ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א פב

רק דשכל אנושי לואה להשיג כל מה שנרמז וביגיעה רבה הוא מבין לכך ניתן להם נביאים וכתובים אבל אם היו זוכים היו מבינים הכל מהתורה, וז"ש בריך רחמנא דיהב אוריין תליתאי היינו כפרש"י תנ"ך, לעמא תליתאי היינו כהנים לוים וישראלים והיינו לפי שיש בה המון כהנים ולוים שיוכלו להשיג יותר מישראלים לכך ניתן להם כל אלו שיבינו הכל. וז"ש על יד תליתאי דהיינו משה רבינו שהוא השיג הכל בהתורה עצמה ודו"ק היטב כי היא ענין נכבד עכ"ל הנעים ובאמת מלבד זה ג"כ לא קשה, דהא כתב בנדרים שם בספר עיון יעקב (שעל העין יעקב) דר"א ב"ח דאמר אלמלא לא חטאו ישראל וכו' פליג אהא דאיתא במדרש וברש"י על על פסוק ויתן אל משה ככלותו מה כלה מקושטת בכ"ד קישוטין אף ת"ח צריך להיות בקי בכ"ד ספרים ועיין בספרי שבות יעקב סוף חלק ב' עכ"ל עיי"ש, א"כ אין קושיא מר"א ב"ח על ההוא גלילאה די"ל דהוא סובר כהמדרש הנ"ל דפליג על ר"א ב"ח ואטו גברא אגברא קרמית ודו"ק

(כ"ג

) העתק מס' שער בת רבים פ' לך לך. הביא בשם ע"נ סו"פ כי תצא על מ"ש חז"ל במסכתין (דף י' ע"ב) א"ל הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה כו', וקשה הלא כל התורה נקראת מתנה כמ"ש וממדבר מתנה, ולמה נקראת מצות שבת מתנה יותר מכל המצות, אלא כי בכל המצות היצה"ר מכביד עליו שהוא היפך תאותי, לא כן מצית שבת שהיא ככל תאות האדם אכילה ושתי' ושינה וביטול מלאכה רק שיעשה הכל לש"ש ושלא לדבר בו דברים בטלים כל המעת לעת, רק בד"ת וקדושה, ובעד דבר קל כזה נמחלו עונותיו כמחז"ל קי"ח ע"ב כל המשמר שבת כהלכתה אפי' עבד ע"ז כדור אנוש מוחלין לי על כל עונותיו, הרי זהו מתנה טובה מאוד, ומי שאיני עושה זאת הוא שוטה ומשוגע עכ"ל -- (עוד שם) בפ' וישלח, הביא על מ"ש (בדף קי"ב ע"ב) קרי עלי' דר' יוחנן לית דין בר אינש ואיכא דאמר' קרי עלי' כגון דין בר אינש, ופי' ביד יוסף פ' בראשית וביד משה דרוש א', דפליגי במחלוקת שנפל בין החוקרים והמקובלים, דת"ק סובר כדעת החוקרים דמלאך עדיף מצדיק, לכן כשרצה חזקי' לכבדו וליתן לו מעלה אמר לית דין בר אינש רק מלאך דעדיף ואיכא דאמרי סוברים כדעת המקובלים דאדם עדיף ממלאך ונשמתי יותר גביה מעולם המלאכים כי היא חצובה מתחת כסא הכבוד (ולכן זכו ישראל לקבלת התורה יותר מהמלאכים כמ"ש הקב"ה למשה אחוז בכסא כבודי וכו'), לכן נתן לו מעלה וכבוד שהוא בר אינש עכ"ל -- (עוד שם) בפ' שמות, הביא על מ"ש (בדף פ"ט ע"א) בשעה שירד משה מלפני הקב"ה בא שטן ואמר לפניו רבש"ע תורה היכן הוא, והקשו התוס' וכי שטן לא הי' יודע מתן תורה, ותי' האר"י הקדוש זי"ע כי התורה ניתנה בשבת כדאי' בדף פ"ו ע"ב, וביום שבת הקליפות כולם מתחבאים בנוקבא דתהומא רבה כי אינם יכולים לסבול יום השבת לפי שהוא יום קדוש והם טמאים, וז"ש וגם במנוחתו לא ישכנו רשעים, (לכן אם חל ר"ה בשבת אין תוקעין בשופר. כי טעם תקיעת שופר בר"ה אמרי חז"ל ר"ה ט"ז ע"ב כדי לערבב את השטן וע"ש בתוס' בשם ירושלמי, אבל בשבת א"צ לערבב שטן כי היא בנוקבא דתה"ר, עיין יע"ד ריש ח"ב). ע"כ ניחא שלא ידע השטן ממתן תורה עכ"ל – ועוד שם) בפ' אחרי, הביא בשם ברכת יעקב בשם הגר"א מווילנא זי"ע, על מ"ש (בדף קכ:

