ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א פז

על מה שכתבו תחלה קודם מס' שבועות ולאחר שכבר ידע המעיין כל אותן ההקדמות השייכים לקושיא זו אז מצאו לנכון להקשות דאימא איפכא בלי שיצטרכו להאריך, ואבאר דברי בב' אופנים (א) לכאורה אין מקום כלל להקשות דנדרוש להיפוך ולפטור נשים משמירת שבת דהא איתא במס' שבת דף צ"ו ע"ב דיליף ריו"ח הוצאה מקרא ויצו משה ויעבירו קיל במחנה וקאמר דבשבת קאי דילפינן העברה העברה וא"כ התם מפורש בקרא איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מהביא, וא"כ מפורש בקרא דגם נשים חייבות בשמירת שבת, וכבר נשאל ע"ז בשו"ת שבט סופר חאו"ח סי' ד', והשיב דלא קשה על התוס' דהא כתבו בתוס' שם ד"ה וממאי דבשבת וכו' דר"ח לא גרס כל זה דאף אי בחול קאי הקרא מ"מ נפקא לי שפיר דהוצאה אסורה משום דקרי להוצאה מלאכה, וא"כ הא דצוה משה גם על הנשים היינו משום דשלימא לה מלאכה כדמקשה באמת ולא משום איסור שבת כלל, ואף דנשים פטורות משמירת שבת מ"מ גם אצלם מלאכה מקרי רק דאינם מציוים כמו שאר מלאכות שבת עיי"ש והוא פשוט א"כ בברכות לא מצו התוס' להקשות דאימא איפכא, דאכתי לא נודע להמעיין מ"ש התוס' בשבת צ"ו הנ"ל דר"ח לא גרס כל זה, לכן כדי שלא יצטרכו להאריך ולהביא כל זה שתקו לגמרי ולא הקשו כלום, אכן במס' שבועות שכבר ידע כל המעיין ההקדמה שכתבו התוס' כבר במס' שבת דר"ח לא גרס כל זה, שם כבר מצו התוס' להקשות דאימא איפכא דנשים שאינם בזכירה אינם נמי בשמירה (ב) לפי המבואר בע"ז דף כ"ז ע"א בפלוגתא דרב ור' יוחנן דרב ס"ל מילה בנכרי פסולה ויליף לה מקרא ואתה את בריתי תשמור וריו"ח יליף לי' מקרא המול ימול (קרי בי' המל ימול מי שהוא מהול ימול אחרים) ומסיק הש"ס דאיכא בנייהו אשה למ"ד ואתה את בריתי תשמור ליכא דאשה לאו בת מילה היא ולמ"ד המול ימול איכא דאשה כמאן דמהילא דמיא, ולכאורה לפי הכלל דרב וריו"ח הלכה כר' יוחנן אשה כשרה למול, אלא שהתוס' שם כתבו בד"ה אשה וכו' יש לפסיק כרב ואין אשה כשירה למול דאע"ג דרב וריו"ח הלכה כר' יוחנן בהא הלכה כרב דברייתא דר' יהודה הנשיא קיימא כוותי' (ופלא שבפסקי תוספות שם לא נמצא מזה כלום): לכן בברכות לא מצו תוס' להקשות דאימא איפכא דנשים שאינם בזכירה אינם בשמירה דהא רב וריו"ח הלכה כר' יוחנן וא"כ מוכח בעכ"ח דנשים ישנם בשמירת שבת, דאל"כ תקשי אמאי מילה דוחה שבת, הא אפשר לקיים שניהם למול ע"י אשה דאינה בשמירת שבת, ואין לומר דהמצוה על האב למול, דמה בכך יעשה האב את האשה שליח למול ושלוחו ש"א כמותו ומקיים בזה המנוה דרמי עלי' למול, (ועיין בשעה"מ פי"ב מה' עכו"ם ובהגהות טעם המלך לשם ודו"ק), אעכ"ח דנשים ג"כ ישנם בשמירת שבת לכן לא מצו התוס' בברכות להקשות כלום, אבל בשבועות שכבר כתבו קודם לזה במס' ע"ז דכ"ז הנ"ל דהלכה כרב ואין אשה כשרה למול, א"כ אין שום הוכחה דנשים ישנם בשמירת שבת, שם שפיר הקשו מנלי' לרב אדא בר אהבה לדרוש כל שישנו בשמירה וכו' נדרוש איפכא ונשים שאינם בזכירה אינם נמי בשמירה וא"ש ודו"ק

