לגומעה למחר חי אבל לטלטלן ביומיה לא כדתניא א' ביצה כו' ומ"ש רב אדא דרב ור"י הלכה כר"י לא ק"ל הכי אלא כרבא דפסק כרב בהני תלת ואף הגמר' מייתי עובדא דהכי עסק רב פפא כדברי רבא ומ"ש אבל כופה עלי' כלי בשביל שלא תשבר ושמעינן מיני' דכלי ניטל אף לצורך דבר שאינו ניטל ור' יצחק מוקי לה בצריך למקומה כתבתי באריכות בע' כירה (סי' כ"ו) והר"אש כתב בשם הירושלמי ובלבד שלא יגע בה הכלי וכ"כ הראב"ד והארכתי בזה בפ' כירה וסי' ל"ה) ומ"ש הרי"ף בסתמא שהביצה אסורה לטלטל בכל ענין אין לו הכרע מן הבריית' דשמא איירי בתרנגולת העומדת לגדל ולדות דאסורה הביצה משום מוקצה דהיינו נולד אבל בעומדת לאכילה שאסורה משום הכנה מאן לימא לן דאסורה לטלטל ואף לכ"י דס"ל דאסורה משום משקין שזבו דאסרינן שמא יסחוט והיינו באכילה אלא שהוא אזיל לשיטתי' שכתב בפ' אין צדין לקמן כל דבר שאסור באכילה משום איסור היום היינו מוקצה גמור ואסור אף בטלטול אבל אין דעת שאר המחברים כן ומ"מ גבי ביצה נראה שאין להקל ולחלק בין ביצה הבאה מתרנגולת העומדת לאכילה או מתרנגולת העומדת לגדל ביצים מאחר ששתיהן אסורים באכילה א"כ נמי תרווייהו אסורין בטלטול

ו דין אם קנו ביצים מן הכותי בי"ט שאחר השבת והכותי מסל"ת שנולדו קודש ב' או ג' ימים יש לסמוך על דבריו ולהתיר הביצים מאחר דיש עוד טיבותא דרוב ביצי' אינן בני יומן אכל במידי אחרינא שהם דאורייתא לא סמכינן אכותי מסל"ת א"ל בעדות אשה ובשבויה

פסק כתב מהרא"י בת"ה (סי' ע"ט) אם קנו ביצים מן הכותי בי"ט שחל להיות אחר השבת והכותי הי' מס"לת שנולדו קודם ב' או ג' ימים יש לסמוך על דבריו ולהתיר הביצים או לא. תשובה יראה דלא שרינן להו ולא סמכינן אדבריו של כותי בכה"ג אפי' במסל"ת דחיישינן דילמא נולדו בי"ט והוי אסורים דאורייתא הואיל ואחר השבת הוא מטעם הכנה והכי עסק הרי"ף בריש ביצה דק"ל כרבה דסבר ביצה אסורה מדאורייתא בי"ט אחר השבת משום הכנה ובאיסור דאוריית' לא סמכינן אכותי מסל"ת כדאמר כב אשי להדיא בפ' הגוזל (דאין מסל"ת כשר אלא בעדות אשה ובשבויה דאקילו בה רבנן ובשאר מילי דרבנן ולא באיסורי דאורייתא) ובסמ"ק בה' גירושין מייתי דברי כב אשי לפסק הלכה והא דכתב המרדכי בריש ביצה דכותי מסל"ת נאמן על ביצים שנולדו קודם י"ט שהרי אין משביח מקחו דיותר טובים אותך שנולדו היום משנולדו אמש י"ל דהאי איירי בי"ט דעלמא שאינו אחר השבת דבדידי' ביצה שנולדה אינה אסורה אלא גזירה דרבנן כדאית' בהדיא בגמרא ולכך סומכין אדברי כותי מסל"ת אבל לעולם בי"ט אחר השבת דאיכא חששא דאוריית' לא סמכינן עליה והאריך וכתב עוד שמשם נראה אם חל י"ט הראשון בשבת וביום א' דהשתא הוי י"ט שני י"ט שלאחר השבת (אפ"ה) סמכינן שפיר אכותי ומסל"ת משום דלדידן דבקיאינן בקביעא דירחא (אינו אלא מדרבנן) אעפ"י שלענין כותי שהביא דורון לישראל דבר שיש בו חשש צידה או מחובר דאסרינן לה עד מי"ט בכדי שיעשו הואיל ונעשה בו איסור דאוריית' משא"כ בדבר הבא מחוץ לתחום ולהאי אסור אע"ג דבצד דאוריית' תליא מילת' מ"מ אסרינן לה בי"ט שני כמו בראשון אפי' לדידן דבקיאינן