ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א צז

מקום לומר דנוח לאדם שנברא משום דאמרינן בקידושין תלמוד גדול יותר מן המעשה הרי יכול להשיג יותר ע"י לימוד בתורה, ובזה פי' מאמרם ז"ל בפ"ב דברכות כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא, דהנה הטעם דתלמוד גדול שהלימוד מביא לידי מעשה וזה שייך במי שלומד תורה לשמה לשמור ולעשות ולקיים משא"כ מי שלומד שלא לשמה תכליתו של לימוד זה אינו להביא לידי מעשה א"כ הדרן לכללא לזה ודאי מעשה עדיף והויין עבירות מרובים מן העשים לכן דייק רבא דהלומד שלא לשמה הרי היא בכלל נוח לאדם שלא נברא כסברת מהרש"א הנ"ל וק"ל ע"כ דפח"ח, ויש לפרש בזה פסוק ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, דלכאורה כיון שנמנו וגמרו נוח לאדם שלא נברא שלא ביושר ושלא בצדק ברא ה' את האדם אך כיון דהתלמוד גדול מן המעשה א"כ טוב לאדם שנברא כדברי האו"ח בשם המפורשים הנ"ל, וזאת הסברא אהני לי' להבורא י"ת שע"כ בצדק וביושר ברא את האדם, וז"ש ה' חפץ למען צדקו, דהיינו למען שיהי' הצדק אתו במה שברא את האדם, לכן יגדיל תורה ויאדיר, ר"ל לכן הגדיל התורה והאדירה שיהי' התלמוד גדול מן המעשה וממילא יהי' טוב לאדם שנברא וא"ש ודו"ק. קונטרס "נחלת אבות" כולל ליקוטים לפרקי אבות. (א) פ"ד ראב"י אומר העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד, העובר עבירה אחת קונה לו קטגור אחד, תשובה ומעש"ט כתריס בפני הפרענות. וצ"ב לכאורה כ"ז פשיטא ומה קמ"ל הלא קרא כתיב אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וכו' ואם לא עשה מצוה איך ימליץ ובע"כ ע"י עשיית מצוה קונה לו מליץ וכן מ"ש העובר עבירה א' ג"כ פשיטא הלא זה עסקו של שטן יורד ומסית עולה ומסטין, וכן מ"ש תשובה ומעש"ט כתריס וכו' ג"כ פשיטא כמבואר בכמה מקראות בתנ"ך -- עיין בס' מדרש שמואל שפירש דהתנא דקדק באומרו אחת לומר שאפי' לא קיים אלא מצוה אחת (וכל ימיו בעבירה) והמצוה היא יחידה עם כל זה נבראת ממנה פרקליט אחד להליץ בעדו וכן מי שכל ימיו הי' צדיק ולא עבר רק עבירה אחת לבד קנה לו קטיגור אחד וכו' עיי"ש בכל דבריו, ולפענ"ד י"ל לפי"ז בדרך דרוש כוונת התנא שסיים תשובה ומע"ט כתריס וכו' עפי"מ שחקר רבינו הפמ"ג ז"ל בסוף ספרו תיבת גומא עה"ת דאם עשה אלף מצות ועבירה אחת הו"ל לומר דבטל העבירה ברוב מצות וכמ"ש אחר"ל וילפי' מינה ביטול חד בתרי ומכ"ש באלף, וא"כ לפי"ז יקשה איך אמר התנא העובר רק עבירה אחת וכל ימיו עסק במצות קונה לו קטיגור א' הלא הו"ל לומר דבטל העבירה באלף מצות ובכל ביטול קיי"ל דהמיעוט כמאן דליתא דמיא, אמנם אפשר לומר כיון שאפשר לו לעשות תשובה על העבירה שעשה וכמ"ש בפ' נצבים כי קרוב אליך הדבר וגו' א"כ הוי בגדר דבר שיש לו מתירין וכל דשיל"מ אפי' באלף לא בטיל, וז"ש התנא והעובר אפי' רק עבירה אחת וכל ימיו עשה מצות ג"כ קונה לו קטיגור אחד, אמנם ע"ז קשה מדוע לא נימא דבטל העבירה באלף מצות שעשה כבר, לז"א תשובה ומע"ט כתריס וכו' א"כ כיון דאפשר לו לעשות תשובה הוי בגדר דשיל"מ וכל דשיל"מ אפי' באלף לא בטיל וא"ש

