ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א צח

לז"א ויט שכמו לסבול, כלומר אחז במדת סבלנות לסבול הכל, ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ולא משיבים, ועי"כ אפשר להיות מנוחה לו מכל אויביו מסביב, וז"ש וירא מנוחה כי טוב לעסק התורה, ולכן ויט שכמו לסבול הכל ולשתוק לכל הזלזולים והבזיונות שעושים לו שונאיו ומתנגדיו וא"ש, נמצא בלא מדת סבלנות ושפלות רוח (כפי' רש"י על ומשה הי' עניו וגו' שפל וסבלן) א"א לעסוק בתוה"ק, וז"ש ר"מ הוי ממעט בעסק, כלומר הוי ממעט במחלוקות ומריבות, ע"ד שכתוב בפ' תולדות ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו (ופירש"י נתעסקו עמו עלי' במריבה וערעור), ועסוק בתורה, כי ע"י שתמעט במריבות, יהי' לך מנוחה לעסוק בתורה, וא"ת מה אעשה בקמים עלי מרעים לז"א התרופה לזה, והוי שפל רוח בפני כל אדם, כלומר תקנה בלבך מדת הכניעה והסבלנות, ואז תוכל לעסוק בתוה"ק באין מפריע וא"ש. (ג) עוד שם ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך, יבואר עפ"י מ"ש חז"ל בברכות דף ה' כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו שנא' נאלמתי דומי' החשיתי מטוב וכאבי נעכר ואין טוב אלא תורה שנא' כי לקח טוב נתתי לכם וגו' ופי' בס' עץ יוסף כל שאפשר לו לעסוק בתורה וכו' כלומר שהוא ברצונו אינו רוצה לעסוק בתורה הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין וקשין ועוכרין אותו שאע"פ שירצה לעסוק בתורה לא יוכל מכובד היסורין הקשין לא יתנוהו השב רוחו יעו"ש, וז"ש ואם בטלת מן התורה שאתה ברצונך לא תרצה לעסוק בתורה, יש לך בטלים הרבה כנגדך, ר"ל הקב"ה יביא עליו יסורין מכוערין הרבה ש שיבטלו אותך מלימוד התורה "כנגדך" פי' כנגד רצונך שאע"פ שתרצה לעסוק בתורה לא תוכל מכובד היסורין הקשין, ומ"ש ואם עמלת בתורה וכו' יתבאר עפ"י מ"ש בס' תורת משה ממרן החת"ס ז"ל בפ' בחקתי בפסוק אם בחקתו תלכו ופירש"י שתהיו עמלים בתורה דהנה המפורשים הקשו הא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ותירצו שכר עבור המצוה גופא ליכא אבל שכר טרחתו שטרח עצמו עבור המצוה איכא וז"ש אם בחקתי תלכו פי' שתהיו עמלים בה ותטרחו אתכם בשביל התורה עבור זה ונתתי גשמיכם בעתם אבל לא עבור גוף המצוה כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כנ"ל עכ"ל יעו"ש, וז"ש ר"מ ואם "עמלת" בתורה יש לו שכר "הרבה" (ר"ל שכר כפול ומכופל בעוה"ז ובעוה"ב) ליתן לך, כי עבור העמל והטורח בתורה איכא שכר גם בהאי עלמא וא"ש: (ד

