ים של שלמה על ביצה יב

טירחא אדכורי מדכר ולא נהירא דהא בהדיא בתו' אמרו אם מכירו אסור מפני שמרגילו לשבת הבאה. עי' לבשל בשבת אך תימא אמאי חיישינן שמא יעלה ויתלוש והא תלישה דאוכל נפש שרי לכתחילה וכן קשה מלקמן דאמרינן דאין צדין דגים וכו' והא אוכל נפש הוא ותירץ ר' נתנאל מקינ"ון דבירושלמי יש אך אשר יאכל לכל נפש וגי' וסמיך לי' ושמרתם את המצות אותן מלאכות שמשימור ואילך מותרת (דהיינו מלישה ואילך) אבל שאר מלאכות דמקודם לכן אסורות ועוד אומר מורי דבירושלמי יש מיעוט אחר אך שלא לקצור ע"כ ומש"ה אסרו הרקדה הראשונה בי"ט אפי' ע"י שינוי כמו שנפרש לקמן אי"ה בפ' אין צדין (סי' כ"ז)

ג דין ביצה שנולדה ביום ראשון של ר"ה אסורה גם בשני וכן משבת לי"ט שלאחריו אפי' הוא יום ב' של י"ט אסורה וכן מי"ט לשבת שלאחריו אכל אם נולדה בי"ט ראשון של גליות מותרת בשני ופירות הנושרין בשבת מותרין בי"ט שאחריו מדינא ולא למעשה וכן איפכא ודין דשיורי פתילה או שיורי שמן וכן הלפידים שכבו בי"ט ראשון של ר"ה אסור להדליק ולהסיקן ביוש שני וכן הדין בי"ט שאחר שכת אבל כשאר י"ט של גליות מותר להדליק ביום ב' אותן שכבו בי"ט ראשון

איתמר שבת וי"ט כב אמר נולדה בזה אסוכה בזה וכ' יוחנן אמר נולדה בזה מותרת בזה ומפרש בגמ' דמפלגי בהכנה דרבה דרב אית לי' הכנה דרבה ור"י לית לי' הכנה דרבה וכבר כתבנו דק"ל הכנה דרבה ואין חילוק בין שבת וי"ט אחריו או י"ט ושבת אחריו וז"ל הר"ן שבת או י"ט הסמוכין וה"ה לי"ט ושבת ול"ש שבת וי"ט ראשון ול"ש שבת וי"ט שני כגון שחל להיות י"ט ראשון בשבת וחומרא דשבת וי"ט טפי משני י"ט של גליות היינו משום דשני י"ט ש"ג תרווייהו ספק נינהו ואכל חד וחד איכא למימר שמא האי חול הוא אבל י"ט ושבת שבת ודאי קדוש הוא וי"ט הסמוך לה כמי שמא י"ט גמור הוא ע"כ. וכתב עוד וז"ל דרב אית ליה הכנה דרבה פי' לאו דמתסרא מדאוריית' דהא כי נולדה בראשון שריא בי' מדאורייתא ולא מתסרא אלא משים גזירה כדאמרינן לעיל והאיך תאסר בשני אלא הכי קא אמרינן כיון דמתסרא בראשון מדרבנן אסורה בשני משום הכנה שאם אתה מתירה בשני נמצא שהראשון הכין לשני ולא לעצמו כיון שהיא אסורה בו וה"ל כביצה שנגמרה בראשון ונולדה בשני שלא הכינה לעצמה כלום אלא לשני אבל אם היינו יכולין לומר שלעצמו הכינה הדבר ברור שאף בשני מותרת ע"כ וכתב עוד וז"ל הילכך לדידן דאית לן הכנה דרבה ביצה שנולדה בזה אסורה בזה פי' לעניין שבת וי"ט ופירות נמי שנשנו בזה אסורה בזה דאע"ג דא"א שיהיו אסורין מן