ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א פג

על השמים א"ל הקב"ה אתמול אכלתם בשר בחלב והיום דהם רוצים לקבל התורה, ויש לפרש דהנה מבואר בס' הרקנטי הטעם שמותר לאכול חלב ואח"כ בשר, ואסור לאכול בשר ואח"כ חלב, משום דחלב הוא רומז על בחי' חסד, ובשר רומז על בחי' דין. ואנן קיי"ל תתאה גבר לכן אסור לאכול בשר ואח"כ חלב, כי הבשר דהוא בחי' דין יהי' בגוף האדם מתתאי, ולמעלה החלב שהוא בחי' חסד יגבור הדין ח"ו. אבל מותר לאכול חלב ואח"כ בשר. שאז יהי' החלב מלמטה והבשר מלמעלה, ויגברו החסדים ע"כ. והנה מצינו בדחז"ל (כתובות ק"ד) יה"ר שיכיפו תחתונים אה העליונים, והנה לכאורה באמת קשה על המלאכים שאכלו בשר וחלב, אך י"ל שאכלו חלב החלה ואח"כ בשר, וכמ"ש בקרא ויקח חמאה וחלב ואח"כ ובן הבקר אשר עשה וכנ"ל, אמנם הא ניחא אי אמרינן תתאי גבר, אבל אי אמרינן עילאה גבר, הקושיא במקומה עומדת למה אכלו חלב ואח"כ בשר והוי הבשר למעלה גברי הדינים ח"ו, ולכך א"ש המדרש כשאמרו מה"ש הנה הדן על השמים, ורצו שיגברו עליונים על התחתונים משום דס"ל עילאה גבר, א"ל הקב"ה אתמול אכלתם בשר בחלב דהיינו חלב ואח"כ בשר משום דקיי"ל תתאי גבר, והיום אתם רוצים לקבל התורה משום עילאה גבר, ואתם סותרים עצמיכם, לכן הניחו מזה ואתנה התורה לישראל ויגברו התחתונים את העליונים ככר קדשו, (והנה בילדותי שמעתי זה בשם הרב הקדוש מהי' כבי הירש מרימנוב זי"ע, ואולי גם הגה"ק מליסקא ז"יע אמרי בשם הרה"ק הנ"ל, והרב המו"ל ס' הישר והטוב לא כיון יפה בשמיעתו)

(כ"ה

) בענין זכו' ושמור בדבור אחר נאמרו דמבואר בשבועות דף כ' ע"ב דלכך נאמרו בדבור א' כדי לחייב גם הנשים בקדוש היום מצד כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה ע"ש, נ"ל ליתן טעם לדבר למה רצה הקב"ה לחייב הנשים במ"ע דקדיש היום טפי מכל שאר מ"ע שהז"ג דהנשים פטורות, וי"ל דזהו מחסדי ה' לפי דבאמת על מ"ע דקדוש היום משלם הקב"ה השכר גם בעה"ז משא"כ בכל המצות דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא) כדאיתא בשבת דף כ"ג ע"ב אמר ר"ה הזהיר בקדוש היום זוכה וממלא גרבי יין (וע"ש במהרש"א ז"ל בח"א) וע"כ רצה הקב"ה לחייב גם הנשים כדי שגם הם יקבלו שכר ע"ז גם בעוה"ז ובזה נ"ל לפרש הפסוקים בתהלים סי' ס"ב אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עוז לאלהים, ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, ופרש"י בתהלים שם על אחת דבר אלהים וכו' דרבותינו דרשוהו אזכור ושמור בדבור א' נאמרו (והוא מרומז במ"ש שתים זו שמעתי, זו ר"ת זכור ושמור) וכבר הבאתי לעיל בשם הגאון ר' מאיר א"ש מאונגוואר ז"ל דקשה לפי"ז לפרש פסוק ולך ה' חסד וכו' מה ענין זה אל הפסוק הקודם. אמנם לפי"ז ניחא, דמתחלה אמר אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי דהיינו זכור ושמור בדבור א' נאמרו, כי עוז לאלהים, דזה הכח הוא לאלהים לדבר ב' מלות בפ"א, וגם לנו נתן הכח אלהי הזה לשמוע ב' מלות בפ"א מה שהוא חוץ לדרך הטבע, ולמה עשה השי"ת כן אלא להודיענו שגם הנשים חייבות בקדוש היום מצד כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, אך קשה למה באמת רצה הקב"ה לחייבם במצוה זו טפי מכל המצוה שהז"ג שהנשים פטורות, לז"א יען. ולך ה' חסד, כי אתה תשלם לאיש על המצוה דקדוש היום. כמעשהו כיני שעושה בעוה"ז כן תשלם לו בעוה"ז, לכן רצה הקב"ה לחייב גם הנשים במ"ע זו כדי שגם הם יקבלו שכר ע"ז גם בעוה"ז וא"ש ודו"ק:

