ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א נז

עוד את זולתו לחטא לומר טול קורה מבין עיניך, וז"ש כל אדם שיש "בו יראת שמים, בו בעצמו, דבריו, ר"ל דבריו שמדבר לזולתו בי"ש נשמעין, כי המה דברים היוצאים מן הלב ונכנסים ללב, וגם אין לומר לו טול קורה וכו' שנאמר סוף דבר הכל נשמע, את אלהים ירא אתה בעצמך בשעה שתוכיח לזולתך ביראת אלהים ואת מצותיו שמור כשאתה מצווה ומזהיר לזולתך להתרחק מעבירה שלא יוכלו לומר לך טול קורה וכו', כי זה יכול להוכיח לכל אדם וז"ש חבל על דלית ליה דרתא "ותרעא לדרתא עביד, כי "תרעא אין פירושו פתח העשוי רק לכניסה ויציאה לבני אדם, כי זה פתח שמו. אך תרעא ביאורו שער שנכנסים בו עגלות וקרנות וסוסים, והיינו כמו שעושים בפונדוקאות ובתי אכסניות שנמצאים שמה כמה דירות וקיטוניות פנויים שיוכלו להתאכסן שמה אורחים רבים עוברי דרכים, יתכן שם לעשות שער, היינו פתח רחב וגדול, שיוכלו לסור שמה העוברי דרכים עם מרחב העגלות והסוסים, אבל מי שאין לו דירה מספקת גם עבור עצמו ובני ביתו, וצר לו המקום שילון שמה, מה לו לעשות פתח רחב הנקרא שער כי מי יוכל לסור אליו, וז"ש חבל על דלית "ליה דרתא שיספיק לו לעצמו, שאינו יר"ש, "ותרעא" לדרתא עביד להוכיח לאחרים שיהיו יראי שמים אתמהא עכ"ד ודפח"ח

על שלש עבירות נשים מתות בשעת לדתן על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר עיין מ"ש בזה בספרי ילקוט הגרשוני על ש"ע או"ח ח"ר סימן רס"ג אות ד', ואין לכפול הדברים

ל"ב. ת"ר מי שחלה כו' ואלו הן פרקליטין של אדם תשובה ומע"ט ואפי' תתקצ"ט מלמדים עליו חובה ואחד כו' זכות, נצול, שנא' אם יש עליו מלאך וכו' ר"א בנו של ריוה"ג אומר אפי' תתקצ"ט באותו מלאך לחובה וא' לזכות נצול שנא' מליץ אחד מני אלף -- וכתב מהרש"א מזה נראה מפורש כד' חכמי האמת שכל מצוה שעושה אדם בורא לו הקב"ה מלאך מליץ ופרקליט טוב וכן בהפך בעושה מעשה רע בורא לו מלאך רע וקטיגור, ומיהו קצת דחוק לפי"ז לר"א דאפי' תתקצ"ט באותו מלאך לחובה היאך אפשר דבמעשה א' יהי' תתקצ"ט לחובה ואחד לזכות ויש ליישב עכ"ל -- ועיין בענף יוסף מ"ש בזה ולענ"ד י"ל בפשוט עפי"ד האר"י ז"ל בפ' אין אדם צדיק בארץ וגו' פי' שאין אדם צדיק בארץ אשר יעשה "טוב" ולא יחטא בעשיית הטוב עצמו, ע"י איזה פני' שלא לש"ש המעורב במצוה, וילקוט אליעזר ערך יצ"ט ויצה"ר מביא בשם הקדוש ר' חיים וויטאל ז"ל שפי' אם יש מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד ישרו, כי ממצוה לא נשאר רק אחד מאלף שימליץ בעדו לטובתו ודו"ק, וז"ש ר"א אפי' תתקצ"ט באותו מלאך וכו' כלומר אפי' יש במצוה תתקצ"ט חלקים שלא לש"ש והוא לחובתו וחלק אחד יש במצוה לש"ש והוא לזכותו, ג"כ נצול, וק"ל שוב מצאתי כן בילק"א ערך ביקור חולים אות י' והנאני]. לג. ויבא יעקב שלם אמר רב שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו -- פי' מו"ח הגאון מ' עמרם בלום ז"ל בהקדמה לתשו' בית שערים חאו"ח, עפ"ד חז"ל למה נקרא שמה תושיה מפני שמתשת כחו של אדם, אמנם ידוע דזה רק בלומד תורה שלא לשמה, אבל בלימוד תורה לשמה אדרבה התירה תוסיף תת לו כח וגבורה, (וכנודע מהגאון כתב סופר ז"ל שפי' בזה מאמה"כ לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה, אם לומד רק בדרך עצה להתפרנס ממנה אז ותושיה מתשת כוחו, אבל אם לומד כדי להבין אמרותיה אז לי גבורה), והנה ת"ח עני ואביון לומד עפ"י הרוב שלא לש"ש רק בשביל שיחזיקו אותו עשירי עם ויתנו לו פרנסתו, אבל ת"ח עשיר שאינו נצרך לבריות הוא לומד לשמה, (וכפי' מרן ח"ס ז"ל בפי' עשר תעשר וגו' למען תלמד ליראה את ה' אלהיך, דהנה אחז"ל עשר תעשר בשביל שתתעשר, ועז"א ומהו תכלית העשירות, למען תלמד ליראה וגו' כלומר למען יהיה לימודך רק לתכלית הנשגב ליראה את ה' אלהיך ולשמור מצותיו, ודפח"ח), וז"ש ויבא יעקב שלם שהיה שלם בגופו ואעפ"י שהיה שלם בתורתו, עכ"ז לא התישה התורה כחו ונשאר שלם בגופו, והטעם יען שהיה שלם בממונו, ולא היו עיניו נשואות למתנת בו"ד וממילא למד לשמה, וזה אדרבה מוסיף גבורה כנ"ל, ודפח"ח. [ובס' בית שערים הנ"ל לא נדפס ההקדמה ממו"ח הגאון זצ"ל ולא ידעתי למה השמיטוה)

