ים של שלמה על ביצה יא

א דין ביצה שנולדה בי"ט אפי' בי"ט דעלמא שאינו אחר השבת וכן בשבת דעלמא שאינו אחר י"ט בכל ענין הביצה אסורה אפי' בתרנגולת העומדת לאכילה אבל השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות אפי' בי"ט שאחר השבת מותרות. וחלב שנחלב בי"ט ע"י כותי שרי ובשבת אסור אף בי"ט שלאחריו עד יום ב' ואז שרי אפי' הוא י"ט שני

ביצה שנולדה בי"ט בש"א תאכל ובה"א לא תאכל בש"א שאור בכזית וחמץ בכותבת ובה"א זה וזה בכזית ומסיק בסוגיא דלא מבעיא תרנגולת העומדת לגדל ביצים דאסורה משום נולד ואפשר דאף ב"ש מודים שאסור אלא אפי' בתרנגולת העומדת לאכילה ואפ"ה אסור לב"ה כדאוקמא רבה דבי"ט שחל להיות אחר השבת עסקינן ומשום הכנה וקסבר רבה כל בילה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ואזיל רבה לטעמיה. דאמר רבה והי' ביום הששי והכינו את אשר יביאו חול מכין לשבת וחול מכין לי"ט ואין י"ט מכין לשבת ואין שבת מכינה לי"ט א"ל אביי אלא מעתה י"ט דעלמא תשתרי גזירה י"ט דעלמא אטו י"ט דלאחר שבת. שבת דעלמא תשתרי גזירה משום שבת אחר י"ט ומי גזרינן והתניא השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותר לאכלן בי"ט פי' אפי' בי"ט אחר השבת ואם איתא נגזור משום הנך דמתילדין ביומייהו א"ל ביצים גמורות במעי אמן מילת' דלא שכיח ומיל' דלא שכי' לא גזרו ביה רבנן וכן הלכה דביצה שנולדה בשבת או בי"ט אסורה בכל ענין אפי' בי"ט או שבת דעלמא אבל הבצים שמצא בתוך התרנגולת שרי בכל ענין אפי' בי"ט אחר השבת וכן דעת כל המחברים ודלא כר' אפרים שאוסר כי לא שייך הכנה אלא בלידה ורבים מקשים בשבת אמאי צריכין לגזירה תיפוק לי' דאסורה משום מוקצה ול"ת ס"ל אפילו למאן דשרי במוקצה אסור בנולד ואפי' לדעת הר"יף וסיעתו דלא מחלקין בין נולד למוקצה וס"ל מאחר דק"ל כר"ש דשרי במוקצה בשבת אפי' בנולד ק"ל דשרי מ"מ הוא מוקצה דס"ל להרי"ף דהוא אסור בשבת אפי' היכא דלא דחיי' בידים א"כ הנולד ממנה לא עדיף והייתי מוכרח לתרץ בימי חורפי דאיירי שיש חולה בין השמשות דאינו מוקצה לאכילה וא"כ מן הדין הביצה נמי שרי דאוכלא דאיפרת הוא ולא אסרו אלא משום גזירה. שוב ראיתי בדברי הר"ן שכתב וז"ל תרנגולת העומדת לגדל ביצים יצתה מתורת אוכל לגמרי וביצה שלה אעפ"י שהוא אוכל גמור ואפי' חישב לאוכלה מע"ש מ"מ נולד הוא ומיתסר אבל תרנגולת העומדת לאכילה משום איסור שבת לא יצתה מתורת אוכל דאיסורא הוא דרביע עליה כאריה בעלמא הילכך לא מיתסרא משום מוקצה אלא היא דאסירא אבל ביצתה דלא נאסרה מעולם שריא והיינו נמי ההיא דחולב אדם עז לתוך הקדרה דבעז העומדת לאכילה עסקינן ומ"ה נהי דעז מיתסרא לה מחמת איסורו של שבת חלבה לא נאסר לעולם ע"כ וכ"כ בפ' חבית בשם הרמ"בן אכן הרי"ף כתב דדווקא בי"ט הוא דשרינן לחלוב עז בתוך הקדרה אבל לא בשבת דדוקא אשכול דשרי באכילה הוא דשרינן לסחוט אותה לתוך הקדרה אבל לא עז ושם נאריך בזה אי"ה ואפי' בי"ט דשרי דוקא עז העומדת לאכילה אבל העומדת לחלבה או לגדל ולדות לא מבעיא החלב שנחלב ע"י ישראל דאסור אלא אפי' נחלב ע"י כותי שלא לדעתו ואינו מכירו אפ"ה אסור בין נחלב לתוך הקערה בין לתוך הקדירה בין נחלב בשבת בין נחלב בי"ט אסורה משום נולד והא"ז אוסר החלב שנחלב בשבת