ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א עג

של שמואל הרמתי וכו' א"ר יוחנן כהדא עגלא תמימתא, ועיין במפורשים. והכוונה אחרי שאין הצדיק נפטר מן העולם עד שנולד צדיק אחר במקומו, א"כ אין להתאונן כלל על אבידת הצדיק מן העולם, שהרי בא חבירו תחתיו, אך הענין שהוא כתכונת סבוב הגלגל כשצד אחד מהגלגל יורד למטה, לעומתו מתנשא ועולה צד השני, כן עד"ז כאשר הצדיק נפטר ויורד, לעומתו עולה צדיק אחר במקומו, אבל הוא עולה בצד השני לא במקום ירידתו, זהו אחר שמודיע המדרש דעד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל, מבאר ר' יוחנן תכונת הזריחה איננה במקום שקיעתה, רק כהדא עגלא תמימתא, כמו גלגל השלם הסובב שיורד בצד זה ועולה בצד השני, זהו דאמר אחים בהספדאי, ולא תאמר דאין במה להחם ההספד, כי יודעים העולם דזרחה שמשו של אחר במקומי, דאף אם הוא כדבריהם, אבל התם קאימנא, במקום אחר לא במקום הזה, כהדא עגלא תמימתא עכ"ד ודפח"ח. [ובדרשות מהר"י מינץ דרוש ו' כתב דרב ידע והכיר בטבעו דשמואל בר שילת שיתחמם מאד בהספדו, וכמתירא מענוה יתירה דהות ביה שלא יפליג בספור שבחיו יותר מדאי ויספידנו במה שאין בו, ויענשו המספיד והנספד כמו שאמרו על הנספדים במה שאין בהם, כשם שנפרעים מן המתים כך נפרעים מן הספדנים, על כן להצילו שלא יכשל בחטא זה מרוב התלהבותו בחמום הספדו, ראה כי טוב להיישיר לשמואל בר שילת וללמדו דעת היאך יתחמם בהספדו ולא יפול ברשת מקצר ומתעצל בהספדו של ת"ח, ולא כמפליג בשבחיו יותר מדאי, ואמר לו אחים בהספדאי דהתם קאימנא, ורצה בזה התחמם עלי בהספדי, אבל לא תשבחני כ"א בתואר אחד והוא שהרבצתי תורה והעמדתי תלמידים רבים עד שיצדק לומר עלי שעודני חי ועומד שם עמהם, כי המעמיד תלמיד הגון אינו מת, והמעמיד תלמידים רבים אי אפשר שלא יהיה בהם אחד הגון. ויהיה דהתם קאימנא המלות והדרוש עצמו אשר יאמר עליו בהספדו וכו' עיי"ש בדבריו כי נעמו, ועיין עוד בס' בינה לעתים סוף דרוש ע"ב מ"ש על מאמר זה, וגם על המאמר המובא בגמרא כאן בסמוך ונראה, א"ל אביי לרבה כגון מר דסנו ליה כולהו פומבדיתאי מאן אחים הספידיה, א"ל מיסתיא את ורבה בר בר חנן, ע"ש וינעם לך] ובספר ראש דוד פ' תרומה כתב בשם הרב פני שלמה דרוש כ"ז משם הרמ"ע בעשרה מאמרות, דכל מת דלא נספד כהלכה חוזר לבוא בגלגול כדי שיספידוהו כראוי, וז"ש בשבת דף קנ"ג אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא, כלומר ולא אצטרך לבוא בגלגול עכ"ל

בעא מיני' ר' אלעזר מרב איזה הוא בן העוה"ב א"ל ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו, ר' חנינא אמר כל שדעת רבותיו נוחה הימנו -- עיין רש"י ומהרש"א. [ועיין בענף יוסף בשם "שפת אמת" פי' יקר ונחמד בזה] ועי' בהקדמה לס' "עשרה למאה" דמי שהוא אוהב את התוכחות ושומע תוכחה אפילו מפי קטן ממנו זה זוכה לחיי העוה"ב, וז"ש אם אזניך תשמענה דבר (שהוא לשון קשות היינו תוכחה) מאחריך ר"ל ממי שהוא אחריך ופחות ושפל ממך, ואתה אפי"ה תשמע ממנו לאמר זה הדרך תלך בה, הנה כאשר תהי' במדרגה הזאת תהי' בטוח שאתה בן עוה"ב ע"ש. ועפ"י דרכו נ"ל לפרש דעת ר' חנינא דלא בא לחלוק אלא לפרש מלת מאחריך דלא תימא דמכל מאן דהו צריך לשמוע תוכחה אלא כל שדעת רבותיו נוחה הימנו אפי' הוא פחות וקטן ממך כבר צריך לשמוע תוכחה מפיו, ואם כן תעשה אזי תזכה לחיי העוה"ב. וא"ש

קנ"ו. האי מאן דבצדק יהא גבר צדקן ארנב"י וצדקן במצות פרש"י צדקה לעניים דקרי ליה מצוה בכל לשון אגדה -- ועי' במהרש"א לקמן ד"ה דקאי צדק וכו' שכ' מזלו של אברהם היה צדק כדאמרי' לעיל מאן דבצדק יהא גבר צדקן במצות. והנה אמרינן לקמן מנין שאין מזל לישראל שנא' ויוצא אותו החוצה וכו' אמר לו צא מאצטגנינות שלך שאין מזל לישראל ע"ש. ובזה נ"ל לפרש הפסוק דכתיב אחר ויוצא אותו החוצה וגו' והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, וכמה נדחקו המפורשים לפרש פסוק זה. ולפי"ז א"ש מאוד דזש"ה והאמין בה' כלומר האמין במה שאמר לו ה' שאין מזל לישראל, וממילא אין לייחס הצדקה של אברהם אל מה שנולד במזל צדק דהא אין מזל לישראל, ולכך ויחשביה "לו" צדקה ר"ל חישב את הצדקה לו לעצמו ולא חישבה אל מה שנולד במזל צדק וא"ש. (ועיין רש"י ב"ב דף ט' זכה הלא פרוס לרעב לחמך כו' ופירש"י זכה למזל טוב, ונתקשו בו המפורשים ועי' בס' עיון יעקב שם בד"ה ר' יושיע וכו'. ולהנ"ל י"ל דכוונת רש"י שזכה למזל טוב דהיינו שנולד במזל צדק ועדיין צ"ע ויבואר אי"ה במקומו)

האי מאן דבמאדים יהא גבר אשיד דמא כו' אמר רבה אנא במאדים הואי, אמר אביי מר נמי עניש וקטיל -- עיין בעץ יוסף מ"ש בזה בשם מראות הצובאות בליקוטים, ועי' בתשו' חת"ס ז"ל או"ח ס"ס קצ"ו ע"ש (ועיין פירש"י על תיבת "עניש" וחידוש שעל תיבת "וקטיל" לא פי' כלום. ואפשר כוונת אביי על האי עובדא דמס' מגילה דקם רבה ושחטי' לר' זירא ודו"ק)

אין מזל לישראל כו' כתבו התוס' והא כו' בני חיי ומזוני כו' עכ"ל -- והקשה המהרש"א דא"כ לר' חנינא דאמר יש מזל לישראל אפי' ע"י זכות גדול לא משתנה וכל יעודי התורה בברכות אם תשמעו ובקללות אם לא תשמעו אין מורין כן אלא שתולה בזכות ישראל או בחובתם וכו' ע"ש -- ולענ"ד י"ל דמודה ר' חנינא דבארץ ישראל דכתיב ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה לא תלוי מידי במזל אלא בזכות. (וא' ממעלות א"י הוא דאין שולט בה שום ממונה ומזל אלא הקב"ה בעצמו כמבואר במפורשים ועי' במכתב גלוי הנדפס בראש ספר שדי חמד חלק אסיפת דינים מערכת דל"ת ע"ש), א"כ אין קושיא מכל יעודי התורה דמיירי בזמן שישראל שרויין על אדמתן בארץ ישראל וק"ל

סליק מסכת שבת בס"ד. השמטות וקונטרס "עונג שבת" כולל חידושים שונים בעניני שבת. (א) בחומש פ' אמור פי' רש"י ז"ל בפסוק ששת ימים וגו' מה ענין שבת אצל מועדות ללמדך שכל המחלל את המועדות כאלו חלל את השבתות וכל המקיים את המועדות כאלו מקיים את השבתות עכ"ל. ודברים אלו צ"ב מאוד היאך תלוי זה בזה. ומצאתי בחידושי מהרי"א עה"ת (מהגאון מהר"י אסאד מס"ה ז"ל) שכתב בפ' אמור וז"ל, דהנה על שני אופנים יוכל אדם לקיים שבתות, האופן הא' הוא מפני שכל השבוע הוא עוסק בפרקמטיא ובמלאכה וכדי שינוחו איבריו יום אחד בשבוע ע"כ שומר את השבת שהוא בסוף השבוע, האופן הב'