ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א סד

פ"ט: כשנים כשני מיבעי לי, אמר ר' יצחק אמר הקב"ה כו' אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיו כשלג ילבינו -- עיין בענף יוסף מ"ש ע"ז בשם באר אברהם. ולא ידעתי למה הביא ממרחק לחמו והלא כן כתוב ברי"ף שעל הע"י וז"ל ובפשט הכתוב יאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כערך השנים דהיינו בחור נואף שיצרו אנסו, לאפוקי זקן נואף שאין הדעת סובלתו שינאף זקן שבע ימים, ואם יהיו חטאיכם כפי ערך השנים כשלג ילבינו עכ"ל. [ועיין עוד ביאור ע"ז בס' ילקוט אליעזר ערך תשובה אות קמ"ב כי בכל שנה ושנה יתמעטו הלבבות ותורה ויראה פוחתים והולכים, וזה דרך השנים, אבל אם בזמן קצר יתהפך הדור כמו במאה שנים, אין זה דרך הטבע, כפי' מרן ח"ס ז"ל חדשים מקרוב באו אשר לא שערום אבותיכם, גם האבות היו יודעים שישתנה העת, וגם הדור ישתנה, אבל לא היו משערים שבזמן קצר יתהפכו כמהפכת וכו' וע"ז אמר אם יהיו חטאיכם כדרך השנים אז כשלג ילבינו וק"ל.]

לעתיד לבוא אומר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו אומר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר אימא ליה ליעקב וכו' בניך חטאו אומר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה -- כמדומה לי ששמעתי דאברהם ויעקב הטמינו בדבריהם מליצה על ישראל וכי עינינו הרואות דהנקודה הפנימית שבלב האיש הישראלי פונה לה' ואף החוטאים היותר גדולים מ"מ כשאונסים אותם להמיר דתם ח"ו פושטים צוארם לטבח ומוסרים נפשם על קידוש שמו ית' וז"ש אברהם ויעקב להקב"ה שאמר להם "בניך חטאו". והשיבו אף שחטאו מ"מ בפנימיות לבבם נאמנה את אל רוחם ורצונם שימחו על קדושת שמך, כלומר בעת שצריך לקדש השם ברבים לא איכפת להו אם ימחו מספר החיים, וכמאמר אם שכחנו שם אלהינו ונפרוש כפינו לאל זר הלא אלהים יחקר זאת כי הוא יודע תעלומות לב. כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה (תהלים מד), ואמנם לפי שיש במשמעות דבריהם שני פנים הא' לטובה שמוכנים למחות חייהם על קדושת שמך והב' לרעה שימחו ח"ו על קדושת שמך ע"כ אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה דאין להכריע בדבריהם לא טעם ולא עצה אם כוונתם לטובת ישראל או לרעה ח"ו וכדרך שכתב מהרש"א ז"ל כאן לפי דרכו עיי"ש והוא נכון מאד שו"ר תמצית הדברים בבינה לעתים דרוש י"ג עיי"ש

] א"ל ליצחק בניך חטאו אמר לפניו רבש"ע וכו'. כמה שנותיו של אדם וכו' אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עלך פי' בעץ יוסף דר"ל פלגא עלי, המחצה חטאים שבאים מצד הגלות אני גרמתי במה שברכתי את עשו ואמרתי לו והיה כאשר תריד ופרקת וגו' והמחצה חטאים שבאים מצד היצה"ר אתה גרמת שבראת היצה"ר וז"ש פלגא עלי ופלגא עלך ודפח"ח. (שו"ר דתמצית הדברים כבר כתובים ביערות דבש ח"ר דרשה בפי' השמ"ע בסוף ברכת ולמלשינים עיי"ש, ומה שלא רלה הגאון ז"ל לפרש בפשיטות פלגא עלך מצד שבראת היצה"ר כנ"ל, י"ל משום דהא אחז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין ודו"ק

ק"ד א"ב אלף בינה ג"ד גמול דלים ה"ו זה שמו של הקב"ה ז"ח ט"י כ"ל אם אתה עושה כן הקב"ה זן אותך וחן אותך ומטיב לך ונותן לך ירושה וקושר לך כתר לעולם הבא -- נ"ל לפרש עפ"י מאמר הגמ' כתיב כי גדול מעל שמים חסדך וכתיב כי גדול עד שמים חסדך ומשני כאן בעוסקים לשמה וכאן בעוסקים שלא לשמה וביאר בדרשות הר"ן דעוסק במצות שלא לשמה רק בעבור עניני עוה"ז מקבל שכרו רק בעוה"ז וזהו עד שמים חסדך אבל העוסק במצות לשמה מקבל שכרו גם בעוה"ב וזהו מעל שמים חסדך. וז"ש אלף בינה גמול דלים, שתעסוק בתלמוד תורה וגמ"ח, לא בעבור איזה פנייה כי אם, ה"ו זה שמו של הקב"ה ר"ל לשמה, אם אתה עושה כן אז שכרך כפול ומכופל, הקב"ה זן אותך וחן אותך ומטיב לך בעוה"ז, וגם נותן לך ירושה וקושר לך כתר גם לעוה"ב וא"ש. [ועי' מש"ל בברכות דף י"ח ולקמן בסוף המסכתא בהשמטות אות א' עוד בזה]

