ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א פד

(כז

) בענייני שבת הנדפס בסידורים מובא בשם ס' נועם מגדים ז"ל בפ' פקודי דהנה כתיב בזוה"ק בר"מ פ' צו ובפ' נשא וכ"כ בכמה סה"ק דהתלמיד חכם נקרא שבת ע"ש וכתבו דחייבים לכבדו במאכל ומשתה ומלבוש כמו שמכבדין לשבת כו' וא"כ כיון דבכל ימות החול הת"ח נקרא שבת א"כ השבת שלו נקרא שבת של שבת משא"כ לשאר המון עם נקרא שבת שלהם שבת של חול, והיה אמינא דדוקא לת"ח וצדיקים שמתנהגים בכל ימות השבוע בת"ת ומע"ט לעבוד ה' ביראה ואהבה אזי הם משיגים בשבת תוס' קדושה וטהרה והשגה ובאה להם נשמה יתירה אבל להמוני עם שמבלים כל ימות השבוע בעסקי הזמן, הוה אמינה שלהם אין בא בשבת נשמה יתירה ותוספת קדושה, לזה ארז"ל מעולם לא זזה שכינה מישראל בשבתות וי"ט אפילו בשבת של חול" פי' אפי' מהמוני עם שנקרא שבת שלהם שבת של חול, ג"כ כל אחד ואחר לפי ערכו ולפי מעלתו ולפי הכנתו משיג יותר קדושה ויראה מבימות החול ונכון הוא עכ"ל הטהור

