ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א סא

שהוא ע"ד שאמר שלמה המע"ה אם רעב שונאך האכילהו לחם כי גחלים אתה חותה על ראשו, וז"ש משוך חסדך "ליודעיך" ובזה גופא תהיה אל קנא ונוקם ודפח"ח ש"י) -- וזה כוונת האיכא דאמרי, בתחלה פירש מתן שכרה בתחלה ביאר להם כמה גדלו חסדי ה' שמשלם שכר טוב על צד החסד והרחמים כמאמר הכתוב, ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, כי עפ"י שורת הדין א"צ לו לשלם כלל, כמאמר מי הקדימני ואשלם, ואמרו חז"ל מי עשה מזוזה עד שלא נתתי לו בית, מי עשה ציצית עד שלא נתתי לו בגד, מי מל עד שלא נתתי לו בן וכו', נמצא כל המתן שכר שנותן הקב"ה לאדם הכל הוא רק מצד מדת החסד והרחמים, וז"ש בתחלה פירש מתן שכרה, ולבסוף פירש עונשה, כלומר לבסוף ביאר להם גודל העונש והנקמה הטמונה בהמתן שכר גופיה, דכתיב ויגד משה, דברים שקשין "לאדם" כגידין, דידוע דמלת אדם הוא מורה על הגדולה והחשובות, כמאמר חז"ל אתם קרויים אדם וכו', והענין כמו שכתבנו כי לאדם גדול וחשוב, הרחמים והחסד שעושה עמו הקב"ה בתת לו שכרו, הוא גופא עונשו היותר גדול, בזוכרו שאינו ראוי להשפעת חסד ורחמים, ונגד מה שהיה ראוי לעונש על חטאיו ופשעיו המרובים, הקב"ה עוד מטיב עמו יותר ויותר ויש להמתיק עוד יותר אומרם, בתחלה פירש מתן שכרה, דהיינו שפירש להם שכל השכר שמשלם השי"ת לאדם הוא רק בבחינת "מתן" ואין לו להאדם לבקש תשלומין מצד הדין רק הכל מאוצר מתנת חנם יחוננהו ה' על צד החסד והרחמים ולבסוף פירש עונשה ר"ל שהמתן שכר עצמו הוא עונשה לאדם המעלה אשר חננו ה' חכמה בינה ודעת להבין ולהשכיל שאיננו ראוי לרחמי ה' ורוב חסדיו כנ"ל, וא"ש

פ"ח ויתיצבו בתחתית ההר כו' מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם -- בקונטרס "תל תלפיות" מחברת ט"ו אות קמ"ו פי' עפ"י הידוע דיש ב' דרכים לעבודת ה', קבלה וחקירה, והחוקרים אומרים שצריך לחקור עד מקים שידו מגעת ולהתבונן בפלאי הטבע כמאמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו' ומתוך כך יכיר את מי שאמר והיה העולם, אמנם המקובלים חולקים ע"ז ואומרים שאין מהראוי לחקור באמונה והמליצו ע"ז וארשתיך לי באמונה ומזהירין מן הדין שלא להכניס ראשו בסכנת החקירות והדרישות כי קצר השכל וחלש התבונה ומה נקל לו ליפול ברשת המינות והאפיקורסת כאשר בעינינו ראינו במוחש מה שאירע לכמה חוקרי דת, ועפ"ד המקובלים וחכמי אמת הנ"ל יתכן ליישב קושי' התוס' דלמה הוצרכו לכפיית ההר הא אמרו כולם נעשה ונשמע. ולהנ"ל י"ל דאעפ"י כבר אמרו נעשה ונשמע כוונתם היה נשמע דהיינו הבנה שנתבונן עליהם כפי יכלתינו בחקירת השכל ג"כ, ולזה כפה עליהם ההר כגיגית ואמר אם תקבלו את התורה כלומר אם תספיקו בדרך קבלה ואמונה לבד מוטב ואם לאו כלומר שלא תרצו לעבוד בלתי חקירה ודרישה במאזני שכליכם אז שם תהא קבורתכם כי ימעדו קרסוליכם ותלכו באורח עקלתון ותפלו לבור שחת המינות והאפיקורסית וק"ל עכ"ל. ובס' הפלא"ה לכתובות דף ז' כ' דמה שכפה עליהם הר כגיגית אף שאמרו בתחלה נעשה ונשמע הוא מפני שבתחלה אמר להם משה אם תשמעו בקולי והייתם לי סגולה וגו' והיינו ע"מ לקבל פרס, אבל אח"כ בשעת קבלת התורה אמר להם הקב"ה שצריכין לקבל את התורה ע"מ שלא לקבל פרס אפילו בהיותם בארץ אויביהם בגלות והיינו משום דאין תנאי בחופה, וז"ש להם אם תקבלו את התורה מוטב רצה לומר בלא שום תנאי ע"מ לקבל פרס עכ"ל] ולפענ"ד נראה דישראל לא אמרו נעשה ונשמע אלא על עשרת הדברות וכן איתא במדרש אבכיר מובא בילקוט פ' יתרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ראוי היה לומר נשמע ונעשה אלא אמרו ישראל להקב"ה רבון כל העולמים עד שלא שמענום קיימנום ועיי"ש דפורט והולך דהאבות והשבטים קיימו כל עשרת הדברות, וע"ז קאי מה שאמרו נעשה ונשמע, אבל שאר התורה באמת לא רצו לקבל, וע"כ הוצרך הקב"ה לכפות עליהם הר כגיגית שיקבלו את כל התורה וז"ב בעיני. אמר ראב"י מכאן מודעה רבה לאורייתא -- בס' אהבת יהונתן בהפטורה לפ' במדבר הביא בשם ספר אש דת פרשת בראשית שכתב בכאן דברים נפלאים והעתיק ממנו גרגיר א' וז"ל, ומתוך דברים אלו למדנו דאיכא מודעה אחריתי לאורייתא שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ ממ"ש רז"ל מ"ד ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלים התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתותו ובוהו. אלא דזה אינו לסברת הפוסקים כיון שהתנאי שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית מתחילה קודם שנתנה התורה א"כ כל אונס שאינו בשעת המעשה אף שבידו של אנס לעשות ליכא הכרח באונסו. ועיין בספרי הפוסקים. והיטב אשר דבר מר דודי ז"ל בכוונת מכאן מודעה רבה לאורייתא ר"ל דאיכא מודעה אחריתי זוטא דאם לא בריתי יומם ולילה שנקראת זוטא לפי שלא היתה בשעת מעשה משא"כ בשכפה עליהם את ההר היה באותה שעה נחשב מודעה רבה ודייק לישנא דמכאן מודעה רבה כו' עכ"ל ומתוק הוא מאוד לחיך:

[ובעיקר המודעא עיין בס' "דבש לפי" מהגאון חיד"א ז"ל מערכת מ' אות כ"ט שכ' וז"ל מודעא רבה לאורייתא המפורשים ז"ל הרבו לבטל מודעה זו. ואפשר כי מודעא רבא ר"ל שאינה כלום ע"ד מ"ש הה"מ פכ"ט דשבת דקדוש יום שבת נקרא קדושא רבא ע"ד סגי נהור שלא יש שום קידוש רק בפה"ג ע"ש וכן רמוז שאינה מודעא במ"ש מודעא רבא שלפי האמת אינה מודעה ואעפ"כ שאינה מודעא בימי אחשורוש רצו לפרסם שהם מקבלים התורה ברצון וכמ"ש אני עני בקונטרס אהבת דוד דף ג"ן ע"ב ע"ש באורך עכ"ל]

אמר רבא אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו היהודים קימו מה שקבלו כבר. והקשו תוס' דבמגילה ז' ב' אמר שמואל קימו למעלה מה שקבלו למטה ואמר רבא כולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל דלית ליה פירכא והשתא דשמואל נמי אית לי' פירכא דרבא גופא מוקי האי קרא לדרשא אחריתי -- ועין מ"ש בילקוט הגרשוני ח"ג על סדר א"ב אות קיימו וקבלו בשם הגהות הגאון מ' שלמה כהן ז"ל בש"ס ווילנא מגילה דף ז' עיי"ש -- ובתשו' כתב סיפר חאו"ח סס"י קמ"א כתב הנה התוס' תירצו תרתי משמע מיניה, וצ"ל מנ"ל תרתי וצ"ל דודאי פשיטא דקרא קאי על מה דאיירי בי' קיימו וקבלו עליהם וכו' להיות עושים וכו' ימי משתה ושמחה וכו' ומדכתיב קיימו וקבלו דרשי' קיימו למעלה מה שקבלו למטה דמסתבר יותר מלמדרש על ענין אחר קיימו עתה מה שקבלו כבר, אבל הענין בעצמו מה כולי האי דקיימו למעלה מה שקבלו למטה לעשות שמחה ומשתה ולשמחה מה זו עושה רושם כ"כ למעלה ועכ"ח כי משתה ושמחה זו היא על קבלת התורה דהדר קבלוה ברצון והראו כ"ז ע"י שהיו בטוב לב משתה ושמחה ומשלוח מנות וכל מן דין ראוי שיעשה רושם וקבלה למעלה, והשתא א"ש דשמואל עדיפא דעיקר בקרא דקאי ממה דאיירי קרא דקיימו למעלה וכו' וממילא כשמע ג"כ דקיימו עתה מה שקבלו כבר דאל"ה לא קיימו למעלה ומיושב קו' תוס' ע"ד יסר עכ"ל -- והנה הטעם שקבלו התורה ברצון בימי אחשורוש פירש"י ז"ל מאהבת הנס שנעשה להם. והקשה בזרע אברהם על המדרש וכי לא נעשו לישראל כמה נסים קודם לזה [בעברם