ק"ה אנכי נוטריקון אנא נפשי כתבית יהבית רבנן אמרי אמירה נעימה כתיבה יהיבה, איכא דאמרי אנכי למפרע יהיבה כתיבה נאמכין אמריה. עיין ענף יוסף בשם במ"ח כלומר כי ע"י התורה הקדושה שנתתי לבני ישראל אנא נפשי בכתיבה הזה יהבית להון שאם יתנהגו אתי כרצוני אני אצייתם לאשר יאמרו -- ובס' אור הצבי בדרוש האותיות כתב כי קוב"ה ואורייתא וישראל חד הוא, נפשות ישראל המה חלק אלהי ויפח באפיו כל הנופח מעצמותו נופח, ועיקרם המה ס' רבוא, אחוז כל נפש באות אחד מן ס' רבוא אותיות שבתורה, וזהו אנא נפשי כתבית יהבית, הכתב כמנין הנפשות ממש, ורבנן אמרי המה הת"ח העוסקים ומפלפלים בתורה שבע"פ, אמירה נעימה כתיבה יהיבה, כי ליכא מידי מד"ס דלא רמיזא בתורה שבכתב באותיות וקוצין ותגין, וזהו המכוון האמירה הנעימה תורה שבע"פ גם היא כתיבה יהיבה מרומזת הכל בהכתיבה. איכא דאמרי אנכי למפרע יהיבה כתיבה נאמנין אמריה ר"ל נתתי כתיבה נפלאה כזו שמרומזין ע"י הכתיבה בקוצין ותגין כל האמור בע"פ מה שמחדשים הת"ח ד"ס ועי"ז נאמנין אמרי' שבע"פ -- ומה שלא דרשו האיכא דאמרי תיבת אנכי ביושר אמרי' נאמנין כתיבה יהיבה ודרשו אנכי למפרע י"ל דכוונתם לעתיד לבוא שנזכה לשמוע שנית מאלהינו אנכי ה' אלהיך כנודע, וידוע דגאולה העתידה יהי' על פי תשר"ק האותיות למפרע יהי' נדרש אז אנכי למפרע יהיבה כתיבה נאמנין אמריה ר"ל שאתן לכם אז כתיבה שיתגלו כל הסודות אשר ע"י יתגלה למפרע כי אמריה הוא התורה שבע"פ נאמנים המה וכולם רמוזים בתורה ויהיה גלוי לכל הכל וכו' והאיר השי"ת עיני ומצאתי בשל"ה הקדוש שער הגדול בחתימתו ד"ה ביתי"ן כפי"ן וכו' ועתה ב' תורות ולעתיד שיוחזר כתנות אור בהיר אז יהיה תורה שבכתב לנו מבוארת מצד אור השכל ולא יהיה צורך בביאור התורה שבעל פה וכו' הרי מבואר הכל כדברינו הנ"ל ונדרש כמין חומר הנוטריקון של אנכי המורה על העתיד שיהיה אז רק תורה א' שבכתב, אנא נפשי כתבית יהבית "כתב דייקא שיהיה הכל רמוז בה ויתגלה לנו הכל בביאור, וכן אמירה נעימה היינו תורה שבע"פ העריבה לנו יותר משבכתב גם היא כתיבה יהיבה, ואיכא דאמרי למפרע ר"ל לעתיד יתוודע לנו בכתיבה דיהיבה כי נאמנין אמריה בתורה שבע"פ מתוך התורה שבכתב כי יתגלה לנו אור הגנוז במצפוני סודותיה הכל בביאור והבן עכ"ל. כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנא' נודי ספרת אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך וכתב המהרש"א משמע לי' דלא איירי האי קרא אלא במוריד דמעות על מת דבלא"ה אסור לאדם להצטער ולבכות דלא הותר בכיה אלא למת עכ"ל. וקשה לי ממדרש רבה פ' ויצא וישא את קולו ויבך למה בכה, א"ר, אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב בי' ויקח העבד עשרה גמלים וגו' ואני לא נזם א' ולא צמיד א' עיי"ש ואיך הותר ליעקב לבכות עבור זה וצ"ע. (ועיין ברי"ף שכ' נודי ספרת כו'