ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א פא

שהרי נייר ניכא, לכן פירש"י שתהיו עמלים בתורה, ועל ביניר ההרה משלם השי"ת שכר בעוה"ז כמבואר וא"ש, ככ בה עוד כמה מקראי קודש, אלא שאין רצוני להאריך יתן לחכםויחכם עוד: (ב) בפנים אא כתבתי הטעם דבשבת ניתנה תורה רי השבת מוכח דאנו בבחינת בנים למקום חבב בן נח שנ רי"א דבר מצרא, וכעת נ"ל בדרך אחר עפ"י מה ששמעתי טעם להא דאמרו חז"ל בסנהדרין דף נ ע"ב דשבת ודינין וכיבוד אב ואם במרה נצטוו, וקשה אמאי לא המתין הקב"ה לצוותם ע"ז בעת מתן תורה נבחר יונת שנצטוו במ"ת, ומה נשתנו מצות אלו שניה רה עמהם עוד קודם מתן תורה, ושמעתי הטעם בזה דהק"ה ידע שהמלאכים יקטרגו וירצו שיתן להם את התורה ולא לישראל וכתבו המפורשים ז"ל שהם ב"י וניברא בר מיצרא שהתורה היתה אז בשמים במצר של הי זבים יבר מיצרא קודם, לכן ברצות ה' לתת שראב מיהר ונתן להם שבת ודינין עוד קודם הם דין שותפין כמ"ש חז"ל כל וכן כל השומר שבת כהלכתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית (וכמ"ש לעיל אא ושותף נגיה בי' דינא דבר מצרא כדקיי"ל ה סע"ף מ"ט ועיין בבאר הגולה לשם טענת המלאכים, כן שמעתי מתלמידי החוב מהו' יצחק אייזיק שווארץ נ"י מפה, שראה כן בששר אחד, וא"כ מובן טעם דבשבת ניתנה תורה בניה שבת הי' להמלאכים טענת בר מיצרא ורק ע"י שבת דנעשים ישראל כשותף להקב"ה במע"ב בטלה טענתם משו"ה נתן הקב"ה התורה בשבת ו"ש, והנה שכב על הא דצוה להם הקב"ה שבת ודינין עוד קודם מתן תורה, אבל הא דנצטיו גם על כיבוד אב ואם במרה לא נתבאר עוד בזה, מדוע נשתנה כיבוד ר שלא נצטוו אז, ואולי י"ל דהא כנה דכיבוד או"א היא לפי ששלשה שותפין יש בררדכ אב ואם והקב"ה ולכך מצד השותפות שיש להם ביברה הרדם הוקש כבודם לכבוד המקום כמבואר בקידושין דף ל' ע"ב יעו"ש, א"כ גם בזה י"ל כנ"ל דישראל היו שותפין להקב"ה ולכך נצטוו במרה על כיבוד או"א להודות על השותפות, ולכך אח"כ בעת מתן תורה אזדה לה טענת המלאכים מצד דינא דבר מיצרא דהא ישראל הם שותפין להקב"ה והם אינם שותפין וא"ש -- ובזה נלע"ע ליישב קושי' העי"ז ביו"ד ר"ס א' על הברייתא ברת כאשר צוויתיך מלמד שנצטוה משה בע"פ וכו' והקשה הטי מנ"ל הא דילמא כאשר צויתיך במרה, כמו שדרשו בסנהדרין נ"ו הנ"ל בשבת וכיבוד או"א כאשר צוך ה' אלהיך במרה, ולפי הנ"ל ניחא דבשלמא בשבת ודינין וכיבוד או"א י"ל לכך ננל"ע ע"ז במרה קודם מ"ת כדי שאח"כ בשעת מ"ת לא יהי' להמלאכים טענת בר מיצרא. משא"כ בשחיטה מהיכא תיתי לומר שנצטוו עוד במרה קודם מ"ת טפי משאר מצות, ומה טעם יש בה לצוות על השחיטה במרה יותר משאר מצות, ולכך שפיר דרשי כאשר צויתיך מלמד שנצטווה משה בע"פ וכו' וא"ש ודו"ק

