ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א צג

רב פפא אמר אפילו מצא מציאה [יקח ספר תורה]. בזה פי' מהר"ם שי"ף ז"ל מה שאחז"ל בתיקוני זוהר, הכל תלוי במזל אפילו ס"ת שבהיכל דלולא מצא מציאה לא היה קונה ס"ת וז"ש הכל תלוי במזל כו' ודפח"ח: [ולכאורה צ"ע לשון יקח בהן ס"ת דנקט כאן דלדעת הרבה פוסקים אין יוצאין י"ח כלל בקניית ס"ת אלא בכתיבה דוקא א"כ הול"ל יכתוב ס"ת ואפשר דר"ל דאף שכבר יצא י"ח בכתיבת ס"ת מ"מ יקח עוד הפעם ס"ת ודו"ק]

אמר רמי בר אבא דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין אר"נ אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא ששתה כדי רביעית אבל שתה יותר מרביעית כל שכן שדרך טורדתו ושינה משכרתו -- כתב בקונטרס הארות השמש להגאון מ' משה מישל שמואל שפירא נ"י אבדק"ק ראגאווא, וז"ל: בשו"ע או"ח סי' תרצ"ה ס"ב בהג"ה וי"א דא"צ להשתכר אלא ישתה יותר מלמודו ויישן ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. שמעתי מהגאין מ' שאול זעליג הכהן זצ"ל אבד"ק דינאבורג שהתפלא ע"ז איך יתכן לומר על ישן שאיננו עם חושיו, עד דלא ידע כו' ואיך שייך לכנות על שינה, בלי דעת ואמר לי שלדעתו ופירש ד' הרמ"א עפמש"א עירובין ס"ד דרך מיל ושינה כ"ש מפיגין את היין אר"נ ארב"א ל"ש אלא ששתה כדי רביעית אבל שתה יותר מרביעית כ"ש שדרך טורדתו ושינה משכרתו ע"ש. וזה ג"כ כוונת הרמ"א דישתה יותר מלמודו ואח"כ יישן מעט וכשיתעורר ויקץ והשינה משכרתו יותר, וזש"א ומתוך שיישן אינו יודע בין ארור המן כו' וקאי אדעת המחבר שנר' שחייב להשתכר הרבה, והשכיל הרמ"א שא"צ רק שתיה מעט יותר מלמודו, ושינה מעט, עכ"ד ודפח"ח עכ"ל

סה. אר"ש משים ראב"ע יכולני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שחרב בהמ"ק ועד עכשיו שנא' לכן שמעי נא זאת עניה ושכורת ולא מיין. מיתבי שכור מקחו מקח וכו' כללו של דבר הרי הוא כפקח לכל דבר אלא שפטור מן התפלה. מאי יכולני לפטור נמי דקאמר מדין תפלה -- וקשה סוף סוף ראב"ע אמר יכולני לפטור מן הדין ומשמע מכל דין, ואם נאמר שחזר בו הש"ס, הול"ל "אלא" מדין תפלה קאמר -- ותי' הגאון ר' נפתלי כהן ז"ל בס' סמיכות חכמים בשם א"ז ז"ל עפ"י דאיתא (לעיל מ"א ב') ג' דברים מעבירין את האדם ע"ד ועל דעת קונו. ואלו הן, עכו"ם ורוח רעה ודקדוקי עניות, למאי נפ"מ למיבעי עלייהו רחמי -- א"כ התינח מי שחייב וגם יכול להתפלל, אבל כיין דאמר יכולני לפטור מדין תפילה שנא' ושכורת ולא מיין, א"כ אין יכולים להתפלל, וממילא יש להם אמתלא על כל חטאים. דעכו"ם ודקדוקי עניות מעבירין את האדם ע"ד קינו עכ"ד ודפח"ח ומאז אמרתי לפרש בזה הפסוקים בתהלים סי' כ"ה ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי, ראה אויבי כי רבו וגו' דמתחלה אמר ראה "עניו "ויעמלי" ולכך. ושא לכל חטאתי, כי דקדוקי עניות מעבירין את האדם ע"ד קונו, וא"ת הרי אפשר לי למיבעי רחמי עלייהו, לז"א ראה אויבי כי רבו וגו' א"כ גדלי הצרות והריני שכורת ולא מיין ופטור מתפלה ושוב אית לי אמתלא דעניות וא"ש. (ובס' יין הרקח מהגה"ק ר' משה טייטעלביים ז"ל דף י' ע"א כתב עפ"י שאמרו חז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו, ומבואר באלשיך ובאור החיים פ' כי תבא בפסיק ונצעק אל ה' וכו' דעזר הקב"ה לנגד היצה"ר הוא ע"י הפלה, ועפ"ז מבואר הגמרא הנ"ל מאי מן הדין דקאמר שיפטור בטענת שכרות היינו מדין תפלה וממילא יפטרו לגמרי מן הדין ע"י טענת היצה"ר גרם והבן עכ"ל, וכ"כ גם הגאון ר' שלום חריף ז"ל בסו"ס דברי ר"ש יעו"ש ודפח"ח)

