ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א נח

שיעקב הוכיחם על הצדקה, אבל לפירושי הנ"ל שמטבע תיקן להם ר"ל שהוכיחם על הצדקה ותיקן המטבע שלהם שישתמשו בו לתכלית נשגב להחיות לב נדכאים, א"ש הפירוש הנ"ל מאוד). נ"ג מעשה בא' שמתה אשתו והניחה בן לינק ולא הי' לו שכר מניקה ליתן ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כב' דדי אשה והניק את בנו א"ר יוסף בא וראה כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה א"ל אביי אדרבה כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית. פירש"י ולא זכה ליפתח לו שערי שכר -- וכ' בעץ יוסף וז"ל ובב"ר פ' למ"ד סי' ח' אי' על פסוק ויהי אומן את הדסה שנפתחו למרדכי שני דדים כדדי אשה ליכא למיפרך הכי דהכא קאמר נשתנו דלא ה"ל שכר מינקת ומרדכי ה"ל שכר אך לא היה מוצא מינקת (תוס' ישנים ונזה"ק) עכ"ל -- והנני מעתיק לך בזה מ"ש בס' עליות אליהו' במעלות הסולם דף י"ח כי נשאול נשאל הגאון מ' חיים מוואלאזין נ"ע אשר פומי' ממלל רברבן בהקדמת ספרא דצניעותא ומספר על רבו הגר"א ז"ל שנעשו לו נסים ונפלאות לאין מספר והוא בעצמו נפשו ירעה לו כאשר שמע מאחרים מספרים על רבם נסים ושינוי טבע בזה"ז ועי"ז האמינו בהם, והשיב להם הגאון מוהר"ח בצחות לשונו ע"ד מליצה, הנה חז"ל אמרו (שבת נ"ג) מעשה באחד שמתה אשתו והניחה לו בן לינק כו' ונעשה לו נס ונפתחו לו שני דדים כו' אמר אביי כמה גרוע אדם זה שנשתנו עליו סדרי בראשית ע"ש, והנה הרבה מצינו לחז"ל מעשה נסים וכל פרקי דחסידי בתענית מלא מזה, ולא אמרו כמה גרוע ח"ו, אך האמת כי כן על האיש הנודע לגדול בתורה וקדוש, לא יפלא כי רצון נביאיו ויראיו עשה ה' והטבע הטה לפעלם, לכל אשר חפצו, והנה כאן לא נאמר בגמ' מעשה בחסיד אחד, כי אם מעשה באחד, ושפיר קאמר אביי כמה גרוע וכו' כן הדבר על הגאון החסיד נוכל להאמין כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס, ומעשה בחסיד אחד, אך לא מעשה באחד, כי אז כמה גרוע אדם זה, והנה הנודע בנגלה בעוצם גדולת תורתו וחסידיתו נוכל להאמין עליו מעשה נסים, אך לא להיפך ע"י מעשה נסים להאמין כי הוא גדול בתורה וחסיד עכ"ל. (ובדבריו הנחמדים הנ"ל אזדא לה גם קושי' הנ"ל ממרדכי וא"ש)

נ"ה. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה קנסת מיתה על אדה"ר א"ל מצוה קלה צויתיו ועבר עליה -- לכאורה קשה וכי לא ידעו מה"ש מקרא מלא בתורה ביום אכלך ממנו מות תמות ועיין מ"ש בזה בעץ יוסף ובענף יוסף בשם ס' מיני תרגימא ובשם ס' קול נהי ב' תירוצים וכולן שוין לטובה -- ובס' דורש לציון דרוש י"א הביא בשם מגן אברהם בספרו שמן ששון פ' בראשית שהקשה ע"מ דאיתא בחטא אדה"ר נתמעטו המאורות ונתחייב לשלם שבעתיים והקשה המג"א הא אין אדם מת ומשלם. ותירץ ב' תירוצים עפ"י סוגיא דכתובות דרנבה"ק הי' עושה יוכ"פ כשבת לתשלומין ומפרש אביי טעמא נאמר אסון בידי אדם וכו' ורבא מפרש טעמא שאמרה תורה כרת שלי כמיתה שלכם, מאי בינייהו זר שאכל תרומה שחייב מיתה ביד"ש לאביי פטור לרבא חייב שדוקא כרת פוטר מתשלומין ולא מיתה בידי שמים ומקשה הגמ' לאביי נמי מדאגבהה קניי' מיתה לא מיחייב עד דאכיל עיי"ש בגמרא. וא"כ ה"נ אדם הראשון מדאגבהה קניי' ונתחייב בתשלומין מיתה לא מיחייב עד דאכיל, ועוד תירץ אליבא דרבא דסובר כרת פוטר ולא מיתה ביד"ש, והנה איתא במס' שבועות, חמורות, חייבי מיתות ב"ד וחייבי כריתות, קלות, חייבי מיתה בידי שמים ועוד אמרינן במס, כתובות חידוש הוא שחדשה תורה בקנס, וזהו קושיית מלה"ש ממני מה קנסת מיתה על אדה"ר פי' שודאי מיתה זו בתורת קנס היא דאם מיתה מן הדין למה מת ומשלם, אלא ודאי קנס הוא וקנס חידוש הוא ולכך מת ומשלם, וא"כ כיון שלא היה חייב מיתה מן הדין למה קנסת עליו, והשיב להם הקב"ה, המיתה מן הדין היה חייב ולא בתורת קנס כלל, והא דמת ושילם, לזה אמר מצוה קלה צויתיו פי' שאין על מצוה זו מיתת ב"ד ולא כרת שזהו מהחמורות, רק מהקלות שחייב מיתה בידי שמים ולכן מת ושילם שמיתה ביד"ש אינו פוטר מתשלומין כדעת רבא ע"ש בספר שמן ששון שהאריך ודפח"ח עכ"ל. [וע' בס' בינה לעתים דרוש ע"ד בסופו ג"כ פי' נחמד במאמר זה]

