ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א צה

יוסיף ואם הוסיף עובר בל"ת ואין לי אלא בזמן שהוסיף על מנין של תורה מניין שעובר אם הוסיף על אומד ב"ד ת"ל לא יוסיף פן יוסיף מכל מקום" ע"כ. וכתב בתו"ת דאיירי כשאמדוהו שיכול לקבל עשרים הכאות והוא הכהו אחת יתירה עיי"ש. א"כ שפיר איצטריך למכתב הלאו דלא יוסיף דאם רק מצד לאו דבל תוסיף לא הוי ידעינן שעובר גם אם הוסיף על אומד ב"ד וא"ש

סליק מסכת עירובין בס"ד. השמטות. בבואי ללודאש, ודרשתי במקראי קודש, אמר לי ח"א מי יודע כמה שבועות יגע אדוני על זה לסדר לו דרוש אחד. אבל בזאת אדע כי בכחו לדרוש טוב, אם יפרש לי הפסוק (בפ' מטות) וחמורים אחד וששים אלף -- ואמרתי עפימ"ש בס' דברי שאול חגיגה דף י"ד, על מאמר חז"ל (המובא בע"י עירובין דף נ"ג), אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם ואם הראשונים כבני אדם אנו כחמורים ואינו מובן. (וע"ש בענף יוסף פי' בשם נחלת יעקב כוונתם בזה אם אנו משיגים ומבינים מעלת הראשונים שהם כמלאכים, אזי אנו כבני אדם, אבל אם נדמה בנפשותינו מעלת הראשונים כבני אדם, אנו כחמורים) והוא ז"ל פירש עפי"ד הקול יעקב על המדרש אדם אחד מאלף מצאתי זה אברהם, ואשה בכל אלה לא מצאתי זה שרה עיי"ש תוכן דבריו, דבקיבוץ אלף אנשים יראים ושלמים ימצא בם כל המעלות ומדות שהי' באברהם וכו' עיי"ש באריכות, והנה המלאך הוא גדול בפ"ע ושלם בכל מיני שלימות, משא"כ בבני אדם שם צריך לקבץ הרבה בני אדם, אשר בכללם יושלם המעלות ומדות שיש באדם גדול אחד. וז"ש אם הראשונים כמלאכים והי' גדולים ומושלמים בפ"ע, אזי אנו שנפלנו במדרגה כבני אדם, ומהרבה בני אדם יושלם אדם גדול אחד, אבל אם הראשונים ג"כ לא היו מלאכים, רק אנשים מקובצים מפרטים רבים אזי אנו כחמורים שלא יתן ולא יוסיף אף אם יקובץ מחמורים רבים, מכל מקום חמור הוא, וזה נכון עכ"ל הזהב -- והנה מצינו בכמה מקומות וי"ו מחלקת כמו או, (כמו ומכה אביו ואמו מות יומת שפירושו מכה אביו או אמו וכדומה הרבה), וכן כאן אחד וששים אלף פירושו אחד או ששים אלף הכל חד רק לחמור נחשבו, כולם, וז"ש וחמורים הם חמורים, בין אם הוא אחד, או ששים אלף, מכל מקום חמורים הם וד"ל

בדף י"ג ע"א שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת– עיין בעין יעקב, אמר הבונה, שמא אתה מחסר וכו' ואין לעבור מלתת לב על דברי התוס' ז"ל שפירשו או מייתר אות אחת כגון בראשית ברא בראו אמאי לא ניחא להו הדמיון שנתן רש"י ז"ל וידבר ה' אם תוסיף אות אחת ותכתוב וידברו וכו' וחידוש בעיני שלא זכר שר דרש"י ז"ל בסוטה דף כ' ע"א ד"ה אם תחסר וכו' ג"כ פי' כפי' התוס' דכאן, או תייתר אות אחת כגון בראשית בראו אלקים עיי"ש

בדף ס"ג ע"א ר' אליעזר אומר לא מתו בניו של אהרן אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן וכו' והקשה בס' עיון יעקב הא ביבמות דף ס"ד ע"א איתא אבא חנן אמר משום ר' אליעזר דכל מי שאין עוסק בפו"ר חייב מיתה שנא' ובנים לא היו להם הא אם היו להם בנים לא מתו, א"כ דברי ר"א סותרין זא"ז וע' בהגהות מהרל"ח לאהע"ז ר"ס א' שכתב דמכח קושיא זו גריס הרב"י שם בגמ' דיבמות הנ"ל אבא חנן אמר משום ר' יוסי יעו"ש ר וע"ע בש"ס דפוס וויען עירובין ס"ג א' מובא בגליון הש"ס גירסת הב"ח ז"ל ר"א בן יעקב אומר לא מתו בני אהרן אלא על שהורו הלכה וכו' ולפי גירסא זו ג"כ נסתלקה קושי' העיון יעקב ז"ל ויותר אין להאריך