התורה כביצה אפ"ה כיון דביומן אסור אף הוא אינו מכין לחבירו וה"ה לאפרוח שנולד בי"ט לרב דאסור משום מוקצה כדאית' לקמן (סי' י"ז) דאף בשבת שלאחריו אסור דכל שאינו מכין לעצמו אינו מכין לשבת ע"כ והנה מ"ש שכל כה"ג שאינו מכין לעצמו אפי' באיסור דרבנן נקרא הכנה הוא קצת מדברי התו' שלפנינו לחד שינויא וז"ל התו' על הא דאמרינן רב אית ליה הכנה דרבה ותימא דהא אמרינן כל דאיתילדא האידנא מאתמול גמרה לה וא"כ כשחל י"ט לאחר שבת והביצה נולדה בשבת היא נגמרת ביום שהוא חול וא"כ מאי הכנה איכא וי"ל דמ"מ כשנולדה בשבת ה"ז הכנה דגם בשעת לידה שייך הכנה ועי"ל דכיון דאם נולדה בי"ט ה"ז אסירה אם נאמר כשנולדה בשבת הכי היא מותרת בשביל אותה לידה דשבת א"כ הוי שבת מכין לי"ט ע"כ אבל לפי דעתי דשינויא קומא עיקר ושינויא בתרא אינו מתו' שסידר ר"א מטו"ך דאזלינן בתריה והא ראיי' שהר"אש כתב לקמן (סי' י"ח) גבי עגל ולא שייך ביה הכנה כמו גבי ביצה דע"י לידה הוכנה לגדל ולדות כו' אלמא דביצה בלידתה חשיב הכנה ממש והוי הכנה דאורייתא ולא משום שלא הכינה לעצמה וביום שני הוי אסור א"כ השבת שלפניו מתירו דאל"כ לא הוי קשה מעגל מידי שהכי מותר העגל אם נולד בי"ט וא"כ מאחר שהר"אש תפס האי שינויא עיקר אזלינן בתריה כי סברא רעועה היא לומר שתהא נקרא הכנה בעבור שלא הכינה לעצמה או בעבור שאסור בשני וסתמא דגמרא קאמר דרב אית ליה הכנה דרבה מסתמא הכנה ממש קאמר כמו בביצה שנולדה בי"ט הבא אחר השבת אלא כדפרישית ומש"ה עירות הנושרין בשבת מותרין בי"ט הבא אחריו וכן איפכא כמו שנכתוב לקמן (סי' ז' ע"ש):

תו מסקינן אמר רבא הילכתא כוותי' דרב בהנהו תלת בין לקולא בין לחומרא חדא הא דאמרן ואידך דאיתמר שני י"ט של גליות רב אמר נולדה בזה מותרת בזה ורב אסי אמר נולדה בזה אסורה בזה ואידך דאיתמר י"ט שני של ר"ה דרב ושמואל דאמרי תרווייהו נולדה בזה אסורה בזה ולאפוקי מנהרדעי דשרי וכתב הר"אש וז"ל וא"ת הא דאמרינן בירושלמי שיורי פתילה שכבו בשבת מהו להדליק בי"ט רב ור' חנינא אוסרים וכ' יוחנן מתיר ומ"ט אין אנו נוהגין באיסור מאחר דפסקינן הילכת' כרב וי"ל משום דבירושלמי לא אסור ליה מטעם הכנה דלא שייך הכנה בכה"ג אלא מטעם קדושה אחת אסריה לי' דמסיק עליה בירושלמי כב הונא בשם רב הלכה כארבע זקינים רב חסדא שאיל מחלפה שיטתיה דרב תמן הוא דעביד ליה שתי קדושות והכא עביד לה קדושה אחת אלמא בהדיא דמטעם קדושה אחת אסר ליה ולא מטעם הכנה והא דעסקינן ככב היינו באיסורי הכנה ומה"ט כי מקלע ש"ת