ע"א) גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני דכתיב אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעביר מעל עבדך, והקשה הרי"ף בע"י מנלן שגדולה שמא שניהם שקולים הם ע"ש תירוצי, (א"ה אני לא וכרתי שם שהר הקושי' ולא התירוץ), וי"ל דידוע שהנפטר מרבי חל פני כבם כלפי רבו אלא פניו כלפי רבי, לכן המלאכים כשחר מאברהם הלכו אחורנית להיות פניהם נגד השכינה שהיתה שם והנה אברהם כאשר ראה את האורחים הלך לקבל פניהם ובקש מאת ה' שימתין עד שיקבל האורחים. והנה כאשר עבר מאת פני ה' היה השכינה לו לילך ופניי כלפי השכינה ולא כלפי האורחים אך אין דרך ארץ לקבל פני האורחים כן לכן הסיב פניו כלפי האורחים לקבלם בסבר פ"י. כמ"ש וירא וירץ לקראתם, לקראתם משמע נגד פניהם יתן כדרכו כי א"א לרוץ אחורנית, והסיב פניו מנגד פני השכינה והיה אחוריו נגד השכינה, וז"ש גדולה הכנסת אורחים מלהיות מקביל פניו נגד השכינה עכ"ד ודפח"ח (ע"ד שם) הביא בשם המפרשים על הקושיא בשלמא אנחנו למדנו זאת מאברהם אבל אברהם עצמו מנין ידע זאת לאמר לה' שימתין ער שיכניס האורחים לביתו אמנם ידוע דגופו של אאע"ה נזדכך מטהר מאוד וכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו רצו מעצמן לקיים כל מ"ע השייך לאותו אבר וכל מל"ת השייך לאותו גיד, (וכמי שמצינו ביעקב כשהיתה רבקה עוברת על פתחי ב"כ וב וב"מ היה יעקב מפרכס לצאת וכו' ברש"י פ' תולדות) לכן כשראה אברהם אורחים באים, אז רגליו רצו מעצמן בגודל חשק להכניסם לביתו ולא הי' יכול לעמוד לפני ה' לז"א אל לא תעבור מעל עבדך, ומזה למדו חז"ל דגדולה הכנ"א וכו' רחל:

לא הי' אברהם הולך מעל ה'. וז"ש וירא וירץ לקראתם פרש"י וירא לשון הבנה שאברהם עצמו הבין בשכלי מחבריו שמצוה זו ראוי לעשות וק"ל, (וכבר הבאתי זה בקו בספרי ילקוט הגרשוני פ' וירא, ועוד לעת שם ועיין בזה בס' אמרי שפר להגאון ר' שלימה קליגער ז"ל שכתב על המדרש וירא וירץ לקראתם וירא בשכינה וירא במלאכים וי"ל הכוונה עפי מ"ש במק"א הטעה דאמרי חז"ל גדולה הכנ"א יותר מקבלת פני השכינה, משןם באורחים כיון שיש להם צלם אלהים לכך הוי זה ג"כ כקבלת פני השכינה וגם מצות הכנסת אורחים, אך לפי תינח באורח שיש לו צלם אלהים אבל אדם רשע כהר צלו מעליו וכו' לא שייך טעם זה, אך הי אין בקור להבין מי שיש לו צלם אלהים או לא. אבל אברהם עה אם הי' יכול לראות בשכינה אא יכול להבין מי שיש לו צלם אלהים ובפרט דאז הי' השכינה כנגד ג"כ ולכך ראה בשכינה וראה בהם אם החררה בהיה אלהים וז"ש שאחר שראה שלשה אנשים גנבים עני אז וירא שנית בשכינה וירא במלאכים אם צלם אלהים דומה זה לזה, וכיון שראה שדומה אז וירץ לקראתם כי בא' יעשה שניהם קבלת פני השכינה ומ הכנסת אורחים עכ"ד ודפח"ח, ועוד ראיתי ב"ה בריה ששר ושכחתי שמו, עפ"י פירש"י כחום היום הינה הרבה חמה מנרתיקה שלא להטריח באורחים יהיה קשה ניה הוצרך הקב"ה לשנות הטבע בעבור זה הנד בלה יכול להשרות שכינתו אצל אברהם כל היום אא לא הי' מטריח א"ע באורחים כי איך אא ויכניס אורחים, אלא מדהוצרך הקב"ה לשנות טבע העולם ולהוציא חמה מנרתיקה שלא להטרידו באורחים דגם אם הי' משרה שכינתו אא לעזוב השכינה ולהכניס אורחים, אא ע"ה שגדילה הכנ"א מקבלת