) שם ר' יוסי אומר כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות: המפורשים מדקדקין בתיבת גופו שהוא מיותר לכאורה והול"ל בקיצור כל המכבד את התורה מכובד על הבריות וכל המחלל את התורה מחולל על הבריות ומה רצה התנא במלת גופו, והנה עוד יל"ד על אומרו את התורה והול"ל בקיצור כל המכבד התורה כו' וכל המחלל התורה כו', לכן נ"ל דכוונת התנא דכל את היינו לרבות הטפל כמ"ש חז"ל בפסוק ולא יאכל את בשרו דשור הנסקל את הטפל לבשרו ומאי ניהו עורו, וכן בפ' וערלתם ערלתו את פריו את הטפל לפריו ומאי ניהו שומר לפרי, וה"נ את התורה היינו המעיל של הס"ת דהיא טפל להס"ת, וז"כ התנא כל המכבד "את" התורה, דמכבד ומנשק גם המעיל של הס"ת שהוא טפל ולבוש אל הס"ת, בשכר זה מדה כנגד מדה, גופו דייקא שהוא לבוש אל הנשמה, דהנשמה הוא עיקר האדם והגוף הוא בבחינת לבוש אל הנשמה, ג"כ מכובד על הבריות, דהבריות מכבדים גם גופו ודואגים עבורו לפרנסו ולהחזיק גופו במאכל ומשתה וכל דבר אשר יחסר לו, אמנם כל המחלל "את" התורה דהיינו שאינו מכבד ומחבק ומנשק המעיל של הס"ת שהוא בבחי' לבוש אל הס"ת, אזי עונשו ג"כ מדה כנגד מדה אשר גופו שהוא לבוש לנשמתו, מחולל על הבריות ואין דואגים עבורו להחזיק גופו ולתומכו ולסעדו בכל מילי דמיטב וא"ש ודו"ק: (ה) שם בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, דרשתי במקהלות לעת הצורך, דכוונת התנא שירוץ האדם למצוה קלה דהיינו שירוץ לבהכנ"ס להתפלל מנחה ומעריב בצבור שזהו מצוה קלה על האדם לעשותה דאין בה חסרון כיס וגם אינו צריך כ"כ התגברות נגד היצה"ר כמו לילך לבהכנ"ס לתפלת השחר שכ' בשו"ע יתגבר כארי וכו' לכבוש תאות שנה של שחרית המונעתו מלילך לבהכנ"ס, וז"ש הוי רץ למצוה קלה להתפלל מנחה ומעריב בביהכנ"ס ובאותו שעה תהי' בורח מן העבירה, לישב בבית המשתה ולשחק במשחק הקארטין ר"ל, וע"ז אמר התנא שמצוה קלה זו של תפלת מנחה ומעריב בבהכנ"ס שהיא קלה על האדם לעשותה, גוררת מצוה חמורה וקשה על האדם לעשותה דהיינו נתינת צדקה שהיצה"ר ושאור שבעיסה מעכב מלעשותה כי עפ"י הרוב בשעת תפלת מנחה ומעריב הולכים אנשים לקבץ בביהכנ"ס נדבות אחב"י לעניים העוברים ושבים מכפר לכפר ומעיר לעיר, ועל נתינת צדקה שקשה על האדם לעשותה, כבר מקבל האדם שכר גדול כמ"ש חז"ל לפום צערא אגרא, ועבירה של ישיבת בתי משתאות ומשחק הקארטין ר"ל, גוררת עבירה של ביטול תפלת מנחה ומעריב כידוע, וע"ז מגיע להאדם עונש גדול כמבואר בגמ' ובסה"ק וא"ש ודו"ק

(ו

) שם ר' יוחנן הסנדלר אומר כל כנסי' שהיא לש"ש סופה להתקיים וכל כנסי' וכו' אין סופה להתקיים, עיין בס' מד"ש בשם, הר"י אברבנל ז"ל שהנה בכל קיבוץ עפ"י הרוב כל א' אומר דעתו וכל א' רוצה שיקבלו דעתו, אמנם כל א' פונה לדרכו לפי תועלתו הפרטי, ועי"ז יולידו קטטות ומריבות כ"פ, כי איך אפשר שיהיו כולם מכוונים לדעת אחת, ולכן כל כנסי' שאינה לש"ש אין סופה להתקיים, משא"כ אם כל א' כוונתו לש"ש ואז היראת שמים ואהבת השם שבקרבם מאחד אותם והיו לאחדים אחר שכל א' כוונתו אל התכלית הטוב, ואז כולם יבחרו במה שהוא טוב, וכל א' יביט אל תועלת הכללי (געזאממט אינטערעססע) ולא אל תועלתו הפרטי (אייגענע אינטערעססע), וזהו סופה להתקיים. משא"כ באם אינו לש"ש, והוא נכון מאוד, ועיין בס' מקוה ישראל על פ"א, שמביא בשם בעל עקידה ז"ל בפסוק משלי, נפש רשע אותה רע לא יוחן בעיניו רעהו, כלומר רעהו רשע כמותו (כמ"ש רש"י ז"ל בפ' למה תכה רעך רשע שכמותך) והטעם כי כל רשע יש לו תאוה בפ"ע ותאותו של זה אינו תאותו של זה, משא"כ הצדיקים כל פניות שהם פונים אינו אלא לימין ה' עושה חיל, וכל כוונתם לש"ש, ולכן אף אם בתחלה חולקים זע"ז עכ"ז אהבה בסופו כמ"ש חז"ל בפ' את והב בסופה בסוף הם נעשים אוהבים זל"ז מפני שכל א' כוונתו עכ"פ לברר האמת יעו"ש, וזה כוונת המסורה המובא