אפי' בי"ט הבא אחר השבת (משום הכנה) אבל בי"ט שני שרי אכן דעת מהר"יל להתיר והא לך התשובה שכתבתי בשכבר והשבתי לשואלי וז"ל חלב שחלבה הכותית בשבת או בי"ט אי שרי לעשות ממנה פלא"דין בחג השבועות או לא תשובה יראה הדבר צריך דקדוק כי מלשון סתמא דגמרא משמע שאין איסור בדבר ולא אמרו בפ' חבית שמותר לחלוב דוקא בתוך קדרה שיש בה מאכל אלא שהחולב הוא ישראל ואסור למיעבד משקה בי"ט ואי לא הי' בה לאוכל הוה כעביד משקה אבל בגוף החלב משמע שאין בה שום צד איסור דסתמא קשרי אבל יש מן המפרשי' שכתבו דלא שרינן האי חלבא אלא בעז העומדת לאכילה אבל עז העומדת לחלבה אסורה כמ"ש הס"ת והסמ"ג ואומר מני לא מבעי' לאותן דס"ל דאין הלכה כר"ש במוקצה אלא בשבת אבל בי"ט ק"ל כר"י א"כ אסורה חלב אגב אמה משום מוקצה כדאמר ר"כ עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ותורא לרדיא ותמרי דעיסקא באנו למחלוקת ר"י ור"ש אלא אפי' לפי דעת ר"ת דפסק כר"ש אף בי"ט מ"מ חלבה אסורה משום נולד אם לא היתה הבהמה עומדת לאכילה אף שדעת הרא"ש והטור בנו דבין מוקצה בין נולד שרו אף בי"ט אכן בה"ג פסק לאיסור וכן הוכיח ר"ת בראי' ברורה מהני גרעיני דפרסייתא דאסירי וכן דעת הסמ"ק וכן פסק בא"ז דאפי' החלב היוצא ע"י כותי או ממילא אסורה על בי"ט כשאינו עומדת לאכילה אלא שהאש"רי והטור לא חלקו בזה וכתבו סתמא דמותר לחלוב בתוך הקדירה שיש בו אוכלין והכלבו כתב י"א אפי' עז העומדת לחלבה אין חלבה מוקצה אם אינה עומדת לגבן ולייבש הגבינות לסחורה דומיא דתרנגולת העומדת לגדל ביצים ולגדל האפרוחים וכן דעת הר"ז ע"כ ואין זה אלא נביאות דמנין לנו להקל מסברת הכרס כי משמע בגמ' דתלוי בעומדות לחלבה לחוד וראיתי בדברי הר"ן בפ' חבית שכ' בשם הרמב"ן דשרי לחלוב לתוך הקדירה אפי' בשבת אפי' למאן דאית ליה מוקצה ונולד שרי שאין מוקצה מחמת איסור הבא מחמת עצמו כגון זה דלא דחיי' בידים כגון נר אינו אוסר אלא בעוד האיסור עליו אבל האי חלב שנחלב בהיתר ונסתלק ממנה האיסור לגמרי אפילו תאמר שהעז אסורה משום מוקצה חלבה אין בה איסור ולפ"ז שרי האי חלב שחלבה הכותית אף בשבת שהני לא איתעביד בה איסורא שהכי שרי לומר לכותי לחלוב הבהמה בשבת משום צער ב"ח אכן ראייתו שהביא הרמ"בן מהא דאמרינן בפ"ק דביצה שבת דעלמא תשתרי ומשני גזירה משום שבת אחר י"ט אלמא אעפ"י דבשבת אסורה התרנגולת משום איסור שחיטה אפ"ה הביצה שיצתה ממנה נסתלק ממנה איסור מוקצה וראי' זו דחוי' היא דהתם איירי להדיא בתרנגולת העומדת לאכילה דלא שין ביה איסור נולד כלל דאוכלא דאיפרת הוא ואף שאסורא בשבת איכא לאוקמא שהיה חולה בין השמשות א"נ כמר שתירץ הר"ן בריש ביצה דלא שייך איסור נולד אלא בתרנגולת העומד' לגדל ביצים דנסתלק ממנה תורת אוכל לגמרי אבל בתרנגולת העומדת לאכילה דאית בה תורת אוכל א"כ הביצה הבא ממנה אוכלא דאיפרת הוא ואע"פ שאסורה התרנגולת בשבת איסורא הוא דרביע עליה ואינה אסורה משום מוקצה אלא היא לחוד אבל הבא ממנה לא נאסר כי לא נפקא מתורת אוכל ולא שייך איסור נולד בביצה וכן בחלב של עז העומדת לאכילה דשריא החלב אף בשבת ע"כ א"כ לע"ז אין לנו היתר בחלב שחלבה הכותי' דהא פרות שלנו אינן עומדת לאכילה אלא לחלבן. אבל בדרשות מהרי"ל כתבו ז"ל מהר"י סג"ל