ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א ח

מסכת ברכות

ב. מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן כו' - כתב בס' מנחה חדשה להרב מ' נפתלי הורוויץ מירושלים תובב"א בתוי"ט מדקדק על לשון "בתרומתן" אמאי לא אמר בתרומה ונ' דלכאו' ק' כקו' מהרש"א כיון דאז היא זמן ק"ש היאך רשאין הכהנים לאכול אז, הרי כיון שבא זמן ק"ש אסור להתחיל בסעודה עד שיתפלל. אמנם הדבר נכון מאד, דהא הכהנים מצווים להפריש תרומה גם מפירות עצמן, ואסורי' לאוכלם בטבלן כדילפינן מאתם גם אתם, אלא שאין צריכי' לקיים מצות נתינה ומעכבין ההפרשה לעצמן. א"כ בשלמא כשישראל מפריש תרומה, מסתמא מפריש כשיעור נתינה, כדי לקיים מצות נתינה כראוי. אבל הכהנים "בתרומתן" שא"צ להפריש כדי שיעור נתינה, א"כ אין מפרישין יותר מחטה אחת, וחטה אחת בודאי דרשאין לאכול קודם ק"ש דאינה אלא טעימה בעלמא. והיינו דדייק התנא נכנסין לאכול "בתרומתן" דהיינו מה שהפרישו מפירות עצמן, ומיושב קושי' המהרש"א, ודפח"ח. (ועמ"ש בזה בסוף המסכתא בדרוש לסיום הש"ס עיי"ש)

ג שלש משמרות הוי הלילה וכו' משמרה ראשונה חמור נוער וכו' - בקונטרסי אבל כבד [הספד על הגאון מו' חיים סופר ז"ל], בארתי הקודש, פסוק איכה ב' י"ט, קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נוכח פני ה', ואמרתי דידוע שימי האדם נחלקים לג' זמנים, והם ימי עלי', עמידה, ירידה וכתבו המפורשים שהוא נרמז ע"ד המליצה במחז"ל ג' משמרות הוי הלילה) ר"ל העוה"ז שנמשל ללילה כנגד העוה"ב שהוא האור האמיתי שנמשל ליום, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי, כי רבה רעת האדם בארץ, "משמורה ראשונה חמור נוער" שבימי עליה כאשר ירד עליו טל הילדות, החומר נוער ומבקש עונג ורודף אחרי תאות נשים וחמודות בני אדם, מתקן בשערו ממשמש בעיניו, בכל עת יהיו בגדיו לבנים וחמודים, ושמן על ראשו לא יחסר, ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים, מעשה ידי יצר להתקשט ולהתגאות ביפיו למען יצודנו בחרמו ויפול במכמרתו, "משמורה שניה כלבים צועקים" שבימי עמידה בתתו רחים על צוארו האשה הקושית אשר לקח ויחל להתעסק במסחר וקנין, אז רודף תמיד אחרי בצע כסף לא ישבע כסף, וזהו כלבים צועקים, צווחין ככלבי הב הב, יש לו מנה רוצה מאתים, ככלבים עזי נפש לא ידעו שבעה, משמורה שלישית" תינוק יונק משדי חכמות התורה" ואשה, אשת חיל היינו התורה, מספרת עם בעלה, כי אז כאשר כבר יבעתוהו חבלי מות והיו חייו תלואים לו מנגד, כבר יתחיל לחשוב עם קונהו, והיה ביום הששי והכין את אשר יביא מצות ומע"ט ליום שכולו שבת, עכ"ד המפורשים עם תוספת נופך משלי. ואמנם המקור לכל חטאת הוא מה שקלקל במשמורה הראשונה בעון קרי והוצאת שז"ל ביודעים ובלא יודעים, והקלקול הזה היא סבת חולי נפשו בכל ימי חייו, כמליצת חז"ל "הכל תלוי במז"ל'. ולכן הרבה צריך להשתדל להסיר תחלה סבת המחלה וחולי הנפש. וע"כ שואג היה ירמי' הנביא, קומי רוני בלילה לראש אשמורות, היינו לתקן מה שפגמת במשמורה הראשונה, כלומר בימי הנערות והבחרות בחטאת נעורים ר"ל, ומה יהי' התקנה, עז"א שפכי כמים לבך נוכח פני ה', שתתמרמר בבכי רב ושפיכת דמעות, ועי"כ אולי יחנן ה' צבאות, וכמ"ש בספרי מוסר שזהו התיקון לחטא זה, ואסמכוה לה אקרא, הלך ילך ובכה נושא משך הזר"ע וכידוע, (וע"ע בעין יעקב דפוס ווילנא תרס"ג בשם "עיני יצחק" גם עיין בס' אורח ישרים על אגדות הש"ס מהרב ר' מנחם צבי טאקסין נ"י מ"ש על מאמר זה ג"כ עפ"י דרך זה ע"ש ותמצא נחת)

תניא א"ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל וכו'. עיין בספר חזון למועד (חזיון ה') אשר חזה הגאון רבי אלעזר פלעקלש ז"ל מפראג בביאור כל המאמר הארוך שלפנינו, בדרך מליצה נפלאה, ומגודל האריכות א"א לי להעתיק דבריו, ועמך הסליחה: באותה שעה למדתי ממנו ג' דברים כו' שאין נכנסין לחורבה כו' שמתפללין בדרך כו' שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה - כתב ביד יוסף (שבגליון הע"י) עיין רש"י שבת ק"ח ע"א ד"ה מאי עד שיבא אליהו וצ"ע עכ"ל. וכבר קדמו בזה בהגהות וחידושי מהר"ץ חיות ז"ל, ותוכן הקושיא דהא כתב ברש"י שם, דהיתר ואיסור אין תלוי באליהו דלא בשמים הוא - ולפענ"ד לק"מ דכבר השריש לן מרן חת"ס ז"ל בתשובה חלק ששי סי' צ"ח (בד"ה אבל האמת כו') דכשאליהו מתגלה בנשמתו הרי הוא מלאך ואין לקבוע הלכה עפ"י דבריו, אבל כשמתגלה בלבוש גופו הרי הוא מגדולי חכמי ישראל ותשבי יתרץ קושיות ואיבעיות ואליו תשמעון כי מי כמוהו מורה וכו' ע"ש, וא"כ כאן דמיירי שנתגלה אלי' בלבוש גופו, והראי' שהרי ר' יוסי אמר לו שלום עליך רבי "ומורי" והיינו שהוא רבו בהוראה, וזה אינו כי אם כשמתגלה בלבוש גופו דאז למדין הוראה מפיו, ממילא שפיר אמר ר' יוסי "באותה שעה" כלומר באותה שעה שנתגלה בלבוש גופו למדתי ממנו שלשה דברים וא"ש

בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבמ"ד ועונין איש"ר מברך הקב"ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך. פירש"י אשרי כל זמן שהי' קילוס זה בתוך בהמ"ק עכ"ל - כתב בס' דברי שאול על אגדות הש"ס, הכוונה ע"ד משל, ב' בני אדם נסעו מעבר לים לסחור בארץ, אחד הי' עשיר גדול, ואחד לא הי' עשיר כל כך רק שגמר בדעתו לשוט בארץ אולי יעלה מעלה מעלה, וטרם שנסעו עשו סעודה כל אחד, וכשטוב לב המסובין ביין דרך העולם לברך את בעל הסעודה וברכו שניהם. והנה לזה שהי' עשיר גדול היו מברכים שיצליחו ה' בדרך אשר הולך ששמו הגדול יבורך ויתקיים לעולם. ולזה השני ברכו שיעזרהו ה' שיהי' שמו מבורך ויתגדל שמו. והנמשל. דהנה התוס' כתבו בשם מחזור ויטרי שפירוש יהש"ר, שיהי' שמו רבא, שבעת החורבן אין השם שלם, ואנו מתפללין שיהי' שמו שלם. והנה בבהמ"ק ג"כ היו מברכין יהש"ר. אמנם ההבדל שביניהם שבבהמ"ק היו אומרים ששמו הגדול יהי' מבורך לעולם. וכעת אנו מתפללין שיגדל שמו. ונמצא בבהמ"ק היה הפירוש של יהש"ר אשר שמו הגדול יהי' מבורך, והיה קילוס גדול, לא כן כעת אנו מתפללין ששמו יתגדל ויהיה רבא. וז"ש אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך והיה קילוס גדול ששמו שגדול כבר יהיה מבורך לעלם ולעלמי עלמיא, משא"כ כעת שהוא בדרך תפלה שיתגדל שמו, וז"ש רש"י