[ואל תשיבני דא"כ הו"ל לחייב הנשים גם בציצית מה"ט דהרי גם בציצית איכא שכר בעוה"ז, כדאמר ר"ה בשבת שם הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה, דבאמה ז"א דטלית נאה אינו על דרך שכר כ"א שיזכה למצות ציצית בטלית נאה, אבל בקידוש היום הוא ודאי על דרך שכר בעוה"ז, דאל"כ הו"ל לר"ה לומר, הזהיר בקדוש היום זוכה ליין טוב. כמו דאמר בציצית זוכה לטלית נאה, אלא מדקאמר זוכה וממלא גרבי יין, משמע ודאי שיהי' לו יין בשפע רב וזה ודאי על דרך שכר גם בעוה"ז וא"ש ודו"ק:

וא"ת על ר"ה גופא קשה מנלי' דעל קדוש היום יש שכר גם בעוה"ז טפי מבשאר מצות, י"ל דגם זה נכלל בזכור ושמור בדבור א' נאמרו, דרצה הקב"ה להורות בזה דכשם שמקבל על השמירה שכר בעוה"ז, כן מקבל ג"כ על הזכירה שכר בעוה"ז, והא דמקבל שכר בעוה"ז על השמירה הוא כמ"ש בחי' בכור שור למס' ב"ב דף ט' דשכר עשה בהאי עלמא ליכא כי היכי דעונשה ליכא, דהא דמכין אותו עד שתצא נפשו היינו לעשות העשה אבל בשכבר ביטלה אין ב"ד מענשין עלי', אבל לא תעשה דמלקין עלי' ה"נ שכרה בעוה"ז איכא עכ"ל, א"כ על שמירת שבת דהוא ל"ת דאיכא עונש סקילה בעוה"ז, איכא נמי שכרה בעוה"ז, וזה ענין זכור ושמור בדבור א' נאמרו כמו דמקבל שכר בעוה"ז על השמירה, כן מקבל נמי שכר על הזכירה גם בעוה"ז ומכאן למד ר"ה דהזהיר בקדוש היום ומקיים זכור זוכרהו על היין, זיכה וממלא גרבי יין ומקבל שכרו בעוה"ז, ומה"ט נמי גם נשים חייבות בקה"י ד"ת, כדי שגם הם יקבלו שכר ע"ז גם בעוה"ז, וא"ש המשך הפסוקים אחת דבר אלהים וכו' ולך ה' חסד וכו' לפי"מ שדרשוהו רבותינו ז"ל דקאי על זכור ושמור בדבור א' נאמרו כדי לחייב הנשים בקה"י ד"ת כמבואר בשביעות דף כ' וכמש"ל, כנלענ"ד ברור בעזהי"ת]:

(כ"ו

) בדף קי"ח ע"ב וא"ר יוסי יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו, א"ר פפא לדידי חשדן ולא הוה בי, וצ"ב במה חשדוהו והיכן מרומז שחשדוהו, ועיין מ"ש בזה לעיל בד"ה לדף ק"מ ע"ב בשם ס' אורח ישרים על אגדות הש"ס, ועתה אני רואה שכבר קדמו בזה בהגהות וחידושי הרש"ש ז"ל בדף ק"מ ע"ב וז"ל, ולאו מילתא היא. עיין חידושי אגדות שפי' דר"פ לטובת עצמו אמר כן שהיה עושה שכר ואני אומר על פירושו ולאו מילתא היא דמאי יענה על ר"ח (מאי נוגע בדבר היה) דהאי ולאו מילתא היא שב ג"כ על דבריו, ואולי דלזה כוון ר"פ לעיל (קי"ח ב') באמרו לדידי חשדן ולא הוה בי, כי יש שהיו חושדין אותו כפי' מהרש"א עכ"ל, (ובעל אורח ישרים זכרונו הטעתו וכתב זאת משמי, דנפשי') וע"ע בש"ס דפוס ווילנא מביא בשם הגאון ר' שאול קאצנעלבאגען זצ"ל דקאי על מ"ש בקידושין דף ע"ב ע"א "חנן בן פינחס אומר חביל ימא (שם מקום) תכילתא דבבל (מכלולה ותפארתה של בבל ליוחסין) שוניא וגוביא וציצורא (מקומות הם) תכילתא דחביל ימא (תפארת של חביל ימא) אמר רב פפא והאידנא איערבי בהו כותאי ולא היא איתתא הוא דבעא מינייהו ולא יהבו לי' ופירש"י איתתא בעא מינייהו, כותים לא נתערבו בהם אבל הקול יצא ע"י ששאל כותי א' אשה מהם אבל הם לא נתנו לו ויש אומרים רב פפא בעא מינייהו אתתא ולא יהבי לי' לכך היה מוציא עליהם שמץ פסול וקשה בעיני לומר כן עכ"ל (ועיין בתוס' שם ד"ה איתתא וכו' וי"א דקאי אדרב פפא ולא נהירא דח"ו שיעלה בדעתו של אותו צדיק להוציא לעז עליהם שלא כדין עכ"ל) ועל ענין זה אפשר שאמר לדידי חשדן ולא הוה בי עכ"ד קדשו (שו"ר שכבר העתיקו בעץ יוסף שעל הע"י לכאן עיי"ש):