ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א צו

כתב וז"ל, אין מעבירין על האוכלין המוצא אוכלין בדרך אינו רשאי לעבור עליהן ולהניחם שם אלא יסלקם לצדדין או יקחם שהולכין אחר רוב עוברי הדרכים ולא נזרקו שם לשם כשפים עכ"ל, וא"כ לפי"ז ה"פ למדנו שאין מעבירין על האוכלין ולמדנו שהולכים אחר רוב עוברי דרכים ולא נזרקו שם לשם כשפים, א"כ לפי"ז טובא קמ"ל אע"ג דמיעוט יש שזורקים שם האוכלין לשם כשפים ואיכא סכנת כשפים ובמקום סכנה לא אזלינן בתר רוב כמבואר ברש"י חולין דף י' ע"א בד"ה אי נמי וכו' עיי"ש (וע' בתשו' נוב"י קמא חלק. אהע"ז סי' י' ע"ש), אפ"ה התיר ר"ג לר"א ליטול הגלוסקין מן הדרך משום שהולכים אחר רוב עוברי דרכים ולא נזרקו שם לשם כשפים, והטעם י"ל משום דאותן הזורקים האוכלין שם לשם כשפים הוי מיעוטא דמיעוטא ובכה"ג אפי' ר"מ לא חייש כדאיתא בגמ' ריש גיטין וא"ש ודו"ק. (ודע דבמדרש רבה סוף פרשת בחקותי נשמט לגמרי הך שהולכים אחר רוב עוברי דרכים, אלא כ"ה הגירסא שם, למדנו ג' דברים שחמצו של גוי מותר לאחר הפסח, שצפה ברוח הקודש ששמו מבגי, ושאין מעבירין על האוכלין עכ"ל עיי"ש, ואפשר דבכיוון השמיטו המדרש מכח קושי' בכור שור הנ"ל דפשיטא דאזלינן בתר רובא)

בדף כ"א ע"ב כתב במהרש"א מהדורא בתרא הטעם שתמיד אחר שאומרים פרקי אבות אומרים רבי חנניא בן עקשיא וכו' שנאמר ה' חפץ וגו' באשר כל מילי דאבות היא דברים חדשים נוספים על התורה ומצות דצוה להם הקב"ה ושמא תאמר מי שמך לאיש לעשות עצמך שותף להקב"ה שנתן תורה ומצות ואתה מוסיף עוד תורה ומצות לזה מביא פסוק ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר לומר שאדרבה הקב"ה חפץ ומבקש דבר זה לעשות למען צדקו, למען שיהי' האדם צדיק ולא יעבור על התורה שנתן לנו הוא חפץ שיגדיל האדם את התורה ויוסיף עוד תורה ומצות כדי שיהי' צדיק במצות השי"ת, ויאדיר, כלומר הקב"ה חפץ שהאדם יאדיר ויחזק את מה שהוא מגדיל, דהיינו מה שהוא מגדיל יהי' יותר אדיר וחזק מן גוף התורה של הקב"ה כמו שמצינו בגמ' חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, וכמו שדרשו לעיל, ויותר מהמה בני הזהר בדברי סופרים יותר משל תורה שהללו יש בה עשה ול"ת והללו דברי סופרים כל העובר עליהם חייב מיתה ביד"ש, ומה שאמר, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, יש לפרש שהקב"ה נתן רשות להם לישראל להרבות להם תורה ומצות ודו"ק, עכת"ד ודפח"ח -- ולפענ"ד י"ל טעם אחר על מה שאומרים תמיד אחר פ"א רבי חנניא בן עקשיא וכו' בכדי שיהי' החתימה מעין הפתיחה ויהי נעוץ סופה בתחלתה, שמתחילים תמיד קודם פ"א במשנת כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, דהא מילתא ג"כ טעמא בעי, מדוע טרם יצמיח כל שיח בפ"א פתח דברינו יאיר במשנת כל ישראל וכו', וראיתי לבעל מדרש שמואל ז"ל בהקדמה לפ"א שכתב בזה, כי בהיות שכל המוסרים הללו ניתנו למשה מסיני והאדם צריך לקיימם ואיפשר שכשישמע האדם יכבד עליו עול כובד המשא ואולי יתיאש מן הרחמים בחושבו שלא יזכה לחיי העוה"ב עד שיקיים כל מילי דאבות ויראה בעיניו כי אפי' מעט מזעיר ממילי דאבות קשה לאדם לקיימם וכ"ש כולם ויתיאש לומר שא"א לו לזכות לחיי העוה"ב לכן הקדימו הבבא הזאת דעת את העם שכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ואף אם לא יקיימו כל מילי דאבות שאי אפשר לכל ישראל שיקיימו את כולם אעפ"כ יש להם חלק לעוה"ב וכו' עכ"ד קדשו -- ומן הטעם הזה עצמו חותמין ג"כ במאמר רבי חנניא בן עקשיא וכו' כי מאמר זה מאשר ומחזק הענין הלז שבעבורו פותחי' במשנת כל ישראל, וכמ"ש רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בעפי' המשניות (סוף מס' מכות) על המשנה ר' חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל וכו' מעיקרי האמונה בתורה כי כשיקיים אדם מצוה מתרי"ג מצות כראוי וכהוגן ולא ישתף עמה כוונה מכוונת העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה הנה זכה בה לחיי העוה"ב וע"ז אמר ר' חנניא כי המצות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה ובעשותו אותה המצוה תחי' נפשו באותו מעשה וכו' עיי"ש בדבריו הקדושים, ואם בתורה הוא כן דע"י עשיית מצוה אחת מתרי"ג מצות בשלימות זוכים לחיי העוה"ב וודאי גם במוסרים הכתובים ומסורים לנו בפרקי אבות כן הוא דגם אם יקיים רק קצת מאותן המוסרים בשלימות כראוי יזכה על ידיהם לחיי העוה"ב וא"ש החתימה במאמר ר' חנניא בן עקשיא מעין הפתיחה במשנת כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ודו"ק כי נכון הוא בס"ד