(ל"ה

) וראיתי בשו"ת בית יצחק ח"ר על יו"ד בתשו' הנדפסת אחרי המפתחות שמביא קושי' בשם המפרשים מה הקשו תוס' דנדרוש איפכא דנשים שאינם בזכירה אינם בשמירה איך אפשר לומר כן הרי בסנהדרין דף נ' ודף נ"א אמרינן ובת כהן כי תחל יכול אפילו חיללה שבת ת"ל לזנות בחילול שבזנות הכתוב מדבר ואי ס"ד דנשים אין חייבות בשמירת שבת למה לי לזנות והרי בלא"ה א"א לומר יכול אפי' חיללה שבת דהא אשה אין בשמירת שבת, ועיי"ש מה שתירץ ע"ז בדרך פלפול, ולפענ"ד בפשיטות לק"מ דאטו מי נזכר בקרא חילול שבת כי תחל כתיב וא"כ יכולים לדרוש כך ובת כהן כי תחל יכול אפילו חיללה את השם כגון שהמירה את דתה (שע"ז נאמר ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך ישראל) ת"ל לזנות בחילול שבזנות הכתוב מדבר, וא"כ אפי' נימא דנשים אינם בשמירה שבת אפ"ה לזנות לא מיותר כלל, והא דנקט הת"כ והגמ' לשון אפי' חיללה שבת היינו לפי האמת דדרשינן כל שישנו בשמירה וכו' אבל באמת אפי' הוי דרשינן איפכא לא הוה מיותר תיבת לזנות [וע' בתורה תמימה פ' אמור אות ס' שכתב וז"ל: ועיין במרדכי פ"ו מסנהדרין מי שיש לו בת שהמירה דתה או שזנתה אין מחויבין עוד לקדשו בקדושת כהונה, ולכאורה צ"ע מש"כ שהמירה והא בדרשה דלעיל מבואר דהכתוב מדבר רק בחילול שבזנות ולא בחילול אחר, וצ"ל דכיון שהמירה בודאי גם זנתה עכ"ל, ומזה ראיה למה שכתבתי ודו"ק] א"כ שפיר הקשו תוס' דנדרוש איפכא דנשיש שאינם בזכירה אינם נמי בשמירה וזה ברור

(ל"ו

) וגם בלא"ה י"ל דהנה שיטת רש"י ביבמות דף מ"ח ע"ב בד"ה גר תושב, דג"ת שקבל עליו שלא לעבוד ע"א הוא מוזהר על השבת דמחלל את השבת כעובד ע"א יעו"ש, ובתוס' שם ד"ה זה גר וכו' הקשו עליו דא"כ נפישי להו משבע מצות ובע"ז דס"ד משמע דבז' מצות שקיבלו ב"נ איקרי גר תושב ועוד דבסנהדרין דף נ"ח אמרינן דב"נ ששבת חייב מיתה וכו' ובכריתות ד"ט קאמר ר"ע דגר תושב אין מוזהר על השבת (ועיין בחמדת ישראל להגאון מדוואהרט שליט"א דף קט"ו מ"ש ליישב דברי רש"י ז"ל עייש"ה וגם מבואר שם דכוונת רש"י רק שלא יחלל שבת בפרהסיא דהא דמחלל שבת הוא כעובד ע"א היינו רק במחלל שבת בפרהסיא כמבואר בעירובין ס"ט ע"ב ועוד בכמה דוכתי ועיין בתוס' סנהדרין ע"ח ע"ב בד"ה לא וכו' ובהגהות רעק"א ז"ל לשם ואכמ"ל) מבואר מזה דגם התוס' לא נחלקו על רש"י ז"ל רק בגר תושב דהוא ב"נ וב"נ ששבת חייב מיתה אבל בנשים אע"ג דנדרוש איפכא ונימא כיון דאינם בזכירה אינם נמי בשמירה מ"מ כיון דהם ישראלים מוזהרים הם עכ"פ שלא לחלל שבת בפרהסיא וכמ"ש התוס' בסנהדרין ע"ח הנ"ל דמחלל שבת בפרהסיא ככופר בעיקר דכופר במעשה בראשית בזה ודאי מודים לרש"י דמוזהרים על חילול שבת בפרהסיא דהוא כע"א ועיקר קושי' התוס' דנדרוש איפכא היינו דנימא דנשים שאינם בזכירה אינם בשמירת שבת בצנעה אבל על שמירת שבת שלא לחללו בפרהסיא בפני עשרה מישראל בזה פשיטא ודאי דגם נשים מוזהרים וא"כ שפיר דרשינן בסנהדרין דף נ' הנ"ל יכול אפי' חיללה שבת בפרהסיא דבזה ודאי נשים מוזהרים ת"ל לזנות בחילול שבזנות הכתוב מדבר ולק"מ על התוס' וא"ש ודו"ק: סליקו להו ההשמטות למס' שבת ועור חידושים שונים בעניני שכת בריך רחמנא דסייען עד כען.