ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א סה

מלשון לנוד לו עיי"ש ולשון זה שייך לגבי מת וע' בחידושי בכור שור לכאן ואין להאריך), וביאור המאמר, שמעתי, כל המוריד דמעות על שנעדר אדם כשר, ולא על שנעדר ממנו אביו או אוהבו ורעו, רק יען שנעדר אדם כשר, ובוכה על ירא שמים שמת, ומי יביא לנו תמורתו, דידוע שכל אדם מישראל יש לו שלימות בענין אחד או מדה טובה אחת מה שאין לכל העולם, א"כ בכיתו מצד יראת שמים, לכן הקב"ה סופר הדמעות ומניחן בבית גנזיו, ששם גנוז יראת שמים כמ"ש חז"ל אין לו להקב"ה אלא אוצר של יר"ש בלבד שנא' יראת ה' היא אוצרו. וקרוב לזה בכלי יקר פ' ראה בפ' לא תתגודדו עיי"ש מ"ש בכל המאמר שלפנינו -- ובס' תורת משה ממרן ח"ס ז"ל פ' וירא כתב הענין כי דרך דבר חשוב כמו פנינים ומרגליות לאוצרם באוצר ובשמירה מעולה אך לא לסופרם כדי שתשלוט בהם ברכה בדבר הסמוי מן העין כמ"ש חז"ל ההולך למוד את גרנו יאמר יהי רצון שתשלח ברכה בכור הזה ואחר שמדד אם אמר תפלה זו ה"ז תפלת שוא כיון שנמדד ונמנה שוב אין הברכה שולט וה"נ כל דבר חשוב שאוצרים אותו אין דרך לספור, אמנם ההיפוך דברים שאינם חשובים הנפוצים בבית הנה והנה ואינם נסגרים באוצר, אותם סופרים ומונים שלא יגנובו, ולברכה ולריבוי אינו חושש כי אינם חשובים, והנה הורדת דמעות על אדם כשר הוא חשוב מאוד עד שהקב"ה אוצרם באוצרו, ומ"מ הוא סופרם כדי שלא תשלוט בהם הריבוי ח"ו, כי מיתת הצדיקים האלו יהי' כפרה על כל עונותינו ויבולע המות לנצח ולא נוריד עוד דמעות של הספד ח"ו ונסו יגון ואנחה וששון ושמחה ישיגו אכי"ר עכ"ל ובספר אחד ראיתי פירוש בדרך מליצה, כל המוריד דמעות על אדם כשר, היינו כל המוריד דמעות בתפלתו, לא על עניני עוה"ז, אלא על שיזכה להיות אדם כשר, דמעות כאלו חשובים מאוד בעיני הקב"ה, ולכן סופרם ומניחם בבית גנזיו ודו"ק ועיין עוד לקמן בהשמטות שבסוף המסכתא מ"ש בזה עיי"ש ותמצא

כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו -- מאמר זה מבואר יפה בדרשות מהר"י מינץ ז"ל דרוש ה' עיי"ש וינעם לך. ק"ו אחד מן האחים שמת ידאגו כל האחים כולן, אחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה כולה, אמרי לה דמת גדול ואמרי לה דמת קטן פי' אם מת גדול א"כ יש להם לישא קל וחומר אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר, ואם מת קטן ג"כ יש להם לישא קל וחומר אם קטנים שהם נקיים מכל חטא נענשו, אנו עאכו"כ -- ובס' "עין המים" להמגיד רא"ב פלאהם ז"ל כתב וז"ל: ובגמ' שבת ק"ו אחד מן האחים שמת ידאגו כל האחים, משל לאחד עשה לבניו מלבושים ממין סחורה אחת אשר קנה אצל הסוחר, ונקרע בגד של אחד מן הבנים אז ידאגו כל אחיו לאמר כי בקרוב גם הבגדים שלהם יהיו לבער, אחר כי כל המלבושים יצאו מבעל מלאכה אחד, הנמשל מובן מאליו, כי ראוי שידאגו כל האחים, אחר כי ממחצב אחד נחצבו וטבע אחת מחזקת אותם, ואמר עוד, אחד מן החבורה שוות ידאגו כל החבורה, מאמר חבורה מורה על כמה אנשים עוסקים במשא ומתן א' למשל חבורה גנבים וגזלנים שנתפשו על מעשה אחת, לקחי את אחד לדון ולייסרו אשר ודאי כל חברתו יחרדו וירגזו מאימת דינו, כי יודעים בעצמם כי ראוי לדונם במשפט אחד עכ"ל. קי"ח. כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים וכו' לא כאברהם וכו' ולא כיצחק וכו' אלא כיעקב שכתוב בו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה – כתב בס' אור הצבי דף כ"א רמז לזה "ופרצת ימה" בגימטריא "עונג שבת" חושבנא דדין כחושבנא דדין -- ובס' יין הרקח מהגה"ק ר' משה טייטעלבוים זי"ע ביאר עלי' דלכל אומה ולשון חלק ה' ארצו במצריו וגבוליו, וא"כ שורת הדין נותן שלא יגע שום אחד במה שמוכן לאומה אחרת, רק איתא במס' ב"ק דף ל"ח ע"א הופיע מהר פארן כיון שלא רצו לקבל את התורה הופיע וגילה ממונם לישראל עיי"ש, א"כ לפי"ז יש לישראל נחלה בלי מצרים וגבולים, דהא הקב"ה התיר לנו ממונם ומותר לנו ליגע במה שמוכן לאחרים, והנה המחללי שבתות יש להם אמתלא שהוא מחייתם ופרנסתם, וא"כ לפי"ז הי' אמתלא ג"כ לעשו שלא קיבל התורה דהא נאמר על חרבך תחי' א"כ הוא מחייתם, וכן לשאר אומות הי' אמתלא א"כ אין להתיר ממונם, ועפי"ז מבואר דמי שאין שומר שבת א"כ אסור ליגע חוץ למיצר, משא"כ השומר שבת, והבן כי נכון הוא בס"ד עכ"ד קדשו, ודפח"ח ש"י

כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו שנא' שומר שבת מחללו אל תקרי מחללו אלא מחול לו -- פי' בס' הישר והטוב להגה"ק ר' צבי הירש מליסקא זי"ע, דידוע דכ"מ שארז"ל אל תקרי, היינו אין אתה יכול לקרוא כך עד שלא תקרא מקודם כך, וכמו כן צריכין לומר בזה. והיינו עפ"י מה שכתב רש"י ז"ל ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלהיך, כשתבא שבת יהי' בעיניך כאלו כל מלאכתך עשויי' שלא תהרהר אחר מלאכה, ונמצא שצריך האדם לשבות בש"ק כמו ששבת הבורא ית' שאצלו ית' נשלם הכל עד גמירא. והנה בודאי בדברי הרשות יכול האדם לדמות בעיניו שהכל נשלם כהוגן. אבל מה יעשה האדם בדברים שאינם רשות שבאמת לא עשה כהוגן ועשה כמה קלקולים איך יאמר כי עשה הכל על נכון. אמנם אחז"ל לקמן קי"ט כשאדם אומר ויכולו השמים שני מה"ש מניחין ידיהם על ראשו ואומרים וסר עונך וחטאתך תכופר וא"כ שפיר יכול לראות בעיניו שכל מלאכתו נעשה כהוגן. וז"ש שנא' שומר שבת מחללו ואיך יכול לשבות בשבת הלא עשה כמה קלקולים דברים שאינם ראויים לעשות ולכן אל תקרי מחללו אלא אם תקרא מקודם מחול לו ולכן עי"ז יכול להיות בשבת במנוחה ובשביתה שלימה עכדפח"ח. [והנה הטו"ז בריש הל' שבת הקשה על המאמר שלפנינו ממנ"פ אי לא עשה תשובה שבת מאי מהני ואי עשה תשובה שבת למה יעו"ש. ולפענ"ד י"ל עפימ"ש בס' עיון יעקב לקמן קי"ט על מחז"ל הנ"ל כל האומר ויכולו שני מה"ש מניחין ידיהם על ראשו ואמרים וסר עונך וגו' כי לכאורה אם אדם חוטא נגד הקב"ה דין הוא שלא ימחול על כבודו כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, אך ורק דתירץ הש"ס בקידושין שאני הקב"ה דכ"ע דילי' ויכול למחול על כבודו, וזה שמעיד על חידוש בריאת עולם שהוא מאתו והכל שלו לכך יכול למחול על כבודו ואומרים וסר עונך וחטאתך תכופר ע"ש. וא"כ י"ל דמיירי בעשה תשובה ואין לומר א"כ שבת למה לי דז"א דאם אינו משמר שבת ואילו מעיד דהכל שלו ית' א"כ אין הקב"ה יכול למחול על כבודו ולא מהני תשובה וא"ש]

אמר ריו"ח משום רשב"י אלמלי משמרים ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים וכו' -- וקשה מאי טעמא דוקא שתי שבתות, וכתב בס' אפריון עה"ת פ' ויקהל בשם הגאון ר' משה טייטעלבוים זי"ע, דבאמת גם זכות של שבת אחד אם משמרים אותו כראוי הי' די להביא את הגאולה, ואולם בתנאי שיהא שמירת השבת כראוי בכל היותר טוב וככתוב בתורה, והנה מצות שבת היא לעשות מלאכה ששת ימים ולשבות ביום השביעי ולכן