ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א צד

דא"כ פשיטא ומאי קמ"ל. לכן נ"ל הפי' עפמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' ק"ס סט"ו וז"ל, י"א דמותר לישראל לומר לחבירו ישראל לך והלוה לי מעות מפלוני ישראל בריבית ומותר לתת הריבית לשליח להביאו לו דלא אסר' תורה אלא רבית הבא מיד לוה למלוה והשליח אינו עושה שום איסור דהאי רבית לאו דידי' הוא ואי משום ששלוחו ש"א כמותו אין שליח לדבר עבירה ואין לפרסם הדבר בפני עם הארץ (מרדכי בשם רש"י) וכן עיקר אע"ג דיש מפקפקין בהיתר ומחמירים לאסרו יש לסמוך עליו לעת הצורך עכ"ל. ונ"ל דז"כ ירושלמי ליין בריבית מישראל ע"י שליח כנ"ל לצורך סעודת שבת או סעודת מצוה וז"ש נכנס יין דהיינו בסעודת שבת או מצוה (דבלא"ה אין לתלמיד חכם לשתות יין כדאי' בכמה דוכתי) אז יצא סוד דהיינו שלוין בריבית ע"י שליח: דהוא סוד, דאין לפרסם הדבר בפני עם הארץ כנ"ל ודו"ק

פ"ה: פ"ו. בוניוס בן בוניוס וכו'. אעתיק לשון זהב מס' עולת חודש ח"ר מאמר ק"כ קכ"א קכ"ב וז"ל: אמנם בעונינו הלא חנוף תחנף הארץ, ובכל יום גברה אגרופה של חנופה, וגם קצת לומדים מחניפים לעשירי עם וקורין לנבל נדיב, וסומכים בשטות עצמן, במה דאמרו ז"ל רבי מכבד עשירים, [בדרך מליצה י"ל רבי מכבד עשירים, כלומר לולי שהיה רבי אמרתי, אלו שאין להם חלק לעוה"ב העשירים, כי לאו כל אדם זוכה לשתי שלחנות. (עיין בתוס' ברכות ה' ע"ב ד"ה לא). עוה"ז ועוה"ב וע"כ העושר שמור לבעליו לרעהו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. וכי יעשיר איש וירבה כבוד ביתו בחייו משלם לו הקב"ה גמולו הטוב ולא במותוו יקח שכר הטוב הצפון לצדיקים. אמנם בעבור שרבי היה הון ועושר בביתו עכ"ח שגם העשירים זוכים לעוה"ב, וא"כ רבי מכבד עשירים, ע"י רבי כיבוד לעשירים, שגם המה זוכים לעוה"ב] ר"ע מכבד עשירים, ומוסיפין חטא על פשע להוציא לעז על גדולי ישראל קדושים אשר בארץ המה, כמו רבי ור"ע, והם אינם מבינים שיחה של תלמידי חכמים הנה לא מצינו בשום מקום שהיו מכבדים עשירים יותר מעניים, או חלילה עניים לא היו מכבדים. או בלשון זה שחנפו לעשירים, אלא הסוגיא כך במסכת (עירובין פ"ו א') רבי מכבד עשירים. ר"ע מכבד עשירים כדדרש רבה בר מרי ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרוהו, אימתי שב עולם לפני אלהים בזמן שחסד ואמת מן ינצרוהו. וה"פ הנה הסברא נותנת והדעת מכרעת לכבד לעניים כי מחויב האדם לדבק במדותיו של הקב"ה שהוא אוהב עניים וה' חפץ דכאו וראיות רבית לזה, קמ"ל מרבי ור"ע, שהיו מכבדים לעשירים כי המה גומלי חסדים שמתדבקים במדותיו של הקב"ה והיינו דסיים תלמודא כודדר רבה בר מרי ישב עולם לפני אלהים וגו' אימתי וכו' בזמן שחסד ואמת מן ינצרוהו. והשתא דאתית להכי מיושב נמי מה שמובא בגמ' (שם לעיל מזה) כי אתא בוניוס בן בוניוס לקמי' דרבי אמר להו פנו מקום לבן מאה מנה כי אתא אינש אחרינא אמר פנו מקום לבן מאתיים מנה, אמר לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי רבי, אביו של של זה יש לו אלף ספינות בים, וכנגדן אלף עיירות ביבשה, אמר לו לכשיגיע אצל אביו אמור לו אל תשגרהו בכלים הללו לפני, ופשוט וברור כשמש הכל על דרך זה, פנו מקום לבן מאה מנה. לאיש אשר ערכו ליתן לקופת הצדקה מאה מנה וכן נמי לבן מאתים מנה, הכל על ערך צדקה, א"ל ר' ישמעאל בר"י שיש להחמיר בערך של זה יותר מכלל מאתים מנה, כי יש לו לאביו אלף ספינות בים, ולכך אמר רבי, אמור לאביו שלא לבוא עוד בכלים הללו לפני, כ' אוכל לטעות בו בערכין, והמכשלה הזאת תחת ידו, אבל חלילה וחלילה להחניף לשום אדם וכו' עכ"ל הזהב

