ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א צט

בבעה"ט פ' בשלח, ולא קרב זה אל זה, וקרא זה אל זה קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, ושמעתי קצת ממו"ח הגאון ר' עמרם בלום זצ"ל והוספתי נופך משלי, דענין קדוש היינו מופרש ומובדל מכל תועלת פרטי ומכל כבוד עצמו, כמ"ש הגאון ר' שלמה קלוגר זצ"ל בשו"ת קנאת סופרים לבאר המשך הפסוקים בר"פ קדושים, קדושים תהי' כי קדוש אני ה' אלקיכם איש אמו ואביו תיראו, עפ"י מה שאחז"ל בפ' יודוך ה' כל מלכי ארץ, דבשעה שאמר הקב"ה אנכי ה' אלקיך אמרו לכבוד עצמו הוא דורש וכשאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו לדברו' הראשונות, וז"ש קדושים תהי' שתהי' פרושים ומובדלים מכל תועלת פרטי ולא תדרשו לכבוד עצמכם, כי קדוש אני ה' אלקיכם, פרוש ומובדל מכל תועלת פרטי ואיננו דורש לכבוד עצמי, והראי' לזה שהרי אמרתי, איש אמו ואביו תיראו ודו"ק ודפח"ח וז"כ המסורה הגם ולא קרב זה אל זה, שבתחלה חולקים הצדיקים זא"ז וכנראה שכל א' כוונתו לתועלת פרטי ולכבוד עצמו הוא דורש, מ"מ בסוף, וקרא זה אל זה קדוש קדוש ה' צבאות, כשם שהוא פרוש ומובדל מכל תועלת פרטי וכבוד עצמו, כך גם אנו צריכים להתדמות אליו יתב' ולהיות פרושים ומובדלים מכל תועלת פרטי וכבוד עצמיי, אלא צריכים אנו לראות התועלת הכללי והתכלית הנרצה לברר האמת ולכן כיון שכל א' כוונתו לש"ש ולא לשום תועלת פרטי הכל הולך אחר הכוונה הזאת שמאחד אותם והי' לאחדים בלי פירוד לבבות ולכך כל כנסי' שהיא לש"ש סופה להתקיים וא"ש:

(ז) שם ר' יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני. כתב בס' בית שמואל אחרון פ' מטות וז"ל:

והנה קשה בשלמא עונש שיהי' עני שפיר כיון שהי' יכולת בידו לקיים את התורה מעושר ולא קיים לכן עונש שלו שיהי' עני אבל העונש סופו לבטל התורה מעוני למה והלא הבחירה חפשית ואין הקב"ה מביא תקלה לאדם וכו' ואמרתי ליישב עפ"י מ"ש הרמב"ם ז"ל ע"פ עת לעשות לה' הפרו תורתך, דאף דבא לטמא אין מסייעין לו מן השמים מ"מ אם השי"ת רוצה לייסר את האדם בשביל איזה עבירה שעשה וכל זמן שעוסק בתורה זכות התורה מגין עליו ואין הקב"ה יכול לענוש אותו מגלגל לו הקב"ה ביטול תורה כדי שיענוש אות וזה פירוש עת לעשות לה' ר"ל כשהקב"ה רוצה לנקום מן האדם, הפרו תורתך, מביא לו ביטול תורה כדי שינקום ממנו, וזה פי' כל המבטל את התורה מעושר וא"כ העונש שלו שיהי' עני ואם יעסוק בתורה לא יהי' עני דאורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד, לכך אמר סופו לבטלה מעוני דקב"ה מגלגל עליו ביטול תורה כדי שיהי' לו עוני עכ"ד ודפח"ח ואמנם לענ"ר כוונה אחרת יש בדברי התנא ובזה יתיישב גם מה שהקשו כולם דהלא עינינו הרואות שיש ת"ח שכל ימיהם לומדים תורה מתוך הדחק ואיך נתקיים בהם המשנה ויש עשירים שמבטלים התורה מעושר ובכ"ז הם עשירים כל ימיהם ועיין מ"ש בזה בס' דברי שאול על אגדות הש"ס מהגאון מלבוב מהרי"ש נ"ז זצ"ל דף קל"ד ע"ד, ובס' מגן אבות מהגאון ר"ש קלוגר זצ"ל על משנתנו ע"ש), לכן נלע"ד דכוונת התנא על חיזוק ת"ח ותלמידיהם דהיינו מקיים את התורה כי מי שמחזיק ת"ח ותלמידיהם הוא המקיים את התורה שלא תאבד זכרה מישראל, ועיין בתוס' סוטה דף ל"ז ע"ב בד"ה ר"ש וכו' בשם ירושלמי כתיב אשר לא יקים את דברי התורה וכי יש תורה נופלת וכו' ר' אחא בשם ר' תנחום ב"ר חיי למד ולימוד שמר ועשה והיתה סיפוק בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור, ר' ירמי' בשם ר' חיי ב"ר אבא לא למד ולא לימד לא שמר ולא עשה ולא היתה סיפוק בידו להחזיק והחזיק הרי זה בכלל ברוך עכ"ל יעו"ש, וע"ז קאמר התנא כל המקיים את התורה מעוני דהיינו שלא הי' סיפוק בידו להחזיק ואעפי"כ החזיק ת"ח כי צמצם מפיו ומשאר צרכיו כדי להחזיק ת"ח ותלמידיהם, הנה איש כזה בודאי דסופו לקיימה ולהחזיק ת"ח מעושר, דמה אם הי' עני ולא סיפוק בידו להחזיק אעפ"כ החזיק, מכש"כ אם יתעשר אח"כ בודאי שיקיים התורה ויחזיק ת"ח, אבל כל המבטל את התורה מעושר, דהיינו שהי' סיפוק בידו להחזיק ת"ח ולקיים התורה ואעפ"כ לא החזיק, איש כזה בודאי שסופו לבטלה מעוני, דמה אם הי' עשיר ביטל את התורה ע"י שלא החזיק ת"ח מכש"כ אם יעני אח"כ בודאי שיבטל התורה ולא יחזיק ת"ח וא"ש ודו"ק. (ח) שם במשנת בן זומא איזהו עשיר השמח בחלקו שנא' יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב, פי' בס' מדרש שמואל ז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו כלומר שהוא שמח בחלקו שהוא צריך אליו בהכרח ולא יבקש מותרות רק יגע וטרח כדי אוכלו לבד כי זהו חלק הצריך בהכרח אליו שמבלתו לא יוכל להתקיים וע"ז אמר שנאמר יגיע כפיך כי תאכל כלומר כשאתה לא תיגע להעשיר רק שיעור אכילתך לבד, וזהו כי תאכל דקאמר, עליך נאמר אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז שאינו נצרך לבריות רק נהנה מיגיעו וטוב לך לעוה"ב, לפי שאחר שיגיע שיעור אכילתו, את כל העודף מן היום יניח לו למשמרת לעסוק בתורה עכ"ל. ועיין בס' בית שמואל אחרון פ' בראשית שנגע בקצה המטה ביערת דבש הפירוש הזה, ומן התימה שלא ראה דברי המדרש שמואל כאן במקומו. (ט) שם ר' יהודא אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון. כתב בס' מדרש שמואל ז"ל. ומתוך דברי הרב מתתי' היצהרי ז"ל משמע הוי זהיר בלימוד אשר למדת לקיימו לפי ששגגת לימוד ששגגת במה שלמדת ולא קיימת אותו עולה זדון' כי עמי הארץ ממך יראו וכן יעשו בזדון, והם אינם יודעים שאתה לא עשית אלא בשוגג, נמצא ששוגג שלך יעלה לזדון אחרים ע"כ. וע"ד זה שמעתי שאמר דהע"ה ואתה נשאת עון חטאתי והל"ל ואתה נשאת עוני וחטאתי, אמנם הכוונה העון שעש אחרים במזיד ונמשך ונגרר מחטאתי מהשוגג שלי שחטאתי עכ"ל הטהור -- ובעמדי במקהלים אמרתי לפרש בזה הפסוקי' בתהלים קאפ' י"ט גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב וגו' עד ונקיתי מפשע רב והנה רב טובך אשר צפנת, ועקב הוא כמו עקב אשר שמע אברהם בקולי ע"ש ולפע"ד י"ל שכך אמר דוד גם עבדך נזהר בהם בשמרם, היינו שהי' נזהר מאוד בשמירת המ"ע והל"ת שלא תבוא תקלה על ידו אפי' לחטוא בשוגג, עקב רב, בשביל העם רב אשר יסובבוהו תמיד, וחטאו בשוגג. יעלה לזדון אחרים כנ"ל, ורב הוא כמו פן יהרסו אל ה' לראות וכפל ממנו רב (שמות י"ט כ"א) ופי' האבן עזרא ז"ל ונפל ממנו עם רב ויתורגם בל"א (איינע גראססע פאלקס-מאססע) אמנם אע"פי שאני נזהרתי מאוד אעפ"כ שגיאות מי יבין ואי אפשר לאדם להזהר שלא יפול ברשת השגיאה ע"כ אבקש אליך ה' אתה נקני מנסתרות שנסתרו ממנו ולא ידעתי בחטאי בשגגה, ואם תנקנו מנסתרות ומשגיאות אזי אנצל משני מיני חטאים א' תחטא גופא בשוגג שגם