ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א צ

בגילגול פעם שנית לעוה"ז, זה רע ומר מאוד וז"ש נמנו וגמרו כוח לו לאדם שלא נברא "יותר" משנברא כבר, ור"ל שהי' די לכל אדם להיות נברא פעם אחד אבל לא יותר משנברא כבר והבן -- והנה בספר עיון יעקב כתב וז"ל: נוח לאדם שלא נברא. אפ"ה ברא הקב"ה את עולמו בשביל צדיק אחד כדאיתא ביומא דף ל"ח ובמדרש בשביל יעקב ומשה עי' במדרש בראשית וכו' עכ"ל -- ובזה נ"ל לפרש נוסח התפילה -- ברוך שאמר והי' העולם ברוך הוא ברוך עושה בראשית, דבא לתרץ היאך מברכין ברוך שאמר והי' העולם הלא נוח לו לאדם שלא נברא משנברא, ועז"א ברוך הוא ברוך עושה בראשית, דהכל נעשה ונברא בראשית בשביל משה שנקרא ראשית שנאמר וירא ראשית לו וא"כ שפיר מברכין על הבריאה, והארכתי עוד בדרושים שונים בזה בכמה מקומות ולא עת האסף פה

ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו -- עיין בהריטב"א, ובענף יוסף בשם מסלות ישרים פ"נ, גם הביא לנו בשם נחלת יעקב הוספת דברים ע"ד הריטב"א במ"ש ימשמש במעשיו, כי המפרשים העירו אחרי כי הצור תמים פעלו א"כ איך ברא את האדם ונתן לנו התירה במנין הלאוין מרובין על העשין, והרי עי"ז האדם עלול להפסד יותר מן מן השכר ונוח לו שלא נברא כמ"ש מהרש"א ז"ל בח"א ספ"ב דמכות על "נמנו" וגמרו וכו' עיי"ש, ותירץ הגאון בעל בנין אריאל ז"ל לפי מ"ש חז"ל בקידושין דף ל"ט ע"ב דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה לעשה לא כן מחשבה רעה עיי"ש, א"כ הרמ"ח מ"ע עם המחשבות עולים כי למספר תצ"ו, לא כן הל"ת אין עולים כי אם שס"ה, ושפיר טיב לאדם שנברא כי אין קרוב להפסד עכ"ל, וז"ש ואמרי לה ימשמש במעשיו, שיזהר מכאן ואילך לדקדק במעשיו וליזהר בהם שיהיו במחשבה זכה ויהיה נחשב כל מצוה לשתים, דהיינו המחשבה והמעשה כנ"ל --- ואני אמרתי לפרש בזה דברי המדרש המובא ביערות דבש דרשה ג' (דף כ"ד ע"א) על הפסוק היש ה' בקרבנו אם אין, אמרו ישראל אם יודע מה אנו מהרהרין בלבנו נעבדהו ואם לאו לא נעבדהו, ופלא. ולפי"ז א"ש דלכאורה קשה על האדם לקבל עליו עבודת ה' ושמירת תרי"ג מצות אחרי כי הלאוין מרובין על העשין והאדם קרוב יותר להפסד מלשכר. אך ע"י שהקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה ומחשבה רעה אינו מצרפה למעשה א"כ העשין מרובין כנ"ל. אך התינח אם הקב"ה יודע הרהורים שבלב אבל אם ח"ו אינו יודע המחשבות והרהורי הלב, א"כ אי אפשר לומר כנ"ל וממילא אי אפשר לאדם לקבל עליו עול תר"יג מצות. וז"ש אם יודע מה אנו מהרהרין בלבנו נעבדהו ונקבל עלינו עול תרי"ג מצות, אבל אם לאו אי אפשר לנו לעבדו, וא"ש

י"ח והנה עלה זית טרף בפיה, אמרה יונה לפני הקב"ה רבש"ע יהיו מזונותי מרורין כזית ויהיו מסורין בידך ואל יהיו מתוקין כדבש ותלויין ביד בו"ד -- עיין באהבת איתן שבגליון הע"י לכאן דזית רמז ליסורין וז"ש יהיו מזונותי מרורין כזית וכו' עיי"ש. ובזה י"ל כוונת המסורה ב' טרף המובא בבעה"ט פ' נח, עלה זית טרף בפיה, כי הוא טרף וירפאנו, כלומר דלכך חביבין יסורין הנרמזים בזית, יען כי היא ית' טרף וירפאנו, דתכלית יסורין רפואת הנפש, ודו"ק

