ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א ט

שהי' "קילוס" זה בתוך בהמ"ק ודו"ק, ובס' כתב סופר עה"ת פרשת וארא כתב וז"ל, ואגב אפרש מה דאיתא בש"ס דברכות ג' ע"א ולא זו בלבד אומרת כך וכו' אשרי למלך שמקלסין אותו בביתו כך, ומה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם ע"ש, והוא תמוה שתי תמיהות חדא על גוף הדבר שהקב"ה בעצמו מתמה על עצמו יתברך ואין מתרץ עצמו על מה ולמה באמת תגלה בניו, וגם מיותר לשון אוי "להם" "לבנים" הול"ל וחדר להם שגלו וכו', או ואוי לבנים שגלו וכו' ולכן נלע"ד וכ' דודאי אחרי שהגלה הקב"ה את בניו אם היו מצערים א"ע שאין בכוחם לעשות רצון קונם כי אשרי למלך שמקלסין אותו בביתו כך פירש"י בבהמ"ק ולא בחו"ל, ואם היו מצערים עצמם על זה מיד היו נגאלו, וגם אם היו במדריגה כזו לא גרשם הקב"ה מיד, אבל באמת אינו כן בעוה"ר, כי עיקר צערם על שאין יושבים איש תחת גפנו ותאנתו כמו בארץ הקדושה, והבנים ובנות מפוזרים על שלחן אחרים וזה צר להם מאד, והיינו אשרי למלך שמקלסין אותו בביתו דוקא כך דהיינו בבהמ"ק, ומה לו לאב להגלות את בניו כיון שנחת ינחת בהם, אלא היינו טעמא, ואוי להם, מה שאוי להם, לא משום שאינם יכולים לעשות נחת רוח ורצון הבורא, אלא שאוי להם, לבנים שגלו מעל שלחן אביהם, שפרנסתם דחוקה והבנים גולים מעל שלחניהם וא"ש כל הדקדוקים וק"ל עכ"ל וע"ע בזה לקמן בהשמטות בסוף המסכתא אות יו"ד]

ת"ר ד' משמורות הוי הלילה דברי רבי, רבי נתן אומר שלש. ענין פלוגתתם תמצא מבואר בספר "עיון יעקב" מהגאון בעל שבו"י ז"ל לכאן, ודפח"ח ש"י אריב"ל אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת- שמעתי מפי ספדן אחד הכוונה דכדי שלא יהיו ההספד והד"ת שאומרי' בפני המת בכלל לועג לרש, לכך צריך לומר אותן הדברי תורה שאמר המת עצמו בחייו ושוב ל"ה לועג לרש וז"ש אין אומרין וכו' אלא דבריו של מת עצמו, (וכעת ראיתי שהוא כתוב כאן ברי"ף שעל העין יעקב ע"ש), ועוד שמעתי מאת ספדן אחד שאין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת, דהיינו מה שהי' המת עצמו מדבר אם הי' יכול לדבר, כי אז בודאי הי' אומר, צאו וראו מה סופו של בשר ודם, לכן מהרו ועשו והרבו מצות ומע"ט והכינו צידה לדרככם כמאמר חז"ל זוודא קלילא ואורחא רחיקא, ולפענ"ד הכוונה פשוטה, שלא ירחיקו הספדנים ללכת בהספדם בענינים שאין נוגעים להספד, אלא יאמרו רק דברים של מיתה והתעוררות לתשובה, כמ"ש ביו"ד רס"י שד"ם מצוה גדולה להספיד על המת כראוי, ומצותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים את הלב כדי להרבות בכיה עכ"ל ע"ש, ועיין בס' לוית חן עה"ת פ' שמיני (בחלק אור יקרות) מ"ש על המאמר א"ל רב לרב שמואל בר שילת אחים לי בהספדא דהתם קאימנא יעו"ש ודפח"ח