בדף פ"ו כתב במהרש"א בח"א וז"ל. ובערוך בערך מן פירש דאיתא בילמדנו אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע ישב עולמך בשוה העניים והעשירים אור לי' אם כן חסד ואמת מן ינצרוהו – וראיתי בזה בס' טל אורות (דפוס פ"פ דאדר דף ק"י ע"ב) וז"ל. ועוד זאת יתירה מנהג עירי שאנשי החבורה הקדושה שמו להם לחוק. שכל א' מהם מחויב לצאת לביה"ק לגמול חסד עם המתים אם דל ואם עשיר הוא, ובשאר קהלות ראיתי שקונים עצמם עשירים בחבורה לבד לכבוד ולתפארת, מבלי שיתעסקו עם המתים, ואמרתי להם היינו שדרשו רז"ל בפסוק (תהלים ס"א) ישב עולם לפני האלקים חסד ואמת מן ינצרוהו שביקש דוד שיהיו כולם עשירים והקב"ה השיבו א"כ חסד ואמת מן ינצרוהו וי"ל בדרך הלציי שכך השיב הקב"ה אם כולם יהיו עשירים א"כ חסד ואמת שהוא חסד שעושים עם המתים שנקרא חסד ואמת מן ינצרוהו, הלא העשירים אינם משפילים כבודם להתעסק עם המתים עכ"ל ודפח"ח ועיין מ"ש בזה בילקוט הגרשוני ח"ג אות קבורה בשם מו"ח הגאון זצ"ל ע"ש וינעם לך

בספר שיר החיים על פרק שירה דף י"א הביא מה ששאל לו משכיל אחד איך פליגי ב"ש וב"ה אם כוח לו לאדם שנברא או לא הלא כבר אמר שלמה המע"ה בחכמתו וטוב משניהם את אשר עדן לא היה כו' וא"כ רואין אנו שנוח לו שלא נברא. (וביותר קשה על הגר"א ז"ל שכתב בביאורו למשלי שפלוגתתם רק על גלגול שני אבל פעם הראשון ודאי יותר נוח שנברא) עיי"ש שהאריך ליישב זה. ואמנם לפי פי' הר"ע ספורנו ז"ל על קהלת שפי' ושבח אני את המתים שכבר מתו, בעת החורבן קודם הגלות, וטוב משניהם את אשר עדן לא הי' עד ימי הגאולה העתידה עיי"ש בלא"ה לק"מ כמובן

שו"ר שקושי' המשכיל הנ"ל כבר כתובה בשל"ה הקדוש בקונטרס בית דוד דפוס יוזעפאף דף ט"ז ע"א ועיי"ש מ"ש על זה באריכות ואשרי הזוכה ומבין דבריו הקדושים על בוריים. ואח"כ ראיתי בס' אור חדש לפסחים דף כ' ע"ב שהקשה ג"כ כקושי' המשכיל הנ"ל וכתב דתלוי בפלוגתא דפ"ק דמגילה אי קהלת ברוח הקודש נאמר או באו ומ"ד דהוי סבר כוח לאדם שנברא ס"ל דלאו ברוח הקודש נאמרה ופי' בזה המשנה דמס' ידים בו ביום נמנו דקהלת אינו מטמא את הידים ע"ש. וראיתי מביא שם דברי מהרש"א ז"ל בח"א סוף מס' מכות בהא דנמנו וגמרו כו' דאחר דהמ"ע הם רמ"ח והמצות ל"ת הם שס"ה והוי קרוב להפסד מן השכר שהעבירות אשר יוכל האדם להכשל בהם המה מרובים מן המצות אשר נוכל להשיג שכר עליהם וז"ש נמנו היינו בשביל שמנו המצות והוי לאוין מרובין מהעשין לכן גמרו נוח לו לאדם שלא נברא יע"ש ודפח"ח וע"ז כתב האו"ח שראה במפורשים דעדיין