ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א סב

את הירדן ובמלחמת ל"א מלכים וכו'], ואמאי לא קבלו התורה מחמת הנס עד עכשיו, וע' בילקוט הגרשוני מגלת אסתר בפ' קיימו וקבלו וגו' מ"ש בזה ותמצא נחת ב"ה, אך זה לא כביר אמרתי דעיקר הטעם שלא רצו ישראל לקבל התורה הוא משום דעי"כ כל האומות שונאים אותם, וכדאיתא לקמן בגמרא מאי הר סיני הר שירדה שנאה לעובדי כוכבים עליו, ופי' המחבר "עיון יעקב" ז"ל היינו שהעכו"ם שונאים אותנו כדאיתא במדרש בשביל התורה והמצות שאנו מקיימין הם שונאים אותנו יותר מכל האומות וכן פירש"י באיכה א' בפסוק שמעו כי נאנחה אני כי אתה עשית, אתה גרמת לי שהם שונאים אותי שהבדלתני מאכלם וממשתיהם ומהתחתן בם וכו' ע"ש. ולכך הוצרך הקב"ה לכפות עליהם הר כגיגית. וכ"ז לפי מה שחשבו דההרחקה מהעכו"ם גורם השנאה אבל אם היו אוכלים ושותים עמהם יחד היה ביניהם אהבה ואחוה ושלום וריעות. אבל בימי אחשורוש שראו שאכלו ושתו עמהם ונהנו מסעודתו של אותו רשע ואעפי"כ נכתב ונחתם בטבעת המלך להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים ר"ל א"כ ראו דאעפ"י שאין שומרים התורה אעפי"כ שונאים אותם, ורוצים להכחידם מני ארץ, לכן אמרו כיון דבין כך ובין כך אנו מוכים ולוקים, א"כ לכל הפחות נשמור את הדת, ונדע על מה אנחנו לוקים, ולכך הדור קבלוה בימי אחשורוש ודו"ק. [שו"ר כעין זה בילק"א ערך תורה אות רע"ח ע"ש]

דרש ר' שימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע עיין בזה בהשמטות שבסוף המסכתא אות א' מ"ש בשם בית הלוי] באו ס' רבוא של מלה"ש לכל א' וא' מישראל קשרו לו שתי כתרים א' כנגד נשמע וכו' -- בספר תורה תמימה" פ' משפטים בפסוק כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. כתב והקרוב לומר בזה וכו' ע"ש, והנה כל דבריו כתובין ומסורין במהרש"א ז"ל לכאן כאשר יראה הרואה. וע' בס' אור הצבי בדרוש לשבועות מה שהאריך במאמר זה וינעם לך]

אמר ר"א בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה ב"ק ואמרה להם מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא עושי והדר לשמוע -- פי' בס' ישמח משה פ' יתרו שמצד הסברא גדול מי שאינו מצווה ועושה רק הטעם דגדול המצווה ועושה לפי שיש לו יצה"ר המסיתו לעבור והוא כובשו משא"כ באינו מצווה, אבל לולי יצה"ר אינו מצווה ועושה עדיף, והנה, כאן אמרו ישראל נעשה ונשמע משמע נעשה קודם שנשמע וקשה למה לא אמרו נשמע ונעשה דמצווה ועושה עדיף, ולזה אמר המדרש בשעה שאמרו נעשה ונשמע נעקר יצה"ר מלבם א"כ אינו מצוה ועושה עדיף ושפיר הקדימו עשיי' לשמיעה והבן. ועפי"ז יתפרש מאמר רז"ל רז זה שמלה"ש משתמשין בו שנא' עושי דברו לשמוע בקול דברו, והיינו משום דאין יצה"ר ביניהם וק"ל ועפי"ז יתפרש תשובת משה למלה"ש שאמרו תנה הודך על השמים, והשיב להם כלום יצה"ר יש ביניכם וק"ל עכ"ל הטהור, -- וכוונתו ז"ל דאצל המלאכים שאין להם יצה"ר א"כ אינו מצוה ועושה עדיף, ודפח"ח, ודבר זה מצאתיו אח"כ כתוב ג"כ בס' ראש דוד למרן החיד"א ז"ל פרשת יתרו יעו"ש ובס' שער בת רבים פ' תצא הביא בשם ס' בתי נפש דרוש ב' עפ"י מ"ש בש"ך עה"ת פ' תצוה ופ' עקב כי התורה היתה למעלה כתובה אחור והיתה נקראת על סדר תשר"ק, וניתנת למשה על סדר אבג"ד, לכן היו הלוחות כתובים משני צדדים, מצד אחד היתה סדורה בנגלה לישראל על אבג"ד, ומצד הב' בנסתר למלאכים על סדר תשר"ק, והנה ממה שהקדימו נעשה לנשמע מוכח דמעשה גדול מתלמוד, וקשה ממאמר חכז"ל (שבת ק"ד עא') א' ב' אלף בינה, ג' ד' גמול דלים, הרי מסידור האותיות מוכח להיפוך דתלמוד גדול ממעשה כדאיתא (בקידושין מ' ע"ב), אך לפי שבשמים ממעל סדר האותיות אצל המלאכים הם נקראים למפרע בדרך תשר"ק, א"כ בסדר זה מעשה קודם לתלמוד, וידוע דישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן (שבת קמ"ו עא') והיו במדריגת מלאכים לכן הקדימו נעשה לנשמע, וז"ש מי גילה לבנו רז זה שמה"ש משתמשין בו וכו' ודפח"ח -- ועיין עוד פירוש נעים על זה בספר קול יעקב על שיר השירים בפסוק לבבתני אחותי כלה וגו' עיי"ש ויערב לך ואני אמרתי (ואח"כ מצאתיו באופן אחר קצת בכתב סיפר פ' יתרו) דנעשה ונשמע היינו נעשה לא בשביל תקות שכר כ"א בשביל שנשמע בקולו, והיינו שלא ע"מ לקבל פרס, וז"ש מי גילה לבני רז זה שמה"ש משתמשין בו, עושי דברו, לא בשביל שום שכר כ"א, לשמוע בקול דברו וא"ש -- ואולי זה כוונת התנא בפ"א אל תהיו כעבדים וכו' אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס, והקשה המהרש"א בח"א הלא כל עבד משמש ע"מ לק"פ ואיזה עבד יש המשמש את הרב שלא ע"מ לק"פ (ויותר הו"ל להתנא לומר אל תהיו כעבדים וכו' אלא הוו כבנים המשמשים את האב שלא ע"מ לק"פ שזהו החילוק בין עבודת עבד לרבו ובין עבודת בן לאביו) ולפי הנ"ל י"ל דכוונת התנא הוו כעבדים היינו מלאכי השרת המשמשין את הרב היינו הקב"ה שלא ע"מ לקבל פרס, ובעמדי במקהלים הארכתי לפרש בזה גם יתר דברי התנא "ויהי מורא שמים עליכם, ואכמ"ל