ועיין בס' עיון יעקב וביד יוסף לכאן מ"ש בשם ליקוטי מהרי"ל בהא דרבי מכבד עשירים. וראיתי עוד בס' דברי שאול להגאון מ' יוסף שאול ז"ל מלבוב שכתב דבאמת לכאורה כל המעלות כגון חכמה וגבורה וכדומה הם קנינים התלוים בגוף. אבל מעלת עשירות הוא ענין חיצוני וקנין אשר יכול להסיר ממנו וישלל מאתו אבל כאשר נשכיל בדבר נראה כי עכ"פ הוא ענין אשר נוכל לבוא אל ידה לכל המעלות כי אם נהי' טרודים בבקשת הפרנסה וכל הצרכים לא נוכל להשיג כל דבר שלימות וע"י עשירות נוכל לבוא לכל השלמות וזה מעלת עשירות אשר בהתחברות המעלות היא מעלה גדולה, וחכמת המסכן בזויה, והמופת לזה שהרי ראינו שרבינו הקדוש אשר זקף עשר אצבעותיו ואם כי לא נהנה אפילו כאצבע קטנה אפ"ה הי' עשיר גדול וכן ר"ע ולמה נתן הקב"ה להם זאת על חנם, ועכ"ח שהי' להרחיב דעתם, ועי"ז יוכלו לכתוב ספרים ולהרחיב גבולם בתלמידים, ומזה ניכר מעלת העושר, וז"ש רבי מכבד עשירים, כמו שאמרו הלל מחייב עניים ור"א בן חרסום מחייב עשירים, והיינו שהי' בהילל ענין מחייב עניים, ובר"א בן חרסום ענין וחייב עשירים. כמו כן ענין של רבי מכבד עשירים שעכ"ח שמעלה גדולה היא והבן כי ענין נפלא הוא עכ"ל

אימתי ישב עולם לפני אלהים בזמן שחסד ואמת מן ינצרוהו -- כ' בחידושי והגהות מהר"ץ חיות ז"ל. וביאר ע"ד מאמר בן זומא (ברכות נ"ח א') כמה יגיעית יגע אדם הראשון ואני משכים ומוצא כל וכו' ע"ש. דהכונה דבהעדר הכנתם אין אפשרות לאדם שלם מבעלי הסגולה להשיג שלימות ואם יתעסק האדם כל ימיו לעמוד לפני ה'. מי ישמור חסד ואמת. ועתה כל אחד מסייע לחבירו. החכם מורה דעת ומלמד העם והעם מכין לו את כל צרכיו ואיש את רעהו יעזורו עכ"ל -- ובס' פתח עינים מביא פי' רבינו בעל מל"מ ז"ל בפרשת דרכים במ"ש ז"ל בראשית ברא אלהים בתחלה עלה במחשבה לבריא העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים ושתף מדת רחמים שנא' ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. והיינו דקשי' לי' איך אמר ישב עולם לפני אלהים דהוא מדה"ד ועז"א בזמן שחסד ואמת מן ינצרוהו והכוונה דאמרו חז"ל השקיפה ממעון קדשך וברך וגו' כל השקפה לרעה חוץ מזו שהיא לטובה שגדול כח מתנות עניים שמהפך מדה"ד למדת הרחמים וא"כ בצדקה יש מציאות לישב עולם לפני אלהים שמהפך אלהים מדה"ד למדת רחמים ענ"ד ודפח"ח. [ועיין בס' מקדש מעט לתהלים ס"א שמביא בשם מהר"י הרופא ז"ל בספרו מעלות המדות שכתב. בשביל גמ"ח שאדם עושה בממונו הקב"ה משמר לו יתר הממון שנשאר לו, וזש"ה ישב עולם כלומר למה ישב העשיר בעשרו לפני אלהים. בעבור חסד ואמת שהכין ועשה לעניים, ינצרוהו לאותו ממון שנשאר לו, והיינו דאמרו מלח ממון חסד ואמרי לה מלח ממון חסר וכן אמר שלמה בחכמתו (משלי י "א) יש מפזר ונוסף עוד עכ"ל]

צ"ו תנא מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין ולא מיחי בה חכמים פירש"י דהוי כתוספת על דברי תורה שפטרה נשים ממ"ע שה"ג עכ"ל. ועיין בתוס' שחלקו עליו -- ועיין בספר "אלה המצות" לידידי הגאון מ' חיים משולם קויפמאן הכהן שליט"א אבדק"ק גאסטינין (וכעת בפולטוסק פלך ווארשא) כלל ד' בענין בל תוסיף סי' א' אריכות בביאור שיטת רש"י ז"ל ואכמ"ל. רק בדבר א' אעורר במה שהקשה שם דף מ"ד ע"ד בהא. דכתוב בתורה ארבעים יכנו לא יוסיף, למ"ל כלל הלאו דלא יוסיף כיון דמ"ע מן התורה להלקות את הרשע מספר ארבעים ממילא אם לוקה יותר חייב על בל תוסיף, ועיין מ"ש בזה בהשמטות שבסוה"ס דף סי). ולענ"ד אולי י"ל עפימ"ש בספרי ומובא בתורה תמימה פ' כי תצא. "לא