י"ט ב' תמרים יש בגי בן הנם ועולה עשן מביניהם וזו היא ששנינו ציני הר הברזל כשרות וזו היא פתחה של גהינם -- ופלא להבין דברי חכמים וחידותם. ושמעתי מכבוד דודי הגאון ר' משה צבי פוקס שליט"א אבדק"ק גראססווארדיין יע"א שאמר לפרש בדרך מליצה כי ידוע כל זמן שהעם מכבדין את הרב שלהם, ולא יצאו לריב מהר כשרואים ח"ו כי עולתה בי, כמאמרם ז"ל אם ראית ת"ח שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו וכו' וכמאמר שהמע"ה כי אין אדם צדיק בארץ וכו' אז חפץ ה' בידו יצליח ודבריו יכו שורש אך יעשו פרי: והכל סרים למשמעתו, ויכול לנהלם ולהדריכם בדרכי התורה והיראה, אבל אם ח"ו מיד כשרואים בו איזה חסרון. יקחו את התוף בידם להעביר קול במחנה, כזאת וכזאת עשה הרב אב"ד ומה לנו ולתוכחהו, טול קורה מבין עינך. אז לא יפעל כלום בדבריו, ואיש כל הישר בעניו יעשה, [ועי' בזה בס' תורת משה ממרן ח"ס ז"ל פ' חקת שהביא בשם מחצית השקל שאמר על בנו הגאון מ' וואלף באסקאוויץ בימי חורפו בק"ק פרוסטיץ פי' הפסוק, אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבוקר יאכלו, אי לך ארץ מוסב על שריך ולא על מלכך נער כי הנה מי שזכה בנערותו למלכותו כגון שלמה שמלך בן י"ב שנה ויחכם מכל אדם אשריו ואשרי דורו ואם בנערותו כך בזקנותו עאכו"כ, אך האדם בטבעו איננו מלאך וא"א בשום אופן שלא ירתיחהו רתיחת הילדות ובפרט חכם גדול המוסיף דעת מוסיף לו מכאוב וכעס, אך על כל זה יעמדו שריו וזקניו ויחפו עליו ויכפו פסכתר על כל מכשיליו עד הביאונם אל מקומו הראוי, ומעלתו ומדרגתו הגדולה, ואז אשרי הדור שיזכו ליהנות מאורו הגדול, אך אי לך ארץ שאם זכית למלך נער, אך שריך שסביביו בבוקר שלו וימי נערותו יאכלהו ויכלוהו ולא יסבלו ממנו מאומה, ומגדילים כהר מכשוליו הקטנים כחוט השערה, אז טרם יזקין כבר הבאישו ריחו, ולא יזכו אנשי דורו ליהנות ממנו עכ"ד ודפח"ח], אמנם הנסיון מלמדנו כי העמי הארצים אינם מריבים ומחרחרים ריב עם הרב אביר, אבל עפ"י הרוב ימצא בעוה"ר איש חכם למדן מופלג בתורה וצדיק בכל דרכיו. שלא ישר בעיניו דרכי הרב, עקב הי' עמו רוח אחרת ושיטה אחרת ולדעתו כך צריך כל ירא ה' לעשות ולא כמעשה רב והנה אם כי יש לדונו לכף זכות ויש לומר שלש"ש מתכוין, אבל בעוה"ר זו היא פתחה של גהינם, שעי"כ פוגמים בכבוד הרב וחברך חברא אית ליה להורידו מכבודו ושלא לשמוע בקילו, וז"ש ב' תמרים (כלומר ב' צדיקים דצדיק מכונה בשם תמר ע"ש צדיק כתמר יפרח ועיין ברש"י בשלח ושבעים תמרים כנגד ע' זקנים) יש בגי בן הנם ועולה עשן המחלוקה ואש המריבה מביניהם, וכל אחד מהם כונתו לשם שמים. וזו היא ששנינו ציני הר הברזל כשרות, שניהם כאחד טובים וכשרים באותה שעה, אמנם אעפי"כ, זו היא פתחה של גהינם. עי"כ הקהלה חריבה ושוממה, ופתחה פתוח לפתח של גהינם. אלו דברי דודי שליט"א ודפח"ח ש"י

כא: במהרש"א ד"ה ד"ה שד"ת יש בהן כו' כתב דמ"ש כל העובר על ד"ס חייב מיתה ביד"ש היינו בדבר שגזרו לעשות גדר על דבר עבירה שיש בגופה חיוב מיתה אבל גזרו בדבר שיש בי עשה ול"ת אינו דומה כעובר על גדרם שיהא חייב מיתה דלא יהא טפל חמור מן העיקר וכו' עכ"ל -- וכבר תפסי עליו מכמה דוכתי בגמ' בבלי וירושלמי דסותר להך כללא דכייל מהרש"א ז"ל, ועיין אריכות בזה בס' "שדי חמד" חלק הכללים מערכת חי"ת ככל צ"ב עיי"ש

ולהג הרבה יגיעת בשר א"ר פפא וכו' א"ל רבא מי כתיב לעג להג כתיב אלא כל ההוגה בהן טועם בהן טעם בשר. פירש"י כל שעה שאדם מחזר עליהם על דברי תורה מוצא בהם טעם ונ"ל דקאי אדלעיל שאמר ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ. ועיין בתרגום קהלת דשהמע"ה מזהיר ומצוה לנו לעשות ספרים הרבה אין קץ וא"ת איך יהי' אפשר לנו