אר"י לא איברא ליליא אלא לשינתא, אר"ל לא איברא: סיהרא אלא לגירסא בחוט המשולש מסופר מהגאון בעל כתב סופר ז"ל, כי לא נתן שנה לעיניו והי' משתוקק ביותר לעבוד עבודתו עבודת הקודש בלילה, וכאשר שאלו אותו בניו למה מונע מעצמו השינה כ"כ. וכו, השיב בצחות כי בגמ' נחלקו ב' מ"ד ח"א לא איברא ליליא אלא לשינתא וח"א דלא איברא אלא לגירסא, וי"ל ששניהם לדבר אחד נתכוונו. כי ביום כל בני אדם ניעורים ועוסקים בהוויות העולם ומטרידים זא"ז וא"א לת"ח לעבוד ה' כ"כ, אבל בלילה שהכל ישינים ובא לילה. בא מנוחה כלתה ונגמרה מלאכה של יום, אזי הלומדים תורה פנוים יותר לעבודת ה' וללמוד. וא"כ לעוסקים בהוויות העולם לא איברא לילה אלא לשינתא, ועי"ז לא איברא לילה חלא לגירסא להלומדים תורה כי אז אין להם מפריעים מלימודם עכ"ד ודפח"ח

אר"נ בר יצחק אנן פועלי דיממא אנן -- כתב מהרש"א ז"ל בסד"ה השתא כו' ורב נחמן דאמר אנן פועלי דיממא משום דעיקר לימודה ביום שמחדד יותר כדלעיל (דאמרי לי' לר' זירא מחדדין שמעתתך א"ל דיממא נינהו) ולימוד הלילה אינה אלא פריעה על מה שביטל זמנה ביום וק"ל עכ"ל -- ונלע"ד דרב יהודא דאמר לא איברא ליליא אלא לשינתא, היינו ג"כ לפי שהי' חריף ומחודד כדאשכחן לעיל דף נ"ד ע"א א"ל שמואל לר' יהודה שיננא פתח פימך קרי וכו' ועיי' במהרש"א לשם בשם הערוך, שיננא פי' מחודד כמו חץ שנון ע"ש, וע"ע בענף יוסף לשם בשם ס' גאולת עולם ע"ש, ומסתמא הי' ג"כ שמעתתי' מחדדין משום דיממא נינהו כמ"ש ר' זירא הנ"ל ולכך אמר רב יהודא דייקא, לא איברא ליליא אלא לשינתא -- וראיתי בסידור באר חיים שמתרץ בהנ"ל קושי' בעל דובר שלום מדוע נשתנה ברכת התורה שהולכין בה הלילה אחר היום משארי מצות אשר היום הולך אחר הלילה, ולהנ"ל א"ש דאנן פועלי דיממא אנן ולימוד הלילה אינה אלא פריעה על מה שביטל זמנה ביום וא"כ שפיר הלילה הולך אחר היום עכד"ה

אר"ח כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו -- כתב הריטב"א ז"ל כל המתפתה ביינו כלומר שמתרצה לחבירו ע"י שמחת יין שעושה עמו -- הא דעשה הריטב"א "כלומר" נלע"ד משום דהקשה לו לשון המתפתה, דהא כ' הטו"ז באו"ח סס"י קכ"ז דאין לומר מתרצה ברחמים "ומתפתה" בתחנונים משום דכ' הרמב"ן בפ' משפטים פתוי הוא על דברי שקר ע"ש, א"כ קשה אמאי נקנו ר' חנינא לשון המתפתה ביינו, לכן עשה הריטב"א "כלומר" שמתרצה, והיינו דלשון מתפתה לאו דוקא אלא שמתרצה לחבירו וא"ש. ולענין מה שמקשים על הטו"ז הנ"ל מפיוט דר"ה בשופר אפתנו, עיין בתשו' בית שערים חאו"ח סי' רפ"ד מ"ש מו"ח הגאון זצ"ל תי' נחמדים ע"ז ואכמ"ל)

אר"ח כל המתיישב ביינו (פירש"י השותה יין ואן דעתו מטורפת) יש בו מדעת שבעים זקנים עיין רש"י, ולולי דבריו ז"ל נ"ל פשוט דה"פ דיש בו מדעת של ע' זקנים דכתיב בהו ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו א"כ מאחר דראו במראות אלהים עכ"ח שלא נטרפה דעתם מחמת שתיית היין וז"ש כל המתיישב כו' ופשוט

נכנס יין יצא סיד -- עיין בגאון "יעקב" שעל גליון הע"י לכאן מ"ש בזה וינעם לך. וע"ד דרוש נלע"ד דהנה המג"א או"ח סימן רמ"ב מביא בשם ירושלמי (פ"ב דמו"ק הל' ג') לוין בריבית לצורך סעודת שבת או סעודת מצוה. ופי' הפמ"ג שם לוין בהיתר עיי"ש. וקשה לי