ועפ"י פי' המד"ש הנ"ל אמרתי ליישב קושי' שמובא בס' דורש לפרקים על פ"א אמאי המצוה והעבירה בסוג א' שבמצוה קונה פרקליט אחד ובעבירה ג"כ אחד הא במצוה הקב"ה מצרף מחשבה למעשה והי' לו לקנות שני פרקליטין אחד במחשבה ואחד במעשה (ומ"ש ע"ז בשם ספר "בשם בצלאל" הוא דחוק למעיין) ולפי פי' מד"ש דכוונת התנא העושה בכל ימיו רק מצוה אחת וכל ימיו בעבירה ג"כ קונה לו פרקליט אחד מיושב שפיר דהא טעם דמחשבה טובה מצרף הקב"ה למעשה ומחשבה רעה אין מצרפה למעשה כתב בס' עיון יעקב קידושין דף מ' בשם של"ה הקדוש על מ"ש התוס' שם בדף ל"ט דבעכו"ם הוי איפכא, והטעם דכל אחד אוקי אחזקת אבותיו שבישראל החזקה שלא יעשה הרעה וחזקה שיעשה הטוב משא"כ בעכו"ם יעו"ש, וא"כ לפי"ז התינח במי שעוסק במצות ומונע עצמו מעבירות, משא"כ כאן דמיירי התנא במי שכל ימיו בעבירה ולא עשה רק מצוה אחת א"כ כבר איתרע חזקה דאבהתי' וממילא מחשבה טובה אינו מצטרף למעשה וא"כ שפיר קאמר התנא דקונה לו רק פרקליט אחד ומיושב שפיר קושי' הס' הנ"ל ודו"ק

ועפ"ד של"ה הקדוש הנ"ל דלכך בעכו"ם מחשבה רעה מצרף למעשה ומחשבה טובה אינו מצרף ובישראל הוי להיפך משום דאוקי כל אחד בחזקת אבותיו כנ"ל, אמרתי לפרש ד' חז"ל במדרש בשעה שקבלו ישראל התורה נתקנאו בהם אוה"ע ואמרו מה ראו אלו להתקרב יותר מאלו מיד סתם הקב"ה את פיהם ואמר להם הביאו לי ספר יוחסין כדרך שבני מביאים שנא' ויתילדו על משפחותם לבית אבותם, דבאמת נמנו וגמרו ב"ש וב"ה דנוח לאדם שלא נברא משנברא, ופי' מהרש"א בח"א דנמנו היינו שמנו המצות ומצות ל"ת הם רבים מן המ"ע דל"ת במנין שס"ה ומ"ע במנין רמ"ח א"כ האדם קרוב להפסד יותר מלשכר ולכך גמרו טוב שלא נברא משנברא, אך כבר כתבו המפורשים להצדיק הבורא ית' שברא את האדם משום דמחשבה טובה מצטרף למעשה ומחשבה רעה אינו מצטרף א"כ במ"ע מנין רמ"ח הוי כפול דגם המחשבה טובה נחשב למצוה בפ"ע משא"כ בל"ת נשאר רק שס"ה דהא מחשבה רעה אינו מצטרף למעשה, והתינח בישראל דאוקי לי' בחזקת אבותיו כנ"ל משא"כ בעכו"ם הוי להיפוך כנ"ל א"כ איך יקבלו אוה"ע את התורה הלא מאחרי דהל"ת מרובים במנין מן המ"ע א"כ קרובים המה להפסד יותר מלשכר, וז"ש חז"ל מיד סתם הקב"ה את פיהם וא"ל הביאו לי ספר יוחסין כדרך שבני מביאים שנא' ויתילדו על משפחותם לבית אבותם, דבישראל תיכף מלידה ומבטן יש להם חזקת בית אבותם, וחזקה שיעשו הטוב ולא יעשו הרע, א"כ מחשבה טובה מצרף למעשה ומחשבה רעה אינו מצטרף, משא"כ באוה"ע יש להם חזקת אבות להיפוך, ואם יקבלו התורה אז טוב להם שלא נבראו משנבראו וא"ש ודו"ק. (ב) שם ר"מ אומר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה והוי שפל רוח בפני כל אדם, יל"פ עפ"י פירוש המפו' בפסוק פ' ויחי, וירא מנוחה כי טוב וגו' ויט שכמו לסבול, דיששכר הי' יושב ועוסק בתורה ולזה צריך מנוחה גדולה, ואיך אפשר להשיג מנוחה הלא הת"ח יש לו שונאים שמדברים עליו לה"ר ומסבבים לו מחלוקת,