ויחן את פני העיר, אמר רב מטבע תיקן להם ושמואל אומר שווקים תקן להם, ור' יוחנן אמר מרחצאות תקן להם -- יל"פ שתקן להם המטבע שקלקלו בה ע"י שנשאו ונתנו שלא באמונה והיה המטבע שלהם גניבה וגזל והוא תקן להם שישאו ויתנו באמונה, וש"א שווקים תקן להם, שתקן השווקים שלא ילכו הנשים בשווקים ללא צורך רק להראות יפים וקשוטים ובגדים אשר עליהם שעי"כ גורמים לאנשים שיסתכלו בהם ובשם זונה נפקת ברא נקראים ולכן תקן השווקים למנוע הדבר הרע הזה, ורי"א מרחצאות תקן להם, ע"ד רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע, (וע' "באהבת ציון מהגאון בעל נוב"י ז"ל בדרוש חמישי שפי' עד"ז באופן אחר קצת), ועוד י"ל מטבע תקן להם, שהוכיחם על הצדקה לעניים ועי"כ יתוקן המטבע שלהם ויתעלה למדרגה רמה מאד, וכפי' המוסקאטי ז"ל בפסוק כי לאלהים מגיני ארץ' מאוד נעלה, אם יתנו הכסף שהוא המגיני ארץ לאלהים, אזי הוא מאוד נעלה, (שו"ר מ"ש בס' בית שמואל אחרון על התורה פ' וישלח, ולפירושי הנ"ל יומתק מאוד מ"ש בס' הנ"ל לפרש מה שאמר ויחן את "פני" העיר, דהו"ל לכתוב בקיצור ויחן את העיר, ופי' הוא ז"ל, דהנה אם בא חכם לעיר והוא מוכיח לעשירים שיגמלו חסד עם עניים, אזי סוברים העולם שהוא עושה טוב לעניים ולא לעשירים' אבל באמת עושה לעשירים יותר טובה ולעניים, וכמאמר חז"ל במדרש רות, שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז, דגדול מה שהעני עושה עם בעה"ב יותר ממה שבעה"ב עושה עם העני, דהוא נותן לעני דבר גשמיי, ובעה"ב זוכה ע"י עני לשכר רוחניי עוה"ב, והנה רש"י פי' בפ' מקץ והרעב היה על פני הארץ דהעשירים נקראו פני, וזהו פי' ויחן את פני העיר ר"ל במה שהוכיחם על הצדקה היה עושה הטובה לעשירים יותר מלהעניים ודפח"ח, אפס כי לא נזכר בשום מקום הערה בדיעבד הוי גר ומותר ללמוד תורה, ובסוף קיבל הגירות לש"ש עכ"ל, ולכך כתב שאין בכחו להתיר ללמוד עם נכרי שרוצה להתגייר מקרא וסדר תפלה יום יום עיי"ש. והנה מדברי שניהם מהרש"א ורעק"א ז"ל נלמד שאסור ללמוד לנכרי גם תורה שבכתב. אמנם בחידושי והגהות מהר"ץ חיות ז"ל לסוטה דף ל"ה בד"ה לדבריך היאך למדו עובדי כוכבים של אותו הזמן תורה, כתב אע"ג דקיי"ל חגיגה י"ג ע"א אסור למסור ד"ת לעכו"ם שנא' לא עשה. כן כו' הנה כבר חלקו הפוסקים בין תורה שבע"פ דאסור אבל תורה שבכתב שרי עכ"ל. וכן מצאתי בספר אהבת יהונתן בהפטורה לפרשת בשלח בפ' שמעו מלכים וגו' שכתב וז"ל. ויש להקשות על מה דאמרי' גוי שלמד כו' הלא כתיב באר היטב ור"ל בשבעים לשון כדי שילמדו האוה"ע. אמנם י"ל דזו קאי על תורה שבכתב והאיסור הנ"ל הוא על תורה שבע"פ עכ"ל וצ"ע.