הוכה (היתר) בחלב שנחלבה בי"ט ראשון של עצרת או בשבת שלפניו ה' בסיון ע"י כותים לאוכלה בשני בשבת שהוא י"ט שני ואומר מהרי"ל דאית' בהג"ה באשר"י מא"ז דאין לדמותו לביצה והטעם משום דיש היתר ע"י אמירה לכותי משום צער ב"ח דבהמה לא אסח דעתי' מיני' כמו ביצה ע"כ אכן בהג"ה אשר"י בריש ביצה כתב לאיסור בשם א"ז ועיינתי בא"ז הגדול שהאריך לאיסור ואולי ט"ס הוא ובספר אחר מצא להיתר סוף דבר פסק מהרי"ל להיתר משום טעם זה ויפה כתב ועוד אסייע לדבריו דאינו דומה לביצה שאינה עומדת בכל יום להוליד ביצה משא"כ בעז ופרה שעומדת בכל יום לחלוב אותן ומשום צער ב"ח שרי נמי לומר לכותי לחלוב הבהמה בשבת א"כ אין שום שם נולד עלי' כלל לא בשבת ולא בי"ט וע"מ החלב שנחלב בשבת אסור לכ"ע משום משקים שזבו כמ"ש הטור (בסי' ש"ך) וכן המנהג אכן בי"ט אין להחמיר מאחר דשני ביה אוכל נפש ובה"ג דר"י גאון התיר אפי' לכתחילה סחיטה בי"ט וכל מידי דמשתי באפיי' ובישול ונהי שהאחרוני' אסרו ולא התירו לחלוב אלא לתוך הקדירה ואשכול של ענבים לתוך הקערה מ"מ במידי דאתי ממילא אין להחמיר בי"ט כמו בשבת וא"כ האי' חלב שחלבה כותית בי"ט שרי אכן החלב שנחלב בשבת אסורה בי"ט שלאחריו משום הכנה וכאשר פסק באז"ג ובזה לית ביה ספיקא ומש"ה לא התיר מהרי"ל החלב שנחלב בשבת אלא ביום שני של י"ט ולא ביום א' אבל החלב שנחלב ביום א' של שבועות התיר באותו יום גופיה דא"ל אף החלב שנחלב ביום א' לא התיר אלא ביום ב' דא"כ הלא ביצה גופה שנולדה בראשון שרי בשני ולמאי כתב שאינו דומה לביצה אלא כדפרישית עכ"ל התשובה

ב דין חלב של בהמה העומדת לאכילה ונחלב לתוך הכלי בי"ט ולא לתוך הקדירה אסורה ועוד בארנו דתלישה מן המחובר אסור בי"ט ולא התירו בי"ט רק מלישה ואילך

פסק כתב הרא"ש וז"ל ויראה מה שתפס הרי"ף ז"ל שינויא דרבה עיקר אע"ג דר' יוחנן אית לי' נמי טעמא דמשקין שזבו משום דנראה לו גזירה רחוקה לדמות ביצה למשקין שזבו אד לפירות הנושרים כדמפרש בגמרא משום דביצה בלועי ופירות מיגלו וקיימי וביצה אוכלא ומשקין לאו אוכלא הילכך נ"ל לפרש משום הכנה כיון דק"ל הלכה כרבה דאית לי' הכנה ע"כ ומהא שמעינן כל היכא דמיגלו אית לן למיגזר משום פירות הנושרין או משקין שזבו אפי' היכא דלא שייך טעמא דהכנה כגון חלב של בהמה העומדת לאכילה ונחלב לתוך הכלי ולא לתוך הקדירה דאסורה החלב גדרה משום משקין שזבו דחלב כמי משקין הוא ולזה כיון הרא"ש במ"ש שהרי"ף לא כתב טעמא דמשקין שזבו משום שגזירה רחוקה והיא) אבל היכא שגזירה קרובה ראוי לחוש לדברי ר' יוחנן דהילכתא כוותי' ברוב דוכתי' ואהא דמסקינן בסוגיא גזירה שמא יעלה ויתלוש כתבו התו' תימא דלקמן גבי כותי שהביא דורון לישראל אמרינן אם יש במינו במחובר אסור ופיר"שי משום דאתקצאי לב"ה אתקצאי לכולא יומא והשתא תיפוק לי' משום טעמא דהכא וי"ל דלקמן מיירי דבעי מרא וחצינא דלא שייך טעמא שמא יעלה ויתלוש דאדכורי מדכר הואיל ואינו יכול בקל לתלוש וראיי' מדאמרינן במס' שבת כותי שהדליק את הנר משתמש ישראל לאורו ואם בשביל ישראל אסור להשתמש לאורו ואמאי לא חיישינן שמא ידליקנו ישראל בעצמו אלא אדכורי מדכר ומה"ט אכל הכ"א ממי"ץ דג שצלאו שפחתו בשבילה דלמאי ניחוש דהא לא צלאתו בשבילו וכ"ת (שמא) יצלנו בעצמו הואיל ואיכא