ובספר קשת יהונתן דף ו' כתב כי אדה"ר שב בתשובה שלימה כמבואר דישב במי גיחון עד שנעשה בשרו ככברה, רק הטעם דלא נתכפר לו העון לגמרי, יען כי הוא כמו אחר דידע רבונו ומרד בו, וכן הדבר באדה"ר דידע כח ה' ומרד, רק לכאורה הא בישראל במדבר היה ג"כ כי הכירו כח ה' במ"ת ופנים אל פנים נראה ה' עמם וסרו מהר להמיר כבודו בתבנית שור אוכל עשב ומ"מ נתקבלה תשובתם, רק כבר אמרו כי באמת לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה רק להורות לבעלי תשובה אחרים ולכך נתקבלה תשובתם, רק לפי"ז קשה א"כ אף תשובת אדה"ר היה ראוי להתקבל להורות לבעלי תשובה, רק המפורשים הקשו מה צורך להורות לבע"ת הלא מקרא מלא כתיב ושבת עד ה' וגו' ותירצו דהו"א בעון קל ולא בעון חמור כזה ולכך קמ"ל, וא"כ א"ש דמלה"ש שאלו מפני מה קנסת מיתה על אדה"ר דהא שב, ואי דידע רבונו ומרד מ"מ בשביל להורות לבע"ת היה לך לקבל תשובתו, והשיב להם הקב"ה מצוה קלה צויתיו ועבר עליה, בשלמא אלו היה מצוה חמורה י"ל להורות לבע"ת כי זהו לא נלמוד מקרא, אבל מצוה קלה כבר נלמוד מקרא וא"צ להורות לתשובה עכ"ד ודפח"ח. [וזולת זה עיין בס' ראש דוד להחיד"א ז"ל פ' בראשית פירושים שונים על מאמר זה עיי"ש

] מיתיבי ד' מתו בעטיו של נחש ואלו הן בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד וכו' וש"מ יש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון ותיובתא דרב אמי תיובתא עיין בתוס' שהניחו בקושיא דהא במאי דקאמר אין יסורין בלא עון לא איתותב, ועיין בעיון יעקב שנדחק בזה. ולדעתי נראה פשוט דהא בין ד' שמתו בעטיו של נחש היו בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה, והם נתיסרו בהרבה יסורין, בנימין נתיסר בצרות יוסף, ועמרם נתיסר בצרות ישראל במצרים, שלכך פירש מאשתו ואין לך יסורין גדול מזה וכדאמרי' את ענינו זו פרישות דרך ארץ, ואלו השנים לא הי' להם שום חטא ועון כלל ואעפי"כ נתיסרו ביסורין (ועיי' בבעה"ט פ' מקץ בפ' אלהים יחכך בני שכ' דבנימין הי' צועק וי והי' מצטער על יוסף והי' קורא כל בניו ע"ש צרות יוסף) וא"כ ש"מ דיש גם יסורין בלא עון ושפיר איתותב רב אמי בתרוייהו כנ"ל נכון. נ"ו רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותיה דדוד מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע רבי אומר משונה רעה זו מכל רעות שבתורה שכל רעות שבתורה כתיב בהו ויעש וכאן כתיב לעשות שביקש לעשות ולא עשה וקשה מלת "מהפך" ודריש, (עיי' פנ"י גיטין דף ע"ד), ופי' הגאון מ' וואלף באסקאוויץ ז"ל בס' מאמר אסתר, ענין שביקש לעשות ולא עשם היינו שרצה לעשות איסור ועלה בידו היתר, והוי כמי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה שצריך כפרה, כמו שאחז"ל בפ' וה' יסלח לה, וה"נ גבי דוד שאוריה נתחייב מיתה משום מורד במלכות ומת במלחמה, והיתה בת שבע מגורשת