כתפוח בעצי היער וגו' למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע -- והקשו בתוס' דהא מאמר כתפוח וגו' כן דודי וגו' נאמר על הקב"ה לא על ישראל, ואיך דרש לי' על ישראל שהקדימו נעשה לנשמע וכתב המגיד מהו' יצחק אלי' לאנדא מווילנא בביאורו לחמש מגלות וז"ל, ויתכן עפ"י שבארנו במענה אלי' דהשבח אינו ניכר רק כאשר המשבח יש לו בעצמו איזה תכונה מעין שבח הלזה, דאם עם הארץ ישבח חכמת הדרשן אין משתבח בזה, אך כאשר היודע ספר משבחו, הוא תהלתו, לכן כאשר הכנסת ישראל משבחת אותו כביכול שהוא התפוח המוציא פריו קודם לעליו, עכ"ח לומר שיש בהם בישראל איזה תכונה מעין זה, זהו שמבאר הדורש שהיה בישראל ענין זה שהקדימו נעשה לנשמע עכ"ד, וכעין זה כתב בענף יוסף בשם ספר נפש החיים, ועיין עוד בבינה לעתים סוף דרוש מ"ב ובחידושי חת"ס ז"ל לכאן מ"ש בזה (ועיין עוד לקמן בהשמטות שבסוף המסכתא מה שהבאתי ע"ז בשם ס' בית יצחק על מס' מגילה ע"ש)

אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי מי שהכל שלי מכפר לי עון גדי שכרמתי לי -- באהבת איתן שבגליון העין יעקב לכאן פי' עפ"י מה דקיי"ל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, והקב"ה מוחל על כבודו משום דיקרא דילה הוא וכבר פירשו הראשונים "מלך הכבוד" שכבודו בא מחמת עצמותו יתברך, וז"ש אשכול הכופר, מי שהכל שלו כלומר שגם הכבוד ויקרא דיליה, לכן מכפר לי על עון גדי וכו' עכ"ד ודפח"ח -- ובס' קול יעקב על שיר השירים כתב להבין המאמר, ולבאר ג"כ מלת שכרמתי "לי" שהיה די לומר שכרמתי. ונקדים תחלה כי קלקול מעשה העגל נחלק לב' אופנים, הא' מבואר בפסוק לך רד וגו' עד סרו מהר מן הדרך אשר צויתים, דהיינו שעברו על ציווי המקום ית', וכמאמר המדרש עשר דברות צויתים ולא צויתי אלא שנים בשביל כבודי, ולא עברו כי אם על אלו השנים, עוד קלקול ב' מה שפגמו וגרמו לעצמן רעה לנפשותם, כי כשעמדו על הר סיני נזדככו מאד כמאמר חכז"ל ישראל על הר סיני פסקה זוהמתן