בא' בשבת שרי אתרוג באכילה אע"ג דבשבת אסור דשתי קדושות הן והכנה אין כאן והר"ר בכוך ב"ה ז"ל כתב דרב חסדא לטעמיה דלית ליה הכנה בפ' בכל מערבין הילכך מפרש טעמא דרב משום קדושה אחת פי' משום איסור נולד אבל לדידן דאית לן הכנה אין מחלפין שיטתי' דרב וטעמא משום הכנה שיותר טובות תן להדליק כשהודלקו כבר וכבה הילכך בשבת וי"ט ושני י"ט של ר"ה אסור להדליק בלילי י"ט שני שיורי הפתילה שכבו בראשון אם לא שנדלקו וכבו בחוב דהשתא הוכנו מעי"ט וכן הלפידים שכבו בראשון אם לא שירבה עליהם עצים אחרים ויבטלם ברוב כדרב מתנא ובלבד שלא יגע בהן אבל יכול להפוך בהן אחר שנתבטלו ברוב ע"כ והרא"ש לא הכריע לאיסור או להתיר ואדרבא משמע מדבריו שהמנהג הוא להיתירא שהרי כתב בתחילת דבריו ומה"ט אין אנו נוהגין איסור אכן הטור (בסי' תק"א) כתב סתמא לאיסור וכ"כ הסמ"ג (בלאוין סי' מ"ה דף כ' ע"ג) ז"ל אמנם כ"ש איש ירושלים כתב בתו' דביצה שאין שייך כלל טעם הכנה בירושלמי שהוזכרו לעיל ולא ירד לטעם זה כלל מדנקט שיורי שמן והלכה ככ' יוחנן ומורי ר' יודא כתב שלבו נוקפו להחמיר ע"כ ותמה אני על הרא"ש שלא הביא כמי הא דפליגי בשיו' שמן כמו בשיורי פתילה והטור נמי לא הזכיר אלא שיורי פתילה וא"ל דס"ל סברת ר"ש דבשמן לא שייך כלל הכנה א"כ בשיורי פתילה נמי לא ק"ל כרב דהא בע"כ טעמא דרב משום דס"ל קדושה אחת (היא) ומיחלפא שיטתי' דהא ס"ל דשתי קדושות הן וא"כ הלכה כר"י דהשתא ליכא למימר דרב חסדא דווקא לטעמי' אזיל דהא משיורי שמן קשה אליב' דכ"ע אלא בע"כ צ"ל לדעת הס"ת דס"ל דשיורי פתילה אסר רב משום הכנה ה"ה שיורי שמן שג"כ נוח הוא לדלוק בטוב מבתחילה ומש"ה ראוי לאסור בין שיורי פתילה ולפידים בין שיורי שמן שכבו בשבת להדליקן בי"ט או ביום ראשון של ר"ה להדליקן ביום שני של ר"ה. אמנם בשני י"ט של גליות של פסח ועצרת וסוכות אין חוששין בכל אלה שיום א' חול ואיסור הכנה לא שייך מי"ט לחול דביצה שנולדה בשבת או בי"ט מותר' בחול וכן פירות שנשרו מאיליהן בשבת או בי"ט מותרין למחר בחול כדאית' בס"ת להדיא וכן בסמ"ג ודוקא במידי דאית ביה הכנה הוא דאסרינן מי"ט לשבת כמו בשני י"ט של ר"ה אכן בדבר הנתלש מאיליו או הובא בשביל גוים דאסור משום מוקצה דמחובר אין אסור מי"ט לשבת כ"א בשני י"ט של ר"ה דקי"ל כד' זקנים דב' קדושות הם ולקמן (בסי' ז') נכתוב עוד מזה ואין להקשות מה הכנה שייך בב' ימים של כ"ה גבי שיורי שמן ופתילה מאחר דקדושה א' היא ויומא אריכתא הוא א"כ לישרי בשני כמו ביום הראשון