ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א פה

מכררג. בבור ארי' על רש"י פ' ואתחנן בד"ה בדבור כרר וכו' וז"ל:

וא"ת ולמה נאמרו זכור ישמור בדבור רד, אין לומר שבשביל שדרשו ז"ל זכור ושמור בדבור א' נאמרו לומר לך כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והני נשי הואיל ואיתנה ובשמירה איתנהו בזכירה דזה אינו דאם היה נאמר זכור ושמור ביחד מכל שכן דהוי מקשינן להדדי זכור ושמור כל שישנן בשמירה ישנו בזכירה, ויראה כי מה שהם בדבור אחד נאמרו לפי שהם שני דברים והם באמת דבר אחד ויש לך לדעת כי שמור הוא שיושלל כל מלאכה מן היום באופן שלא יימצא בו מלאכה עד שיהא ראוי לקדשו, ומ"מ בשלילת המלאכה מן היום הזה לא נמצא בו השבת כי כמה פעמים שהאדם הוא שובת מן המלאכה ולא יהיה ניכר שיש לו שבת, לכך ציותה התורה זכור את יום השבת לקדש את השבת ולזכור אותו לקדשו שבזה יהיה היום מקודש, ואמנם בזכירה אין זה כלום אם יעשה בו מלאכה דמאי מועיל קדושתו בפה לומר שהוא קדוש ויהיה נוהג מנהג חול בעשיית המלאכה הרי זכור ושמור כמו דבר אחד שעל ידי שניהם הוא השבת ולפיכך נאמרו בדבור אחר עכ"ל הזהב, וא"כ מיושב קו' הטו"א ז"ל די"ל לאביי לכך נאמרו בדבור א' כן רציתי לומר לכאורה, אך אח"כ נתיישבתי דז"א דבאמת אין כוונת הגור ארי' לסתור קאי דרשת חז"ל מזכור ושמור כל שישנו בשמירה וכו' הלא אדרבה לבנותו ולחזקי הוא בא ותוכן כוונתו דלא מצד ההיקש למדו חז"ל כן דא"כ הו"ל לכתוב זכור ושמור ביחד ומכ"ש דהוי מקשינן להדדי ודרשינן כל שישנו בשמירה וכו' אלא מצד דנאמרו בדבור אחד הוא דלמדו כן דלפי דזכור ושמור הוא דבר אחד ובלא שמור אין זכור ובלא זכור אין שמור א"כ מוכרח דגם נשים חייבות בקרה ד"ת דכיון דישנם בשמור את יום השבת לקדשו ואם פטורות מזכור במה יודע איפה קדושת השבת ובמה ניכר שמקדשים אותו דילמא מלאכה הוא דלית להו וכמה בטלני איכא בשוקא אעכ"ח דחייבות בקדה" לקדשו בפה ולימד שהוא קדוש א"כ בזה שומרים את השבת, אמנם אביי דס"ל דנשים חייבות בקדה"י רק מדרבנן עכ"ח דלא ס"ל הך דרשה, א"כ שפיר הקשה הטו"א א"כ למאי נ"מ נאמרי ש בדבור א', וצ"ל כתירוצים שכתבתי לעיל -- ועפי"ד גור ארי' הנ"ל מיושב לנכון קושי' התוס' בשבועות דף כ' ע"ב בד"ה כל שישנו דאימא איפכא דהני נשי הואיל וליתנהו בזכירה ליתנהו בשמירה ועל מה שתירצו דלחומרא מקשינן כבר הקשו דא"כ ליחייבו נשים בציצית ע"ש, אבל לדברי הגור ארי' ניחא דבשלמא אם מכח ההיקש הי' דרשינן כן שפיר הי' יכולין לדרוש איפכא ולפטור נשים משמירה אבל כיון דבאמת לאו מכח ההיקש דרשינן כן רק מכח דנאמרו בדביר א' ושניהם קשורים זב"ז היא דדרשינן כן דכל החייב בשמירה בעכ"ח דחייב גם בזכירה דאל"ה במה ניכר ששובת את השבת א"כ אי אפשר לדרוש איפכא דכל הפטור מזכירה פטור גם משמירה דהיכן מרומז זה בהא דזכור ושמור בדבור אחד נאמרו וא"ש ודו"ק – ועיין בתשו' בית שערים למו"ח הגאון ז"ל חאו"ח סי' צ"ח שכ' דאותן המחללים שבת לתיאבון ומאמינים בה חייבים בקידוש ובהבדלה ע"ש ולפי"ד הגור ארי' דזכור ושמור קשורים זב"ז ואם אין זכור אין שמור ואם אין שמור אין זכור (וכמ"ש להדיא ואמנם בזכירה אין זה כלום אם יעשה בו מלאכה וכו') פסקי של מו"ח זצ"ל צ"ע לדינא:

(ל) וסידור דפוס ווילנא הנ"ל (הנקרא בשם אוצר התפלות) הואיל ואתי לידן, ארשום בו איזה הערות (א) בנוסח הברכה של נשיאת כפים אשר קדשנו בקדושתו וכו' כתב שם בדובר שלום וז"ל:

שינוי ניסח הברכה מכל ברכת המצות שמברכים אשר קדשנו במצותיו וכאן לא הוזכיר מלת במצותיו, הכוונה עפ"י דאיתא וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם איתה שעה זכה בנשיאת כפים לו ולדורותיו עד שיחיו המתים, הרי דפעם ראשון שברך אהרן ברכת כהנים לא היה מצד המצוה רק מעצמו, ובשכר זה זכה לנשיאת כפים, לכן אין מברכין ע"ז במצותיו דהמצוה נצטוו אח"ז. בזכות אהרן, לכן מיחסים הברכה לקדושתו של אהרן שברך בלא מצוה ועי"ז נצטוו אח"ז למצוה עכ"ל ע"ש. ואני תמה מאוד דא"כ מה יענה למ"ש הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות תרומות, כל האוכל תרומה מברך ברכת אותו מאכל ואח"כ מברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול תרומה עכ"ל, והנה גם שם לא הוזכר מלת במצותיו, ושם לא שייך כלל מ"ש בעל דובר שלום הנ"ל (ב) מ"ש בדובר שלום על ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל וכו' כבר כתוב בתורת רבינו בעל הטורים פ' ואתחנן פסוק שמע ישראל ע"ש (ג) מ"ש בדובר שלום אהבה רבה, ומליצת קוממיות הוא ע"פ מאמר חז"ל מתי חו"ל יבאו באחרית הימים לא"י ע"י גלגול מחילות, לכן מבקשים שתוליכנו קוממיות לארצנו מהלכי קומה בחיים, לא אחר המות בגלגול מחילות וכר' ע"ש, דבר זה כתוב בתורת משה בעל חת"ס ז"ל בתשו' חיו"ד סי' של"ב וז"ל ורגיל אני לומר שע"כ תיקנו בברכת אהבה לומר ותוליכנו קוממיות לארצנו לאפוקי לאחר מיתה ע"י גלגול אלא בחיים קוממיות וכו' עכ"ל ע"ש (ד) בתחלת השמ"ע נתקשה בדובר שלום על מה שאנו אומרים אלקינו ואלקי אבותינו, דהיה מהראוי לומר להיפך אלהי אבותינו ואלהינו, דהרי אבותינו קדמו בזמן ממנו, ועיין בנימוקי הגאון ר' ישעי' בערלין ז"ל מברעסלא שנדפס בסיף הסידור הנ"ל שהקשה ג"כ כן ועיי"ש מ"ש בזה, ולפי מ"ש אני עני לקמן בהשמטות למס' פסחים בשם הגאון האדיר ר' מאיר א"ש ז"ל מאונגוואר, על מאמר חי"ל יכול יהו חותמין בכולם ת"ל והי' ברכה בך חיתמון וכו' עי עייש"ה. א"ש מאוד ודו"ק היטב ותבין

(ל"א

) מדרש פליאה למה לא כתב ויהי ערב ויהי בקר ביום השבת, מפני שנשים חייבות בקידוש היום ד"ת (מובא בחוט המושולש וע' בכלי חמדה פ' בראשית ובילקוט סופר פ' בראשית לנישואין אות קנ"ג מ"ש בזה) ולפענ"ד נראה לפרש דהנה איתא במכילתא זכור ושמור זכור מלפניו ושמור מאחריו מכאן אמרי מוסיפין מחול על הקודש ופי' בזית רענן שעל הילקוט פ' יתרו שכל דבר בא עדיין נופל לשון זכירה שלא ישכחנו ועל דבר שכבר הוא בידו נופל לשון שמירה שלא יאבד אותו, ומוכח מכאן דצריך להוסיף מחול על הקודש, אך לפי"מ שדרשו חז"ל דזכור היא מ"ע ושמור הוא מצות ל"ת ולמדו מזה דנשים חייבות בקדה"י דכל שישנו בשמירה וכו' (ועי' רמב"ן פ' יתרו פסוק זכור וגו') אין מזה שום הוכחה דצריך להוסיף מחול על הקודש, כי זכור ושמור הוא מ"ע ול"ת שכל מקום שנא' השמר פן ואל אינו אלא ל"ת ובא ללמד שכל שישנו בשמירת הל"ת ישנו במ"ע דזכירה, ולא משו"ה נקט כאן לשין שמור ללמד על שמור מלאחריו גם לא משו"ה נקט לשון זכור ללמד על זכור מלפניו וז"ב, והנה בס' ילקוט דוד פויזנער פ' בראשית הביא בשם ס' יד יוסף, דלכך לא כתיב ויהי ערב ויהי בוקר בשבת כבשאר ימים, משים שצריך להוסיף מחול על הקודש ר"ל אף קודם ערב הוא שבת ולכך לא כתיב בו ויהי ערב עיי"ש, אך על זה קשה עדיין הו"ל לכתוב גם בשבת ויהי ערב ויהי בוקר כבשאר ימים, ואי משום דיכולים לטעות דאין צריך להוסיף מחול על הקודש כ"א מעת ערב, ז"א דהא כתיב זכור ושמור ולינה נקט כאן לשין זכור וכאן לשון