ד. לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני, ר' לוי ור' יצחק, ח"א כך אמר דוד כו' רבש"ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים כו' ואני חצות לילה אקום וגו', ואידך כך אמר דוד כו' לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלוכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה - קשה למה דוקא בשני דברים אלו הי' חסיד, ותי' בס' מאמר אסתר להגאון ר' וואלף באסקאוויץ זצ"ל, כי כל מה שהבן רואה מאביו אפילו הוא רק מדת חסידות, אצלו הוא כבר שורת הדין לעשות זה הדבר, משום שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך, ולכן דוד המע"ה לא הי' נקרא חסיד על שאר ענינים כי הי' בנו של ישי ע"ה שמת בעטיו של נחש, ומסתמא עשה כל מדות החסידות למען לא יבוא אל שער איסור ח"ו, וא"כ הי' דהמע"ה מחויב לעשות כל הדברים האלה עפ"י הדין ועי"ז הי' נקרא רק צדיק ולא חסיד, אבל בשני דברים האלו הי' משבח עצמו שנקרא חסיד, כי אביו לא הי' מלך, לכן אמר לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים וכו' וכן שכל מלכי מזרח ומערב יושבים וכו' ואני ידי מלוכלכות בדם כו' ודפח"ח – ובשם חכם א' שמעתי על מ"ש לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים וכו' ביאור הדבר כי רבים מהמון עם היו מתרעמים על דוד המלך ע"ה, ואמרו שלא יתכן למלך לבלות זמן בחסידות, רק צריך להקדיש כל זמנו ועתותיו להנהגת והצלחת המדינה וצריך לו לעסוק תמיד בחכמת הנהגת המדינה הנקרא שטאאנוספוליטיק, (עיין במשניות תרומות פ"ב מ"ה מפני שהוא מאכל פוליטיקין, ופי' הרע"ב בני פלטרין של מלכים ע"ש), ובעניני טכסיסי מלחמה כדרך שאר כל המלכים, ועז"א דוד שבחנם מתרעמים עליו, כי באמת גם הוא עוסק בכל הענינים הנ"ל כשאר כל המלכים, ורק בזמן דשאר המלכים ישנים עוד על מטתם, אזי הוא קם ממטתו ועוסק בחסידות ובעבודת הבורא ית', א"כ אין מגיע מזה שום הפסד להמדינה, כי רק באותו הזמן אשר כל מלכי מזרח ומערב בלא"ה שוכבים הוזים על מטתם, אזי הוא עוסק בחסידות, וז"ש לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד ג' שעות ביום ואני חצות לילה. אקום וכו', ואם כי פי' זה רחוק קצת מכוונת המאמר, בכ"ז לא מנעתי א"ע מלכותבו - ובגוף המאמר ראיתי בס' דברי שאול במהדו"ב לכאן שהקשה לפי מ"ש הרמב"ם פ"ב דמלכים דאסור לראות המלך במרחץ וכשהוא מסתפר ואמר דאם רצה למחול על כבודו אינו רשאי, א"כ איך הי' דוד המע"ה רשאי ללכלך עצמו בשפיר ובשליא לפני הנשים השואלות אותו ע"ש שהאריך. ולכאורה הי' נ"ל לפימ"ש בס' "עיון יעקב" בסנהדרין דף י"ט דלפי מ"ש תוס' שם שאני ת"ח דתורתו דילי' ויכול למחול על כבודו משא"כ המלך ע"ש א"כ במלכות בית דוד שהמלכות ג"כ שלו כדכתיב לא יסיר שבט מיהודה והמלכות ניתן לו ולזרעו עד עולם יכול למחול על כבודו כמו ת"ח יעו"ש, א"כ מיושב קו' דב"ש הנ"ל, דהא דוד המע"ה שפיר הי' יכול למחול על כבודו, אלא דבאמת גוף דברי העיון יעקב צ"ע דברמב"ם וגם בשאר מחברים קדמונים לא חילקו בזה בין מלכי ישראל למלכי בית דוד, וגם מדברי התוס' סנהדרין י"ד ד"ה ינאי וכו' שכתבו דהא דמלך אינו יכול למחול הוא משום קרא דקאמר שום וכו' שתהא אימתו עליך ואין כבודו בא לו בשביל עצמו אלא משום דמצות המקום כך הוא ואין יכול להפקיע מצות המקום עכ"ל, נראה דאין לחלק בין מלכי ישראל למלכי ב"ד וכמובן, ודברי בעל עיון יעקב צל"ע, לכן נ"ל דלא באו נשים הרבה בבת אחת לפני דוד לשאול ממנו שאלות בדם ובשפיר ובשליא, כ"א כל אחת באה לפניו בזאח"ז, (ומשום יחוד ליכא בזה די"ל דהיתה אשתו עמו ובכה"ג ל"ש איסור יחוד כדקי"ל באהע"ז סי' כ"ג ס"ג ע"ש), וא"כ הוי בצנעה ובכה"ג יכול המלך למחול על כבודו כמ"ש בס' משכנות יעקב להגאון מ' יעקב ן' נעים ז"ל בקונטרס "צניף מלוכה" ומייתי ראי' מיהושפט מלך יהוד' דהי' מחבק ומנשק ת"ח ומושיבו על כסאו לפי שהי' בצנעה יעו"ש, וא"ש. ועיין בענף יוסף שעל העין יעקב דפוס ווילנא לכאן, מ"ש בשם ספר אור כשלמה ע"ש, ופליאה בעיני שלא ראה שכבר כתב כ"ז בעל "עיון יעקב" ז"ל כאן בד"ה לדוד שמרה נפשי וכו' ע"ש. ולא עוד אלא כו' אני נמלך במפיבושת רבי ואומר לו מפיבושת רבי יפה דנתי כו' תנא לא מפיבושת שמו אלא איש בושת שמו ולמה נקרא שמו מפיבושת שהי' מבייש פני דוד בהלכה -- עיין בזה בס' פרשת דרכים סוף דרוש ט"ו, (ובעהמ"ח ס' אורח ישרים על