ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א פט

מסכת עירובין עם קונטרס נחלת אבות כולל ליקוטים לפרקי אבות. יג: אמר ר' אחא בר' חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רי מאיר כמותו וכו' -- מה שכינה כאן את הקב"ה בשם מי שאמר והי' העולם, עיין בס' "עיון יעקב" לכאן שכתב על זה, נ"ל פי' ע"ד הדרש וכו' עיי"ש -- ומלבד מה שדבריו סתומים וקשים להבין. קשה עוד מה יענה בהך דמגילה י"ג ב' אר"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים וכו' ע"ש, וכן בהך דחולין ס"ג ב' תניא רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שבהמות טמאות מרובות על הטהורות וכו' וגלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעופות טהורים מרובים על הטמאים וכו' ע"ש, ולכן דברי הרב בעל עיון יעקב בזה צ"ע

תניא תלמיד ותיק הי' ביבנה שהיה מטהר את השרץ בק"ן טעמים -- ובסנהדרין דף י"ז סע"א אר"י אמר רב אין מןשיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התירה ע"ש, והקשו התוס' דמה לנו בחריפות של הבל לטהר השרץ שהתורה טמאתי בהדיא יע"ש ועיין בס' ערוך לנר על מס' סנהדרין שם שכתב תירוץ נכון לקושי' התוס' ע"ש, וע"ע אריכות בזה בס' יערות דבש חיש דפוס לובלין דף קמ"ט ע"ש ותמצא נחת. ובעת כותבי כ"ז הרהרתי דאפשר שע"ז כיוון התנא ר' מאיר באומרו, אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, כלומר אל תסתכל בק"נ טעמים שיכולים לטהר בהם את השרץ, כי זה רק חריפות של הבל כיון שהתורה טמאתו בהדיא, ולכן אל תסתכל בקול ק"ן ק"ן טעמים הללו לחושבם לדבר אמתי, אלא במה שיש בו, כלומר אלא תסתכל במה שיש בו מן השכל וחכמת התלמוד, אולי תמצא בי איזה נפקא מינה למקום אחר, להבין פי דבר מתוך דבר שזה תכלית כל הפלפול, ואם אפי' במקום זה לא יהי' אמת אפשר שבמקום אחר תוכל לבוא על ידו אל האמת וא"ש

ת"ר שתי שנים ומחצה עי' בזה בפתח עינים להחיד"א ז"ל בשם רבינו ר' יונתן ז"ל מפראג] נחלקו ב,ש וב"ה הללו אומרים ניח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא כו' נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא כו' ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו. (י"ל ע"י תשובה מאהבה דזדונות נעשו לו כזכיות א"כ עי"ז המ"ע הם מרובים על הל"ת וקרוב יותר לשכר מלהפסד וממילא טוב שנברא, עיין בעץ יוסף בשם מהרש"א בח"א מכות פ"ג וק"ל). וראיתי בסידור באר חיים, בנוסח הברכה שלא עשני גוי, כתב שם וז"ל במנחות איתא עוד נוסחא שעשני ישראל, הגירסא תליא בפלוגתא דב"ש וב"ה בעירובין אם נוח לו לאדם שנברא או שלא נברא (ועיין טו"ז או"ח סי' מ"ו סק"ד) ובזה אמרתי ליישב מה דיש לדקדק מדוע נחלקו ב"ש וב"ה, הא מאי דהוה הוה, דנפ"מ לענין נוסח הברכה עכ"ל, ודפח"ח ואולי י"ל עוד לפי מה דאיתא ביוצא דף ה ע"ב דהיכא דנפ"מ למסבר קראי לא שייך להקשות מאי דהוה הוה, א"כ י"ל דה"נ נפ"מ למסבר קראי, דהרי הקשה האבן עזרא ז"ל על מה שאמר הקב"ה במעמד הר סיני, אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, נלמה לא אמר אנכי ה' אלהיך אשר בראתיך, ותירצו המפרשים משום דבאמת נוח לו לאדם שלא נברא, א"כ לפ"ז מיושב קושי' האבן עזרא ומוסבר הקרא דאנכי ה' אלהיך אשר הוצאת מאמ"צ, ובכה"ג לא שייך להקשות מאי דהוה הוה וכן נפ"מ עוד למסבר קראי דתהלים סי' קמ"ח שאמר הללוהו כל מלאכיו וגו' הללוהו שמש וירח וגו' הללוהו שמי השמים וגי' יהללו את שם ה' כי הוא צוה ונבראו ופי' הגאון בעל ההפלא"ה ז"ל דלהמלאכים וצבא השמים שאינם חוטאים ודאי טוב שנבראו ויוכלו להלל את שם ה' על הבריאה כי הוא ית' צוה ונבראו, משא"כ בני אדם העלולים לחטוא הם אין יכולים להלל את שם ה' על כי צוה ונבראו, כי באמת נוח להם שלא נבראו יותר משנבראו וק"ל. [וע' באוהל יעקב פ' חוקת ביריעות האוהל מ"ש בזה בשם הגאון מ' ישראל סלאנטער זצ"ל ע"ש ודו"ק]

ועוד י"ל עפ"י מ"ש בספר עיון יעקב במס' חגיגה דף י"ב בהא דת"ר ב"ש אומרים שמים נבראו תחלה ואח"כ, ארץ, וב"ה אומרים ארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים, וכתב בעל עיון יעקב שם, דב"ש אזיל לשיטתו דסבר לו לאדם שלא נברא יותר משנברא לכך איחר השי"ת בבריאתם כי אקדומי פורענות לא מקדמינן, משא"כ ב"ה דס"ל נוח לאדם שנברא לכך ס"ל דצרכי בני אדם נבראו תחלה ע"ש. (ולדבריו צ"ל דאחר שנמנו וגמרו נוח שלא נברא גם ב"ה מודו לב"ש דשמים נבראו תחלה), א"כ תי לא קשה מדוע נחלקו ב"ש וב"ה אי נוח שלא נברא או נברא הא מאי דהוה הוה, דהא נ"מ לאידך פלוגתא אי שמים נבראו תחלה או ארץ, ואין לומר דשם ג"כ קשה מאי נ"מ אם זה קדם או זה, ז"א דכבר כתב בעץ יוסף שעל הע"י חגיגה שם בשם יפ"ת דשם לא קשה כנ"ל יען דנפקא מינה למסבר קראי כדאמר בפ"ק דיומא גבי בגדי אהרן דבעי כיצד הלבישן וכו' ע"ש, וא"ש ודו"ק. (שוב לאח"ז ראיתי בהגהות מהר"ץ חיות ז"ל ליומא ה' ע"ב שכתב, ואולי דכלל זה דמאי דהוה הוה לא שייך להקשות בעניני אגדה ע"ש): נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא– עיין בענף יוסף שעל הע"י לכאן שהביא דברים מתוקים בזה בשם יערות דבש ז"ל ובשם הכתב והקבלה ז"ל ע"ש וינעם לך – ולא נצרכה אלא להעדפה פירוש חדש שראיתי בזה בפי' הגר"א ז"ל על יונה סי' ד' ועוד בשאר ספרים קדושים, דמה שנברא האדם פעם אחר זה הוא טוב ונוח לאדם שנברא, אבל מה שנברא עוד יותר משנברא כבר פעם אחד. דהיינו מה שמוכרח לבוא