ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א נה

אמר ברוך שברא כל אלה לשמשני עכ"ל -- ובדרך אפשר נלע"ד כגירסת רש"י לצוות, אבל הוא מלשון ציווי (בעפעהלען), וקאי על האלהים שנזכר בריש הפסוק את האלהים ירא, וע"ז קאמר לא נברא כל העולם כולו אלא לצוות לזה, והוא כמ"ש חז"ל במס' מו"ק אני מושל באדם מי מושל בי צדיק שאני גוזר גזירה וצדיק מבטלה. ועיי"ש בפירש"י ובמהרש"א שפי' צדיק מושל יראת אלהים דהיינו ומי מושל בי צדיק ע"י יראת אלהים. וז"ש סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו', כי זה כל האדם, לא נברא כל העולם כולו אלא בשביל יראת שמים, שעי"כ יכולים למשול בי ית', וז"ש אלא לצוות לזה דהיינו לו ית', ואם שגיתי ה' הטוב יכפר בעד שגגתי

ומאי דבריו סותרין זה את זה כתיב טוב כעס משחוק וכתיב לשחוק אמרתי מהולל (פרש"י משובח) לא קשיא טוב כעס משחוק טב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים בעוה"ז משחוק שמשחק הקב"ה עם הצדיקים בעולם הבא -- כתב המגיד מדובנא ז"ל בס' קיל יעקב (בקונטרס אבל כבד שבסה"ס) הנה לכאורה יקשה כי הלא מלת שחוק בכ"מ מורה על התנצלות ומהתלות כמו שחיק לרעהו אהיה וא"כ אף אם יתכן לקרוא שמחת הרשעים בעוה"ז בשם שחוק מפני שהם רשעים וטובתן אינה כי אם כדי להאבידן בעוה"ב אבל איך יתכן לקרוא למתן שכרם של צדיקים בעוה"ב בשם שחוק. גם להבין עפי"ז סיום המאמר לשמחה מה זו עושה ונקדים לזה מאמר הגמ' נדה ל' משביעין את האדם היה צדיק ואל תהי רשע ואפי' כל העולם אומרים עליך צדיק אתה תהיה בעינך כרשע. והוא נגד השכל כי בודאי ידע אינש בנפשיה אם הוא צדיק למה יחזיק עצמו לרשע. אך האמת הוא שמגודל צדקתם ויראתם הטהורה של הצדיקים הגמורים בידעם מעלת כבוד מלכותו הגדול יתברך שהוא כורא ונשגב לאין חקר והוא ראוי לעבודה יותר ויותר ממה שיש ביכלתם וע"כ אינה חשובה עבודתם בעיניהם לכלום נגד כבודו הגדול ושמו הנשגב, וכמו שמצינו בריב"ז, וברבינו הקדוש שקרא על עצמו רבים מכאובים לרשע, ותלמודיו קראו עליו משיח ה' נלכד בשחיתותם, ולכן הצדיקים כשמראים להם מתן שכרם בעוה"ב הם תוהין ותמיהין עליו כי לפי דעתם אינם ראוים בעיניהם לשום שכר כלל, וע"כ נחשב בעיניהם השכר ההוא לשחוק כאלו הקב"ה שוחק ומתלוצץ עליהם, ואף שבאמת הם טועים בזה לחשוב מתן שכרם לשחוק, ושלא ידע אדם ערכו הוא מתנגד אל השכל, מ"מ שיבחם החכם כי הטעות הזה מורה על גודל תפארת רום שכלם ועל טהרת יראתם, וזהו לשחוק אמרתי מהולל זה שחוק שמשחק הקב"ה עם הצדיקים בעוה"ב, אם אמנם שהוא דיעה משובשת והוא מתנגד אל השכל, מ"מ הוא משובח וטעותם חביב לפני המקום כי זה מעיד על גודל צדקתם ויראתם האמתית שאין נחשבים בעיניהם לכלום -- אך מי מעיד בהם שהם חושבין כן ע"ז אמר, ולשמחה מה זו עושה, כלומר השמחה היתירה שיש להם בקיבול שכרן תעיד על זה -- ונמתיק עפ"י משל לאחד שנתאכסן בפונדק אחד, שהיה בעל הפונדק מכניס אורח גדול וביתו פתוח לרוחה לכל דכפין, וקיבל את האורח ההוא בשמחה גדולה והאכילו והשקהו בכל אות נפשו כמה ימים ולא עלה על דעתו שום קיבול שכר כלל רק לקיים מצות הכנסת אורחים, ולבסוף נתן לו האורח שכרו משלם ונסע לדרכו, והיה בכל מקום בואו היה משבח ומפאר מאד את בעל הפונדק, ושאלו אותו מאי רבותיה שאתה משבחהו כ"כ אחר שלא קפחת שכרו ושלמת לו בעד הכל ומה וותרנותו:

השיב להם אמת שאני נתתי לו שכרו משלם, אבל ידעתי כי הוא קיבל את השכר מצד החסד והחנינה לא מצד החיוב, והיה דומה בעיניו כאלו נתתי לו מתנת חנם ולא היה עולה בדעתו שיהא ראוי לשכר כלל, ושאלוהו עוד איך תוכל לדעת דברים שבלב ומה ראית אות וסימן על מחשבתו, והשיב להם ראיתי שבעת שנתתי לו השכר צהבו פניו וצהלו מגודל שמחתו כמי שמוצא מציאה, וזאת היא עדות נאמנה לשלא עלה על דעתו שום קיבול שכר. וזהו לשחוק אמרתי מהולל שמורה על גודל יראת הצדיקים שאינם מצפים לשום תשלום גמול וחושבים את מתן שכרם לשחוק כאלו הקב"ה שוחק עליהם ומתלוצץ בהם, והראיה ע"ז ולשמחה מה זו עושה, כי אילו היו מצפים לתשלום גמול מתחלה, לא היה מקום לשמוח כל כך בסוף וכנ"ל, ודפח"ח

עתידה אשה שתלד בכל יום וכו' -- התמיה מפורסמת, איך אפשר זה הלא בכל פעם שתלד היא טמאה מדין יולדת שטמאה אפי' לא ראתה דם, כדקיי"ל ביו"ד סי' קצ"ד, וגם קיי"ל דמצות אין בטילות לעתיד לבא, א"כ לא יהי' אפשר לה לשמש בכל יום ואיך תלד בכל יום. והנה פ"א הי' בידי הספר נחלת בנימין על תרי"ג מצות ושם ראיתי שהביא תירוץ לקושי' זו ונשכח מלבי. ומצוה ליישב. [שו"ר מ"ש בזה בשל"ה הקדוש חלק תורה שבכתב פ' ויצא ולדבריו הקדושים לק"מ ע"ש]

לא. מעשה בב' בני אדם שהמרו זה עם זה, אמרו כל מי שילך ויקניט את הללל יטול ת' זוז, אמר א' מהם אני אקניטנו כו' כל המאמר עד לסוף א"ל אותו האיש להלל אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל, א"ל הן, א"ל הוי זהיר ברוחך, כדאי הוא הלל שתאבד על ידו ת' זוז ות' זוז והלל לא יקפיד בס' ילקוט דוד (טעביל יפה מקראקא) דף י"ב, הביא מה שאמר הגאון מ' שמעון, סופר ז"ל בדרשה ראשונה בקראקא, ליישב הדקדוק למה אמר והלל לא יקפיד הול"ל בקיצור כדאי הוא הלל שתאבד ע"י ת' זוז ות' זוז ולא יקפיד, ותיבת והלל מיותר, אמנם זה פירושו, האיש הזה אמר להלל אם אתה הוא הנשיא לא ירבו כמותך בישראל, ר"ל נשיאים כמותך לא ירבו בישראל שיהיו ענוים כמותך, כי הנשיא צריך להראות קצת התנשאות כמאמרם נהוג נשיאתך ברמים, וע"ז השיב לו הלל בחכמה והשכל, כדאי הוא הלל כו' "והלל" לא יקפיד, ר"ל בדבר הנוגע להלל בעצמו על שפוגעין בכבודו לא יקפיד מאומה, אבל על ענינים הנוגעים לכבוד שמים לעבודת הבורא ב"ה, כגון לזרוק מרה בתלמידים וכיוצא, בודאי יקפיד ויקפיד, וינהוג נשיאתו ברמים ויהי' עז כנמר לעשות רצון אביו שבשמים עכדפח"ח, (וע"ע בחידושי חת"ס ז"ל דפוס ירושלים תרנ"ד על פי איזהו נשך דף ע"ג ע"ב מש"ש בזה ע"ד דרוש, וינעם לך). שוב מעשה בנכרי א' שבא לפני שמאי, א"ל גיירני ע"מ שתלמדני כה"ת כולה כשאני עומד על רגל אחת, דחפו באמת הבנין שבידו, בא לפני הלל גיירי' א"ל דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כה"ת כולה, ואידך פירושא הוא זיל גמור -- עיין בענף יוסף בשם ס' סמא דחיי, וכ"כ בס' דברי חפץ להגאון מ' משה ארי' חרל"פ ז"ל בדרוש ג', כי רגל א' הוא כמו פעם א' כי ג' פעמים היינו ג' רגלים (כמו כי הכיתני זה שלש רגלים) ור"ל כי יפעל אל פעמים שלש עם גבר להביאו בסוד הגלגול לתקן נשמתו בתרי"ג מצות מה שא"א לתקן בפעם א' כי יש מצוה שתלוי דוקא בכהן או בלוי או דוקא בישראל ויש בצדיק גמור ויש בבעל תשובה ויש בעשיר ויש בעני וכהנה, אבל ע"י אהבת רעים יחשבו כולם כגוף א' מחמת אהבתם זה לזה וכשאחד מקיים כאלו כל אוהביו קיימו ולא יצטרך לבוא בגלגול, וז"ש הלל דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כה"ת כולה, דע"י אהבת רעים נחשב לכל א' כאלו קיים כה"ת כולה, ואח"כ אמר לו ואידך פירושא הוא כלומר עוד עצה א' יש שעי"ז נחשב כאלו קיים כל