(כ"ח

) בטורי אבן ר"ה דף כ"ז ע"א הקשה בהא דאמרי' בשבועות דף כ' ע"ב דזכור ושמור בדבור א' נאמרו לכדר"א בר אהבה דאמר נשים חייבות בקדוש היום ד"ת דאמר קרא זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה אתנהו נמי בזכירה, א"כ לאביי דס"ל בברכות דף כ' ע"ב דנשים אין חייבות בקדוש היום מה"ת אלא מדרבנן למאי נ"מ נאמרו זכור ושמור בדבור אחד ובסידור באר חיים דף קי"ח בד"ה כל מקדש שביעי כו' כתב, די"ל דודאי על מ"ע שמקיימין בקום ועשה יש יותר שכר מעל שמירת ל"ת המתקיימת בשב ואל תעשה, אמנם כאן הי' רצון השי"ת כביכול שהשומר שבת לקדשו מעשות כל מלאכה יקבל שכר כעושה מעשה ומקיים מצות קידוש היום, ולכך זכור שהוא מ"ע דקידוש היום ושמור שהוא ל"ת, בדיבור אחד נאמרו ע"ש, והנה זכה לכוין בזה לדעת הגאון האדיר מהו' מאיר א"ש מאונגוואר זצ"ל כמובא בס' זכרון יהודא והבאתיו כבר לעיל בביאור הפסוקים בתהלים סי' ס"ב אחת דבר אלהים וגו' ולך ה' חסד וגו' ע"ש, ולפימ"ש מ"ש לעיל בד"ה בענין זכור ושמור וכו' דכשם שמקבל שכר על השמירה גם בעוה"ז יען דשמור הוא ל"ת ועל שמירת ל"ת איכא שכר גם בעוה"ז כמ"ש בחי' בכור שור לב"ב דף י"ט עיי"ש, כך מקבל שכר על הזכירה דהוא מ"ע דקידוש היום גם בעוה"ז, ומה"ט אמר ר"ה בשבת דף כ"ג הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין עיי"ש, א"כ י"ל דלכך נאמרו זכור ושמור בדבור אחד וא"ש גם לאביי, ובלא"ה י"ל לפי מ"ש בס' תורה תמימה פ' יתרו אות נ"ו וז"ל, בירושלמי ומכילתא ובתוס' ובפירש"י בפסיק זה חשיבי כל הדברים שנאמרו בדבור אחד, שוא ושקר, זכור ושמור, מחללי' מות יומת וביום השבת שני כבשים, לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך, ערות אשת אחיך לא תגלה יבמה יבא עליה, ולא תסוב נחלה וכל בת יורשת נחלה, וכתב בשו"ת מהר"ם אלשקר בשם רה"ג, דכונת הענין נאמרו בדבור אחד מפני שאלו הענינים סותרים זא"ז, ולכן בשעה שאמר הקב"ה מחלליה מות יומת, בה בשעה אמר וביום השבת להקריב שני כבשים אע"פ שהוא חלול שבת, וכן ביתר הענינים, והנה בזכור ושמור לכאורה אין כל סתירה והתנגדות זל"ז, וא"כ צריך הסבר בענין אמירתן בדבור אחד, וכבר נתעוררו ע"ז איזו מפרשים ובאורם אינו עילה יפה, ועיין בהגהות מהר"ץ חיות, ולי נראה פשוט דהכוונה ע"פ הדרשה של המכילתא, זכור ושמור, זכור מלפניו ושמור מלאחריו, מכאן אמרו מוסיפין מחול על הקודש (א"ה עיין בזית רענן שעל הילקוט), והיינו בין בכניסה שבת בין ביציאתו צריך להוסיף מחול על הקודש, והנה זה אמנם דבר הסותר זא"ז. כי ממ"נ אם נחשב אה מקצת היום שבערב שבת ללילה הלא באותו הזמן ביציאת השבת צריך ג"כ לחשבו ללילה, וכן אם אנו חושבים את מקצת הלילה של מוצאי שבת ליום איך נחשב זה הזמן גופיה בערב שבת ללילה, ולכן צריך לומר דבדבור אחד נאמרו שנלך בשני הזמנים לחומרא, וזהו זכור מלפניו ושמור מלאחריו עכ"ל עיי"ש, א"כ מיושב שפיר קושי' הטו"א ז"ל דלאביי י"ל דלכך נאמרו זכור ושמור בדבור אחד להורות שנלך בשני הזמנים לחומרא כנ"ל ודוק. (כ"ט) ועוד י"ל דהנה איתא בזמירות לליל פ"ק דורשי ה' זרע אברהם אוהבו, המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבוא, והוא תמוה דבתחלה הוא תוס' שבה של ע"ש ואח"כ הוא התוס' שבת של מוצ"ש ואיך מהפך הסדר ואמר תחלה המאחרים לצאת וכו' ואח"כ וממהרים לבוא, ומ"ש בזה בסידור החדש דפוס ווילנא בשם ס' מטיב נגן, יען דהתורה ניתנה בשבת (כמ"ש שבת פ"י ע"ב) ולכן קיימו תוספת שבת ביום ההוא ביציאת השבה ובשבת שאחריה קיימו גם בכניסתה, ואף שכבר כנמר על השבת במרה אבל תוספת שבת לא נרמז עד עשרת הדברות עכ"ל, לא נהירא לי דהא כתב הפמ"ג ז"ל בס' תיבת גומא פ' ואתחנן בפסוק שמור את יום השבה לקדשו, את יום י"ל לרבות תוס' שבת עיי"ש, א"כ כאשר צוך ה' אלהיך במרה קאי גם על הריבוי דאת הערבה תוס' שבת א"כ מוכח דגם על תוס' שבת כבר במרה נצטוו -- ולכן הנכון בזה מ"ש בעיון תפלה (שם בסידור הנ"ל) עפ"י תוס' חדשים על המשניות (שבת פ"ב מי) ספק חשכה דלכאורה הי' נראה להקל בין השמשית של עיולי יומא מביהש"מ של אפוקי יומא משום חזקת היום (ובאמת לא שייך למימר הכי, דחזקה היא דיקא בגוף אחד כמו ספק נטמא ספק טבל ספק התפלל ספק לא התפלל, אבל לאוקמי ספק רגע זה על חזקת רגע הקודם לא שייך למימר, שהרי הרגעים מתחלפים זה אחר זה), ודברי הפייטן בדרך לא זו אף זו נאמרו, לאת זו בלבד שמאחרים לצאת משום חומרא דחזקת שבת, אלא אף ממהרים לביא מבלי הביט על קולא דחזקת חול עכ"ד ודפח"ח. והנה באמת צדקו דבריו דלא שייך בזה לאוקמי אחזקה, רק כיון דיכולים לטעות להקל טפי בזכור מלפני מבשמור מלאחריו, יען דבזכור מלפניו איכא חזקת חול, ובשמור מלאחריו איכא חזקת שבת לכן נאמרו זכור ושמור בדבור אחד להורות דשניהם שוין וצריך להחמיר בשניהם בשוה יען דבאמת לא שייך בזה לאוקמי אחזקה ומיושב קי' הטו"א ז"ל דלאביי י"ל להכי נאמרו זכור ושמור בדבור א' וא"ש -- ועוד י"ל לפימ"ש בסה"ק דרך פקודיך:

דפוס מונקאטש דף פ"ו ע"א וז"ל. הבנתי מס' טעמי המצות למהר"ד הבבלי [א"ה צ"ל למהר"ם הבבלי והיא ר"ת מ' ר' מנחם הבבלי כמ"ש במדרש תלפיות ענף יין ע"ש], זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, הייני זכור את יום השבת לקדשו, ושמור היינו אזהרה שלא לזכרו בעת המצטרך, היינו בעסק פיקוח נפש צריך לחלל שבת וסיבה האזהרה שלא לזכור הוא כדי לזכור כי אמרז"ל חלל שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה וא"כ ענין החילול במקום פ"נ היא זכור ושמור עכ"ל ע"ש, א"כ מיושב קו' עיר דלאביי י"ל להכי נאמרו זכור ושמור בדבור א' וא"ש והנה מריש הו"א לתרץ הקושי' עפ"י מ"ש רבינו מהר"ל