בדף כ"ד ע"א חש בראשו יעסוק בתורה -- בהגהות רבינו עקיבא איגר ז"ל כתב ע"ז, עיין תורת חיים שבועות דף ט"ו ע"ב ד"ה אסור להתרפאות עכ"ל -- ולח ידעתי מה הציון הלז, דהלא כל דברי התורת חיים שם כבר המה כתובים כאן במהרש"א חידושי אגדות בד"ה רפאות תהי וכו' ומה תועלת יגיע לנו אם יוספים אנחנו לעיין בדברי תורת חיים הנ"ל, ועיין בענף יוסף שעל העין יעקב שבועות דף ט"ו שהעתיק דברי הת"ח בזה ואין בהם שום הוספה על דברי המהרש"א ז"ל בכאן. בדף כ"ב ע"א שחורות כעורב במי אתה מוצא וכו' רבא אמר במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כי הא דרב אדא בר מתנא הוה קא אזיל לבי רב א"ל דביתהו ינוקי דידך מאי אעביד להו א"ל מי שלימו קורמי באגמא (איזט דענן אויסגעגאנגען גראז פאן פעלד) -- בס' שער בת רבים פ' בראשית מביא בשם נחלת עזריאל פ' בא שכתב, הנה בודאי לא היו דברי רב אדא בר מתנא כאיש משוגע שיאכלו בניו עשב השדה כבהמות, אך ידוע דמיעוט הפרנסה הוא רק מסיבת העבירות כמחז"ל קידושין פ"ב א' מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל ושועל חנוני והם מתפרנסין שלא בצער ומה אלו שלא נבראו אלא לשמשני וכו' אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי, וז"ש רב אדא בר מתנא אם אני אלך ללמוד תורה ולא ארע את מעשי אז בוודאי ה' יפרנס אותם. כי הלא איכא קורמי באגמא למזונות הבהמות, קי"ח האדם מבחר הברואים עכ"ל, והוא פי' נכון לכאורה, אלא דלשון הגמ' קצת לא משמע כן מדאמר במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל ב"ב כי הא דרב אדא בר מתנא, ומשמע דר"א בר מתנא באמת שם עצמו אכזרי על בניו ודלא כפי' הנ"ל, אמנם י"ל דגם כוונת הגמ' הוא עד"ז דבאמת לא הי' אכזרי רק שם עצמו כאלו הי' אכזרי, וי"ל דהיינו דקאמר שחורות כעורב, בכ"ף הדמיון כעורב ולא עורב ממש, כי כ"ף הדמיון אינו השואה גמורה כמ"ש בתשו' חכם צבי י' ע"ז שדבר זה מבואר בתלמוד וזוה"ק ומדרש רבה כי טבע כסף הדמיון אינו השואה גמורה, ועיין בשדי חמד חלק הכל"לים מערכת כף כלל ע"ה ע"ו בזה, ואין להאריך

בדף ס"ד ע"ב ושלשה דברים למדנו באותה שעה למדנו שאין מעבירין על האוכלין ולמדנו שהולכים אחר רוב עוברי דרכים וכו' ופירש"י מדלא שרי לי' לר"א למכלינהו דאחזקינהו בחזקת פיתן של עכו"ם שרוב עוברי דרכים עכו"ם הם -- בענף יוסף שעל הע"י לכאן הביא קושי' הבכור שור ז"ל ק"ק פשיטא ומאי אשמועינן בכה"ת אזלינן בתר רובא ואפי' רובא דליתא קמן וכו' עיי"ש, ובהגהות וחידושי הרש"ש ז"ל כתב וז"ל, נראה דר"ל אף דר"ג חייש למיעוטא כר"מ כדאיתא בחולין ו' ע"א מ"מ לא סמיך עליה להקל אף באיסור פת עו"ג דדבריהם עכ"ל וכ"כ גם בהגהות מצפה איתן עיי"ש. וכל זה אנו צריכין לומר לפי פירש"י הנ"ל, אבל לפי פי' רבינו יהונתן ז"ל על הרי"ף ז"ל לכאן לק"מ, שהרי הוא