ולק"מ דלהחמיר אמרינן שתי קדוש' הן ולא להקל אלא אמרינן שתי קדושות הן כמו שבת וי"ט ולא דמי לשני י"ט של גליות דא' קודש וא' חול ושרי ממ"נ בשני אבל הכא כולן קדושים הם ולעניין הכנה אמרינן שתי קדושות ולעניין איסור מוקצה כגון בדבר הניצוד מאיליו אמרינן קדושה א' ואסור ג"כ בכל שני ימים ולפי מה שפרשתי דבשיורי שמן לית ביה אלא איסור הכנה א"כ אינן אסורין אלא ביום ב' של כ"ה אבל ביום א' שרי דמה הכנה שייך ביומי' בדבר המותר ואינו דומה לביצה דאסירה מיד משום הכנה והיינו דגזרינן משום י"ט אחר שבת אבל הכא לא שייך למיגזר שהרי הוא דבר ההיתר ואיך יאסר ביומו ומהר"י קאר"ו לא ידע דבר זה ע"כ תמה בדבר. ומהשתא יתישב מ"ש הסמ"ג בשם הס"ת וז"ל ודין זה נוהג אליבא דרב ללשון דהכנה בשני י"ט של כ"ה או י"ט הסמוך לשבת לפניה או לאחריה וכן הלפידים שהובערו קצת בי"ט הראשון וכבו אסור לחזור ולהדליקו בי"ט שני של כ"ה אא"כ הובערו בחול מעי"ט וכבו אותן ע"כ והשתא מה צריך גבי כ"ה לטעם דהכנה תיפוק לי' אפי' אם הוא אסור משום נולד אסור בכל שני הימים דהא קדושה א' הוא וצ"ל היכא שהוא אסור משום הכנה אינו אסור אלא ביום שני ולא ביום א' אבל לרב חסדא דדחיק לאשכוחי טעמא משום איסור דהיינו נולד א"כ ביום א' גופ' נמי אסור מש"ה כתב דלא ק"ל כרב חסדא אלא עיקר טעמא משום הכנה ושרי ביום א' ובשני אסור וזהו דלא כדברי הר"ן דלעיל שכתב דבר ברור מה שמותר בראשון אין שייך בו הכנה ושרי אף בשני ומ"מ כראה דלדידן דאסור אפי' ביום ראשון נהי דק"ל להחמיר כדעת הס"ת שכתב עיקר הטעם משום הכנה ואסור אפי' אחר השבת אבל להקל ולהתיר ביום ראשון של י"ט בין כ"ה בין שאר י"ט אין לו הכרע כל כך וכמ"ש ר"ש איש ירושלים ואף הסמ"ג כתב בשם ר' יודא שלבו נוקפו להחמיר כדעת סה"ת ולא להקל. שוב מצאתי בדרשות מהרי"ל שכתב שם וז"ל אמר מהר"י סג"ל דיש מרבותינו אומרים שיורי עצי אש מי"ט ראשון אסורים להבעיר בשני כמו ביצה שנולדה בזה אסוכה בזה והקשה מה"רי סג"ל מאחר דבי"ט של גליות הנשאר מהבערת שחרית מותר בצהרים באותו יום א"כ ה"נ ממ"נ יהא מותר בשני אם הן קדושה א' ואם שתי קדושות מכ"ש יהא מותר עכ"ל והנה יראה מדעתו שהטעם הוא בודאי משום הכנה לחוד ומש"ה מותר בצהרים דלא שייך איסור הכנה ביומיה אבל לא נהירא להקל דשמא הטעם הוא משום נולד ואסור אף ביומיה כדפרי' ואף לפי דבריו שהטעם הוא משום הכנה לא שייך להתיר ביום ב' משום יומא אריכתא להקל כדפרשי' שהרי הס"ת והסמ"ג כתבו להדיא לאיסור ביום ב' דר"ה