(כא

) על המאמר הפלא מעולם לא זזה שכינה מישראל בשבתות ויו"ט אפילו בשבת של ריל מצאי כעת בס' יבין שמועה מהגאון בעל שמן ריקר י"ל רכ כי תשא שפי' בפשיטות עפ"י מ"ש רז"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, כי מי שדחיקא לי' שעתא בהוצאות השבת אל יטיל עצמו על הבריות ויעשה שבת חול ולא ירבה בהוצאות יותר מכדי יכולתו, ידוע מאמר חז"ל דאין השכינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצוה, ולכן אין השכינה שורה אלא על עשיר (כמחז"ל בנדרים אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר וכו') יען כי העני נשבר לבו בקרבו והוא בעצבות, אמנם זה דוקא בימות החול, אבל בשבת ישמחו בו מקדשי שינו, ואף מי שעושה שבתו חול מחיות עניות, אפ"ה לא זזה השכינה ממנו, כי עצם היום גורם השמחה וחדות ה' היא מעוזכם וגורם השראת השכינה עכלה"ט והנה ראיתי בס' קטן הנקרא שיחות חולין של ת"ח שכתב על המאמר הנ"ל, ולולא דמסתפינא נ"ל שהי' נקוד על תיבת חו"ל והוא ר"ת חוץ לארץ רק שבדפוס השמיטו הנקודה ונשאר שבת של חול, והכוונה דהנה אמרו אין השכינה שירה בחוץ לארץ אמנם בשבת לא זזה שכינה אפי' בשבת של חוץ לארץ עכ"ל, ולע"ד שפיר עביד דמסתפי, דהרי מובא בכל הספרים לשון המדרש, מעולם לא זזה שכינה מישראל בשבתות וי"ט אפילו בשבת של חיל. ואי כוונת המדרש דלא זזה שכינה בשבת אפי' בחוץ לארץ, א"כ הול"ל בקצרה, מעולם לא זזה שכינה מישראל בשבתות וי"ט אפילו בחוץ לארץ, ומה האריך בלישני' לומר אפילו בשבת של חול, אע"כ הכוונה כמו שהבינו כל המחברים שבת של חול ולא שבת של חוץ לארץ וז"ב שו"ר אריכות גדול בזה בס' דברי חפץ להגאון מ' משה ארי' חרל"פ ז"ל בדרוש י"ג ומפני האריכות א"א להעתיק דבריו, ובסוף הדרוש כתב שם די"ל בשבת של חיל הוא שנת השמיטה שנקראת שבת הארץ אף שבאמת הוא חול שמותרים כל אדם לעשות בו מלאכה חוץ מלאכת עבודת אדמה מ"מ השכינה מקדש לכל ישראל בשנה ההיא יותר משאר שנים שהשנה ההוא הוא מוכשרת להתבודד ולעיין בגדולת ה' ומתגלה להם בטוב וכו' יעו"ש דפח"ח ובשעת כותבי עלה במנחשבתי די"ל שבת של חיל היינו חול המועד דגם הוא נקרא שבת דהרי יום הושענא רבה הוא חול המועד ואנו נוהגין לומר בו מזמור שיר ליום השבת (קודם יהי כבוד) ומוכח דגם חול המועד נקרא שבת, שהרי המג"א כתב באו"ח ס' תפ"ח דלכך אומרים בי"ט מזמור שיר ליום השבת דגם י"ט נקרא שבת ע"ש, (ועיין בחכמת שלמה להג' רש"ק מבראד או"ח סי' תרס"ד ע"ש), וז"ש ואפי' בשבת של חול היינו אפי' בחוה"מ דנקרא ג"כ שבת ולענין מלאכת דבר האבד הוי כחול

(כ"ב

) בדף פ"ח ע"א דרש ההוא גלילאה וכו' בריך רחמנא דיהב אוריין תליתאי לעם תליתאי על יד תליתאי וכו' פירש"י אוריין תליתאי, תורה נביאים וכתובים. ובקונטרס תל תלפיות מחברת ז' אות קי"ח מביא קושיא מהה"ג דשאאק סעליצע נ"י הא בנדרים כ"ב ע"א אר"א ב"ח אלמלא לא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד מפני שערכה של א"י הוא שנא' כי ברב חכמה רב כעס עיי"ש, וא"כ מאי בריך רחמנא על נתינת נביאים וכתובים, ועיי"ש תשובת הרה"ג העורך נ"י על זה, ובמח"כ נעלם משניהם דקושי' זו כבר כתובה בשו"ת תשובה מאהבה ח"ר סי' וז"ל הגאון מהרי"ש נ"ז ז"ל בספרו דברי שאול לכאן בד"ה ויתיצבו בתחתית ההר וכו' וזה לדעתי מ"ש בריך רחמנא דיהב אוריין תליתאי וכו' ובשו"ת תשובה מאהבה הקשה לו אחד מהחכמים דמאי מעליותא הא אמרו בנדרים אלמלא זכו ישראל לא ניתן להם רק התורה וספר יהושע בלבד וע"ש מ"ש בזה. ולמ"ש נראה דהענין הוא כך דבאמת בהתוה"ק נרמז כל מ"ש הנביאים והכתובים כמאמרם בתענית דף ח' ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא