ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א סו

אם עברו זמנים על ישראל שלא שמרו את השבתות ואח"כ יתעוררו לשמור שבת כראוי, הנה שבת הראשון אשר הם משמרים אינו ככתוב בתורה, שהרי בתורה כתיב לעשות מלאכה ששת ימים ולשבות ביום השביעי, והם עשו מלאכה זה כמה שנים ועתה משמרים יום א', ולכן אמר רשב"י אלמלי משמרים ישראל שתי שבתות וכו' כי אז הי' השבת השני ככתוב בתורה דהיינו אחר עשיית מלאכה ששת ימים לבד, ואז מיד היו נגאלים עכדפח"ח

ואמר ר' יוסי מימי לא עברתי ע"ד חברי יודע אני בעצמי שאיני כהן אם אומרים לי חבירי עלה לדוכן אני עולה -- כתב בס' תורה תמימה פ' נשא בפ' כה תברכו וז"ל, והנה בשבת קי"ח ב' א"ר יוסי מימי וכו' יודע אני בעצמי שאיני כהן וכו' וכתבו התוס' לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם לא משום ברכה לבטלה דלכהנים אמרה תורה לברך את ישראל עכ"ל. ועל הדברים המעטים האלה רעשה הספרות בכמה מחבורי ראשונים ואחרונים ליישב דבריהם הסותרים לגמ' כתובות כ"ד ב' דנשיאות כפים בזר הוי איסור עשה דכתיב כה תברכו אתם ולא זרים. וגם דברי ר' יוסי בעצמו תמוה מאד כי איך לא חשש הוא לאיסור נשיאות כפים בזר, ובכל הדברים הנאמרים בזה לא מצאתי קורת רוח. ולא אמנע מלהעיר דבר חדש ונפלא מה שמצאתי בהקדמת ס' רבינו ירוחם שהביא מאמר זה דר' יוסי, ובמקום שכתוב לפנינו יודע אני בעצמי שאיני כהן כתוב שם יודע אני בעצמי שאיני כדאי, ולפי"ז יהיה הכוונה אם יאמרו לי חבירי עלה לדוכן, לא לדוכן של כהנים בנשיאות כפים אלא למקום ששם דורשין גדולי החכמים לפני הצבור, והוא מקום גבוה ובולט כעין איצטבא, וכמ"ש בב"ב כ"א א' מותבינן ריש דוכנא, וכ"כ בערוך דבלשון ישמעאל קורין לאיצטבא דוכן, ומזה הלשון במגילה ג' א' ובכ"מ ולוים בדוכנם, וא"כ אין כל ענין נשיאות כפים במאמר זה של ר' יוסי, כי נשתבשה הגירסא שבגמ', ובמקום כדאי כתוב כהן עכ"ל

אמר ר"נ תיתי לי דקיימית שלש סעודות בשבת וכו' אמר רב ששת תיתי לי דקיימית מצות תפילין ואמר רב נחמן תיתי לי דקיימית מצות ציצית -- וקשה מאי רבותייהו דקיימו מצות הכתובות בתורה, (וע' רש"י ומהרש"א ז"ל). ולפענ"ד נראה הכוונה עפימ"ש בסידור "באר חיים" בברכת אהבה רבה, במה דאיתא בשלהי קדושין מצינו "שקיים" אברהם אע"ה כל התורה ויש גורסין "עשה" אברהם ומאי נ"מ, ויובן כי הוראת "עשה" הוא מה שעושה העושה בעצמו לא באמצעות אחר, ולהכי אמרינן מכות ו' א' יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר ופירש"י ז"ל ולא בעושי דבר, היינו כי ההורג ורובע הם בעצמם עשו את המעשה אבל העדים ע"י עדותם נתמלא הדבר כי על פיהם פסקו הסנהדרין את הדין, וזו הוראות "יקום" שמקיים את הדבר אף לא ע"י מעשה עצמו כ"א בסיבתו הדבר יעשה וזהו מ"ש ארור אשר לא יקים את כל וגו' כי בודאי אי אפשר לאדם אחד לעשות בעצמו את כל המצות האמורות בתורה, כי הרבה מהם אשר שייכים בזה ואינן שייכים בזה, אבל על האדם להשתדל שעל ידו וע"י סיבתו יתמלאו כולן, ולכן ארור אשר לא יקים, לא יראה שימולא הכל את כל דברי וגו'. והנה אחד היה אברהם ואיך יעשה את כל המצות כולן, אבל הא רבים הם הנפש אשר עשו בחרן ועל ידם נתמלאו הכל, לכן שני הגרסאות מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, מר אמר "עשה" אברהם היינו מה שעשה מה שהיה יכול לעשות בעצמו, ומר אמר "קיים" אברהם היינו שהשתדל שעל ידו תתמלא כל התורה כולה, עכ"ל. המורם מזה דהוראת מלת קיים היינו ההשתדלות שאחרים יקיימו הדבר, (דאס בעשטרעבען דאס דיא זאכע אין ערפיללונג געהע), א"כ א"ש מ"ש ר"נ תיתי לי דקיימית שלש סעודות בשבת וכן מ"ש ר"ש תיתי לי דקיימית מצות תפילין ומ"ש ר"נ תיתי לי דקיימית מצות ציצית, דהיינו שהשתדלו שכל אלו המצות יתמלאו ויקויימו ולא יזלזלו בהם בני אדם, כנלע"ד נכון ב"ה

קי"ט. לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת וכו', לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו ק"ש שחרית וערבית וכו', לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן וכו' לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא היה להם בושת פנים זה מזה וכו', לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהשוו קטן וגדול וכו', לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה וכו', לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים וכו' -- המשך וקישור מאמרים אלו כתב בס' חזון למועד (חזיון ה') עפ"י פירש"י חולין ה' א' האי תנא חמירא ליה שבת מע"א דהעובד ע"א כופר בהקב"ה והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד עדות שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית. ביאור דברי רש"י ז"ל. דהעובד אליל כופר בהקב"ה ושם מבטחו באלילו. ומודה עכ"פ בחידוש עולם וביש חידוש יש מחדש. רק אומרים עזב ה' את הארץ ומסרה לאלילים. ואחז"ל (מנחות ק"י א') ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים דקרו ליה אלהא דאלהא. אפי' מי שיש לו ע"א יודע שהוא על כולם. רק כופר בהקב"ה שהוא אחד ואין שני לו בשמים ובארץ. וחושב בדעתו שמסר הארץ לאלילים. ואף שדעה ההיא אצלנו בנ"י דעה נפסדה, מ"מ הוא ירא לנפשו ומפחד לעבור על א' ממצות השכליות שהדעת מכרעת כי הוא מאמין בשכר ועונש שיש מחר לאחר זמן, אבל זה המחלל שבת כופר בעיקר חידוש בריאת העולם, ולדעתו העולם הפקר ולית דינא ולית דיינא, ומה שישר בעיניו עושה גוזל וחומס ונואף ורוצח והורג את אחיו ואין פחד אלהים לנגד עיניו, זה גרוע ושפל מאד ובשם אפיקורוס יכונה אצל כל האומות בזמננו, כי רובם ככולם מודים בחידוש העולם ומלואה, והוא העיקר שהוא מציאות האל ית' ויתעלה והנו אדון עולם לכל נוצר והיינו דאמר אביי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת שנאמר ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם, שהיה שמו מחולל בתוכה שכפרו ביחודו של עולם, כי זה המחלל את השבת גרע מעובד האלילים כמו שבארנו -- וכי ישאל איש מאת רעהו פן ואולי חללו את השבת לתאבון, למלאות נפשם ולהפיק רצונם, ולא כפרו בה' שהוא אחד ואין דומה לו, והאמינו שהוא בתכלית האחדות הוא אחד ושמו אחד בשמים ובארץ, לזה בא ר' אבוהו ואמר, לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו ק"ש שחרית וערבית וכו' הרי שלא קבלו עליהם עול מלכות שמים וכי יטעון הטוען, הגם שחללו את השבת וביטלו ק"ש שחרית וערבית, מ"מ היה ראוי להקב"ה הצופה ומביט עד סוף כל הדורות לחמול ולחוס על האבות בזכות הבנים היוצאים מהם, (וכמו שהתפלל אאע"ה על סדום ועמורה, חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע, היינו להמית הצדיק אשר עדיין כמוס בבטן הרשע כי פן ואולי יצא טהור מטמא, ואם אתה עושה כן והיה כצדיק כרשע כי תאסף הצדיק אשר עמו במעיו, ואף שהמנהג מבתי דינים של בני אדם הרשע בעונו ימות ואין מרחמים בדין לאמר משרשו יצא צדיק, הוא מטעם שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות, אבל חלילה לך השופט כל הארץ אשר עיניו משוטטות עד אין סוף, לא יעשה משפט להכרית צדיק עם רשע), אמור מעתה הגם שחללו את השבת ובטלו ק"ש שחרית וערבית עכ"ז ראוי ללמוד עליהם זכות, אולי