ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א פו

שמור אעכ"ח כדרשת המכילתא זכור מלפניו ושמור מלאחריו וכפי' זית רענן הנ"ל, וא"כ מוכח מכאן שצריך להוסיף מחול על הקודש ולא הוי נפיק מיני' שום חורבא אי הוה כתיב ויהי ערב ויהי בוקר בשבת כבשאר ימים, אבל באמת לפי מה דקיי"ל דנשים חייבות בקדה"י ד"ת מזכור ושמור כל שישנו בשמירה וכו' ולכן נאמר כאן זכור ושם נאמר שמור אין הוכחה כלל מזכור ושמור שצריך להוסיף מחול על הקודש, א"כ שפיר היינו יכולים לטעות דא"צ להוסיף מחול על הקודש, לכך לא כתב ויהי ערב ויהי בוקר לפי דבאמת צריך להוסיף מחול על הקודש ואף קודם ערב הוא שבת, וזה כוונת הפליאה, למה לא כתב ויהי ערב ויהי ביקר ביום השבת, מפני שנשים חייבות בקידוש היום ד"ת וא"ש ודו"ק

(ל"ב

) והנה כבר הבאתי לעיל קושי' התוס' בשבועות דף כ' ע"ב מנ"ל לדרוש כל שישנו בשמירה וכו' אימא איפכא דנשים שאינם בזכירה אינם בשמירה, ומדקדקים העולם אמאי המתינו התוס' בקושיא זו עד מס' שבועות ולא הקשו כן בברכות דף כ' ע"ב, ועיי' באור חדש לקידושין דף ל' ע"ב בד"ה דת"ר איש וכו' שעמד ג"כ על זה, וכתב לתרץ בסגנון זה דבמס' ברכות מרי' דשמעתין הוא רבא ועל רבא לא היו התוס' יכולים להקשות דאימא איפכא אבל במס' שבועות דף כ' דרהיטת הסוגיא אזדא אליבא דר' יוחנן הקשו התוס' שפיר אימא איפכא יע"ש נועם פלפלו, וגם אני אלך בעקבותיו ואיישב דקדוק הנ"ל באופן אחר, דהנה בפ' כי תשא פסוק אך את שבתותי תשמורו, פירש"י אך למעט שבת ממלאכת המשכן דאך מיעוט הוא, והקשה עליו הרמב"ן ועיקר קושיתו דאך הכתוב כאן בא ללמד על פיקוח נפש נפש דדחי שבת כדאיתא ביומא דף פ"ה ע"ב ועיין ברא"ם ומפרשים, וכתב הגאון ר' שאול מאמסטערדאם ז"ל בספרו בנין אריאל לשם וז"ל, ואני בעניי לא ירדתי לסוף דעת קדושים דהא מסיק שם באותה סוגיא אמר שמואל אי הואי התם הו"א דעדיפא מכולהו וחי בהם ולא שימות בהם ואמר רבא עלי' דשמואל לית לי' פירכא וטבא חדא פלפלא חריפא וכו' הרי לפי המסקנא ילפינן דפיקוח נפש דוחה שבת מהך דשמואל והשתא אייתר לן אך, ועכ"ח צ"ל לאשמעינן דמלאכת המשכן לא דחי שבת כמו שפירש"י ותו לק"מ עכ"ל עיי"ש -- והנה קשה למה לי אך למעט שבת ממלאכת המשכן תיפוק לי' בלא"ה לא דחי דשבת הוי עשה ול"ת ובנין המשכן רק עשה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה, ותירץ הגאון ר' יהונתן ז"ל בספרו נפש יהונתן פ' בהעלתך דאצטריך אך להורות דנשים נמי אסורות בבנין המשכן דלדידהו לא הוי רק ל"ת כמ"ש תוס' בקידושין דף ל"ד ד"ה מעקה וכו' דנשים אינם חייבות בעשה דשביתה דהוי מעשהז"ג והו"א דידחה שבת לכן איצטריך אך עיי"ש, והתינח אי נשים ישנם בשמירת שבת שפיר אצטריך אך להורות דנשים נמי אסורות בבנין המשכן אבל אי נימא איפכא דנשים שאינם בזכירה אינם בשמירה תיהדר קושי' לדוכתא למה לי אך ת"ל דבלא"ה לא דחי מלאכת המשכן את השבת דהוי ל"ת ועשה ואין לומר דאצטריך לנשים דהא נשים אינם בשמירה כלל, ולכן מדאצטריך אך מוכח דנשים ישנם בשמירה א"כ לא מצו התוס' בברכות דף כ' להקשות דאימא איפכא דהתם רבא הוא דאמר כל שישנו בשמירה וכו' ורבא לשיטתו ביומא פ"ה ע"ב דילפי' פ"נ דדחי שבת מוחי בהם וכו' ואייתר לן אך להורות דמלאכת המשכן לא דחי שבת כפירש"י ועכ"ח דגם נשים אסורות וא"כ ליכא למימר איפכא דנשים שאינם בזכירה אינם בשמירה, אבל בשבועות דף כ' דשם רהיטת הסוגיא אזדי לר' יוחנן ומפורש בירושלמי יומא פ"ח הלכה ה מניין שספק נפשית דוחה את השבת ר' אבהו בשם ר' יוחנן אך את שבתותי תשמרו מיעוט, ופי' בקרבן העדה שם דאך מיעוטא הוא לומר דלא לכל אמר שישמרו את השבת, א"כ אצטריך אך להורות דספק פ"נ דוחה שבת, וא"כ אליבא דר' יוחנן לא מוכח מידי מדאצטריך אך דגם נשים ישנם בשמירה, דהא לר' יוחנן אצטריך אך לספק פ"נ דדוחה שבת כירושלמי הנ"ל, א"כ בשבועות הקשו תוס' שפיר דאימא איפכא דנשים אינם בשמירה וא"ש ודו"ק

(ל"ג

) ובאופן ב' י"ל עפ"י מ"ש בס' או"זז הגדול ריש ה' ערב שבת דממ"ש רש"י עה"פ שם שם לו חוק ומשפט וכו' שנצטוו במרה על שבת וכו' וכן במן וכו' למדנו ששבת נאמרה לב"נ שכל זמן שלא קבלו ישראל את התורה נקראו ב"נ וכו' ומעתה י"ל שעכו"ם מוזהרין על שבת דהא כל מצוה שנאמרה לב"נ ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה וא"כ תקשי דאיך קאמר ר"ל בסנהדרין נ"ח ב' עכו"ם ששבת חייב מיתה דהא אדרבה הוא מצווה עוד על השבת עכ"ד, וכתב הגאב"ד דק"ק בעלעניעש נ"י בקונטרס תל תלפיות מחברת כ"ה משנת תרע"ז דף קכ"ז די"ל שר"ל ס"ל כר"א המודעי שבמכילתא פ' בשלח שחק ומשפט דכתיב במרה לא קאי כלל על שבת אלא על עריות ודיני קנסות וכדומה וממילא שפיר י"ל עכו"ם ששבת חייב מיתה אבל למ"ד שנצטוו במרה על שבת ודאי שהעכו"ם נצטווה עוד לשבות בשבת יעו"ש שמיישב בזה קושי' המפרשים בבינה דט"ז בהא דלא ליענשו עכו"ם עלה יעו"ש משום דהש"ס שם אזיל בשיטת מ"ד שנצטוו על השבת כבר במרה ושהעכו"ם ג"כ מצווה עליו כדעת או"ז הגדול הנ"ל יעי"ש ומעתה הא מבואר בשבת דף פ"ז סוף ע"א ודיש ע"ב דרבא ורב אחא בר יעקב תרוייהו ס"ל דשבת במרה נצטוו יעוין שם א"כ ס"ל ליבא דעכום ג"כ מצווים על השבת דכל מצוה שנאמרה לב"נ ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה וא"כ בברכות דף כ' דאיירי הש"ס אליבא דרבא לא מצו התוס' להקשות דדאימא איפכא דנשים דליתנהו בזכירה ליתנהו בשמירה, דכיון דגם העכו"ם מצווים על השבת א"כ ודאי גם הנשים מצווים עלי' דאטו מי גרעי מעכו"ם, אבל בשבועות דף כ' דרהיטת הסוגיא אזדי לר' יוחנן שפיר הקשו התוס' אימא איפכא דנשים דליתנהו בזכירה ליתנהו נמי בשמירה, ואין לומר אטו מי גרעי נשים מעכו"ם דג"כ מצווים על שמירת שבת, זה אינו דהא איתא במדרש רבה דברים פרשה א' בפסוק ראה החלותי תת לפניך, ומה ראית לומר גוי ששומר את השבת חייב מיתה א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן בנוהג שבעולם מלך ומטרונה יושבין ומסיחין זע"ז מי שבא ומכניס עצמו ביניהם אינו חייב מיתה כך השבת הזו בין ישראל ובין הקב"ה שנא' ביני ובין בני ישראל וכו' יעו"ש, א"כ מבואר דר"י ס"ל בזה כר"ל דעכו"ם ששבת חייב מיתה ועכ"ח דס"ל דלא נצטוו ישראל במרה כלל על השבת וממילא דגם עכו"ם לא נצטוו עלי' א"כ שפיר הקשו תוס' בשבועות אליבא דריו"ח אימא איפכא וא"ש: (ל"ד

) כל זה כתבתי דרך פלפול הנהוג, אבל יותר נ"ל בדרך הפשט שהוא פשוט ונכון יותר דבכוונה מכוונת לא הקשו התוס' בברכות והמתינו עד מס' שבועות כדי שלא יצטרכו להאריך. כי ברכות הוא תחלת הש"ס ועדיין לא נודע להמעיין כל אותן ההקדמות הצריכות לקושיא זו ובלעדי אותן הקדמות אין התחלה לקושיא דאימא איפכא דנשים שאינם בזכירה אינם נמי בשמירה. לכן המתינו התוס' בקושיתם עד מס' שביעית וסמכי